הקואצ'יה
...ואז הגיעה פייה שימושית והגשימה לי משאלה שלא ביקשתי - מאז אני מאמן.
פוסטים פופולאריים
-
איך להיות זה שלא מפטרים אותו?
14/4/10 | 626 צפיות
-
בחירות 2008
8/6/08 | 577 צפיות
-
השבוע נדרשתי לעבור בפתחה של לשכת רווחה עירונית
8/6/08 | 619 צפיות
-
הברית
8/6/08 | 594 צפיות
-
העתיד כמנוע דיזל
8/6/08 | 799 צפיות
-
הגיע הזמן להצביע ללטאה
31/1/09 | 469 צפיות
פוסטים אחרונים
- איך מצליחים לכתוב כל כך הרבה? 23/8/14
- 4.7 מיליון ש"ח 11/6/12
- אירועים טובים לשיווק 14/1/12
- השיעור שהיה צריך ללמד את כולם, ואף אחד לא מלמד אותו 7/5/11
- איך אתם מגיבים לבעיות? 20/3/11
- אמונות מגבילות 30/11/10
Lonely Planet
העיסוק מאמן אישי, או מאמן ניהולי, משמעות שיש עוד מישהו איתך, כי לבד אתה לא מאמן.
יש משהו מוזר בעובדה שבעולם שחיים בו כבר יותר מששה מיליארד איש, כל כך הרבה אנשים הם לבד.
ברוב המסעדות באמריקה יש מארחת שמושיבה את האורחים. כאשר המסעדה מלאה, היא לוקחת את שמך ומספר הסועדים, וכשמתפנה שולחן מתאים, מזמנת אותך. רנדי שפרד, איש שמנמן ומשעשע אחד שהכרתי פעם למשך שבוע, סיפר לי איך הוא תמיד מתבאס כאשר במהלך מסעותיו, בכל פעם המארחת מכריזה "Shepherd, company of one" והוא מרגיש כאלו כל הסועדים מרימים ראש ומסתכלים לראות מי זה המסכן הזה שאוכל לבד.
הבנתי אותו כל כך. אני שונא לאכול לבד. למעשה, זו לא האכילה, זו ההחלטה להתיישב לאכול לבד. אין לי בעיה לטייל לבד, ולקנות לבד, ואפילו ללכת לישון לבד בלילה. הייתי מעדיף שהפייה תהיה איתי,אני תמיד מעדיף אותה איתי, אבל כל אלו לא ממש מעוררים בי רתיעה. להחליט להתיישב במסעדה ולאכול לבד, כן. תמיד בטיולים שלי אני דוחה ודוחה את העניין, עד שבסוף אני נכנע לצורך. באחד המסעות אפילו שעשעתי את עצמי יום אחד ברעיון להזמין זר אקראי לארוחה סתם לצורך השיחה. כמובן שלא עשיתי זאת, כי כפי שכבר ציינתי בהזדמנות אחרת, אני בדרך כלל איש רגיל וצפוי שלא נכנס בלי הזמנה לחיים של אחרים. אבל אולי הרעיון לא רע כל כך.
ולמה נזכרתי בכל זה? כי אתמול יצא לי לשבת, דווקא לא לבדי, ולאכול במסעדה במלון של נוסעים, אחד כזה שמכניס את המילה Airport בשם שלו, ובעוד אני ואחרים ישבנו בשולחנות לארבעה או יותר, וניהלנו שיחה, ישבו בצד בשורה על שולחנות קטנים, כמו תלמידים במבחן, כמה גברים מבוגרים שסעדו לבד. אחד עם עיתון, אחד עם מחשב, אחד עם כוס בירה גדולה. וחשבתי לי - אולי כפי שיש נתיב למשתתפים בנסיעה - Car pooling - צריך במקומות כאלו לעשות שולחנות של Meal pooling. מקומות שמי שרוצה בהם בחברה יכול להתחבר באופן טבעי לאחרים, כאשר המטרה ברורה ומוצהרת ולגיטימית ולא מעוררת את החששות הרגילים שבמפגשי זרים.
כמובן , בארצנו הקטנטונת זה עניין זניח. הרי אי אפשר לנסוע לשום מקום בלי לפגוש מישהו. אבל יש מקומות שבהם אולי כדאי לחשוב על זה. Howdy' stranger - is there anything you recommend on that menu?
|
תגובות אחרונות
-
אהובהקליין
בתגובה על איך מצליחים לכתוב כל כך הרבה?
-
פטשניק
בתגובה על תרגיל חינוכי על יסודות האימון
-
נורית לרנר
בתגובה על אין צורך לבקש סליחה
-
adi_marker
בתגובה על הלקוח תמיד צודק
-
nogalavi
בתגובה על ערב בקורסיקה
-
ילדים של אל-ה'ים *
בתגובה על Abstract in Red
תגובות (10)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
:-)
לא בודד. לבד. עבורי יש הבדל. גם החיים שלי מלאים "יחד", ויש בהם גם לבד, אבל חוויות נחמדות אני מעדיף ביחד.
איזה רעיוןאדיר זה יכול להיות לצרף כמה אנשים בודדים לאותו שולחן..אני בטוח מיד הייתי מברברת שם עם כולם:-)
ואני מאוד נהנית לשבת לבד, לגמרי לא בודדה. כל החיים שלי מלאים "יחד", אז מדי פעם להתיישב בפינה, בעצמאות מלאה, לאכול או לשתות מה שהזמנתי ולהנות (פעם הבאתי אתי בלוק ציור והיה ממש נחמד).
כל הזמן מסתכלת מסביב, מנסה "לתפור" לכל אחד סיפור חיים או מצב רוח, רואה לבוש ותנועות, צורת ישיבה וסגנון דיבור... הצגה מעולה שלא נגמרת.
לא הייתי שם. הייתי לא רחוק אמנם, אבל לא היה לי זמן ל - "פה"...
בפעם הקודמת שהייתי עשיתי את זה. עצרתי לארוחת בוקר באיזו תחנת דלק דרומית לסינסינטי, ישבתי על הבאר ודיברתי עם האנשים מסביב. אפילו הייתי אטרקציה - אין הרבה ישראלים שם...
ללא ספק אחת התופעות של האורבניזציה, ובעיני אחד הגורמים העיקריים התורמים לסוגים שונים של פשיעה והתנהגות סוציומטית מכל הסוגים.
וגם אצל ג'קו למטה בעיר. אבל גם הם התפלצנו בינתיים, עלו לכרמל ונהיו "הי צוציאטי".
גדי טאוב, היום ד"ר, כתב על זה פעם במאמר ששמרתי שנים:
מיליוני אנשים לבד.
תרבות ההמונים, הניכור האורבני וכו'.
רק מה, אולי היום האדם פחות לחוץ. הוא יכול לחטוף סרטן בכיף בסלולר ולדסקס עם חברים, יש לו יותר אפשרויות לתקשר עם חברים וירטואלים וכו'.
האינטרנט שינה את זה באופן ניכר, אבל בכל זאת, תנאי הפתיחה של האדם באוטובוס או ברכבת נשארו דומים.
האתגר שבבדידות.
"... צריך במקומות כאלו לעשות שולחנות של Meal pooling. מקומות שמי שרוצה בהם בחברה יכול להתחבר באופן טבעי לאחרים, כאשר המטרה ברורה ומוצהרת ולגיטימית ולא מעוררת את החששות הרגילים שבמפגשי זרים.
כמובן , בארצנו הקטנטונת זה עניין זניח. הרי אי אפשר לנסוע לשום מקום בלי לפגוש מישהו. אבל יש מקומות שבהם אולי כדאי לחשוב על זה. Howdy' stranger - is there anything you recommend on that menu? ..."
היתה פעם מסעדה כזו בכפר שגדלנו בו.
ברחוב הרצל , בערך מול קולנוע אורה, היו מושיבים אותך בשולחנות ארוכים עם כל מיני.., גם אם היית רוצה לאכול לבד לא יכולת.
דווקא אהבתי לאכול שם, אבל לא לעולם חוסן, הגיע מכבש הזכיינות והפלצנות ואכל כל חלקה טובה...
לרגע נבהלתי שמא היית פה ולא ידעתי ?
תשב בדיינרים עם שולחן ארוך.. תמיד תוכל להתעלק על מישהו . חחחח
אין משיחין בשעת הסעודה פן יקדים קנה לוושט. לא שמעת על זה?