0
אפלת החדר הסגור נושבת בבורות הפחד את מסכי החושך הגדול אני רועד בצעדי.
ענני הרוח הכבדים עוטרים את נוף הקור אל תום זוויות חיי החדות אני קוטע בעצמי להבות של רגש.
שמש העמים לוהטת באש מלחמות בני האדם אני עוצם עיניים גדולות אל תוך חוסר הכרה.
הסדר נישמר על קנו השקט רוחש במיתרי המכונה המוזיקה עוצרת במילים זעקות דחוסות כאב רדום. |