דמויות הלהקה סדורות על הבמה ילדים משחקים בארגזי החולות הארץ נושמת רוחותיה על פני אדמות כבדות של אור.
מימיקה של רפאי הרגש על פני תרני אוניות עתיקות שחור של קרקעיות אגמים השחר עלה על חושי.
אבני היסוד של הכאב פועמות צעדים כבדים העפר זולג לעיניים בכאב של פחד מסמא.
האדום הופך כחול הופך לרעד אני מקרטע נשימותי לאחור כנפיים כסופות נושקות כוכבים הארץ סחרחרה על חושיי. |