0
פלדה חלודת רגש נושכת במיתרי הדעת צללים סדורים של חוסר הבנה מסכים כהים של רוח.
העדר נע על צירו לאורך קו המים הקשיבי לקולות הרעד שוברים במסך התבנית הגדולה נפץ הכאב בעיניי המתבונן.
אפלת הנהר רוחשת צורה השחור מכחיל בנימי התדר הפחד לוחש במעגלי ההדחקה מקסמי שווא על פני המים.
כוכבים שחורים בשמי הערב אני אוחז בערפילי השמים את רוח העולם הכהה גופי ניחרך בכאביו הארציים. |