0
מקטעי המסך השחורים אוחזים בגלימות הפחד על פני אלילי האהבה הפגומים הרגש הזה מוצפן לאחור.
עדשת המצלמה מקרטעת ברטט אני נושם דרך עיניי הכבדות את מסכי ההכרה הזאת לתוך שבשבת האותות הגדולה.
טעם עצה מרירה למשקה הזה אני נמס אל תוך תחושותיי מים רבים זורמים לאורך החוף הקצף מלבין בהם שוליים.
אד הרוח בעלי הזמן פושט את אור הצורות גבישים מכסיפים של כאב נאגדים אל תוך עפר הארץ. |