0
משחיתיו של היופי שולטים בעולם מבעד לזמירות הרגש הנכונות מסכי ההתניה פעורי שמים אני שובר בזגוגית הגדולה.
נפשות מעוצבות סגורות בכלובים מעגלים דיכוטומים של אסור ומותר אני צועד מבעד לאדוות הרעד למקומות אחרים של הכרה.
קריקטורות אנושיות זועפות פנים בהילוכים סטקטים של זעם כבוש הבשר קמל בחושיו הגדועים אני פורש את גידי נוצותיי.
אדמת הארץ בוהקת באור השמש בלבן בהיר לחישת אהבה אני מקשיב לנגינת הצללים על המדרכות ללחש העלים המצהיבים ברוח. |