0
אנשי רוח כבויי אור אוחזים בפרגוד בשחור ואדום ארכיטקטורה של מעברי רגש אני עולה ויורד בסולמות השחקים.
חזיתות המבנים פרוצי הכרה כיריעות מצנחים ברוח החמה הצל מפלח בקורות הנפש סערות פרצים נועזות.
סמלי הזמן נמסים לרעש הקצף מאכל בתבנית את להט העולם הסובב אני פוקח לאט את עיניי הערפל.
גידמי הרוח בעלים מרשרשים צעדים לאחור פיות שקופות של אור שמש רוקדות לפני אהבה. |