0
עיניי כוכבים רדומות מעוררות בי מקבצי הכרה הילה כחולה עטרה ירח לאורך משטחי הלילה הגדולים.
כיסאות לבנים סובבים שולחנות בסדר חורג מגבולות הדעת המסך מכהה בתמונה מילים צורבות של רגש.
חללים כבדים של צל עוגנים בפינות הלילה דפוסים קבועים של משך על פני טבעות זמן קמלות.
עלי הסתיו יבשו בקור החורף לגופים מכורבלים של רזון הרוח פלשה בבשר החרוך מקבצי אור אין סופיים. |