הניכור פולש אל בין קירות החדר הקור הזה מלחך בהכרה כוכבים כחולים על פני השמים תשדורות חסרות שם.
אני סולל בעיניי את מסד הרגליים נעלים סדורות באפור על פני משטחי הדעת קבצי ערפל על פני העמק.
פרחים כבדים של אהבה נסתרים על אבני הרחובות פרסות הסוסים מלטשות ברהב נצץ אור של רעד.
גופי האהבה חבוקים בעצמם על פני אבני השלכת הסוד הזה נשמר בעצמות לאורך שכבות הזמן. |