הו'אופונופונו

לצפייה במסך מלא

הו'אופונופונו

‎21

תכנים אישיים

41 תגובות יום חמישי, 4/12/08, 13:23

שיטת ריפוי מדהימה, שימו לב:

"לפני שנתיים, שמעתי על מרפא בהוואי, שריפא מחלקה שלמה של פושעים חולי רוח, מבלי לראות אפילו לא אחד מהם. הפסיכולוג בחן את התיק הרפואי של אחד המאושפזים, ואז התבונן פנימה אל עצמו כדי לראות איך הוא יצר את המחלה הזו אצל אותו אדם. ככל שהוא שיפר את עצמו, מצבו של החולה השתפר גם הוא.

כששמעתי את הסיפור הזה לראשונה, חשבתי לעצמי שזוהי אגדה מקומית. איך יכול מישהו לרפא מישהו אחר בזה שריפא את עצמו? איך יכול, אפילו המאסטר הכי טוב בשיפור עצמי, לרפא את הפושעים חולי הרוח? זה היה חסר הגיון. זה לא נראה הגיוני, לכן ביטלתי את הסיפור.

אבל, שנה מאוחר יותר, שוב שמעתי את הסיפור הזה. שמעתי שהמרפא השתמש בשיטת ריפוי הוואית בשם הו'אופונופונו. מעולם לא שמעתי עליה, אבל גם לא יכולתי לחדול לחשוב עליה. אם הסיפור אכן היה אמיתי, הייתי חייב לדעת עוד. תמיד הבנתי שפירוש "אחריות מלאה" הוא שאני אחראי על מעשי ועל מה שאני אומר. מעבר לזה - אין לי שליטה על הדברים. אני חושב שרוב האנשים חושבים כך על "אחריות מלאה". אנו אחראים למעשינו, לא למה שמישהו אחר עושה - אבל זו טעות.

המטפל ההוואי הזה, שריפא את חולי הרוח הללו, לימד אותי נקודת מבט מתקדמת על אחריות מלאה. שמו ד"ר יאליאקאלה יו לן (Dr. Ihaleakala Hew Len). אנו בילינו כשעה בשיחתנו הטלפונית הראשונה. ביקשתיו לספר לי את הסיפור המלא שלו כמרפא.

הוא הסביר שעבד בבית החולים של מדינת הוואי במשך ארבע שנים.

האגף שבו אשפזו את הפושעים חולי הרוח, היה מסוכן.

פסיכולוגים עזבו שם את העבודה על בסיס חודשי. הצוות דווח על הרבה מחלות, או פשוט התפטר. האנשים הלכו במחלקה הזו כשגבם לקיר מפחד מפני תקיפת החוסים. זה לא היה מקום נעים, לא לחיות בו, לא לעבוד בו ולא לבקר בו.

ד"ר לן סיפר לי שהוא מעולם לא פגש את החולים. הוא הסכים לקבל משרד ולראות את התיקים הרפואיים שלהם. בזמן שהוא עבר על התיקים הרפואיים שלהם, הוא עבד על עצמו. כשהוא עבד על עצמו, החולים החלו להחלים.

"אחרי כמה חודשים, חולים שהיו צריכים לכבול אותם, הורשו להסתובב חופשי", הוא סיפר לי. "אחרים שהיה צורך לסמם אותם עם תרופות, הורדו מהן. ואלו שלא היה להם סיכוי אי פעם להשתחרר - שוחררו". אני הייתי המום. "לא רק זה", הוא אמר, "גם הצוות החל ליהנות מהעבודה".

הסתיים עידן החיסורים והתחלופה. הגענו למצב שהיה לנו צוות גדול מדי, כי החולים החלו להשתחרר, וכל הצוות היה מגיע לעבודה. היום המחלקה הזו סגורה.

זה היה הרגע בו היה עלי לשאול את שאלת מליון הדולר: "מה עשית בתוך עצמך שגרם לאותם אנשים להשתנות"?

"אני פשוט ריפאתי את החלק שבי שיצר אותם", הוא אמר. לא הבנתי. ד"ר לן הסביר שאחריות מלאה על חייך פרושה שכל מה שבחייך - פשוט בגלל שזה בחייך - הינו באחריותך. בעצם, כל העולם הוא היצירה שלך.

אוהו, קשה לקלוט דבר כזה. להיות אחראי למעשי ולדברי זה דבר אחד. להיות אחראי למעשיהם ודבריהם של כל מי שנמצא בחיי - זה דבר שונה לחלוטין. אבל האמת היא כזו: אם אתה לוקח אחריות מלאה על חייך, אז כל דבר שאתה רואה, טועם, נוגע, שומע או חווה בדרך זו או אחרת - הינו באחריותך מעצם היותו בחייך. הווה אומר שפעילות טרוריסטית, הנשיא, הכלכלה, או כל דבר אחר שאתה חווה ושלא מוצא חן בעיניך, - ההחלמה שלו תלויה בך. הם לא קיימים, אם אפשר לומר כך, אלא כהשתקפות של הפנימיות שלך. הבעיה אינה איתם אלא אתך, וכדי לשנות אותם עליך לשנות את עצמך.

אני יודע שקשה לעכל את זה, שלא לדבר על לקבל את זה או לחיות עם זה. האשמה הרבה יותר קלה מאשר אחריות מלאה, אבל בעודי משוחח עם ד"ר לן התחלתי להבין שבהו'אופונופונו ושריפוי עבורו פירושו לאהוב את עצמך.

אם אתה רוצה לשפר את חייך עליך לרפא אותם. אם אתה רוצה לרפא מישהו, אפילו פושע חולה רוח, אתה עושה זאת על ידי ריפוי עצמך.

שאלתי את ד"ר לן איך הוא מרפא את עצמו. מה הוא בדיוק עשה כאשר התבונן בתיקים הרפואיים של אותם חולים?

"לא חדלתי לאמר: אני מצטער, ואני אוהב אותך, שוב ושוב ושוב" הוא הסביר.

"זה הכול"?

"זה הכול".

מסתבר שלאהוב את עצמך הינה הדרך הכי טובה לשפר עצמך. וככל שאתה משפר עצמך - אתה משפר את עולמך.

הבה ואתן לכם דוגמא קצרה לאיך שזה עובד: יום אחד מישהו שלח לי מייל מעצבן. בעבר הייתי מגיב בזה שהייתי עובד על הנקודות הרגשיות הרגישות שלי, או שהייתי מתווכח עם שולח המייל המגעיל.

הפעם ניסיתי להשתמש בשיטה של ד"ר לן. חזרתי ואמרתי בלב: "אני מצטער ואני אוהב אותך". לא אמרתי זאת למישהו באופן מיוחד. פשוט עוררתי את רוח האהבה שבתוכי כדי שתרפא בתוכי את מה שיצר את הנסיבות החיצוניות.

תוך שעה קבלתי מייל חדש מאותו אדם. הוא התנצל על המסר הקודם שלו. זכרו שלא נקטתי בשום פעילות חיצונית כדי לקבל את ההתנצלות הזו. אפילו לא עניתי לו. יחד עם זה, באומרי "אני אוהב אותך" ריפאתי איכשהו בתוכי את מה שיצר אותו.

בשלב מאוחר יותר עברתי סדנת הו'אופונופונו שהועברה על ידי ד"ר לן. הוא בן 70 שנה עכשיו, הוא נחשב לסבא שמאן, והוא קצת מתבודד.

הוא שיבח את הספר שלי "הגורם המושך". (The Attractor Factor). הוא אמר לי שככל שאשפר את עצמי, הרטט של הספר שלי יעלה, וכל מי שיקרא אותו יחוש בכך. בקיצור, ככל שאני אשתפר, הקוראים שלי ישתפרו גם כן.

"מה בקשר לאותם ספרים שכבר יצאו ונמכרו?" שאלתי.

"הם לא יצאו" הוא הסביר, פעם נוספת מדהים אותו עם החכמה המיטית שלו. "הם עדיין בתוכך". בקיצור, אין דבר כזה 'שכבר יצאו'. זה יצריך ספר שלם כדי להסביר את הטכניקה המתקדמת הזו, לכול עומקה.

מספיק שנאמר, שכאשר אתם רוצים לשפר משהו בחייכם, ישנו רק מקום אחד שבו צריך להתבונן: בתוככם. וכאשר אתם מתבוננים - עשו זאת באהבה."

דרג את התוכן: