כותרות TheMarker >
    ';

    רמיאב, סיפורים, שירים, חרוזים וגם דיווחים מצולמים.

    פרוזה, שירה וחריזה ודיווח. אשמח לתגובות.
    =============#==============
    מותר ורצוי להגיב גם לפוסטים ישנים :).
    =============#==============
    לרוב לא אשיב מתחת לתגובה
    אלא במסר אישי ועמכם התודה.

    0

    אחוות גברים - מוקדש למחפשי אהבה ברשת ולותיקי הצ'אטים

    17 תגובות   יום חמישי, 4/12/08, 16:38

     

     

    אחוות גברים - מוקדש למחפשים אהבה ברשת ולוותיקי הצ'אטים  -

     

    סיפור מאת רמיאב

     

     

    אחד מידידי שהכרתי ברשת, "המתוסכל", מספר לי כל מיני סיפורים, לפעמים מקוריים, לפעמים חצי אמיתיים ולפעמים בדיות גמורות, בדיחות או שמועות שהוא מיחס לעצמו, כאילו קרו לו. את הסיפור הזה הוא סיפר לי במפגש לילי, עת ישבנו לפוש בצד, מחסלים בירות ומתבוננים במשתתפים במפגש המצ'וטטים. לא נשאר לי אלא לעבד קצת לסגנון הכתיבה שלי. אתם לא חייבים להאמין לאף מילה...:

     

    *             *              *

     

    "יא נבלה שכמוך!", היא צרחה עלי שעה שעניתי לצלצול הטלפון הסלולארי שלי, "אתה לא מתאר לך איזה מכות חטפתי בגללך... חתיכת חרא שכמוך !!!"

     

    "מה קרה???... השתגעת???... היה לנו כל כך טוב... עד שהבעל המאניאק שלך..."

     

    "אתה בעצמך מאניאק... אם לא היית מחרבש את כל העסק, לא הייתי חוטפת ולא מפסידה את הבעל, האבא של הילדים שלי... בן זונה שכמותך..."

     

    "למה?... למה-מה-קרה??!" לא הבנתי, "בחיי אני לא מבין מה עבר בראש שלך???"

     

    "למה היית צריך לדבר איתו?... מה אתה חושב, שלא הייתי מוציאה אותך בשלום???... לא סמכת עלי???"

     

    *           *            *

     

    כאן אני מוכרח לספר מה בעצם קרה לפני השיחה הזו, בטרם אדווח על סופה.

     

    הכרתי את פוסי-ב דרך הצ'אטים ברשת. תמיד היה לה זמן בלילות, שעות הייתה משוטטת ומצ'וטטת או קוראת וכותבת על אהבה וגעגועים, בפוסטים ובפורומים שונים. התחלתי להתמקלד איתה בחדרי-שיח של אחת הרשתות. אחרי פטפוטים של כלום והשתפכויות נפש, התברר שכמו אחרים, הלילות של שנינו פנויים לחיפושים אחרי מה שכנראה חסר לנו. בעלה של פוסי-ב היה מהנדס, מנהל במפעל יצרני הפועל במשמרות. הוא עצמו עבד לרוב בלילות, אולי בגלל השכר הנוסף ואולי בכדי לא לחלוק, יותר מדי, את יצועו איתה. לעומתו אף היא, כנראה עודדה אותו לכך, מאותן סיבות.

     

    הפכתי להיות לה אוזן קשבת וכתף תומכת ומצאתי בה חברה טובה ונעימה. לאחר מספר שבועות של קשר על גבי המסך, התגלגלו השיחות לכל מיני פנטזיות שגלשו לעיסוק בסקס וירטואלי בדרגות כאלה ואחרות.

     

    לילה אחד פנתה אלי וכתבה:

     

    "נורא טוב לי איתך כאן, אני הולכת ונכבשת, אבל זה לא זה."

     

    "מה את חושבת? שאני עשוי מקרשים?" שאלתי, "גם אני הייתי מת להרגיש אותך כאן על ידי."

     

    "כן, אבל אם ניפגש יפוג כל הקסם, ואם לא יהיה ה"קליק" בינינו, אני חוששת שלא תישאר שלי, כמו עכשיו."

     

    "נכון, לפעמים הפגישה בעולם האמיתי מאכזבת, אנשים מתנהגים אחרת. יש מעצורים שמשנים את האופי המשוחרר, כאן ברשת." הדפסתי באצבעות מהססות.

     

    "בפגישה ראשונה... אני לפעמים מדברת שטויות שבכלל לא התכוונתי להגיד ומקלקלת לעצמי."

     

    "ככה זה, קורה בפגישה עיוורת." עניתי אחרי שהייה קצרה.

     

    "אוי, הדלקת בי רעיון," היא כתבה, "הרי גם פה אנחנו עיוורים, לא רואים זה את זו."

     

    "נכון, החושים שלנו מופעלים רק דרך הכתב לדמיון." כתבתי.

     

    "אבל אנחנו יכולים להפעיל לפחות את חוש השמע, לשמוע, אם נעבור לטלפון, גם אז נשאר אנונימיים. רוצה לדבר בטלפון?"

     

    "רעיון לא רע..."

     

    "מממממממ... חושבת, אם אתן לך מספר טלפון, זה יכול להיות מסוכן, הרי אנחנו לא מכירים."

     

    "נכון, אז אני אקח סיכון ואתן לך מספר של הסלולארי שלי  --------05. אבל כשאת תתקשרי תבקשי את "נורי", אם לא אוכל לענות באותו רגע אומר לך "טעות במספר". אותו דבר תענה לך אשתי, אם תשמעי קול אישה."

     

    וככה נכנסנו לסבב של שיחות... היא בקולה המגרה ואני בקולי המפתה. אותו סייבר סקס דמום ושקט בעזרת המיקלדת, לא ישווה ולא יידמה לדיבור הזה... השיחות על בעיות יום יום, מחמאות, קיטורים, התייעצויות, רכילויות, סיפורים על חוויות והחלפת דעות... שומעים את הקולות, התפנקויות, חמדנות, כעסים, שמחות, נשימות, התנשפויות, דממות, שתיקות מלאות משמעות... געגועים, נגינות, גוונים, צרימות, גאווה, ביישנות, היסוסים, דקויות... הכל הכל מלבד מה שחסר, יותר ויותר, לחושים האחרים המוזנחים... המראה, המגע, הריח, החום, הטעם, הלחות... וכל החלומות שברקע.

     

    היא הייתה מתארת לי את מכמני גופה ומדמיינת יחד איתי מה היינו יכולים לעשות, אבל זה לא היה  זה...

    ואז התחילה להתבשל אצלה תכנית מעניינת.

     

    "אני מתה להיפגש, אבל פוחדת לראות ולהראות... אולי זה יגמור לנו את החלום."

     

    "מה הפחד? לכל היותר תמצאי לך חלום אחר..." השבתי והבאתי אותה לידי כעס.

     

    "מנוול  אתה... יש לי רעיון נועז."

     

    "מה כבר יכול להיות הרעיון? אצל פחדנית שכמותך?"

     

    "זוכר מה אמרנו על פגישה עיוורת? אולי נעשה כזו פגישה... אבל באמת עיוורת... בחושך מוחלט!"

     

    "את צוחקת עלי..." גיחכתי בקול, "איך בחושך? איפה?"

     

    "אצלי בבית..."

     

    "השתגעת???... ובעלך מה יגיד?"

     

    "תשמע, אתה יודע שבעלי עובד במשמרות לילה בבית החרושת. אז יש לי תוכנית..."

     

    "אין גבול לשטויות שלך?" שאלתי בסקרנות, משועשע.

     

    כאן היא פירטה לי פקודת מבצע, מדהימה בפשטותה, ולאחר שכנועים לא רבים נכנעתי.

     

    היה די מסובך לי, למצוא תירוץ טוב להסביר לאשתי למה אני צריך להיות בעבודה בלילה, לקראת הגשת המאזנים של סוף השנה שעברה. כל זה בגלל הפאשלות של הגזבר והחשד למעילה, שכולם דיברו עליה, עם הרמזים בדבר עלייתי בדרגה.

     

    באתי הביתה, אכלתי ארוחת ערב, התרחצתי, נחתי קצת ויצאתי לביצוע התכנית לפי ההוראות שקיבלתי.

     

    הגעתי לכתובת שרשמתי. הדלקתי את האור במדרגות ועליתי לקומה השלישית. עמדתי מול דלת מספר 6. חיכיתי עד שהאור בחדר המדרגות כבה וצלצלתי בדלת, בדיוק ב- 23:00.

     

    הדלת נפתחה לדירה אפלה.

     

    *      *      *

     

    כדי שלא יתעייפו הקוראים ויישאר להם עוד קצת זמן לעיסוקים יותר חשובים, החלטתי להמשיך את הסיפור בחלקו היותר פיקנטי בעוד יומיים שלושה. אני לא מאמין שיש מי שהיה מפסיק בעצמו וחוזר לקרוא. אך מי שיחזור מובטח לו פורקן המתח ואפילו קצת צחוק... ומי שכועסים על ההפסקה שירביצו לי בסוף הסיפור הקרב ובא...

     

    המשך יבוא... מבטיח (אפילו אם לא יהיה ביקוש ולא יבואו קוראים או מגיבים חדשים... ואולי?...)

     

    *      *      *

     

     

    כל הזכויות שמורות (c)

     

     

    והנה ההמשך!

     

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=764689

    דרג את התוכן:

      תגובות (17)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/12/08 01:59:

      חחחחחחחחחח יפה ככה לטנטר אותנו :-)

      שבת שלום

      חני רזי

       

        5/12/08 15:40:

       

       

      טוב  ...נמתין.

        5/12/08 15:29:


      אוי רמי.

      ומה עלה בדעתי?

      כל כך פשוט ומתבקש

      כמאמר השיר?

      ואז התברר "זה לא גברת, זה אדון"...

      מתערבים??

      את הספר מונים במדרגות... אחרי החלק הבא.

        5/12/08 14:36:

      היי רמי , דע לך שנתארגן כולנו ,וזו תהיה הפעם האחרונה שתצא לחופשה, זה מה שקצת חופש מאיתנו גורם לך?התעללות ?שבת שלום

      אנה

        5/12/08 14:01:


      מה זה "אם לא יהיה ביקוש"???? נפלת על הראש???? תן כבר את ההמשך, מנוול שכמותך...

      קח כוכב לזירוז צירים....

      אלומה

        5/12/08 07:05:

      צר לי ידידי

      אני לא רואה סדרות בטלויזיה וגם לא קורא סיפור בהמשכים.

      יחד עם זאת , הדוגמית ששלחת מצביעה על כך שסיגנונך מעניין ומרתק .

      סוף שבוע מקסים

      דודו

        4/12/08 21:41:

       

        עלילה שבעיקרה די אופיינית לוותיקי הותיקים.  .............       

        4/12/08 20:39:

      התחלתי לכסוס את ציפוניי

      עד להמשך ....

        4/12/08 20:30:

      אחלה סיפור, אפשר לשלוח אותו לגיסתי שהיא גם חברה שלך ?
        4/12/08 18:54:

      זה מה שאתה עושה לחברים

      אחרי  שלושה ימי העדרות

      נותן לנו לחכות שלושה ימים נוספים???

       

        4/12/08 18:40:

      אני מניח שאתה בטח לא חשבת עוד מה יהיה הלאה - אבל שלחת את מה שכבר המצאת.

      עכשיו תהיה מוכרח לחשוב על סוף מהמם כדי להצדיק את ההבטחות שלך...

        4/12/08 18:04:


      חשבתי שאתה בן אדם רציני

      עם חוש לכתיבה וביקורת עצמית

      וגם דוגמא אישית לקחתי ממך

      אבל ככה.......להשאיר אותנו....

      עם דלת אפלה........סוף שבוע

      תדליק איזה נר .....ככה שלא נישאר בחושך

        4/12/08 17:42:

      נו..........מחכה להמשך...

      לא יפה למתוח אותנו ככה

      רגוע

        4/12/08 17:39:

      מזה ככה מפסיקים באמצע? איפה למדת את זה?
        4/12/08 17:35:

      אזלו כוכבי

      אז

      עד הפעם הבאה חיוך

        4/12/08 17:09:

      בוא אספר לך בסיפור אמיתי

      מה אני כרגע מרגישה.מופתע

      לחברתי יש נכד ולו נולדה אחות קטנה

      האמא הלכה לבית חולים ללדת אותה

      והפעוט בן שנתיים וחצי

      ילד טוב לב ותמים

      מסתובב בבית  ומדבר אל עצמו:

      אמא הלכה ללדת את אחותי הקטנה

      אני מתגעגע נורא לאמא

      בגלל הקטנה הזו אני לא רואה אותה

      "לזותי" הקטנה צריך לתת מכות!!!!!

      כך אני מרגישה -ואני אשה טובת לב ומאד לא אלימה!!!תמים

      לך צריך לתת מכותצעקה

      מחכה לך בפינה-ולהמשך סיפורךצוחק

        4/12/08 17:07:


      רמיאב -

      באתי להרביץ לך

      כי...כי....מה זה זה ככה באמצע?

      ואני כבר כל כך מסוקרנת

      נו טוב - אחכה וכי יש לי ברירה אחרת?

      אבל תודיע לי בקישור שהגיע ההמשך

      כי אתה מספר כל כך יפה

      למרות שיש כל כך הרבה סיפורי צ'ט

      אבל הסיפור שלך מענין לי בגלל השפה

      או בגלל...השפתיים:)

      תודה וסופשבוע מבורך לטוב

      ארכיון

      פרופיל

      רמיאב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין