חן הקוקייה
\"כדי לא לשנוא את בני האדם, אני מעדיף להתרחק מהם\"
ז'אן ז'אק רוסו
פוסטים אחרונים
- טרגדיות של חורף 26/1/12
- חרדתו של הגבר בשמלה הלבנה 10/11/11
- הלשעברית 23/9/11
- הנרדפות 8/9/11
- עזה כמוות חניה 1/9/11
- סלח לי, אתה רוכב על צווארי 11/8/11
ארכיון
הגבר שלא ידע להחמיא
כשלא נותנים לי בטוב, אני לוקחת בכוח ■ מוקדש באהבה לדניאלה לונדון
את כל כך יפה עכשיו.... ??? מה? מה זה? מה זה - מה זה? זה הכל? זה כל מה שיש לך להגיד לי? תשמעי מותק, אני גדלתי בקיבוץ, עד גיל ארבע עוד בלינה משותפת. אני לא מהדברנים ומהמשתפים ברגשות. במשפחה שלי לא בדיוק אמרנו אחד לשני כמה אנחנו מקסימים ונהדרים. טוב, אם ככה, אני אעזור לך. ??? נכון שאני נורא שזופה? (בטון חתולי ומתפנק) חיובי. (בטון צבאי קשוח) וזה מאוד יוקרתי בחורף, הלא כן? חיובי. ואני סקסית? חיובי. ונכון שהשיער שלי נורא רך? חיובי. והעיניים שלי יפות? חיובי. אפילו שהן קטנות? חיובי. והשפתיים שלי רכות? חיובי. אפילו שהכדורי-שפיות שאני לוקחת מייבשים אותן? חיובי. והרגליים שלי ארוכות? חיובי. וחלקות? חיובי. הלייזר עשה את העבודה, אה? חיובי. ונכון טוב לך איתי במיטה? חיובי. הכי טוב מכל הנשים שהיית איתן? חיובי. וגם לישון איתי? חיובי. אפילו שאני קמה לפיפי כל שנייה? חיובי. ונכון הכי כיף זה שהחתולים באים לישון איתנו? חיובי. וטופי ישן לך על הראש? חיובי. ומגרגר? חיובי. ממש בקול רם? חיובי. ואתה אוהב ללטף לי את התחת מתוך שינה? חיובי. אפילו שהוא גדול? שלילי. יפה מאוד. ברגע זה הצלת את חייך. אתה יכול לקום מהמיטה וללכת לברך ברכת הגומל.
■ ■ ■
ומהצד השני של הסקאלה, מול הקמצנות הרגשית - רק להוכיח לכם לאילו תהומות נפלאות אפשר להידרדר כששניים לא יכולים לסתום את הפה שלהם מרוב מחמאות ורגש מתנחשל. דולי פרטון וחוליו איגלסיאס בדואט המגה-סופר-קיטשי מ-1994 כשאתה אומר לי שאתה אוהב אותי. ואני חושבת שהשורה: בכל פעם שאת נוגעת בי, את הופכת אותי לגיבור גובלת בפלילים ממש. קודם כל, אסור לבנאדם להרגיש ככה בשום אופן. וזה מצדיק תלונה לבית הדין הבינלאומי בהאג. שנית, שימו לב כמה זה אמריקאי להרגיש מכל הדברים שבעולם דווקא כמו גיבור ולהכניס את זה לתחום האינטימי, כי הצרפתים או האיטלקים בחיים לא היו כותבים שיר רהב מוחצן כזה, גם לא כפזמון פופ. אני מאוד אוהבת את השניים האלה, כל אחד לחוד, וגם את השיר הדרמטי/מתוק הזה, בייחוד כשהוא אומר לה - בעולם של שקרים, אַת האמת שלי, ואתם יודעים שזאת שריטתי הפרטית.
■ ■ ■ בעמידתה הנחושה בתמונתו מ-1907 של פייר בונאר, לא נראית הדוגמנית בתאורה אחורית, כאילו היא תלויה במחמאות של גבר. טוב, נראה שיש גם נשים כאלה.
|
תגובות (286)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני את המחמאות שלי לא אוהבת בחליבה... אני גם לא נותנת מחמאות לגבים בחליבה אלא בנדיבות.
לגבי התחת - גם שמן הוא סקסי.
הוא בסך בכל טיפוס חיובי :)
וטיפ קטן... אם אתן לא רוצות את האמת על התחת - אל תשאלו. למה לגרום לנו לשקר? דנטה הבטיח מקום מיוחד בגהינום לשקרנים...
מי שמעז לקחת - יוצא מרווח
מי שמהסס מפסיד שלושה דברים:
את הנסיון
את סיכויי הזכיה
את ההנאה שבצידה
ואת ה'העצמה' האישית
ליל מנוחה
לא מכירה אישית את דניאלה לונדון
אבל היא מצחיקה ונפלאה בעיניי
ואני עוקבת אחרי הספרים שלה ואחרי הטורים שלה
ולגבי המחמאות הצחקת אותי כל כך מיא,
זה כל כך מזכיר לי סיטואציה מסוימת שחוויתי
וככל שהתעקשתי יותר לדלות מחמאה מההוא
שאגב התעקש להעניק מחמאות בשפע לכל מי שאפשר
לכל דמות וירטואלית
חוץ ממני
שהייתי איתו
הוא התקשח יותר ויותר בעמדה של
"את יודעת מה אני חושב. בשביל מה את צריכה שאני אגיד לך"
בקיצור. סיפור כל כך קשה, יותר מורכב ופתלתל מהמו"מ על איך תראה ההכנה למו"מ בינונו ובין הפלסטינים.,
נכון.
והמחמאות? מה יהיה איתן?
וואוו,
איזה יופי בהשוואה בין שני הציורים.
פוסט נהדר, מיא
הוא נראה קשוב ואוהב
רק לא יוזמתי...
גישתך מקסימה ומעוררת הערכה
וכתיבתך תמיד חיונית וסוחפת
מונה כניסות מרשים מאוד!
תודה על האישי והנוגע שבתכנייך.
המספרים של נמרוד הלוי די הדהימו אותי והחלטתי לסרוק את הבלוג שלך, כלומר, שלנו, את הרי משלנו, ולראות אם את מנצחת אותו טרום ימי "את". והתוצאה? בגדול.
לא צריך לנצח. זו לא תחרות. רק שבאמת לא ידעתי עד כמה הבלוג שלך פופולארי. אלפי כניסות לכל פוסט, מיא?????????..
מיא
משעשע למדי...
במיוחד שזה לא נוגע לך או בך,
הרגשתי צורך להגן על בני הקיבוץ - עוד דפוק מאז.
לידיעתך הבחור היה סבלני ומתחשב מאוד - שלא כמו אחיו מהקיבוץ (בהכללה)
קבלת מבול תגובות - חלקן אפילו מהלב. איזה כיף.
למרות הכל את כנראה שפויה - לא נכנס לפינה.
אחזור באביב.
רן.
זה כל כך חיובי הפוסט הזה
חייכת אותי
אפילו בית ילדים ומשפחה פולנית לא מבטלים את האינסטינקט,
יצר ההשרדות המוטבע בנו לא יאפשר לו ליפול בכזו מלכודת
:)
אכן זכר בעל נפש פיוטית מצאת לך, כושר בטוי מזהיר, ממש השלמות בהיתגלמותה כן ירבו!
זה רעיון מצוין - נפתח להם קורס ב'הבימה'!
________________________________________________________________
אתמול בלילה הייתי עם מישהו ופתאום ראיתי שהוא מסתכל בי במבט מוזר.....
- מה? אמרתי לו
- אני רוצה להגיד לך שאת מדהימה ומהממת ופוחד ממך, כי קראתי את הפוסט ואני יודע שאלה בדיוק המילים שאת לא סובלת בגלל שיש איתן כל מיני בעיות לשוניות.....
מתה על זה.
שימשיכו לשקר.
שילמדו לעשות את זה יותר אמיתי מאמיתי.
(כדי שגם אני אאמין לכל פנינה)
ואני רוצה את זה בשלוש שפות מינימום.
אין מכסימום.
בפעם הבאה תקדישי לי ?או תגדישי לי? העיקר שזה יקרה מהר.
ותודה מראש.
ממני
יותר מעניין, אם יורשה לי, המקרים שבהם התחלות ביזאריות, הצליחו.
אני תמיד שמח ללמוד :)
תודה.
למה לנפץ את הפנטזיה?
כבר דמיינתי לי אותך מושלמת :)
"שנית, אתה ממש מפגר אם אתה חושב שהמחמאות נאמרות ביחס ישר ליופיה של האשה. אין שום קשר. המחמאות באות ביחס ישר לרגישות ולחום לבו של הגבר ולתשוקתו אליה. כשמישהו אוהב מישהי היא נראית לו היפה ביותר בעולם."
מכיוון שאת לא מבינה את הגברים, אסביר לך.
ניראה שהגיע הזמן שמישהו יגלה לך את האמת ונראה שרק מפגר כמוני, יקח את הסיכון.
גברים, בניגוד לנשים, מחמיאים רק מתוך הכרח. כמו שכתבת, "בכוח".
תעברי על השאלון שלך ותנסי לחשוב על תשובות אחרות אפשריות. איך היית מגיבה למשל על תשובה :
אני אוהב אותך בדיוק איך שאת, אבל הרגליים שלך לא סימטריות ועם מלא וורידים וצלוליטיס.
כמה גברים את מכירה שיענו כך?
במילים אחרות, לנשים יש נטייה לאשלייה עצמית בכל מה שנוגע למראה החיצוני שלהן.
אתן משקיעות כל כך הרבה אנרגייה, זמן וכסף בלהסתיר את ה"פגמים" ולהראות טוב, ובו בזמן חושבות שאנחנו לא רואים.
בשביל מה?
את מדברת על מחמאות מתוך אהבה, אבל לפני האהבה ה"פגמים" לא ניראו?
ברור שאפשר למצוא משהו להחמיא עליו אצל כל אחד, בטח אצל מי שאוהבים, אבל רשימה ארוכה כמו שהבאת?
ואם אני אוהב משהיא כמו שהיא על כל פגמייה, זה אומר שאני לא רואה את הפגמים?
בקיצור, יכול להיות שאת בן אדם יוצא דופן, שלא שופט על פי החיצוניות, אבל רוב האנשים כן שופטים על פי החיצוניות.
ולמרות הכל אני בטוח שגם את.
אה, כל הכבוד על הפירגון לחברות.
קודם כל את המילה כ----ת תוציא מהלקסיקון שלך. לדעתי זו לא מחמאה אלא עלבון לקרוא לאשה חור, ואני, כשקוראים לי ככה פשוט קמה והולכת.
שנית, אתה ממש מפגר אם אתה חושב שהמחמאות נאמרות ביחס ישר ליופיה של האשה. אין שום קשר. המחמאות באות ביחס ישר לרגישות ולחום לבו של הגבר ולתשוקתו אליה. כשמישהו אוהב מישהי היא נראית לו היפה ביותר בעולם.
וכמובן גם הפוך. בוא ואספר לך משהו. כשהייתי בת 25 היה לי אהוב בן חמישים ומשו - גמד, מכריס, בעל גפיים דקות במראה המפטי-דמפטי ופלומת שיער לבנה על כל גופו (בלונדיני לשעבר). חוזרת - כל גופו - גב, תחת, אוזניים, אף - הכל. אכן, תמונות קשות. אך לי הוא נראה הגבר היפה בתבל. לא יכולתי לחכות לרגע בו אפשיט אותו ואניח עליו את טלפיי. וכמובן שהצפתי אותו במחמאות.
ודבר אחרון - אם אתה חושב שאין לי צלקות, עור נפול, צלוליטיס וורידים - אפילו בפנים בצד ימין יש לי נימים אדומים דקים - אתה טועה. זה לא אומר שהרושם הכללי לא יפה. אפשר ללכת להתקטנן על כל אחד ואחת. אפשר ללכת למצוא ג'יפה אצל כל אדם. שנתחיל להיות מגעילים? הרי לגברים יש פי מיליון יותר דפקטים מאשר לנשים. למה גסות הרוח הזאת?
אני מתבוננת בחברותיי ואני רואה אצלן המון המון יופי. גם אם הן לא דוגמניות-על ולא נופלות אצלך להגדרה של כ----ות הורסות - אני רואה רעמות שיער רך ושופע, עיניים כהות יפהפיות, ריסים מרשימים, חיוכים נפלאים, שפתיים רכות, כפות ידיים מעודנות, ציפורניים מטופחות, צווארים מבושמים שכיף לשקוע בהן כשאנחנו מתחבקות, עצמות לחיים מחוטבות, כתפיים יפות שמציצות מהגופיות, עצמות בריח סקסיות, חזה מפתה, שמציץ ממחשופים עגולים, רגליים ארוכות, אוזניים חמודות שמבליטים אותן עגילים יפים...
וכולן בנות ארבעים פלוס, וכולן מטופחות אבל לא אובר - לא מצועצעות ולא מפורכסות ולא מאופרות בהגזמה ותמיד מבושמות וכיפיות ונעימות לחיבוק ולמגע וחייכניות וקורנות, עם הרבה תשומת לב להופעתן אבל בלי פרחיות ובלי הגזמה - ואתה באמת רוצה להגיד לי שאין מה להחמיא לאשה? ושצריך להיטפל לדפקטים? ולצלוליטיס? אז אם מישהי היא לא מידה 38? זה אסון? אקולוגי? גלובלי? כי מה? כי אתה אנטוניו בנדראס?
וואלה, אני כנראה לא אבין אתכם לעולם, הגברים.
חוץ מכמה בודדים שנמצאים למזלי בחיי ועוטפים אותי בתשומת לב ובמחמאות.
כמו אקס אחד שטרח להתקשר היום במיוחד להגיד לי שחלם עליי.
(בחלום אני ממש מותק ולא צועקת)
מה זו ההתממות הזו?
ממש חוכמה לבקש ולקבל מחמאות כשנראים כמוך.
אבל מה את מצפה מגבר שיענה על השאלות הנ"ל ממישהי שלא נראית טוב כמוך?
"הצללוטיס שלך משתלבים יפה עם הוורידים הבולטים"?
ואם כבר, אז לטובת אחיי הגברים, עצה:
כשלא כוסית מבקשת מחמאות בכוח, תמיד, תמיד, להגיד לה את האמת (אני מתכוון באמת) אבל עם טונים קלים של ציניות, כדי שתחשוב שאתה צוחק ולא מתכוון ברצינות.
ככה גם לא שיקרת וגם לא רבת :)
(שיט, מצאתי עוד טעויות. מיא, אם אפשר בבקשה למחוק את שתי התגובות שקדמו לתגובה הזו)
יש לי ביקורת דיי חריפה על הסרט הזה, למרות שהאינסטינקט הראשוני שלי היה שהוא דיי חמוד.
השיטה היא אמריקאית להפליא - שיטת המומחיות. אל תבין בזה ותחפש את המחמאה שהיא כתוצאה מקשר משמעותי - תבוא כבר למישהו שהוא "טוב בזה". וגם שם - המחמאה תהיה מושלמת במובן הכי רקוב של המילה הזו - מושלמת וריקנית.
דבר נוסף - הקטע בסוף עם הסבתא הנכה. המקריות הסטרילית הזאת שבמעשה קסם מתרחשת ומקשרת בין סרבנית החיוך למומחה לחיוך, הרי לא יכולה להתרחש בעליל. האחוזים שהיא לא תתרחש הם 110%. אבל האשליה כאן מסוכנת, שהאישה הנכה מתאוששת והם מוצאים אחד את השנייה דרכה.
אני מתחיל לחשוב שהסרטון הזה הוא פרופוגנדה מדור חדש. אשלייה 2.0 .אני לא מוצא הבדל בין סרט סטרילי שכזה, לבין כל מיני קטעי ניו-אייג' רוחניקיים כאלה על אאבה עצמית. כל מיני בליפ ובני משפחתו במשקל נוצה.
יש מצב דווקא. זה עדיין עדיף מהיפופוטם על הראש (מנסיון).
קראתי את רב הכתבות ומה שיוצא זה האמת האוניברסלית שהיא:לכולנו חסר תשומת לב ואהבה!גם אלו שיש להם הרבה רוצים עוד(כמו הסיפור של גב שטראוס והגקוזי).
ואמת השניה זה:מה שאתה נותן זה מה שאתה מקבל!
ואחרון חביב אני מאד אוהב אבל אין מצב שחתול ישב לי על הראש!
זה אודטה סטייל- הכל מדאאים.
כמו שאמר ביבי- יש לנו ארץ מדאימה (סליחה, נהדרת)
תראו, תראו - עוד אחד שלא חוסך במחמאות מגניבות - זה תיאורו בכרטיס שלו:
שמי ירון, גרוש ואב לשלשה בנים מדהימים. בעיסוקי אני מכהן כיועץ מומחה לנושא פיתוח עיסקי ,שיווק ומכירות במכללה לעסקים. בשעות הפנאי חי ונושם טיולי שטח בארצנו המדהימה...
זה מה שאני קוראת הגבר החדש,
רגיש לעצמו, אבל גם נותן לך את ההרגשה המושלמת
שאת לא בסדר. :-))
שמחתי לעזור.
זה מה שנקרא - הגבר הרגיש.
לעצמו.
תודה מיא
מחמאות בחינם מקווה שתהנו מהסרט
http://www.youtube.com/watch?v=Cbk980jV7Ao
אני באמת משתתפת בצערך שהדביל הזה לא הגיע לבאר שבע....
לגבי קורסי המחמאות - אגלה לך משו: לא צריך את זה בהמוני. מספיק אחד - אחד שבא, עם החום והרגש והשכל והלב ומסתכל עלייך, על כולך כבנאדם, ו-את יודעת מה? אפילו לא מחמיא לך- פשוט אומר לך מה שהוא מרגיש כלפייך.
כן, חוויה מתקנת אחת - וכל שאר מאותגרי-הרגש נמחקים. מניסיון.
ותודה רבה רבה.
מיא
...אני שמח להעניק לך ( לא בכח ) מחמאה...את פשוט אשה נפלאה-מופלאה. נ ק ו ד ה .
מיא היקרה.
איזה דילמה עשית לי...מה נפלא יותר: מה שכתבת? הציור? התגובות?
את יודעת מה, תארזי לי את הכל לדרך. אני לא מוותרת על אף אחד מהם.
לדעתי, יש כאן רעיון לסטארט-אפ: קורסים מזורזים לגברים שלא יודעים להחמיא. לדעתי, אפשר לחלק זכיונות בכל הארץ ואני אסתכן ואומר שגם ברחבי העולם (אולי למעט מדינתה של דולי פרטון?). והמחמאה שלי מלמעלה יכולה להיכלל (בטון בלתי צנוע בעליל) בקורס המבוא
.
ועוד אוסיף ואומר (מחמאה בקורס למתקדמים
) שכל כך הרבה שכל, שנינות, מקוריות ויצירתיות שארוזים בתוך גוף שרירי ושזוף- זה כבר גובל בעבירה על חוק "חלוקת המשאבים"...
דינה
נ.ב- הלו, מה קורה כאן?! איך זה שבן ה 19 לא הגיע גם אליי?!כרגיל, הדרום מקופח!
סליחה!
אבל בדיוק את המייל ההזוי הזה קיבלתי חחח
מה שהפליא אותי ...זה איך בדיוק ראה את עיניי..אם התמונה היחידה אצלי היא כאשר אני חמושה במשקפי שמש...
הזייה.
יאללה מיא, זה ממש כפי בקשתך. הוא מכוון אלייך, מה רע?
זה ש- "אלייך" זה למעשה X (משתנה רנדומלי) זה כבר משהו אחר...
שימו לב, אפרופו מחמאות - הבנאדם שלח לי את המייל בבוקר, כמו לעוד 100 אחרות. לא עניתי לו, אז הוא שלח גם בערב, ליתר ביטחון. הודעה מאוד מאוד אישית:
נעים מאוד אמיר (=וואי,את מסוג הבנות....המיוחדות!
איזה עיניים יש לך..איזה שיער...תראי,אני אהיה כנה וישר...את מצאת חן בעיני,מאוד!!!!!!
הייתי רוצה לנגן לך שיר בגיטרה.
זה סתם תירוץ בכדי להכיר.
אני אשמח מאוד אם......תסכימי ליצור איתי קשר.
מקווה שהדרך לא תהיה מאוד קשה להשיג את מספרך.
אשמח לתשובה חזרה..אמיר שמש (+
הוא בן 19, המחמיא המחונן. הנה הקישור לפוסטו הראשון, שיהיה בריא - רגיש לבוגרות.
וגם, למה להתנצל? יש צעירים מדהימים ורגישים ואם הם כאלה יש להם את זה כבר אז, ויש מבוגרים ילדותיים, הרסניים וחסרי ביטחון. הגיל הוא לא פונקציה תמיד.
כתוב נהדר
נגמרו לי הכוכבים, אבל הפוסט מאד מומלץ
מיא - זה מדהים!
קראתי צחקתי ונהניתי מכל שורה.
לא אנני חושב שהגוף או הנעורים הם המשאבים איתו האדם סוחר במערכת יחסים. האימא של ביתי, היתה בגילך ומערכת היחסים איתה היא אחת הטובות שידעתי. היא היתה מנוסה בהמון תחומים. גם כאלו שאת הזכרת.
אני עצמי היום מוצא עצמי נמשך לבנות שסוחרות בגופן (לא במובן המילולי, חלילה) ובנעוריהם ומוצא את עצמי משתעמם כל פעם מחדש מסיפורי הצבא שלהם. או גרוע יותר מסיבות סיום ואנטריגות של תיכון, כך שהטיעון שלך מתקבל. אבל ויש אבל כמובן בואי ננסה לחשוב על עצמך בעוד נניח 15 שנים מהיום. גם אז את חושבת שתוכלי לפרק להנאתך בני שנות ה20? הלוואי. ואני מאחל לי ולך.
עכשיו אני ממליץ לך במסגרת זה שנעים לקיים דיון על מה שהוא שמישהו כותב. במיוחד אם יש בהם טעם כל שהוא. לוותר על הנוהג הזה להכליל ולכתוב "שגברים יפסיקו וכ"ו. גברים כמו נשים בדרך כלל מורכבים מפרטים. לכל אחד מהם יש שם שנתנו לו הוריו וכל אחד מהם חושב אחרת. מעט קשה לי להיות חלק "משיפסיקו הגברים". אין ספק ש40 הוא ה30החדש. לנשים כמו גם להרבה גברים יש מודעות לגופם ובריאותם והמון נשים בגילאים האלו מגלות את עצמם מחדש (אני כמאמן נמצא המון בסביבת נשים בגילך שנראות יותר טוב ממה שהם נראו בשנות ה20 שלהם). אני מאמין שאני כמי שעוסק בספורט לא אנבול בשנות ה40.
ואם פעם חלילה תסתיים מערכת היחסים שלך עם הינוקה אני אשמח לחבר אותך עם טריאתלטים בני גילך שמזיינים (נו טוב אמרתי את זה) טוב כמו שהם יכולים לרוץ מרתון, או לרכב על האופניים יום שלם. ונראים חלום. אה כן ובמסגרת זה שהם כבר הספיקו לבנות ולפרק מערכת אחת או שניים הם למדו לפרגן, להתחשב, להיות רגישים, לכבד ולאהוב את בת הזוג שלהם כמו שהיא בגלל מה שהיא ולא בגלל האריזה בא היא מגיעה.
יפה מאוד. ברגע זה הצלת את חייך.
רצית לומר:
..הצלת את התחת שלך...:-)
בדיוק ככה.
מוות לשקרנים!!!
:-)
אוי מיא מיאתי.מי כמוני מבין אותך.ולכן סגרתי הכל בזוג המשפטים האחרונים שלי.לא ניתן לשנות אנשים.
אם את אישה שחשוב לה ההחמאה /ההערכה - עליך לוותר על אלו שלא יודעים לעשות זאת.
לפני שנקשרים בעבותות.
הם לא ישתנו.
וגם את לא.ולא צריכה.
העניין הזה של להיות מוזן בתוך מערכות יחסים - של זוגיות /ילדים/חברים הוא קריטי למבנה הנפשי של חלק מאיתנו.בעצם של כולנו.
על קצה המזלג בפסיכולוגיה של גרוש - זה אותו הצורך של הילד למצוא חן בעיני אמו.וכך ברא אותנו הטבע.
זה יפה וזה טבעי.
ומי שלא מחמיא ורק נשען על הפחדים שלו בתוך זה - שימצא איזו גוויה יבשה.!
הכל במינון הנכון :-)
זה מה שטוב...
איריתה
כל מילה זהב !!
לא התכוונתי לזה במובן המפונק של המילה,
אלא אחת שמעריכה את עצמה ויודעת מה מגיע לה.
בהחלט לא מדובר בנתינה חד צדדית
אלא הערכה ונתינה הדדית
כאשר כל צד נותן ומקבל (אבל לעולם לא עורך השוואות קטנוניות על כמה כל אחד...)
הכל טוב ויפה חסי, את צודקת בכל, אבל בכל זאת זה היה לי מאוד מאוד עצוב וגם עכשיו כשאני חושבת על זה, עצוב לי על הפספוס. היו שלבים שבהם ניסיתי לתעל את העצב לכעס אבל כל מה שנשאר בסוף הוא רק חלל ועצב.
בדיוק בדיוק ככה.
--------------------------
איך אומרים?
יש הרבה דגים בים.
הרבה.
-------------------------
זכיתי לפגוש כאלו שמבוקר עד ערב היללו אותי את גופי את תחתי את שיערי את עיניי את כשרונותיי.
אה כן - הם גם פחדו...שאתפוס תחת - אבל התחת המוצק שלי הוכיח להם שהוא יודע גם יודע להישאר במקום אחד.
-------------------------
מזלך - שאת נראית טוב מאוד.שאת מוכשרת וחריפה.יש לך מחזרים לרוב.בטוח.
תפקידך לדלות בפינצטה את אלו שידעו גם להעריך אותך, להחמיא ולא לפחוד מזה.
כי מלבד זה שזה מחמם את הלב - אין פה שום רעה שצומחת.
גבר שלא מחמיא לזוגתו - הרי שלא מחמיא לעצמו בראש ובראשונה.
מה יותר כיף - "לשחרר" אישה לעולם כשחיוך מרוח על פניה.כשבתוכה יש ידיעה שזה שבחרה בו,
חושב שהיא "שווה".שהיא חלילה לא צריכה להילחם על המקום שלה משום בחינה.
-------------------------------------------
בגילי המזדקן למדתי שלא ניתן לשנות כבר אנשים.
אדם שפיו קפוץ - שיחפש פקצה אחרת בשבילו.
אנשים מעדיפים כינויים כאלה בדיוק בגלל מה שכתבת, כי זו באמת פנטזיה - כי אם הוריהם קראו להם דורית פינקלשטיין, והם רוצים להיות הפיה כחולת העין - הרי לך.
אני גם חושבת ככה, וזה נורא מצער אותי מאבקי הכוח/אגו האלה שהרסו מערכת יחסים.
האמת? אני באמת לא רואה את עצמי ככזאת, וכשאני בזוג אני נותנת המון, ולא מצפה כמו איזה מלכה מפונקת שיפנקו אותי עד בלי די, אבל באמת, כגודל הנתינה ותשומת הלב, כך אני מצפה שגם הצד השני לא יהיה איזה קיר אטום, וגם הוא יבין אותי וידאג לצרכיי (הנפשיים והגופניים) ולא ישאיר אותי עם כמיהות ורצונות לא ממולאים, כי ככה אני רגילה להיות כשאני לא בזוג, וזו הרגשה נורא מתסכלת להיות כשאני כן בזוג.
אני מאוד מאוד מקווה שגם דב אלפון, העורך הראשי של הארץ, מציץ לפעמים בדף הזה...
באמת אחרי כל מה שחטפת ממני אני מאוד מתפלאת שאתה חוזר....
.... תודה רבה!
פוסט יפה..
מרוב שאנו לא רגילות למחמאות..הן נשמעות לנו חשודות לפעמים..למה לגברים כל כך קשה להחמיא..
אני באופן אישי מעדיפה שמות ולא כינויים. אני לא מבינה למה אדם רוצה להחליף את שמו בכינוי שמקורו בפנטזייה או בסלוגן נוסח משרד פרסום. גם אם הכינוי מבריק, אני לא מצליחה להבין את המוטיבצייה.
ולא, אני לא חושדת בך... במה בעצם? שאת מתרברבת ללא כיסוי? לא. ודאי שלא. התרברבי נא יקירתי כראות עינייך. אקרא ואומר אמן.
גבר שלא רוצה להגיד את מה שהוא חשב כשהוא פגש בך לראשונה הוא :
א.לא גבר.משו אחר..נגיד איזה כרובית סרוחה דלילה.
ב.לא גבר.משו אחר..נגיד איזה זחל עייף מזוקן.
לא גבר לא גבר.
ממש לא גבר.
כי הלא אם רצה אותך כך אליו- בתוך תוכו חושב עליך אינספור דברים טובים.
אלא מה?
הפחדן חושב שאם חלילה יאמר אותם בקול רם...תתפסי תחת.
אופס שוב חזרתי לענייני התחת הידועים.
את מלכה!
וכך צריך להיות!!!
מיא - את מופיעה בדף הראשי של הארץ !!!
ר-י-ס-פ-ק-ט
ועוד מילה לא מחמאה רק דיעה:
התמונה של בונאר וההערה עליה=10
כן ,כן, יושר ויושרה והגינות וגילוי לב והעיקר בלי הצגות! זה שם המשחק ומנסיון עתיר שנים אני יודע שזה עובד, אבל אם יש את זה - זה טוב , ואם לא, אזי כנראה כבר לא יהיה. והחכמה למצא את הפרטנרית (כי אני הרי זכר) המתאימה, ואשרי !!!
אוף, כמה שזה מוכר לי וכמה שמזדהה איתך. ואני לא אהיה צבועה ולא אגיד שמבטים כאלה מפקאצ'ות לא עושים לי את היום; לפעמים. זה הרי נובע מקנאה.
לא מזמן הצטרפתי אל חבר לארוחה אצל חברים טובים שלו והוא אמר לי מראש מי יהיו האורחים והביע רצון שאשתלב ואשוחח עם כולם/ן; וכשבא לאסוף אותי, היה נורא מאוכזב לגלות שאני עם חולצת כפתורים ושרוול במקום איזו גופיה צמודה וסקסית; ולכי תסבירי לו שאם באמת רוצה שהאינטרקציה תהיה נעימה ונוחה לכל הצדדים זה לא בדיוק המקום לנקר עיניים ולעורר אנטגוניזם, עוד לפני שמספיקים לשוחח ולהכיר.
אגב, גם לדייטים (בתקופה שעוד הייתי יוצאת ל'דבר הזה' (-:)) נהגתי לצאת ללא טיפת איפור ובלבוש צנוע -יחסית- וסולידי; רק בפגישות החוזרות -כשהיו- הרשיתי לעצמי להתפרע; לפעמים. ובעיקר בחדרי חדרים.
לעומת זאת, יש לי חברה צעירונת, שלהבדיל ממני גדולה מאוד במידותיה, בעיקר לרוחב (גם אני גבוהה). ואין לה שום בעיה/עכבות להסתובב בבקיני הכי זעיר שאפשר; ואני מעריצה אותה על כך. היא כל כך ויטאלית וחכמה והחיוך שלה הורס והלב שלה ענק...; אז אולי יש כמה ביצ'יות טיפשות שמקשקשות מאחורי גבה, אבל לשמחתי, הרבה גברים צעירים מקרקרים סביבה. מה שמוכיח שאף על פי כן ולמרות כל הבולשיט - היופי הפנימי לוקח, ובגדול.
ובאשר לקפה - נו, אפילו אני כבר הספקתי ללמוד משהו על ההתנהלות כאן; נו בטח, גם חוויתי את החנפנות המתעתעת והזיוף.
בזה אנחנו חלוקים, כיוון שהאקסיומה שלך היא ש-א. נעורים ב.הגוף הם המשאבים היקרים ביותר שהאדם 'סוחר' בהם במסגרת מערכת יחסים, הלא כן? ואילו אני ממש לא רואה כך את פני הדברים, דהיינו תאר לעצמך (אם תוכל) שמבחינתי גם אדם שגופו כמוש לא-עלינו ונעוריו מאחוריו יכול לקסום לבין המין השני, ודווקא הוא זה שיכול למאוס בצעיר וברענן ממנו. זה נשמע לך כמו מדע בדיוני? אתה יודע שאני, בצעירותי, התאהבתי עד כלות בגברים זקנים וכמושים? אתה יודע שאני, עכשיו, עם הצלוליטיס והכל דחיתי מעל פניי צעירים במחצית גילי?
אתה באמת חושב שעור מתוח הוא המשאב האולטימטיבי ולא שכל וחוכמה והומור וידע והבנה ואמפטיה ויכולת לנהל מערכת יחסים ואותו ביטחון עצמי שנובע מבפנים שאין אותו לאנשים צעירים וגם - אם תסלח לי - מיניות בוגרת ובוטחת והעובדה שרק אשה או גבר בוגרים ומיניים באמת שראו וחוו והתנסו יכולים להיות באמת זיון טוב אבל ממש? אתה באמת חושב שבמערכת עם גבר צעיר ממני יש לי נחיתות? ותהיה לי בגיל חמישים? או אפילו שישים?
חליק, שגברים יפסיקו לנפנף מול נשים בשוט הזה של - אתן קמלות ונובלות - תציץ קצת מסביבך ברחוב. מי שנובלים ומזניחים את עצמם ונראים כמו הצרות שלי כבר בגיל 40 אלה הגברים. הנשים פורחות בגיל הזה וגם אחר כך. כולן נכנסו למרוץ מטורף של ספורט וטיפוח ודיאטות והן נראות טוב כבר שלא כדרך הטבע.
אין לי אג'נדה מיוחדת להיות עם צעירים. להיפך. זה יצא ככה לאחר כמה היתקלויות לא נעימות שהיו לי עם מבוגרים. וגם אכתוב על זה עוד. אבל אם כבר נגעת בנושא - אז אני לא מודה לאף אחד. כל גבר שנמצא איתי מעריך את זה מאוד, תהיה בטוח. אף אחד לא עושה לי טובה.
אדרבא, פרט ונמק - למה אתה מסתייג?
- זה מה שנקרא התקלות מקרוב
בהתקלות מקרוב מסתערים - וזה מה שקרה לי בתגובה הראשונה שלי
אך בהתקלות אינטלקטואלית - קודם חושבים - וזה מה שאנסה להסביר עתה:
גבר שמתקמצן במילים - לא בא לו להתאמץ לחברות כנה, ובטוח שלא לחברות לטווח ארוך
(למין בטוח שכן)
אני לא מאמין ב "אין לי מה להגיד לך"
לכל אחד יש את אוצר המילים והדימויים שלו
וכשדברים יוצאים מהלב אז הם גם נכנסים ללב.
אין אוכל חינם ואין אהבה חינם - לכל מטרה צריך להשקיע ולהתאמץ
ואם לא מתאמצים אז זה לא מטרה וככה זה נראה
להכניס מילים לפה של גבר כשהוא עם אשה ויש לו סיכוי ...
פשוט חבל"ז
זה אולי נותן לאשה הרגשה טובה וצידוק רגעי למעשיה
אך זאת לא אהבה (ולסקס אני לא קורא אהבה למרות שזה נקרא לעשות אהבה)
מה תליני על בן זוגך?. הודי לאלוהים שלך, אם כבר בחרת לך אחד ואם לא שגרי תודה לחלל האוויר אולי למישהו היא תוסיף שמחה על שאת בזוגיות עם עלם צעיר שאוהב אותך כמו שאת.
לצערנו אנו לא נהיים צעירים יותר והגוף גם בו הזמן נותן את אתותיו. לא לעולם צעירים יכנסו בבית מדרשך. הודי שוב לאלוהים אותו בחרת או שגרי תודה לחלל
מיא, אני חושבת שיש כל-כך הרבה תעסוקה לפסיכולוגים, כי אנחנו זקוקים להמון חיזוקים מבחוץ. כי אין לנו את האישור הפנימי שאנחנו טובים דיינו כמו שאנחנו.
מחמאות זה יופי של דבר, לקבל ולא פחות לתת. אבל אותי מעייפת המחשבה שהאדם שלידי זקוק כל הזמן לאישורים ממני. בעבר, כאשר הייתי צובעת את שיערי מאדום לאדום בגוון אחד יותר כהה הייתי מצפה שכולם ישימו לב. אות יודעת מי היה היחיד ששם לב? הבן שלי, כשהיה בן ארבע. ואת יודעת למה? כי הייתי מרכז עולמו. זה עבר לו, לשמחתי. ולשמחתי הנוספת קצת גם אני התבגרתי, והיום אני מבינה שכל אחד עסוק בצבע שיערו הוא. אם אהפוך לבלונדינית אכעס באמת אם לא יתייחסו.
יש אנשים שעסוקים רק בעצמם, או כשטוב לי זה עושה להם רע, ומהם אני מתרחקת. יש את אלה שלא מיומנים במחמאות (לא רק לתת, גם לקבל), להם אני סולחת.
לי באופן אישי מספיקה הידיעה שהאנשים שאני אוהבת אוהבים אותי, ומדי פעם שיזרקו גם מילה טובה.
גם מערכת יחסים ניתן לזייף. יש כאלו שבאופן רציונלי (הרגשת בחילה) הגיעו למסקנה שהרבה יותר יעיל (בחילה מתחזקת) לשמר קשר שמספק את הצרכים (עושה מאמץ להחזיק את זה בפנים) מאשר כל הזמן למצוא את זה מחדש. מה שנקרא: לסמן V על קשר.
מיא, העלת נקודה חשובה, שכדי להחמיא לך צריך להכיר אותך, וזה דורש זמן ומשאבים, וזה ממש לא חלק משוק הבשר הרגיל. זה גם אומר שצריך להיות לְך אכפת, ושוב - חוזרים להתחלה ולרצון להכיר באופן ייחודי, דבר ששוב דורש משאבים ואכפתיות....
כל הדבר הזה בעצם בא לתאר יצירת קשר, ורצון לשמר את הקשר, וזה דבר שמצריך סבלנות ותשומת לב.
תמיד
אותי לא מביך אבל ממש מעצבן לקבל מחמאות ריקות - למשל בקפה - כשאני יודעת שהן נשלחות בתפוצה. או כשאומרים לי כמה שאני נחמדה - ואני יודעת שאני ממש לא נחמדה... כל המחמאות שנותנים לך כדי להשיג ממך משהו. אבל לא מחמאות אמיתיות שבאות מהלב. אלה אף פעם לא מביכות אותי. וקורה לי שזרים מחמיאים לי - בעיקר נשים, בבתי קפה וכאלה, וגם כן מכל הלב, וגם זה לא מביך אותי.
ולעומת זאת את יודעת גם מה קורה לי לא מעט? שנשים מסתכלות בי בשנאה, גמכן בבתי קפה. וזה מאוד משעשע אותי. לאחרונה זה קרה לי עם סופרת מפורסמת, בגילי, שכל הזמן בחנה אותי בקפה נח שבו ישבתי. וכשקמתי ללכת לשירותים, ולבשתי שמלת מיני כרגיל, היא הסתכלה על הרגליים שלי ונעצה בי ממש מבט שוטם. ואני לא ממציאה. ממש מבט מגעיל, הפקאצה. כי גם היא לבשה מיני, והיא היתה הרבה יותר רזה ממני, אבל כחושה כזאת, עכברית ולא סקסית. וזה עשה לי את היום, המבט הזה שלה.
נגעת כאן בעניין חשוב, מעבר לכנות והוא כמה הבנאדם מחובר למציאות. מאוד חשוב שתהיה הלימה בין מה שהבנאדם חושב על עצמו לבין המציאות האוביקטיבית. זה פסיכי באותה מידה שיפהפייה תחשוב שהיא מכוערת ושמכוערת תחשוב שהיא יפהפייה. כשהפער ממש בלתי נסבל - לדעתי במקרה כזה אנשים ממש מתאשפזים במוסד לחולי נפש כי תפישת המציאות שלהם לא משו. זה גם בולט במיוחד אצל אנורקטיות כשמגיע השלב השלדי והן עדיין משוכנעות שהן שמנות. מחמאות עצמיות ללא הרף זה ממש לא אני וכן, יש אנשים בעלי ביטחון עצמי נמוך במיוחד שנזקקים לזה כדי לקומם את עצמם.
אבל הנושא היה אחר - הנושא היה שגברים לא מבינים כמה נשים מילוליות וכמה הן נזקקות לחיזוקים האלה, המילוליים, וחיבוק (וגם אלה הרי ניתנים במשורה) וקיפול כביסה וקריאת סיפור לילד או ווטאבר לא מספיקים. ולא מחמאות דביליות כמו החולצה החדשה ממש מקסימה, שזה בערך מעניין לי את התחת. אלה מחמאות משמעותיות כמו טוב לי איתך, כל היום חשבתי עלייך, רציתי כבר לבוא ולגעת בך, אני אוהב את הריח שלך (הטבעי. לא הבושם שקנית) או משו כזה.
לא זיין אותה. היא שכבה על הבטן כשהוא צייר אותה בציור הקודם "תוגת האביב".
מה זיין בראש שלך?
איזה כייף ליפול על ההומור והשנינות המושחזת שלך; בעיקר אחרי שהוצאתי את כל עצבי הרעועים משהו -ביומיים האחרונים- בפוסט של מישהו אחר. התמונה אף היא נהדרת בצבעוניותה; גם האנליזות שעשיתם לה כאן
אותי דווקא מביך לקבל מחמאות, למעט בתחום המקצועי. ואל בית המשפט בהאג הייתי פונה (לו היה לי האומץ) בענינים אחרים עכשיו....; אולם אין ספק שחשוב לדבר; ובכנות.
כתמיד במחוזותייך - פוסט משובח!
והמוסיקה - אההה, לא משהו.....; אבל כל אחת והשריטות שלה.
להיפך, אני חושבת שאת כותבת מעולה.
אין שום קשר בין הכרת אדם את עצמו לבין ציון מעלותיו בריש גלי. אני רק חושבת שחבל, חבל להסתכן בחוסר הלימה בין מה שהאדם חושב על עצמו לבין מה שזולתו חושב עליו, כי לפעמים יש פערים בין השניים.
זה לא עניין של יוהרה. יכול אדם להיות יהיר ובעל ביטחון עצמי של סוס ולעולם לא להחמיא לעצמו ויכול אדם להיות חסר ביטחון כעלה נידף ולשחרר כבתסמונת טורט (הפוכה) - מחמאות עצמיות ללא הרף. הייתי אומרת שלפעמים זה כמעט תנאי הכרחי.
אפשר לקרוא לזה הבדלי גישות, אוקיי?
....................
את כמובן צודקת, המניירה ההפוכה היא איומה ביותר. אבל ישנם כאלה שזו לא מניירה אצלם - שזה באמת מה שהם חושבים על עצמם. אז זה לא מעצבן. זה עצוב. כך שהעניין מצוי בכנות. אם אתה מתכוון למה שאתה אומר ואכן חושב כך - לטוב או לרע - זה לא מעצבן. אם יש לך כוונה נכלולית - זה כמובן מביא את הסעיף.
גברתי, תשובתך רדודה משהו
ולרי, האם את רומזת שאני לא כותבת מעולה? (אייקון קורץ אבל בלי החיוך)
דניאלה יקירתי, נדמה לי, רק נדמה לי, שאת לוקחת יותר מדי ברצינות את טינקרבל, מרשמלו ואאבה
רק נדמה לי, ואולי כרגיל אני שוב טועה
מצד שני, יכול מאד להיות שתנוחת המודל בציור נובעת מהערת הצייר: "מותק תרימי קצת את הטסיק יותר, כמו שעשית מקודם כששכבת על המיטה, זוכרת כמה היה כיף?"
שימי לב לחיוך שלה, נדמה לי שהיא בדיוק קלטה את דברי מסייה בונאר. נדמה לי, לא בטוח
המון אהבה
אבל אני לא רואה בכלל בעיה, כי את המניפולטיביים האלה את יכולה לאתר מיד במבחן הפשוט - אם זו מחמאה שיכולה להתאים לכל אשה או מחמאה שתפורה במיוחד למידתך - למשל את יפה, את מעניינת, את חמודה - לעומת , אני יודעת מעצמי - אף פעם לא פגשתי אשה ילדותית כמוך (בתור מחמאה...) או - לא ידעתי שאפשר ממש לפתח קשר עם חתול עד שהיכרתי אותך.....
זה בדיוק ההבדל דניאלה. ראשית, כפי שכתבתי בתגובה קודמת - נכנסתי לכרטיסו של הנ"ל, שאיני רוצה לביישו ולכן לא הבאתי את הקישור, והוא כעור-משו, לכן מחמאותיו אינן מחזיקות מים וזה כבר מצחיק ברמות. שנית, כדאי מאוד שאדם יהיה מחובר למציאות, ואדם ביקורתי כמוני, שמבקר את כל העולם ואשתו, ובפרט את עצמו על כל שטות, בהחלט יכול - כשמגיע - גם להחמיא לעצמו.
אני זוכרת שיום אחד התקשר אליי החבר שלי לשעבר ובין היתר אמר לי - את קצת אובססיבית, את יודעת? קצת אמרתי לו, קצת? אני מאוד מאוד אובססיבית! עכשיו ספר לי משו חדש על עצמי!
את יודעת איך נולד השם של הבלוג שלי? ישבתי בבית של דפנה חברתי ואמרתי איזה משו מטורף לגמרי, אני כבר לא זוכרת מה (זה היה טרום עידן הכדורים), ודפנה שילחה בי מבט תמה, ואני החזרתי לה מבט מתחנף ואמרתי לה - נו, תכילי אותי, זה חן הקוקייה שלי! ובינגו! קפצנו שתינו כי ידענו שזה סלוגן נפלא.
את חושבת שאני לא מודעת למגרעותיי? עד האחרונה שבהן. ואני המבקרת הכי גדולה של עצמי. אז רק את מעלותיי אסור לי לראות ולציין? ונשבעת לך שאני לא הולכת ושרה שירי הלל לעצמי. אבל אם אני נמצאת (ומקווה שזה לא יקרה לי עוד הרבה) עם גבר אטום שלא חולק לי כל דבר שבח, שלא אפנה את תשומת לבו? ואת יודעת מה קרה אז, כשהפניתי? הוא אמר לי בקול לאה - אני יודע מיא, אני יודע. יענו הוא היה מודע לטענתו לכל מעלותיי, רק לא טרח להגיד לי מילה. חסך ממני את המידע הזה. נו באמת.
ודווקא המניירה ההפוכה, הפולנית, של להגיד כמה שאת דפוקה כדי לסחוט מכולם ניחומים שאת לא כזאת, נתעבת ביותר, לא ככה?
תודה לא. אני רק מקווה דני, שבאוכל טעמך טיפה יותר אנין יותר מאשר בברכות.
...................
ומיא, חשוב לי רק להדגיש שיש הבדל עצום בין לתת מחמאות לאחרים לבין לתת מחמאות לעצמך. וכיוון שהפוסט מוקדש לי לזכר דברים שכתבתי אצל ולרי, אני מחרה מחזיקה אחרי ומזכירה שוב - כל ההבדל שבעולם מגולם בהבחנה הזאת. נכון, כאן את עושה זאת במירב החן האפשרי ועם הרבה מאוד הומור עצמי, אבל התבונני נא בבחור ששלח לך את ההודעה בדבר עיניו התכולות וגובהו, ויפי מראהו ואמרי לי את - האם זה סקסי?
המחמאות שאני הכי אוהבת הן אלו שאינן קשורות למראה, בנוסף למדתי שמחמאות אמיתיות הקשורות למראה ניתנות דרך העיניים, המבט, או מגע. (שלא יובן שאני לא צרכנית של מחמאות מראה!)
ולשאלתך, גברים לא מחמיאים מספיק. אני בטוחה שאם הם היו מבינים את כוחה של מחמאה הם היו משתמשים בכלי הזה יותרמה שמביא אותי לשאלה האם גם לי יש חלק בעניין? אולי, אם אני הייתי מחמיאה יותר הם היו קולטים את חשיבותו? ועד שזה יקרה , מודה שכשבא לי מחמאה, אני דגה אותה.ברור. זו הרעבה. ודעי לך שזה סימפטומטי ליחסים בין זוגות רבים, בגלל המבנה הפטריכאכלי של החברה והעובדה שנשים רבות לא חושבות שמגיע להן יותר.
סליחה, לזה עוד לא הגעתי. אני מאוד מחמיאה לגבר שאיתי. ממש שופכת עליו מחמאות. ענייניות, לא ריקות. לא אומרת לו - מאמי, אתה כפרח המנץ בשדה לאחר הגשם ומפיץ את ריחו הנפלא, כנשר בשמיים הדואה ומרפרף בכנפיו השגיבות, כשמש המפיצה את אורה המחמם. חליק.
אני אומרת בדיוק מה אני מרגישה כלפיו, ואיך אני רואה את הגוף שלו, ואת הפנימיות שלו, ואילו חלקים באישיות שלו עושים לי את זה, ואילו תכונות אני אוהבת בו, ואילו התנהגויות שלו מרשימות אותי, ולמה אני מתגעגעת כשאני לא איתו, ומה בו חדש לי ולא קיבלתי מגברים אחרים...
ואני מצטערת, לבשר לך שרון, אבל עבורי ולמען נשים רבות אחרות שאני מכירה תמיד צריך לתמלל. תמיד תמיד תמיד. אנחנו יצורים מילוליים, ובכך מותר האשה על החתול. ואם לא אומרים לנו אנחנו לא יודעות. יש לנו צורך עז לדבר ולהתבטא ולהביע את עצמנו כשם שאנחנו צריכות לשמוע. לא מספיק לנו להרגיש. ומסרים מורכבים גם קשה מאוד להרגיש. למשל, כשגבר רוצה להגיד לי - כפי שאמרו לי - את בנאדם מאוד מצחיק ומופע סטנד-אפ מהלך, ותמיד כשאני איתך אני מתעודד - תסלח לי שרון אבל זה מסר שקשה מאוד להעביר בחיבוק... כנ"ל כמעט כל מסר אחר שהוא לא אני אוהב אותך או טוב לי איתך. גם את יפה לא בדיוק עובר בחיבוק. וגם אני אוהב ספציפית את התחת שלך לא עובר בחיבוק. וכן, אנחנו צריכות לשמוע את זה אם יש לנו ספציפית תסביך תחת מכל האיברים ואנחנו חושבות ספציפית שהוא שמן בעוד הרגליים - לא.
ואני מרחיבה כאן וחשוב לי לעשות את זה בגלל שכל החברות שלי ועוד המון נשים אחרות שמגלות את לבותיהן בפניי חושבות ככה ואני ממש ממש לא מיוחדת בתחום הזה ואני לא חושבת שנתקלתי באשה אחת שאמרה לי - זה בסדר שישתוק, אני כבר מבינה ללא מילים מה הוא רוצה להגיד לי. ממש אין דבר כזה אז תשכחו מזה. חשוב לנו שתדברו וחשובים לנו מאוד הפרטים. ושוב - אני בהחלט לא מדברת רק על החיצוניות. אם אהובתך מעודדת אותך, משמחת אותך, מחזקת אותך, אתה אוהב אצלה דברים מסוימים כמו את טעמה במוסיקה, את חוג חבריה, את הכלב שלה, את בגדיה, את יכולת הבישול שלה - תגיד!
וואלה, בכלל לא שמתי לב כמה היטיב להחמיא לעצמו, ומרוב סקרנות נכנסתי לגלריה בפרופילו, והקטע (לא ממש מפתיע) שהוא בכלל לא כזה....
נכון, ועוד דימוי שקפץ לי לראש הוא אילוף. סליחה על הקונוטציה המזעזעת
אבל חשבתי על חיה כזאת שכל הזמן מנפיקים לה קמצוץ של רוך, טיפה של חום, טפטוף של אהבה
ואז כל פעם כשהיא מקבלת איזה ליטוף, היא מעריכה אותו מול כל הקושי הקודם.
ואז אם אני מתרגלת, וסליחה שוב על ההשוואה הנוראה, לחיות בחסר של חום ורכות וליטוף ואהבה מילולית
ופתאום בא איזה משפט כזה של חום או סליחה אז זה לגמרי ממיס אותי.
אני אחשוב על זה.
קשר בין גבר לאישה הוא דיאלוג של הראש, הגוף והנשמה, דיאלוג עם שפה משותפת,
מצב של Feel-back להבדיל מ- Feed-back אותו אנו מקבלים כל העת מחברים.
לא תמיד צריך לתמלל בכדי לא לאמלל.
אני בטוח שתעדיפי בן-זוג שיהיה לצידך וירגיש אותך כשתצטרכי מאשר אחד שירעיף
מחמאות עד כדי זילות המילה.
נראה שעם הזמן הנ"ל יחמיא רק לעצמו...
ולשאלתך ב"עניינינו" -
אני ממש מהסוחטות מחמאות
יש לי שיטות משלי, אם כי מיושנות משהו (טוב, נו... את יודעת)
כמעט בלי מילים ובלי שאלות (אני עוד מהדור המאולף)
ולרוב גם "נופלת" על חרבו של איזה גבר-גבר שו-שואיסט מהחטיבה
זה שמסתפק במבט-פוקר ה"חיובי" שלו
זה עושה לי את זה מסתבר, עד ש... כבר לא.
(כי ביננו, כמה זמן אפשר לסבול אותם?)
אני דווקא כן, אבל הוא עדיין לא בוחר בי, כנראה שצריך קצת יותר מזה, נניח לכתוב מעולה?!
מיא, התכוונתי שגם הוא יראה לה את נקודות הפגיעה שלו, מלכתחילה. לאזן קצת את יחסי הכוח. מה שנקרא - אל תִפְגע פן תִפָגע. לפי מה שנעמי מספרת זה נשמע כמו מישהו שאין לו (או חושב שאין לו) מה להפסיד.
מיא
פשוט אוהבת אותך
תענוג צרוף לקרוא את הפוסטים שלך
הכוכב של היום ניתן לטופי
לא יודעת, יודעת שיש מקומות שאין לי כוח וחשק לשחק ב"שלי יותר גדול" כי סאמק, באמת שלי יותר גדול
אבל לצורך הענין אם זה מספיק חשוב לי אז אני לא אהיה במקום כזה...
תודה
אם תסתכלי אחורה, ותוציאי את עצמך לרגע מהסיטואציה - האם הוא הראה פגיעות מעין זו או שמא פוטנציאל לכך? האם את מסוגלת לדמיין את אותה הסיטואציה רק בכיוון ההפוך? כנראה שהדברים האלה צריכים לקרות במעין תשלובת.
אני יוצא מנקודת הנחה שלבחירה מציאותית יש מחיר. לקשר זוגי יש מחיר ולרווקות יש מחיר. אני בטח ובטח לא מתכוון למחיר כפי שהוא נתפס היום (ערך כספי או תועבה מעין זו). אין חבילות שלמות בנושא הזה.
זה לא סאדו-מזוכיזם, זה מאבק על שליטה.
להראות לך - אני השולט, ואת צרכייך תקבלי ממני רק אם יעלה הרצון מלפניי, בזמן ובמקום שייראו לי. לא בדין אלא בחסד.
גם לי היה אותו דבר בדיוק.
אני עמדתי מול החבר שלי ואמרתי לו - אם לא תיתן לי א.ב.ג. (דברים טריוויאליים ביותר), אני אגווע מבחינה נפשית, אני אקמול, אנבול ולא אוכל להיות איתך.
והוא עמד מולי, הישיר בי מבט אטום ואמר: אני לא יכול לתת לך.
למחרת עזבתי אותו.
מיא לא צריכה אומנות לחימה בשביל לממש ברחוב. היא פשוט פותחת עליו את הפה החמוד שלה, והוא מתנדף כמו גז באוויר...
נכון, שי, אבל זה מכעיס ומקומם. יש שלב שאת פותחת את הלב שלך ונותנת את עצמך בלי הגנות, ואז את מקבלת את זה בפנים חזרה.
נעמי, אולי זה עניין של יחסי כוח. כבר היה מי שאמר שגם ביחסים יש פוליטיקה.
אני רוצה להסכים עם דבריך אני לאחרונה נעזבתי ע"י בן זוגי כי הוא החליט שאני לא עושה לו את זה יותר. אני יודעת שאישה מזניחה את עצמה מרגע שהיא מכירה בן זוג וזה לא צריך להיות ככה. פתאום אחרי שהוא עזב אני נראית יותר טוב ומתלבשת יותר יפה מבלי לחכות שבן זוגי יחמיא לי שגם את זה הוא עשה רק מידי פעם. אז בנות לכל מי שבן הזוג החליט לעזוב את הקן אימצו את האימרה שלי "אם אין אני לי מי לי" ככה אני חיה ומרגישה חזקה גם בלי הבן זוג. תהיו חזקות ויפות תמיד!!!
מארט דיזיין
"מאזן בין העצמה עסקית ורוחנית."
מיא, אבל הוא מאזן. חוץ מזה, תחשבי איך הוא יעצים אותך. ממש עוד חלק בתצרף חייו.
יש לך את היכולת לכתוב ולהבהיר לי תמונה ולחדד אותה פתאום. וכשאני חושבת על זה- זה זה בדיוק. זה לא השתקנות, זה לא מופנמות, זה אפילו לא משהו שנרכש בבית הילדים או בסיירת מטכ"ל, זה אפיון של יחסים סאו-מאזוכיסטים במובן היותר עמוק של המילה, לא משחקים בשוטים ומסיכות עור, אלא הצורך להתעלל נפשית במי שאתך, והצורך שלה אולי להיות במקום של האשה שמתעללים בה. הרי דרך אחרת אין להסביר למה לשתוק, כשאתה יודע שמילה יכולה לעשות כל כך טוב, למישהי שזקוקה לזה.
סליחה שאני קוטעת את הוויכוח - הנה הודעה שקיבלתי במייל מאיזה אידיוט שדווקא כן יודע להחמיא, רק מה, לא טרח לקרוא כלום, אבל כלום ממה שאני כותבת, אלא רוצה לצאת עם שיניי בלבד - תראו איך הוא מתייחס אליי, ואל עצמו.לא נגעתי - voila -
הי מיא!!!... את יפהפיה מדהימה עם מבט שרמנטי , את עושה רושם של בחורה מעניינת ואנרגטית. אני נראה מצויין, גבוה עיניים כחולות... ספורטיבי חייכן ומיוחד, איש העולם הגדול... אני אוהב אתגרים ,בילויים וכיופים ואת החיים הטובים. מאזן בין העצמה עסקית ורוחנית. מה דעתך על הכרות ?
אתה יוצא מנקודת הנחה מכלילה שאנחנו מחפשות קאובוי (קשוח, שתקן ועצור) ביום, ורכיכה רגשית בלילה.
זה פשטני מדי.
בהחלט כן. מי חשב אחרת
זה יפה שאתם שותקים מרוב אהבה.
אבל אותנו זה פשוט הורג, ואפילו לא ברכּות.
אני בקשר הארוך הקודם שלי מתי מוות נפשי ארוך וכואב בייסורים מהשתיקות האלה.
אז תנסו לא לחשוב על עצמכם לרגע, תחשבו עלינו ועל מה שזה עושה לנו ועל מה שאנחנו זקוקות לו כדי לחיות ולפרוח.
אני בטוח, ונדמה לי שהבאת את התובנה הזאת מהבית. זו מטאפורה ללתפוס את הלאסו משתי קצותיו...
טוב, אני נכנעת. הגברים שהתכוונת אליהם הם חארות אטומי רגש.
לא בטוחה שזו רק מטאפורה. ממש לא
אני כתבתי גם למעלה - שהשקרנים והבוגדים הכי גדולים פתאום נהפכים ישרים כסרגל בסיטואציה שבה השקר שלהם עלול לגרום נחת לאשה שאיתם. גם אני מצאתי את עצמי בסיטואציה כזאת, כשגבר מסוים מאוד מאוד רצה אותי ועמדתי לעזוב אותו, ואכן עזבתי לבסוף, רק מפני שלא יכול היה "לעשות שקר בנפשו" ולומר לי שהוא אוהב אותי. אז תשקר דחיל ראבאק, תשקר. מה חשובה האמת המוחלטת כשאתה רוצה את האשה הזאת ומוכן לעשות למענה הכל, להיות איתה, רק איתה, להתחייב לה, לעשות כל מה שמתחייב מכך.
טוב, שכל לא קונים בשוק הכרמל, מה לעשות.
למה תמיד כשמדברים על להפתח, אתם חושבים שמדובר על בכי ????!!
ולהראות כמה מתרגשים ממני, ולהגיד "התגעגעתי אלייך", או להביט בי בעיניים רכות ומקבלות, או מעריכות
זה בכי ?
או להגיד: "מתחממת לי הבטן כשאני חושב עלייך" או "הלכתי כל היום עם המחשבות עלייך והתבלבלתי" - זה בכי ?
לדבר גלוי גלוי, חייב להגמר בבכי ?
בא לי להיות נודניק...
אני לא שותה מוגז. בכלל. ולא שותה דיאט. בכלל
וככלל חוץ ממים, קפה, תפוזים או וויסקי - לא שותה. רק שוטה
אהבתי את ההתבוננות שלך
ובאמת מרשימים אותי אנשים שנוח להם בתוך עורם, והם לא מנסים להקסים
בפירוש לא מומלץ.
לפני כמה שנים נרצח פה מישהו בגלל שהוא חשב שהוא יכול לממש אמנות לחימה ברחוב (חגורה שחורה בקארטה היה).
במצבי הגנה על חיים - כן. בתגובה על דחיפה - לא.
..."ורק אני מרוב אהבה שותק"
וזה לא בגלל שגדלתי בקיבוץ עם סוהרת
לילה סהרורית....
הבהרה קטנה
את יודעת טוב מאוד למי התכוונתי
ואל תכניסי לי למצפון את כל הגברים
שרשמת. הגברים שהתכוונתי לא כותבים
אצלך ולא אצלי. AS YOU KNOW
זה בדיוק מה שאני אומרת!! איי רסט מיי קייס. הרי אני לא מטומטמת לגמרי, רק קצת, ואני רואה את הנלעגות בסיטואציה, אבל אם אני אוכלת כבר את כל השקרים שלך, ומעמידה פנים שאני גם לא מבחינה בהם, למה לא לרפד אותי בעוד שקרים אבל נעימים יותר?
טוב, פה מדובר בבנאדם מליגה גבוהה יותר, שכבר אינו מפחד מה-L word, אלא להיפך, עושה בה שימוש מושכל לצרכיו הערמומיים. זהו כנראה גבר מהדור הישן, בו ירו את המילה הזאת לכל עבר במטרה להרדים את האשה החושדת, ולעשות בה מעשים מגונים. לכן הדגשתי בפירוש הבחורים של היום. העצה באשר לגבר כזה היא להתעלם לחלוטין מדבריו ולהתמקד במעשיו. במקרה זה, לא הפן המילולי הוא הקובע, כי אם ההתנהגותי בלבד.
אגב, ואני לא ממציאה לתפארת הטקסט, זה אכן נאמר ככה:
תגיד לי שאתה אוהב אותי, תגיד לי "אהובתי" אפילו אם אתה לא מתכוון
סתם שיעשה לי נעים....
נשבעת לך שבחיים לא נכנסתי למיטה עם מישהו שקודם לכן העיד על עצמו שהוא אלוף הסקס, אז באמת לא הזדמן לי לבחון האם כך הדבר. כל הרברבנים האלה מעולם לא עברו רדיוס של מאה מטר ממני. לעומת זאת אני יכולה לאשר שנכון, גבר שלא ידע לתת לי גם לא ידע לקבל את האהבה שלי. זה באמת היה עצוב לראות ו(לא)להרגיש.
אבל... אבל... אבל מיא. אם הוא כבר משקר לי על כל היתר
אז למה שלא ישקר שהוא גם אוהב אותי?
אני והצלוליטיס שלי מודים לך
ממש לא.
ואני גם לא אוהבת פרחים. טופי אוכל אותם, מפזר בכל הבית ואחר כך מקיא.
מצחיקה אחת, את לא שוכבת עם העורך של קפה דה מרקר!
ואם לא לומדים בבית - זה אבוד?
אבל לענייננו - מה את אומרת - את שבעת רצון מהמחמאות שגברים נותנים לך או מרגישה שאת צריכה לחלוב אותן מהם?
הוא כבר היה מכל צדדיי ומעליי ומתחתיי ולא היתה לו
זבל, חרא וכוס-אמק לך יקירתי המקסימה.
ואין ספק שהגברים ברובם הם כאלה, או אם נחדד - כמויות החרא והזבל שאכלנו מהם כפרה, שתינו יחד וכל אחת לחוד - יכולות למלא שתי חיריות. רק מה, דווקא בפוסט שלי התקבצו ובאו חסידי אומות עולם כמו שי ועדי וטובי ובהא ואהוד ויונתןו דני וצביקה ובעז ויריב - וסליחה אם שכחתי מישו - אז נראה לך מנומס לשפוך את כל החרא והזבל דווקא עליהם? לא נעים, מאמי, לא נעים.
בוקר חלבה וטחינה גולמית לך!
חכי חכי, את לא יודעת עוד אילו הפתעות מוסיקליות מאממות יש באמתחתי.....
תודה רבה. איזה חורף קיצי נפל עלינו, אה?
הלו - תודה מכל הלב, אבל באמת באמת לא התכוונתי להפוך את הפוסט הזה לשיר הלל לאישיותי ולפועלי, כי אם לדיון על היכולת של בניזוג להחמיא זה לזה ועל הצורך של נשים להיות מוחמאות ועל היכולת או אי היכולת של גברים לספק את הסחורה.
אני עצמי תמיד מאוד מאוד מאוד מחמיאה לגבר שאיתי. בכל המובנים. גם לחיצוניותו וגם לפנימיותו וגם לאיך שהוא גורם לי להרגיש. השאלה היא, אם אנשים פחות מילוליים - כמו גברים (כי הרי מחקרים מצאו שגברים פחות מילוליים מנשים), או גם נשים מסוימות שהן פחות מילוליות, יותר מופנמות, נניח, ובני זוגן סובלים מזה.
השאלה היא גם, אם מחפשים את זה, כי יש לזה מחיר. אי אפשר גם להיות קאובוי שמשאיר את חותמו על איזה עגל מסכן, וגם לבכות על זה אח"כ בחדר. השאלה אם הצד השני מוכן לכך שגם הוא יצטרך להוות סד תמיכה מדיי פעם.
עלית כאן על סוגייה מאוד משמעותית אצלנו בחבר'ה.
אז ככה: לי עצמי הדיאט-קולה-לימון משכך קצת את טעם הלוואי של הדיאט קולה עצמו. חברתי תמר טוענת שהלימון שבדיאט לימון כמוהו כאקונומיקה ערבה לחיך, ולכן היא מקפידה על דיאט טהור, ואילו אחותי הדגולה ליה לא זזה ללא דיאט-קולה-לימון-פלוס-לימון-אמיתי, שאם יחסר הלימון האמיתי עלולים עצביה לבגוד בה, וכיוון שהיא רופאה דגולה, אין לדעת מה יארע בשל כך לציבור החולים בארץ. לעומת זאת ולרי חברתי מוכנה באמת לשתות אקונומיקה טהורה בטרם יבוא דיאט כלשהו אל פיה הענוג, ואילו כל שאר חברותיי - ענת, דפנה ושות' לא מבדילות בין דיאט לדיאט וכל דיאט כשר הוא בעיניהן, לימוני או אחר. מקווה שסקירה ממצה זו ענתה על כל סימני השאלה.
חחחחחח.
איזה חמוד.
כשאני אומרת לבנים שלי שהם יפים - הם מתעניינים מתי יוכלו כבר להיות דוגמנים ולהרוויח מזה כסף. בחיי!
אין ספק ששיגעון הגדלות עבר אצלנו בקלילות בירושה.
כי בהפתחות ובחשיפה רגשית יש פגיעות גבוהה יותר
ו"גבר גבר" לא בא "מצוייד" מהבית
בלי להיכנס לדיון פילוסופי עמוק, הרי נושא התמונה הוא תמיד האוביקט של הצייר והוא לא כשלעצמו ואפילו לא כפי שהצייר תופש אותו אלא כפי שהצייר בוחר להציג אותו. אז לפעמים - וזה מאוד בולט בצילום, למשל בצילומי אופנה - העניין הזה של החפצת המצולמת, של הפיכתה לאוביקט - מאוד מאוד ניכרת. זאת אומרת היא מישירה מבט למצלמה/לצייר, וגם איכות המבט קובעת - האם זה מבט מתחנחן או ישיר, האם היא נראית כתלויה בהערכתו, בשיפוטו אותה. כאן, בתמונה המסוימת הזו של בונאר, לא זו בלבד שהדוגמנית מפנה את מבטה למראה שלפניה (ומשתקפת בה) ולא לצייר, גם העמידה שלה, היציבה הנועזת, החוצפנית, הגאה, כשהיא מבליטה את התחת שלה תוך מאמץ של שרירי השוק, מביעה לדעתי מין מרד כזה. ואני ראיתי בזה כאילו ההיפך מהחפצה. כלומר, שהיא מתקיימת לה בנפרד ממנו בחדר המוטרף והצבעוני הזה, עם מנעד הצבעים הפרדיזי של צהוב-ורוד-תכלת. זה כאילו גנעדן טרופי גוגני כזה בחדר בפריז, וזה מדליק. זה אומר שכאילו אתה יכול לברוא לך מין נופש טרופי בביתך שלך, וזה כמובן מאוד מזכיר את הסלון שלי שהיית בו.
את כל הדברים האלה חשבתי כשראיתי את התמונה הזאת, אחרי שבחנתי תמונות רבות כמועמדות לפוסט הזה. לא ניסחתי את זה כך, אלא זה היה יותר אינטואיטיבי - אבל הנה באת אתה והכרחת אותי לנסח. עכשיו, בגלל שהגיברת הזאת כאילו אינה תלויה בצייר, ישר קפץ לי לראש שהיא מתאימה לייצג אשה שלא תלויה במחמאותיו של גבר. והרי תמיד מתקיים המשחק הזה בין אשה עצמאית - שהרי אני באמת אשה עצמאית שלא תלויה בגבר, לבין העובדה שגם אשה כזאת בכל זאת מעוניינת בבן זוג ובאהבה ובתמיכה מצדו, אם גם רגשית בלבד, וכן במחמאות ובאישור ובחום ובהבעת רגש ובחיבוק ובליטופים. אז את כל המחשבות האלה חשבתי מול התמונה הזאת.
בתרבות המאצו הישראלית ,הבלתי מובנת יש לבטח סממנים נוספים........ ומיותרים וחלקם לא עומדים במבחן המציאות
גברים ישראלים תמיד יעידו על עצמם כי הם אלופי הסקס, בפועל מרביתם לפחות לפי שיחות נשים , מחקרים וכתבות הם עלובי הסקס
גברים ברובם בעלי חוסר בטחון נמוך למרות שהם מבקשים להציג את עצמם אחרת ולכן גבר שלא יודע לתת (גם מחמאה ולהעריך)
הוא לרוב גם גבר שלא יודע לקבל והוא זה שיוצא מופסד אבל זה משהו כנראה בחינוך מהבית או מהתרבות הישראלית אשר לא מאפשר לו להיפתח ולייצר תקשורת דו כיוונית פתוחה .
בדיוק ככה.
העולם מספיק חרא, ואני באמת מספיק ביקורתית.
אז איפה שמגיעה מילה טובה - חשוב להזדרז ולהגיד.
מאד מאד מאד מאד רציני. יש לי גם זורחים יותר, רוצה? רוצה?
איזה קומבינציה שלמה ומושלמת המיא הזאת שמשלבת באיזמל של מנתחים מדוייק ציניות מושחזת ורגישות מעלפת...... ובטח גם תחת מושלם!!!
בשפת הקלישאות החיוביות קוראים לזה תבונה ורגישות
אדרבא, פרט ונמק - למה אתה מסתייג?
מיד אני בוחנת אותך לגופו של עניין.
אני מאתמול לא נרגעתי מהמחמאה שלך.
זו מחמאה.
תודה.
לא, זה מה שקורה שחולים בסכרת.
ליטופים, או "ליטופים"? או שלא שמתן לב תוך כדיי שיחה, ולכן הוא בחר את הצורה הזאת? :)
הגעתי לכאן היישר מעמוד השער של "הארץ" (למה אותי לא שמו שם אף פעם?)
הפוסט חביב, אבל השיר עלול לגרום לנזק מוחי בלתי הפיך.
קראת ממש את המחשבות שלי....
כנראה זה באמת חלק מהדברים שלומדים בבית.
ואת נהדרת! מגיעות לך כל המחמאות בקצרה או באריכות, איך שתבחרי*
מישהו פעם אמר לחברה שלי: "עכשיו אני אוהב אותך"...
לא "מעכשיו" - אלא עכשיו
ומה יהיה אחר-כך? רק אלוהים יודע. היא, ובעיקר הוא, לא
למרות שממש לא מדובר פה באהבה - אהבתי ת'פוסט שלך
בעיקר אהבתי את המחמאות שרצו כאן ללא השגחה עליונה - של עודף טסטוסטרון למשל
והכי הכי שמתי עין על טופי הגבר-גבר, שמזכיר לי במיוחד את פיצי הג'ינג'י הענק שגרגר לי באוזן שנים.
ולעניינו:
את אחת ויחידה, מיא, יוניק, מיוחדת במינך - זה הרבה יותר נחשב מ"סתם יפה וחטובה", לא?
אזהו שלא, גם וגם.
אז גם וגם לגבייך, וזה רק מתמונה אחת שלך וכמה פוסטים בודדים מצויינים וחיוביים שקראתי
וחתול ממוטט עם נמשים
קודם כל ברכות על הכנסת התמונה בהצלחה
עכשיו, לגבי לטפס על גברים... לא נוטה להיות טיפוס מטפס
אבל אוהבת להרדם על גבם הרחב, אחרי...
כשהיינו ילדים בשכונה, היינו משחקים ב"ערימה טורקית".
זה לא ממש משחק, פשוט מישהו (תוך כדי המחבואים והתופסת) היה צועק "ערימה טורקית" והבנים היו תופסים אחד וקופצים עליו בערימה גדולה, ואני תמיד (הבת היחידה, כמובן) הייתי קופצת למעלה, בתור הדודבן.
אז, כן, תביאו ערימה... :))))))
את יודעת מיכל, בספרד יש מסורת של מגדלים אנושיים של גברים, שנקראים קסטליירס (כן! סופסוף בזכותך הצדקת למדתי להכניס תמונה לתגובה!)
אז אם תטפסי על אחד כזה, תוכלי לעלות על גברים ולא לרדת עליהם.
מה את אומרת?
הלו הלו ! שלא ניקח את זה אישית...
כשהוא יהיה לצידך ולא מולך תהיה לו האמפתיה :)
רק רציתי לציין , כדי שיהיה ברור, ובלי כל ספק, שרומנטיות ואינפנטיליות זה דבר מצוין! שאני משתדלת לעסוק בו מידי יום. כמובן שבדרך כלל נותרת לי רק האינפנטיליות ובצר לי אסתפק בה ובחלוקת מחמאות לחברותי המהמממות.
ואת, יקירה, ללא ספק, מהמממת במיוחד.
בוקר דבש וסוכר יקירתי:)
דני, אתה רציני עם הברכות האלה?
מיה, את מה זה צודקת.
אני למשל לא יודע להחמיא בכלל.
ואני מה זה מקנא באלה שיודעם ככה בהינף יד לתת מחמאות בל גבול
אני, לעומתם יודע רק לומר את האמת.
וזו האמת: את פשוט מדהימה.
מטמטמת,
נראית נהדר,
חכמה,
ראש מדליק.
פשוט אחת ויחידה
וכמוך לא תהיה אף אשה אף פעם.
זהו זה. מה שאני יכול לומר.
זה מה יש. זו לא מחמאה בכלל. זו רק האמת
ואם זה את צריכה לחיות.
תגידי, מיא, אני יודע שזה הפטיש שלך, אבל לא עדיף מבחינת טעם ד. קולה עם כמה פרוסות לימון אמיתיות? כאילו מבחינת כמה שזה זבל לגוף, זה באותה מידה אני מניח :)
יקירתי שלילית זה מילים כמו זבל, חרא, גברים, כוס עמק וכד'
וטופי זה טופי ומי שלא ראה לא יבין, התמונה זה וירטואלי ,במעשי הוא גבר שבגברים
תותח על ,חתיך עולמי וכד'
אפשר לתת עוד כוכב :))
כשאני אומרת לבן שלי שהוא יפה, הוא אומר לי: "ממש! את אובייקטיבית! את אמא שלי!"
וכשאני מגייסת לחיזוק דברי חוות דעת דומה של אחת מחברותי, הוא אומר לי: "ממש! היא אובייקטיבית! היא חברה שלך!"
אני כנראה בוחרת אותם נדיבים ואדיבים :) ואם היה אחד קמצן הוא קיבל כזה דיאלוג בערך והתחיל להתרגל לזה...
גם אני כזו, אומרת תמיד את מה שחושבת ואם מישהו נראה טוב, או עשה שינוי, אני רואה את זה מייד ואומרת...כמו ילדה, אין מגננות ולא ממש חשוב מה יגידו לי או עליי...
אני חושבת שמילה טובה זה דבר חשוב אם היא מדייקת את האמת , ובכלל להיות חיובי ולהביא את זה לעולם זו ברכה.
למרות הסתייגותי וכיכבתי - כי זה שיעור טוב להישרדות מינית
ובאהבה כשלוקחים בכוח זה על גבול האינוס
אך יש לחיים עוד פן והוא התגובה הנשית:
אחרי רומן סוער במיטה -
הצרפתיה אומרת לבן זוגה כמה שאתה מאהב טוב
האנגליה אומרת לבן זוגה כמה שאתה מאהב רומנטי
והישראלית אומרת לבו זוגה - נו אז מה יצא לך מזה
תלוי האשה יש בה באמת יכויות פודינגיות מסוימות אבל הלורד הו זה ניראה אצלו כמו פודינג ם הוא לא עם הבאטלר.....
כשאני קוראת אצלך
אני לא רוצה לעשות שום דבר אחר
חוץ מאשר לקרא אצלך
אני לא מאמינה שאת אומרת לי את זה. לא הייתי שלילית מספיק?
ואין ספק שטופי הנוחר הוא גלולת האושר.
קטעים איתכן.
את מאמינה שאנחנו לא מדברות על זה בכלל בכלל?
והמחמאות הן בדרך כלל על השיער (הסתדר לך יופי היום) ועל הבגדים (מה, שוב לבשת חולצה במקום שמלה? - טוב, זו לא בדיוק מחמאה). ואני תמיד יורדת על הקמטים של עצמי ואז כולן מאמצות את העיניים למצוא אותם ואומרות לי שאין לי ובתום הריטואל הקבוע אנו חוזרות לעניינינו, שזה לרדת על גברים.
ירידות על גברים הורידו אותי
מנסה להתגבהה
אין כמו קלונקס בעולם- תענוג, המוח שלי התרסק לתוך עצמו בריקנות נעימה!
נראה לי שאת צריכה קצת שלילי
אז יהיה יותר אקשן בחיים שלך
את יותר מידי שוקולד לטעמי מתוק מתוק מתוק
תהיה קצת מרה מה יש
תהיה קצת רעה
קצת מכשפה
ואף מילה על טופי הזכויות של החתול אחריך ואחרי ילדיך הם שלי במה
שקשור לטופי והלוואי עלי כל לילה החתול הזה על הראש שלי ונוחר
ובסופו של דבר את הרי יודעת מי את ומה את..***
מיכלי, די זה די - בואי נתמקד בירידות על גברים כפי שאנחנו יודעות ואוהבות - אפילו אני כבר מתחילה להסמיק!
מיא, מצאתי מחמאות שכתבתי לך בתגובה באחד מפוסטי, ונראה לי שאביא אותן שוב:
"את מתוקה ומקסימה וחברה נהדרת. ומזדהה ומפרגנת וחובשת פצעים ומחזקת.
וזה בכלל לא שגרתי".
לא מבין למה אומרים לי רק כשאני מרזה. למה לא להפך? אז זה הרבה יותר חשוב!
ניסיתי לשחזר את סוג המחמאות ששכיחות בין חברותי. אני חושבת שזה מסכם בערך את כולן:
יש את: "רזית!"
יש את: "את נראית נהדר, מה, רזית?"
יש את: "הג'ינס הזה חדש או שפשוט רזית?"
או יה, נכון, סופסוף אני כותבת משו מצחיק ולא דיכאוני - אתה חייב להוסיף לי טוויסט בריא של ניכור, ולקינוח גם בלק אחד שמזמן לא נתקלתי בשמו במרחבי הקפה.
אין לי שאלות אליך טובי, העיקר שאני מבינה אותך ואתה מבין אותי.
כשאני מגיעה אלייך, אני כל כך המומה משפע הקסם והיופי והחום, שאני משתתקת ולסתי נופלת
ושום מחמאה לא ניגרת ממני
אבל אחרי עיכול של יום יומיים, אני נשפכת...
את מדהימה !
אויש מותק, איזה באסה לשמוע שהיית בקקה ולא יכולתי לפגוש אותך!!
היות ואני אוכלת חצץ כבר כמה ימים (בגלל שהלך לי המחשב (כשאני אומרת "הלך", הכוונה שמישהו הוליך אותו...) ואיתו הקפה הממכר)
התרוצצתי כמורעלת למצוא פתרון לבעיה הקורעת הזו, ולא התממשנו...
אז חיבוק רטרואקטיבי
את גם עדה מיכל שאני מהמחמיאים בקלות יתרה. כי אני גם מהמבחינים בשינויים ומהמעריכים יופי ונהנים ממנו אצל הזולת. מה, לא החמאתי קשות לחתולותייך היפהפיות למשל? ומי שנכנס לביתי ולא מחמיא לחתוליי שלי מעורר אצלי חשד מיידי!
גם את מקיבוץ?
ברוך השם, צדיקה בסדום.
איזה כיף לסיים את היום אצלך. היה לי יום חרא- ממש חרא.
נסעתי לחיפה, הייתי בדיפרסיה, זה קורה לי מידי כמה שבועות.
בן זונה אחד קלל את האמאמא שלי, אמר שהיה מוכן לרסק לי את הפנים היפות שלי. גם כן מחמאה. בן זונה.
אחר כך ממש אחרי רבע שעה רצתי לתת לאריאל את הדיסק ואיזה דביל חייזרי התנגש בי בעוצמה כלכך גדולה שגרם לי לחבלה מעל הגבה, לכאב ראש שיש לי עד עכשיו, לא ביקש סליחה והמשיך ללכת, אני, ממש אני, התחלתי לבכות באמצע הרחוב. אני??? לאן הגענו?
הייתי צריכה לפרק לו את הצורה. בן זונה.
היה לי חרא יום באמת.
ואז הגעתי לכאן והיו לי 29 הודעות במייל. אחת הייתה ממש ממש יפה. עם המון מחמאות.
אני צריכה לקחת כדור הרגעה וללכת למיטה.
אבל את מותק, את ..את מדהימה, יפה, מצחיקה, מחוננת, הורסת, וממש טוב לי איתך במיטה.
נשיקות תות שדה.
אשוב מחר...שוב. להחמיא לך בסגנון צרפתי.
למי אתה מתכוון, ומה זה משיגה, אלוהים ישמור! עוד הישגים כמו שהיו לי בתחום הגברים בזמן האחרון ואבדתי!
סליחה. התכוונתי כמובן ל"לשפוך מלח על הפצעים" ול"לדרוך על היבלות".
טעות של עייפות.
ולגבי הופר - האישה הזו היא בפירוש לבד. זה נוגה. דרגה אחת מתחת ל"עצוב". אבל אין נוכחות של גבר שם, רק היא בבדידותה, שממנה עשוי לצמוח הכוח התלמה ולואיזי, או הדיכאון הווירג'יניה וולפי.
אבל הופר תיאר דיוקן של חברה (society), לא אישה. על פי הופר, האדם הוא שיקוף של תודעה קיומית במצבה האמריקני. לא ביטוי לג'נדר (מגדר). ואת זה אפשר לראות בכל ציוריו. בעיקר המוקדמים. כי הופר המאוחר, בשנות ה-60 בעיקר (הוא נפטר ב-67' לפי מיטב זכרוני), התנתק כמעט לחלוטין מהאדם כמשקף מצב של חברה (society) ושל תודעה, ועבר לצייר אורות. אור על קיר בית. זו הנירוונה המושלמת. זו ההתמזגות המזוקקת ביותר של האדם, הבד, הצבע והטבע.
סליחה, נסחפתי. מישהו אמר יוגה ולא קיבל?
מספיק אבל לא הכרחי. או אולי זה ההפך?
למה אתה צריך לדרוך על הפצעים?
לא מספיק לי שאני גבר?
אדוארד הופר. HOPPER
האחד והיחיד.
הניכור האורבני העצוב, המיוגע, המכמיר שמטיס את הלב שלי אל ימי ראשון בבוקר בעיירה האמריקנית.
הוא אחת הסיבות שהלכתי ללמוד הסטוריה אמריקנית.
ודיר בלק אם התמונה לא נכנסת פה. אני שורף את הקפה.
ניסים, אתה דיברת עם הפסיכיאטר שלי, נכון?
טוב, אז קודם כל תודה על השיר, וגם הקשבתי לחלק מהשירים בעמוד שלך והם נפלאים, לא פחות, ומלאי עוצמה.
שנית, ממש לא בא לי לפרוש כאן את הטלנובלה הטורקית של חיי אבל אתה לא יודע כמה אתה קרוב לתיאור האמת, כמה קרוב.
אז בין הזהב לבין התופת כדאי באמת להתאזן ויפה שעה אחת קודם. והזמן שלי זה עכשיו.
לא הבנתי - האשה נראית כמו הפודינג או הלורד?
נעמי, עשית את הנורא מכל! עברת על האיסור החמור ביותר! לא מזכירים ליד הבחורים של היום את מה שנקרא באנגלית The L word - אסור בתכלית האיסור לדבר על אהבה! בכלל לא דיברנו על אהבה! פויה אהבה! אין מצב לאהבה! כל המחמאות האלה ניתנו וכל הדו שיח הזה התקיים בידיעה הברורה שאין כאן אהבה. אני חוזרת, נעמי - זו לא אהבה. לא אהבה. רות סוף!
עלית על הנקודה. הפסיכיאטר שלי אמר לי - את, במקום לברבר ולקשקש - את כל השטויות שלך פשוט תכתבי וזהו. את כל מה שקורה לך. תרדי מענייני המוסר הגבוהים, כי את העולם לא תצליחי לשנות, אבל להצחיק אנשים - כן.
תודה ורדה. אני מרגישה את החום שלך עד כאן.
ראית אותה משתקפת במראה מלפנים? בכל מקרה, זה ציור נהדר.
את היא זו שהתפלאה מאוד בתגובות לפוסט של אלת האש המכוערת ה(כבר לא)אנונימית, כיצד יכול אדם להתחמא לעצמו.
אז הנה לך - לא בעצמו כי אם על ידי מלאך, שרף ושליח!
ואת יודעת - בחיים לא הייתי מלכת הכיתה, כי הייתי בת-בן עד גיל 20, מה שדי מנע את האפשרות הזאת. ולא נראה לי שאתחיל עכשיו.
והאף שלי דווקא גדל לאחרונה, כדרך הזקנות הממורמרות וצפודות הקריזה.
לגבי הפונטים, גברת ציירת, אל תתנשאי עליי - יודעת אני פונטים מהם, ושום תחתית או תחתון, במחילה ממך.
נשיקות לך, וכמובן שיהיו רכות כמו השפתיים, וכמו גוף של אשה שאמור להיות רך כולו, ובוודאי במיטה, כי בכך נבדלת האשה מהגבר, ואני אמנם לא מתלהבת לרפוס כאותה רכיכה דו-ימית, אך בהחלט אין לי כוונה להפוך למוטציה מדונית צפודית. אשה הייתי ואשה אשאר, רכה ונעימה וחמה וכיפית למגע, כטופי חתולי היוקרתי - רק קצת פחות שעירה.
יש מין חזק, וזה לא אנחנו.
יש מין יפה - זה בטח לא אנחנו.
יש מין רגיש - מה זה?
יש מין מבין; אנחנו לא מבינים בזה.
אז מה היתה השאלה?
נשבעת לך שבחיים לא שאלתי גבר לדעתו על בגדים שלי, ואלה שהתעקשו להביע את דעתם הפליאו אותי מאוד. מה לגברים ולבגדים?
מתיש במקרה הטוב. הוא עוד היה קליינט קל. היה לי מקרה קשה ממנו - שם פשוט לא הצלחתי - ההוא התעקש על מחמאות בזמן ובמקום שייראו לו - רק שאלה לא הגיעו.... טוב, את מבינה שכל הגברים האלה נחלת העבר. אני צריכה לצדי גבר עם לב חם ופתוח.
ממש כמו הטרמינייטור:
פרמטר - רגליים. מצב שיער - אין. מסקנה - חַלק. פלט - "חיובי" .
אני מקווה שחיי המין לא היו כאלה...
פרמטר - איבר המין. מצב כניסה - חופשי. מסקנה - החל בהנעה קדימה. פלט - בסופו של דבר...
תודה מירי - אל תהססי להפנות אליי הצעות עבודה!
הוא לא אמר, אבל זה שיעשע אותו מאוד. הוא לא חשב שאלה שאלות רטוריות. כל פעם הוא התבונן בי בפליאה, סקר את האיבר המדובר, ואז אישר את הקביעה במנוד ראש.
כן, כן, גם אני שמעתי את ה'לא מתאימים' האלה. בדיוק בתקופה שבה חשבתי שאנחנו כן יכולים להיות מתאימים אם רק נשתדל ונוותר קצת על ענייני האגו.
וגם אני כתבתי שירים.
כתבתי -
נקרע כמו נייר, העור
חיצים פוגעים בו ודוקרים
חשבתי שעליי תשמור
כמו שריון של אבירים.......
ואתה יודע מה? אני לא זוכרת מה היה המשך השיר - כי אז נכנסתי לדיכאון כזה ובאמת נפלתי לבור (שזה דווקא מתחרז נהדר עם השורה הבאה!), ומחקתי את כל הבלוג שלי. אחרי שלושה חודשים הצלחתי לשחזר חלק מהבלוג, אבל לא את השיר הזה. אולי יש לי העתק איפשהו. לא חיפשתי. לא רציתי להיזכר בתקופה ההיא.
קודם כל אני רוצה להחמיא לבונאר (ולך על הבחירה בו) - ציור נהדר!!
ולהחמיא לך על ההומור העצמי האינסופי שלך
ועל זה שאת שזופה ומבהיקת שיניים ועיניים, ושרירת רגליים.
אני לא מרבה לשפוך מחמאות בדרך כלל
כמעט אף פעם לא אפתח פגישה עם חברה ב"את נראית נהדר! רזית?"
נדמה לי שהם צריכים להבין שאם אני שומרת קשר זו מחמאה ענקית.
וטוב לי ככה.
אבל אם כבר החמאתי, סימן שזה הכי אמיתי, וגלש לי החוצה (בשמחה).
מצד שני גם מביך אותי מחמאות יתרות (בעיקר על מראי ורזוני).
אבל לפעמים זה כל כך נעים לקבל מחמאה לא צפויה ומרחיב את דעתי.
ומגבר שאני בקשר רגשי-אינטימי איתו, אני רוצה מחמאות. הרבה. ושיהיו אמיתיות. בלי שאבקש
תראי איזה מרחק נפשי היה קיים בין פולין לרומניה! אם מישהו לא היה משבח את יופיי, אני חושבת שהיה מצב שאמי היתה מנתקת איתו את היחסים...
אצלנו בבית - לא להחמיא על טבעת חדשה היה נחשב לחטא בל יכופר! כל שינוי קטנטן בהופעה חִייב תשפוכת מחמאות, וחסר לך שלא שמת לב להתהפכות השביל בשיער מימין לשמאל/לחצאית החדשה/לנעליים/לגוון הלק שהשתנה - ולא ניפקת את המחמאה הרלוונטית! אצלנו היו מקפידים מאוד בכגון דא!
חיובי.
בו'נה, ממש אהבתי את השיר.
(וגם את זה שנכתב עלייך)
את משיגה גברים מרתקים,
כל כך מגוונים ויצרתיים.
יפה לך
לגמרי לגמרי גם אני בעד. זה היה בציניות שזה פלילי ולא חוקי. להיפך. שיקומו הגיבורים והאמיצים - נראה אותם! ואגב שיניתי בפרופיל שלי את הסעיף של האנשים שהייתי רוצה להכיר לאמיצים.
לאחרונה יצאתי עם טייס שהתגלה כאחרון הפחדנים, דבר שאישר לי את שידעתי מגיל חמש: עוז רוח נמדד באהבה, לא במלחמה.
זה מה שנקרא יושר חיצוני. בזה הם גדולים. יושר פנימי? זו כבר שאלה אחרת.
לי זה עלה יותר, מאמי
המובן של הגיבור - אני חשבתי שזה במובן של כל יכול, אני מרגיש פוטנטי, אני מרגיש שדבר לא יעמוד בפניי. אבל הפירוש שלך מקסים (קצת עמוק מדיי לשיר הדלוח, האמת).
על הפופקורן אני מוותרת (לא אוהבת), אבל לעשות פיפי - חכה לי, אני באה (יותר מדיי דיאט קולה לימון).
אז זהו, שדווקא אני לא.
נפלא מבינתי איך גדולי השקרנים בכל תחום אחר, דווקא כשזה מגיע לתחום המחמאות, אוחז בהם היושר הטוטאלי והסרגלי והם לא מסוגלים, פשוט לא, לעשות שקר בנפשם ולומר לך, למשל, שחולצה מסוימת יפה עלייך, בעוד שלדעתם הבלתי משוחדת היא דווקא אינה עושה עמך חסד.
היושר הסרגלי שלהם בענייני המלתחה לא יפריע להם כמובן ללכת מאחורי גבך ולזיין את כל השכונה, כולל את חברתך הטובה ביותר, את סבתך החורגת ואת בתך המאומצת (כמו שקרה למיה פארו המסכנה).
לא ניתן לדרג פעמיים את אותו תוכן?
אני מצטמררת כל פעם כשאני מקבלת את המענה הזה!
זו שגיאה צורמת בעברית!
את אותו?
גם את וגם אותו? וואלה?
אותו תוכן וזהו!
ותודה!
מטורפת
את מטורפת ולא יציבה
סתם את תוקפת או לא מגיבה
לפעמים את קרובה לפעמים מתנתקת
קשה כמו פלדה אבל לא מתייאש
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
זה נכון שלא קולטים אותך
זה נכון שכולם טועים
גם אם לא כולם עוזבים אותך
זה שקוף כשמתרחקים
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
לא קל לראות כשחיוך מסנוור
את אותי מחשמלת אני מסתחרר
עף ברוח נוסק מתמכר אל הגוף
ונסחף אחרייך אל תוך הטרוף
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
את כמו חלום שהופך לסיוט מתמשך
ונוסך בי לאות מצתברת
את כמו חלון של זהב אל התופת
רכה ומושכת פתאום מתפרקת
- - - - - - - - - - - - - - - - - - -
זה נכון שלא קולטים אותך
זה נכון שכולם טועים
גם אם לא כולם עוזבים אותך
זה שקוף כשמתרחקים
- - - - - - - - - - - - - - - - - -
מוקדש לאחת והיחידה מיא
בהקשר הזה אני הייתי מציין ביבושת מה, כי נתינות האימפריה הבריטית הונחו ועוד לפני די הרבה זמן לשכב על הגב ולחשוב על בריטניה הגדולה שהשמש אינה מפסיקה לזרוח בה! ולא לגרגר ולהציק לחברה מאיטון בקשר למחמאות ואו דרישות אחרות בעת שהם ממלאים את חובותיהם ואו ישובים בקלאב ואוכלין ירוקשיר פודינג שאולי רק רשעים גמורים (ואו רשעיות גמורות) יראו כמאטפורה את המצב הצבירה הפודינגי של הפודינג על מצבו של הלורד מאסקס עת הוא נאלץ למלא את חובותיו לאשתו במקום לבלות במועדון עם הבאטלר הנחמד השרירי הזה שהגיע ביחד עם הלורד המילטון מהנסיעה הזאת לאפרקה!וואו, הוא ערני ומחודד לחלוטין
נראה שהוא עומד על המשמר. לכל צרה שלא תנחת עליו.
נדמה לי שהיה באיזה סיירת מובחרת, לא?
הפוסט גדול!
התחת חיובי!
הוא אומר אני אוהב אותך או רק
"אתה אוהב אותי?"
חיובי
את עושה 'ריאליטי' בבלוג, אבל לעומת התוכניות האוויליות האלה - את עושה זאת עם הרבה מאוד חן והומור, יקירתי החמודה והיפה. רק שיהיה לך טוב, כי באמת מגיע לך.
'צחיקה אחת - וכמה גברים יש שלא גדלו בקיבוץ ולא מסוגלים להחמיא? עלה התאנה של הקיבוץ לא מצליח לכסות את ערוותם של כל קמצני המחמאות וצפודי הנפש בארץ!
את יפה,
את אור,
עיניים שלי,
נשמה שלי,
את מחממת אותי,
כפרה עלייך,
מתוקה,
סקסית שלי,
החיוך שלך ממיס אותי,
הגוף שלך רך וחם,
אוהב להרגיש אותך, אשה שלי,
את הכי כיפית בעולם,
תמיד צוחקת
ומצחיקה
ואני לא יכול להוריד את הידיים ממך
וחייב לנשק אותך כל הזמן,
את השפתיים המגרות שלך-
את קסם, אושר מהלך!
טוב - זאת היתה רק הדגמה קטנה לחימום האווירה - מתי שמעת את זה לאחרונה לא מבן קיבוץ?
לא תדכאי את נפשי הרומנטית/אינפנטילית, קרנשמש יקרה לי.
והדיאלוג אכן התקיים.
הוא בחור חמד והוא שיתף פעולה.
שפתיים רכות זה טוב? לא, כי אני שמחה למצוא חלק בגוף שאת מרשה לו להיות רפוס.
חמוד.....
ואם כבר אני חושפת לראשונה את בן זוגי הצמוד, טופי שלי (ותודה ליגאל 2), אז אני חייבת לומר בנימה עצבצבת (ותודה לאלון ע' על הביטוי), שלא אחת ייחלתי בשנתיים האחרונות שלגבר שמולי תהיה ולו מאית האמפטיה שניחן בה חתולי האהוב.
שאני אמות לי במקום! מוקדש לי?! לי!
מלכת הכיתה עשתה לי מערוף, אני לא מאמינה. בסוף היא עוד תרשה לי להחזיק לה את התיק בדרך הביתה.
אני רק תמהה על הקשר הרוחני שלי לפוסט.
האם אני היא זו שלא יודעת להחמיא? להתחמא?
דווקא את הדיאלוג הזה - שלא לומר המונולוג - אני זוכרת במעומעם מלפני חמש עשרה שנה.
בשנים האחרונות הוא קיבל טוויסט קטן. וזה הולך בערך ככה:
אני: נכון שאין דבר.
הוא: נכון.
אני: ושמילא, כי לא נשאר מי יודע מה זמן.
הוא: נכון.
...........................................
נשיקה על האף הקטן, החטוב, השרירי והמתנשא שלך.
שימחת אותי. והצחקת אותי.
..........................................
הערה קטנה: אני במקומך הייתי מורידה את ההקדשה לתחתית הפוסט ומקטינה טיפה את הפונט. ככה יותר באנינות בריטית.
לא שיש לי חס וחלילה טענות. זה רק דוגמא נוספת להבדלי הגישות. את דולי פרטון - אני יותר מתי כספי.
גבר בפורמלין..... את זה באמת עוד לא ניסיתי...
מישהו סיפר לי פעם שאשתו שאלה אותו (בעודה מודדת זוג מכנסיים חדשים): נכון שהמכנסיים מגדילים לי את התחת?
והוא ענה לה: לא יקירתי, זה לא המכנסיים שמגדילים אותו, זה השוקולד דווקא...
אחר כך הם התגרשו
(וחתולים מגרגרים בלילה זה...יאמי)
כל כך מתיש לסחוט מחמאות
סצנה סוחטת דמעות מסמורטטות
הטריק שלי שאף פעם לא עובד
להתייגע בלהחמיא לעצמי - ואשכרה להאמין.
בחוש
הוא לא אמר לך: למה את שואלת שאלות רטוריות? זה מינימליזם. היה חוסך לעצמו.
חוץ מזה, אני יודע מה המתנה האידיאלית שניתן לתת לו - את המחשב של סטיבן הוקינג.
Processing...........Processing............Affirmative...........Comply.............Negative.............
נכון חחחח
איך ידעת ?
אני הייתי כותב לה שירים,
עד שנפרדנו והתיבש דיו עטי
אז הנני מנגן על המקלדת עיוורים
ורק יוצאים צלילים צורמים ...
מנגן מנגן ושר בלי מילים
אל תשאלו אותי למי
יום ויום ואזלו הימים
לילה ארוך הינו אנחנו הכוכבים.
עזבה ואמרה אנחנו לא מתאימים
ב"מעניינת" (נאמר תמיד בטון מתלבט-מהסס) התכוונה למראי החיצוני. "פולניות" חושבות שמחמאות יהרסו להן את הילדים.
מצחיקונת שאת.
אני דווקא בעד משפטי גבורה כאלה
לידיעת קמצני ההקלקה, להלן - טופי.
זה היה אחרי, כשהתכוננו לשינה. באמת מעניין למה אמך התכוונה. מה, ולא הערת לה? אבא שלי היה גמכן תמיד מאוד מתפלא כשהיו מתייחסים ליופיי כי הוא היה אומר - זאת הבת החכמה שלי! מדי פעם הייתי קוראת אותו לסדר ואומרת: אבא, שים לב, אני גם יפה ונסה לא לתקן את האנשים!
אהבתי את החלק הראשון של הפוסט. ברגע הראשון הוא ביאס אותי, אבל הפאנצ' היה שווה הכל. גדולה :)
בקשר למשפט של "כל פעם שאת נוגעת בי אני הופך/מרגיש (לא זוכר מה זה היה) לגיבור" אולי אני לא מכיר ת'שיר טוב, ואת ההקשר שבו מגיעה השורה הזאת, אבל אני לא חושב על גיבור במובן האמריקאי של הקומיקס, בטמן סופרמן וקפטן אמריקה - אלא במובן של גיבור ספרותי, במובן שגם הצולע העני הכי מסכן יכול להיות גיבור הסיפור שלו. כלומר בעצם להגיד שהיא מרכז עולמו, שאיתה הוא בתוך הסיפור/סרט, וכשהוא בלעדיה, הוא בהפסקה (זמן לאכול פופקורן וללכת לעשות פיפי)...
אהבתי, כיכבתי...
וזאת הקמצנות שהכי כואבת לנשים. הלוואי שזה היה רק במיתון. אני בטוחה שאתה לא כזה. בטוחה.
שאלון מודפס? ספר אני אכין לו!
צ'מעי, החיובי/שלילי הזה היה טיפוס קשה, אבל לא כולם צריכים טפסים. במת. בואי לא נדכא את הציבור. אני יכולה גם להיזכר במחמאות נפלאות שקיבלתי בחיי מגברים. הנה למשל אחת. גבר שאהב אותי מאוד אמר לי שאני אחד האנשים היחידים שהוא מכיר שלא מפחדים כמעט מכלום. נכון זאת מחמאה? וזה אפילו לא קשור לעיניים, שיניים ושדיים. אבל בשביל מחמאות כאלה צריך להכיר את הבנאדם שמולך, ומי טורח היום, בעידן האינטרטנט ממש להתעכב להכיר את הבנאדם שמולו? גברים כותבים לי מיילים בהמוניהם וכאילו יצאו ידי חובתם ההיכרותית. פחחחחחח
חסר לך שהתחת!
אני לא כל כך מחזיקה משאלות קיטבג כאלה.
ההצהרה לא אמורה לבוא ממנו מלכתחילה?
לזכותי ייאמר שמעולם לא שאלתי את השאלה המפגרת - האם אתה אוהב אותי, וכבר הבנתי לפי ההתנהגות. מה שכן, היה גבר אחד שטרח להודיע לי שאינו אוהב אותי, למרות שלא שאלתי... כשהבעתי חוסר עניין במידע החדש, התברר לי שזו למעשה הקדמה לעזיבתו. בקיצור, מתברר שגם כשאת לא מנדנדת, זה לא בסדר!
חיובי ? מה לא ?
(מצאת אוצר. הקשיב וענה את כל התשובות נכון
)
תודה תודה.
אבל אני חולקת עלייך - אני באמת לא חושבת שיש דבר כזה עודף מחמאות.
האמת? השיחה הזאת התקיימה לא פעם אחת, אלא הפכה כבר מניירה, והוא גם ממש למד קצת להחמיא בעצמו, והיא גם לא היתה כל כך קצרה.... כל פעם בודדת היתה הרבה יותר ארוכה מהפוסט הזה.... מה לעשות? גם אני מחמיאה ככה לגבר על כל פרט ופרט, ולא רק בחיצוניותו כמובן, אלא גם בפנימיותו. וכך נראה לי שראוי לחיות. כך גדלתי וכך הורגלתי. לא שקרים, מובן, לא להגיד לאידיוט שהוא חכם ולגמד שהוא תמיר, אבל מה שמגיע - מגיע.
איך ידעת שיש לי ספה פרחונית בבית?
אין ספק שהוא גדל בקיבוץ - עם שומרת לילה על תקן סוהרת - ולכן הוא כל כך ממושמע.
מצד שני - זו את שם. אתו במיטה. הוא אומר 'חיובי' כי הוא עדיין קרוב לגיל הטירונות;-)
אין עלייך, אני מאמינה שהדיאלוג הזה אכן התקיים.
השיר הזה לעומת זאת הוא הטרןאוף האוליטימטיבי. מצד שני זה גם מה שאני חושבת על שירי הסן רמו שלך:)
לחברה שלי היה כלב, שבכל פעם שרצה ליטופים, היה בוחר לעצמו מישהי מהנוכחות, ומניע את עכוזו מתחת לידה. המלטפת לא נדרשה לעשות דבר, אלא להחזיק את ידה בנקודה אחת ללא תנועה.
השיחה לעיל מזכירה לי אותו.
אוחח.. איך הוא נחלץ מהפח (וזה אומר שהוא גם הקשיב! נדיר..).
מה אני אומר לך - לשמר אותו בפורמלין לבל יברח.
השיחה הזו התקיימה לפני או אחרי הסקס? כדאי לבדוק שוב גם לאחר מעשה.
ואת - את הכי בעולם. מחוננת.
בצעירותי, כאשר אמרו לאמא שלי בנוכחותי שאני יפה, היא היתה ממהרת לתקן: "היא לא יפה, היא מעניינת".
אז קודם כל שמעתי מה אני לא. עד היום מנסה לפענח מה זה ה"מעניינת" הזאת.
פוסט יפה .
אבל קמצנים!!
אולי זה חלק מההסתגלות למצבי המיתון .?
בובה זה יפה מאוד אבל יש פה טרחה ווקלית לא קטנה.
אני ממליצה על הכנת שאלון מודפס, מעין מבחן אמריקאי,
על הגבר לסמן V ליד התשובה הנכונה.
(שימי לב שיש פה ערך מוסף של העשרת אוצר המילים שלו)
תוסיפי הערה שמי שנכשל אינו זכאי למועד ב'.
גדול :)
(הפוסט, לא התחת!)
עודני זוכרת את חברתי מתלוננת בפני על הקמצנות הרגשית-מילולית של החבר שלה...
- ואז כשאני שואלת אותו, אם הוא אוהב אותי...
- אני יודעת! הוא אומר - "אההה"
- לא , הוא אומר "המממ". זה יותר גרוע.
כיום הוא בן זוגה ואבי ילדיה (אני מקווה שהמצב השתפר מאז).
מצד אחד קמצנות מחמאתית זה הדבר הכי נורא בעולם. מצד שני עודף מחמאות גובל בפשע נגד האנושות, בדיוק כמו שכתבת.
מצד שלישי, איך נדע שהוא אוהב אותנו עם בלי מחמאות?
אני כבר אין לי איזה מחמאות לתת לך מרוב שאתה נהדרת לי. [אתמול פלשתי לך לבלוג וקרעתי אותו איזה שעתיים רצופות]
את מדהימה להלל.
הפוסט? מצוין
השיר? סכריני להקיא, אבל האבחנה בין האמריקאיים לשאר העולם (כלומר אירופאים. יש עוד יבשות?) נכונה.
הציור? מה את רוצה, מי שיש לה די אומץ להחזיק ספה פרחונית בבית, ממילא שמה זובי על כל השאר.