מומלץ בזמן שוקראים לנגן את השיר המצורף

 ים-המלח, מאוצרות הטבע וההיסטוריה העולמיים, נמצא בנסיגה משמעותית בעשורים האחרונים: מפלס הים עומד היום על 421.03- מ', לעומת 390- מ' לפני כ-30 שנה.
מדובר ירידת גובה מפלס של למעלה מ 30- מטר!! והים ממשיך לאבד למעלה ממטר מעומקו מדי שנה.
בקו אופקי נסוג קו החוף בכ-3.5 ק"מ, והנסיגה מסיבה נזקים אקולוגיים, סביבתיים וכלכליים חמורים לאדם, לחי ולצומח.

אזור ים המלח הוא אזור מדהים ביופיו הטומן בחובו ואדיות, מצוקים, היצע זואולוגי ובוטני מיוחד שראוי להתגאות בו ולהצילו, ולשם כך התגייסו תושבי חבל ים המלח ובתוכם אנשי עין-גדי, להציל את האזור, את הים ואת הבית .
בשנת 1981 הייתי נערה צעירה שלקחה חלק במה שכונה "פסטיבל תעלת הימים"- כן, כבר אז היו לבעיה שם וזהות, אבל מאז זרמו מים רבים אך לא אל הים – והים נסוג .
זו למעשה עבורי נקודת ההתחלה שבה המודעות לכך שמה שנראה לי אז דבר מובן מאליו, שריר וקיים ולעד- אינו בהכרח "לעולם חוסן" – הים נסוג והצורך להצילו הוא הכרחי.
בשנת 2002 נכנסתי לתפקיד דוברת קיבוץ עין-גדי, בין השאר מתוך ההכרה של מנהל העסקים של הקיבוץ ושותפיו לניהול העסקי, שבעיית הבולענים שהתגלעה בשנת 1998, ראויה לטיפול ואף להכרה והתראה. הבולענים, שנוצרו עקב נסיגת ים המלח, הביאו כליה כמעט מוחלטת על ענף גידול התמרים של עין-גדי ולסגירתו של כפר נופש ששכן לחופו של הים.
מנקודה זו ואילך התחברתי אני למורכבות שבהבנת בעיית נסיגת ים המלח, אבל גם לעוד צדדים מופלאים של הים המיוחד הזה.
ההבנה שיש מורכבות בהסברים מדוע הים נסוג, המון אינפורמציה שחלקה לא מדויק וחלקה נובע מכך שהיא מורכבת ומקצועית, היוותה דבר שיצר בהחלט בלבול ואולי אפילו ניכור עקב המורכבות.
הכיוון היה ברור - העלאת המודעות לבעיית נסיגת הים, להשלכות הכלכליות, הדמוגרפיות, התיירותיות ועוד - וזאת דרך גיוס אמצעי התקשורת השונים לנושא ובתקווה שייווצרו דעת קהל ולחץ ציבורי. 
 יש להוסיף שבעיית ים המלח קשה לעיכול - לא רק בהיבטים המקצועיים אלא בכל ההיבטים הגיאו-פוליטיים של האזור ושל בעיות משק המים במזרח התיכון. ואולי זו בבואה המשקפת את בעיותיה של המדינה?...
לאור כל האמור לעיל אני ועוד חברים ואכפתניקים נוספים מכל האזור, פועלים בארבע השנים האחרונות, להצגת הנושא בפני עיתונאים ובשנה האחרונה אף מבוצע עדכון תקשורתי מדי חודש בדבר קצב נסיגת הים חודשית, שנתית והשוואתית לשנה הקודמת.

יוזמה זו אנו מכנים בשם "משמר המפלס". התארגנות זו חרטה על דגלה מחויבות נקייה מאינטרסים אחרים, שמטרתה אחת: הצלת ים המלח.

פעילות נוספת היא סיפורו של שיר "ים המלח" שאותו כתב ומבצע מוש בן ארי ולצידו מרינה, ארקדי דוכין וברי סחרוף.
מתוך אמונה בכוחה של התרבות והיצירה ככוח מניע למודעות, מתוך הרצון להביא את הבעיה והכאב לכמה שיותר קהלים ובכך לגייס עוד תומכים לקריאה למציאת פתרון ריאלי לבעיית הים הגווע, וגם..מתוך התמיהה שעד כה מעולם לא נכתב עבור ואודות ים המלח שום שיר!! –
פנינו למוש בן ארי בבקשה שיקדיש שיר לים המלח. הפנייה למוש באה מתוך כך שחלק גדול משירותו הצבאי של הזמר עבר עליו בקיבוץ עין-גדי בשירות הנח"ל.
לפני שנתיים התארח מוש לביקור פרטי בעין-גדי ונחרד ממראה הים, נסיגתו, קו החוף המתרחק ומותיר אחריו מדבר המלח. מוש נענה לאתגר וכתב והלחין שיר, ואף גייס, כאמור, עוד אומנים שנרתמו בשמחה. השבוע , בשעה טובה, יוצא הסינגל לכל תחנות הרדיו.

אני, כמו שאר תושבי חבל ים המלח, תקווה ואמונה שהשיר לא רק יהפוך ללהיט אלא יהיה שגריר של רצון טוב למען הצלתו של אחד המשאבים החשובים, הנדירים והקסומים בעולם.

ואי אפשר שלא לסיים בשורה מתוך המילים המרגשות שכתב מוש בן ארי:

"שלא יהיה מאוחר מדי לים המלח . . ."

מהיכרות עם בעיות סביבתיות בעולם ובארץ, די ברור לי שיש חשיבות רבה להתארגנות תושבים על מנת להביא לשינוי המצב.
כך היה בכל האמור לכנרת וכך ניתן לראות ממקרים אחרים ברחבי הגלובוס – ואולי המשפט הממצה בנושא זה הוא "אם אין אני לי מי לי?"
על הפתרונות השונים לנסיגת הים:
על פי תפיסתי האישית, חרף אי היותי מומחית-מקצועית, אבל מתוך שנים של התעניינות ואכפתיות לנושא – אני סבורה שכל פתרון של הזרמת מים מותפלים ישירות אל ים המלח, יש בו כדי להביא לחורבנו.
נכון שיש לעשות את הבדיקות המתאימות, ושזו אחריותם של גופי ממשלה האמונים על הנושא, אבל ידוע כבר, ממחקרים שונים, שהתפלה כזו יכולה להביא נזקים בלתי הפיכים, כגון הפיכת הים לכתום עקב משקעים שיווצרו, ועוד השפעות סביבתיות ואקולוגיות בלתי רצויות, שחלקן לא ניתן אולי לחיזוי.
הפתרון הנראה לי נכון הוא הפתרון שמציע שימוש באמצעי התפלה של מי הים התיכון (אפילו של אסדות בלב הים, שימנעו פגיעה בחופים) והזרמת המים המותפלים דרך תשתיות המוביל הארצי אל הכנרת, ועל ידי כך לאפשר הפסקת שאיבת מי הכנרת וחזרה לסדר שקבע הטבע, שמשמעותו החייאת הירדן הדרומי וחידוש הזרימה השופעת לים המלח.
יש חשיבות רבה לא רק בהיבט של משק המים להחייאת הירדן וים המלח.
יש היבטים חשובים נוספים: תיירותיים, פיתוח ההתיישבות בחבל ים המלח ועידוד פעילויות כלכליות לאורך הירדן וסביב ים המלח.
אני מודעת לטענות הצודקות של אלו הגורסים שזהו פתרון בעייתי מבחינת שכנינו הירדנים והפלשתינאים, אך אני מאמינה שניתן למצוא פתרון ברמה הבינלאומית, שישביע את רצון כל הגורמים.

ובנימה אישית יותר – לתפיסתי – ברגע שנהיה מוכנים למצוא פתרון משותף לבעיה המעיקה על שותפינו לאזור – נוכל לסלול את הדרך לפתרונות נוספים ובכך להביא תועלת כלכלית ואנושית לכל האזור ולחזק את מעמדו של ים המלח כנכס בינלאומי.