אין ספק ש"האח הגדול" הפך לפצצת רייטינג אדירה,  מיליוני אנשים בארץ צופים בתוכנית כולל: חברים וחברות שלי, בני משפחה וגם חברים/ת לעבודה.

זה הגיע למצב כזה, שבשעות הערב של יום שלישי אין סיכוי שאמצא חברה לצאת איתה מכיוון שהיא צופה באח הגדול.

בעבודה וגם במשפחה שלי אנו נחלקים לשני מחנות: אלו שצופים בתוכנית ומכורים לה, ואלו שמוחים בשאט נפש נגדה.

אין לי טלוויזיה בבית כבר יותר משנה, ואני לא מצטערת על כך. להיפך החיים שלי נהיו יותר מעניינים בלעדיה. חוץ מזה, אם ברצוני לראות סרט או סידרה מעניינת (סופרנוס, עמוק באדמה, אבודים, העשב של השכן וכדומה) אני כבר צופה בה ב-DVD.

מודה ומתוודה, עקב התפשטות התופעה של האח הגדול, יצא לי לצפות בפרק ההדחה של צבר גדיש וזה לא היה משעמם או כל-כך מטופש כמו שחשבתי.

אבל, מה לעשות, תוצרת איכות זה לא.

חורה לי במיוחד איך מוצגים שם בני עדות המזרח ובראשם יוסי בובליל.

וכשאני אומרת חורה לי, אני מתכוונת שזה מקומם אותי, מכעיס אותי ומכניס אותי למצב רוח עצבני במיוחד.

לפני שיקומו כל מיני יפה נפש ויגידו לי: "יאללה לכי את והרגשי נחיתות שלך, זאת סה"כ תוכנית בידור" אני רוצה להגיד אין לי שום רגשי נחיתות להיפך מי שמכיר אותי יודע שאין לי שום בעיה כזאת. ולגבי בידור...אני אפרט בהמשך.

יוסי בובליל האידיוט, העילג ומה לעשות מכוער, שאפילו לדבר הוא לא מסוגל בלי להוסיף איזו העוויה מכוערת, עושה לנו, המזרחיים, בושות. אחרי כל-כך הרבה שנים בהן למדנו השכלנו והתקדמנו, בא איזה מטומטם אחד והופך את הקערה על פיה.

אבל הוא לא בא סתם ככה...ממש לא!

ראשיה ומנהליה (האשכנזים) של  "קשת" הם אלה שראו את ה"פוטנציאל" הבידורי של הדמות הצבעונית (כן ככה הם מכנים את הטיפוסים האלה במין שם חיבה פלצני כזה) ששמה יוסי בובליל.
מעבר לזה הם גם החליטו להוסיף את ביתו: עינב בובליל, פרחה מצויה עם דימוי גוף בעייתי, שהמרחק בינה לבין קצת חוכמה או עידון הוא פשוט בלתי נתפס.

אין לי שום בעיה עם אנשים אלה ביומיום, למעשה אלו אנשים שהייתי משתדלת לא לפתח איתם שיחה, אבל כשמסה אדירה כל-כך של אנשים ולאחרונה אפילו ילדים צופים בהם ומאמצים אנשים כמו יוסי בובליל לז'רגון היומיומי שלהם זה בהחלט מקומם אותי.

אז יש כאלה שיגידו לי: "יאללה איזה פלצנית, זו רק תוכנית בידור, אף אחד לא לוקח את זה ברצינות".

באמת? אף אחד לא לוקח את זה ברצינות?

ילדים מחקים אותו, אנשים מסמסים בשבילו וגברים חושבים שהסיפורים השוביניסטים שלו מאוד מעניינים ומעוררי מחשבה.

אבי ניר (מנכ"ל קשת) הוכה קשות לאחרונה על ידי שני בריונים, חלק מהטוקבקים איחלו לו החלמה מהירה, אבל חלק אחר (לא אני, בסדר) קילל אותו על זילות התוכניות ומכירת הערוץ לרייטינג בהמי מהסוג של יוסי בובליל.

לא הזלתי דמעה כשפוצצו לאבי ניר את הצורה...ומסתבר שאני לא היחידה.

"האח הגדול" צבר תאוצה והרייטינג אכן מחמם את ליבם וכיסם של עריצי קשת, מה שמרגיז הוא שאותם עריצים עושים זאת על חשבוננו, המזרחיים, ואנחנו משתפים איתם פעולה בחדווה רבה.

עריצי קשת,  סופקים כפיים בהנאה רבה לנוכח העלגות והטמטום של אותו יוסי בובליל, מבחינתם הם עלו על פטנט, בואו נראה לעם את המזרחי הדפוק ונעשה ממנו צחוק.

אי שם בשנות ה-90, בתקופת הזוהר של תוכניות הטוק-שואו, אלכס גלעדי (מנכ"ל קשת דאז) אמר משהו בסגנון: אני עושה תוכנית כדי שגם מסעודה משדרות תוכל להנות ממנה.

אין לי ספק, שאותה מסעודה עשתה קפיצת מדרגה אדירה, היא כבר לא צריכה לראות תוכנית שתמצא חן בעיניה, היא כבר הפכה להיות התוכנית עצמה.

לצערי, זה מה שיהיה פה גם בעתיד. "מגוון" רחב של תוכניות ריאליטי בסגנון האח הגדול עם איזה מזרחי "צבעוני" (כהגדרתם של ראשיה ומנהליה של ערוץ 2) שיביא להם את הרייטינג ואנחנו נמשיך לשבת מול המסך העלוב ונצחק מהבדיחות העלובות עוד יותר בזמן שכבודנו העצמי, נרמס עד עפר.