שנים התבכיינו על מאורעות תרפ"ט, מאורעות תרצ"ח מאורעות תרעמ"ו (או תרעמונ"ה).

כמו כל ילד גדלתי על האינדוקטרינציה של "הערבים תמיד תקפו אותנו ללא סיבה".

איפה העליונות המוסרית של היהודים על פני שאר הדתות שתמיד כל כך התגאנו בה?

ושלא יקפצו לי פה כל מיני חכמים בזלוטי.

כן, יש גם ערבושים כאלה.

אני מתעב אותם בדיוק באותה מידה.

ההבדל בין שתי הקבוצות הוא שאלה לפחות מסווים קנאות דתית רצחנית באמתלות של לוחמי חופש. אצלנו זה אימפריאליזם דתי בגלוי.

זה נביילע וזה טרייפע.

צריך לשנות את מילות התקווה. את הכותרת אני דווקא בעד להשאיר. אולי להוסיף רק תרגום סימולטני בערבית ורוסית (שגם אותה צריך להפוך לאחת מהשפות הרשמיות של המדינה)

האחים שלי הם בני אדם. מענצ'ים. לא משנה בכלל לאיזה סוג אמא הם נולדו. מה חתכו או לא חתכו להם באיזשהו טקס פגאני.

האחים שלי לא מדברים על אהבת חינם ושנאת חינם. הם עושים. הם חיים את אהבת החינם בכל רגע בחייהם.