האם מוסד הנישואים פשט את הרגל?

האם הזוגיות אינה עוד ערך עליון?

מדוע זוגות רבים כל כך בוחרים "בבריחה, בנטישה, בפירוק הבית"?

שאלה זו עולה לא פעם בחיו של כול זוג, האם בן/בת זוגתי היא/הוא הזה/הזאת שאיתה/איתו אני רוצה לחיות כל חיי.

האם עולה השאלה: "אולי יש משהי/משהו בעולם שיהיה לי יותר טוב איתו/איתה?".

מהו הגבול, המצב בו אנו מחליטים כי "הנעילה" בה אנו נמצאים, כבר אינה נתנת להטרה?(אי אפשר להיפרד).

אולי הזוגיות הזאת היא בכלל מוסד שאין לו מקום בעולם המודרני?

הרי בכל מקרה כל אחד כטוב בעיניו יעשה, ורק המצפון האישי של כל אחד מאיתנו יבלום אותנו במקרה ששלב הגיפופים כבר מאחוריו.

מעניין אותי לדעת סתם מתוך סקרנות מה קרה? למה זה לא עבד לכול אותם זוגות, שבוודאי באו לתוך המערכת, החתונה עם המון חדוות יצירה, עם המון אהבה אמיתית, ופתאום הכל נגמר, זהו אין דרך להמשיך הלאה, לא יכול/יכולה לראות אותו/אותה ?

מה קרה חברה? מה נכשל?

משהו שמצאתי: "גירושין, כמו מלחמה, בנויים על אסטרטגיה"

וואהו... "לחיות עם אויב"? האם זה המצב של הזוגות הנישואים?

האם בעצם אנחנו לא רואים את המציאות האמיתית? אולי אתם הגרושים יודעים משהו שאנחנו ה"נישואים" לא יודעים ולא רואים?

הגיגי לב...