0
"תקשיב, בכיתה שלי, ליד המורה שלי, אל תתנהג ככה!" וואו, נשרה לי הלסת לרצפה בקול רם. זה למה אני אומרת, שלימוד חייב לבוא ממקום של אהבה. הם בני-עשרה, הם ממשפחות קשות, הם כועסים על העולם, הם מתנהגים דוחה וקל לכעוס עליהם. אבל אם אוהבים אותם, מבינים אותם. ואם מבינים אותם, אפשר להציב להם גבולות בלי הכעס. ובאהבה. ואם מציבים להם גבולות ואוהבים אותם, הם משיבים יותר מכפי שניתן לתאר. וכשהם משיבים, הם מעבירים את זה הלאה ומקלים עלי את העבודה. זו בעיניי מהותה של מסירות. |