ליהוגים
נראה לי שהבלוג הזה יעסוק בכל מה שבא לי לי לכתוב באותו היום. לא רוצה להיכנס להגדרות מצומצמות
פוסטים פופולאריים
-
גברת, רק ניסיתי לעזור
7/8/07 | 941 צפיות
-
לבד על הגג- שבתות וחגים (וגם ימי חול)
2/8/07 | 1103 צפיות
-
Never Again
11/10/07 | 1041 צפיות
-
אתה פה חסר לי
22/7/07 | 1320 צפיות
-
בלוז לביצית מבוזבזת
15/9/07 | 1150 צפיות
-
ד"ר בגנו מצלצל לא רע
11/7/07 | 996 צפיות
פוסטים אחרונים
- בצורת בעיר הקטנה 1/8/09
- השיבה 31/7/09
- she's a small wonder 26/10/07
- In Your Face 25/10/07
- לדשא של השכנה יש כרטיס טיסה ללונדון 23/10/07
- פיסת אושר מתפוררת 18/10/07
ד"ר בגנו מצלצל לא רע
ארבעה ימים. ארבע כתבות. לחץ מטורף. שעת שינה בלילה. מעט מאוד כסף. באסה טוטאלית ועייפות מצטברת. זה מה שעבר על כוחותינו בימים האחרונים. נאמנותי לבלוג שלי ניזוקה בצורה פטאלית עקב דרישות המקצוע כשהתבקשתי לספק המון סחורה במעט מאוד זמן.
אל תבינו לא נכון. אין כאן ולו רמז קלוש לתלונה או טרוניה. העובדה שאני כותבת ומישהו אשכרה מפרסם את זה וגם נותן לי כסף, היא לא עניין של מה בכך מבחינתי. אבל בכל זאת, שכר הפרילאנס, חוסר הוודאות והיציבות שבעבודה, המאבק היומיומי להחזיק את הראש מעל המים ואת עצמי בתוך תל אביב ומחוץ לבית ההורים בחדרה. האם זה יכול היה להיות אחרת?
אתמול נסעתי לחיפה.
שנה אחרי, כשאני כבר מזמן חיה על זמן תל אביב, קיבלתי את התואר באופן רשמי. בעוד 949 בוגרים הצטופפו להם על המדשאה של בניין המדרגה, 27 אנשים עלו למרומי מגדל אשכול המפורסם וקיבלו בטקס אינטימי ומצומצם את תעודת בוגר אוניברסיטה בהצטיינות יתרה.
כשגרתי בחיפה, כל מה שרציתי היה לעוף משם כמה שיותר מהר לכיוון הכרך התל אביבי. הלימודים היו מהנים ופרחתי בהם אבל ידעתי שאת גורלי ועתידי אני רוצה לקשור לעיר הבלתי אפשרית הזו שבה אתה יכול לחיות שנים ועדיין להיות נו-בודי.
כשסיימתי את לימודיי הציעו לי מלגה לתואר שני ומסלול לדוקטורט. רצו אותי. רצו שאשאר. האמינו בי. העריכו אותי, ליטפו לי, חיבקו לי ונישקו לי את האגו ואני הפניתי לכל זה גב ובחרתי בחוסר וודאות ובהישרדות בתחום שמעטים באמת שורדים בו. וגם אם כן, אז בציפורניים.
אתמול, האגו הזה שלי, שחטף חבטות מפה ועד הודעה חדשה בשנה האחרונה, והושלך, הועף ונזרק מכל מיני מדרגות ועל ידי כל מיני אנשים, אתמול הייתה לו יום הולדת. ובעודו יושב לו על כיסא, מורם ומונף אל על, הוא מביט למטה ולא מבין למה ויתר על כל זה.
המסדרונות המוכרים, הספרייה העשירה והמפנקת, האייס קפה הכי טעים בארץ ב-6 שקלים, ההתפלפלויות עם המרצים, המחקר, החשיבה, הכתיבה. אגו ואני הרגשנו כל כך בבית ותל אביב ואיתה כל עולם התקשורת בו אנחנו מתבוססים בחרא נראו והרגישו כל כך רחוקים.
איך ויתרנו על מחזר נלהב,מפרגן, יציב ונאמן בעבור גבר אכזר, מנוכר ואלים?
קראו לזה מזוכיסם או איך שלא תרצו, אבל הגבר האלים הזה, השידוך הכה בעייתי הזה שאני כופה על עצמי, הוא האוויר שאני נושמת וההלמות שבליבי.
ככל שהוא רע אליי יותר, כך אני, כמו ז'אן דארק לעניים, מתחמשת ביותר אומץ ויוצאת לכבוש אותו, כל יעד בגופו, במוחו ובנשמתו, עד שייכנע לי. עד שיבין שהחיבור בינינו הוא נכון ומתאים וחייב להתקיים.
אחד הנואמים בטקס אמר אתמול: "מצטיין הוא לא מישהו שמטרתו היא להיות הכי טוב או יותר טוב מאחרים. מצטיין הוא מישהו שלא יכול אחרת"
תואר ד"ר לפני השם שלי היה יכול להיות נחמד, ואולי יום אחד גם יהיה. אבל אני בתל אביב בשביל להישאר ואני אכתוב, ואכתוב ואכתוב עד שיגיע הזמן לקצור את הפירות.
מצטערת, אני פשוט לא יכולה אחרת.
|
תגובות אחרונות
-
ש.ב. אילת
בתגובה על
-
ג ז ר
בתגובה על
-
חומר חוצני
בתגובה על בצורת בעיר הקטנה
-
רפאל7
בתגובה על
-
y2work
בתגובה על השיבה
-
שי שמש שי
בתגובה על איך הכניסו אותי למיטה וגרמו לי להרגיש כמו זבל
תגובות (18)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אהממ... טיסה בבן גוריון... אכן, גם בן גוריון נשמעת אוניברסיטה ממש מגניבה. (*לו הייתי מגלה את זה לפני שמונה שנים, אולי לא היה לוקח לי שבע שנים לסיים תואר ראשון.)
חוץ מזה, הכי מגניב יהיה משהו כמו "רוצים להתחתן כמו הסלבס שאתם מעריצים? בקיץ הזה תלבשו ירוק! ::: מאת ד"ר ליבי בגנו"
תודה על הברכות והמילים החמות
אוקסימורון.... הא? גידי, התחלנו להשתמש במילים גדולות? גם בך חבוי אקדמאי קטן, לא כך?
אני מצלצלת נהדר בעיקר להזמנת אוכל. אולי אני אעשה את הדוקטורט בהזמנת סושי. כן... סושי
זו אכן אוניברסיטה מדהימה שנותנת לסטודנט יחס שחלקנו לא מקבלים גם בבית
אם זה נחשב "קטן " אצלך , עכשו אני בחרדות באמת...
מה ה RASH ? [מנסה לשפר את סיכויי פשוט] כולה בת 25 ... משום מה יש לי הרגשה שת"א וד"ר אינם אוקסימורון ותמצאי את הדרך לשלב בין ה 2.
וברכות על החזרה בקטן!
ד"ר בגנו בהחלט מצלצל לא רע.
אבל גם ליבי בגנו מצלצלת נהדר.
שרק תצלצל כבר !
אתה לא יודע כמה התלבטתי.... ייסורים של ממש
אבל בסופו של יום לא יכולתי לדמיין את עצמי חיה בחיפה
אם אחליט להמשיך ללמוד באונ' תל אביב, עם כל הכבוד... אני בספק אם הם יעניקו לי את היחס לו זכיתי בחיפה
וספרות אנגלית... אנחנו מדברים על ספרות אנגלית.
מזל טוב יקירתי.
וויתרת בשביל משהו אחר שיגיע וללמוד תמיד אפשר לחזור ואני בטוחה שתחזרי בצורה זו או אחרת.
מכירה בדיוק את התחושה!!!!
גם אני וויתרתי על דוקטורט כרגע, ועל אף כל ההצעות המפתות מאוניברסיטת תל אביב דווקא והעדפתי להתרכז בעולם העיתונות שהוא הרבה יותר סוחף ודינמי מאשר האקדמיה. על כן אני בהחלט מבינה את הבחירה שעשית בעקבות אהבת הכתיבה שאי אפשר להפטר ממנה.
ובלי קשר, מקנאה בך על שלמדת בחיפה. האוניברסיטה שם מדהימה, בתור מתבוננת מבחוץ לפחות, ביחס האנושי שהיא מעניקה לסטודנטים וכן במראה מעורר ההשראה שלה בלב הכרמל.
אם הבטיחו לך קריירה כבר בשלהי התואר הראשון, לא היית צריכה לעזוב, מצטער שאני כל כך חד וחלק, אבל האקדמיה היא בית חם למי שאוהב ללמוד, ובמרבית המקרים גם מספקת את יצר הכתיבה. נכון שכתיבה אקדמאית שונה במהותה מכתיבה לנענע, או לעכבר, אבל הבמה לא נחותה יותר (וכן, אני מעט ציני) אולי רק פחות "מגניבה".
בכל מקרה, אם היית מוכשרת ומצטיינת, אין סיבה שלא תעשי תואר שני בתל אביב במה שזה לא יהיה שלמדת. בתור אחד שהיה שם, בהחלט אפשר לשלב את זה עם כל עבודה כמעט.
אז יאללה, חסרים לנו מוחות מבריקים
בהצלחה בכל מקרה
אוניברסיטה בתל אביב???!!!!! לא ידעתי! הייתכן?
בחיפה הציעו לי בית וקריירה ואני בחרתי ללכת על חיים אחרים וקשים יותר. גם אם הייתי מחליטה ללכת על קריירה אקדמית כאן בתל אביב, זה לא היה אותו הדבר מפני שבאוניברסיטה שלי טיפחו אותי למצוינות ורצו להשאיר אותי אצלם.
ולא. התחום שלי הוא לא תחום שלומדים רק בחיפה. תחום שלומדים רק בחיפה הוא מדעי השעמום.
and I, I took the one less traveled by, and that has made all the difference
כן
אני מניחה שההחלטה לתואר שני תבוא מעצמה באופן אורגני
וללוד אני נוסעת רק אם אני בדרך לתפוס טיסה בבן גוריון :)
ללמוד ללמוד ועוד ללמוד
עשית נכון שהחלטת לכתוב
כשיגיע הזמן לחזור ללוד אז תדעי
עד אז מזל"ט ובהצלחה
:)