
לעורר תשומת לב, סוג של הנאה המופיעה בגילויים שונים. זה עשוי להיות בצורת לבוש, בסגנון דבור, ובכל מיני אופנים ודרכים. בדרך כלל מפלס ההנאה עולה ברגע שבו המבט מופנה כלפי מי שמעורר/ת את תשומת הלב. אולם יש מקרים בהם עיקר תשומת הלב מופיעה דווקא רק כאשר בעל/ת העניין אינו עד ונוכח באותו מעמד שאותו רצה לעורר. כך למשל יציאה בתאוצה חורקת של הרכב הנעשית כדי לעורר תשומת לב של העומדים בקרבת מקום. על פי רוב זה נעשה ע"י צעירים כדי לעורר אצת תשומת ליבן של נערות.הדבר מעורר תשומת לב, אך בה בעת שהתעוררה תשומת הלב בעל העניין אינו בזירה הוא כבר רחוק מהמקום, ואם כן מה טעם ההנאה הזו? אבל בכל זאת הנאה במקומה קיימת והיא חוזרת שוב ושוב. כנראה עצם המחשבה שהתשומת לב התעוררה, די בה כדי למלא את הלב גם במצב שנמצאים במרחק רב מהעין.
|
ליריקה.
בתגובה על הסיר והמכסה בשירות האהבה
תגובות (24)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה לך על תגובה חכמה ונבונה
שאני מסכים עם דברייך
ואין ספק שזה תלוי בנסיבות
ובדדרכי הגילוי של העניין
יום מואר לך
הפידבק החברתי הוא חשוב
רק לפעמים יש עניין להרהר
בטיבו ובגילויים השונים שלו
זה בכלל מעניין שההשמעה המוסיקלית
כבר אינה לאדם
השומע אלא לאלה שבחוץ
ובנקודה של האיך
נבדלים בני האדם
זה מזה. יפה
תודה לך
המקרה של הנסיעה בחריקת בלמים
בוודאי שהיא אינה מעידה על שלמות
אכן כך
תודה לך
ויום מואר לך
תודה לך צליל
ויום מואר לך
לסביבה יש השפעה
כדי להנע את האדם
ואולי זה תלוי בטיב העניין
וכמו שכתבה מתבוננת
בתגובתה. תודה לך
תודה לך לולי
ויום נפלא לך
אני לא רואה ברעיון של לעורר תשומת לב כל פסול.
תלוי כמובן איך עושים זאת ובאילו נסיבות.
יש מצבים שמשיכת תשומת לב נועדה למטרות
חשובות, כגון: הרצאה מעניינת, נאום שיש בו תועלת
ציבורית או אישית, פוסט מעורר מחשבות (כמו זה).
ויש פעמים שמשיכת תשומת לב היא לא יותר מאשר פרובוקציה,
שיש בה צורך/רצון לקבל אישור או להצדיק קיוםץ
כאמור, הכל תלוי באיך בסיבות ובנסיבות.
אין מה לעשות.
אי אפשר להתנהל
בלי פידבק חברתי.
כולם רוצים להשיג תשומת לב
לא כולם יודעים איך
וזאת אינה תשומת לב בעיני.
זוהי טפשות מוחלטת.
כתבת יפה
כשאין התבוננות, כשאין חיבור פנימה, האדם מאמין שהוא זקוק לסביבה שתזין אותו. אשלייה.
:)
..נקודה מעניינת.
ונחשוב...
זה קיים בכל דור
רק בצורת גילויים שונים
אך מה שען לא כולם כך
וטוב שכך
ההערכה העצמית
הפנימית אינ צריכה תהודה ציבורית
אבל בכל זאת העניין
הזה הוא ככל הנראה מרכיס מסויים
בתודעת האדם
ואכן זה דבר שעורר בי הרהור ומקום
למחשבה
זה דור אחר
וטוב שלא כולם כך
שבת שלום
יש יחס הפוך בין
מידת ההערכה העצמית
לצורך בתהודה ציבטרית
אכן חומר למחשבה.....