בון ז'ור. בשל קושי אובייקטיבי במימוש היקיצה שלי הבוקר לא נותר אלא לדחות לשעה מאוחרת זו את טרוניות הבוקר שלי על הנישה אותה תופס כרומוזום Y במקום העבודה.

אנחנו יושבים בחדר ישיבות (עם שם של מחלת עיניים נפוצה) 5 גברים ואשה (אנוכי ואין ויכוח על ההגדרה). עכשיו נחשו ילדים מי התבקש לרשום סיכום לישיבה? נכון, אלמנט קטן אבל זה ה-א-ל-מ-נ-ט. אנחנו מסודרות, כותבות בכתב יד יפה ומעוגל ויש לנו סבלנות לפרטים הקטנים. סו וואט?? נכון - הרבה גברים רגילים לעבוד בסדרי גודל של פצצות נאפלם על הבוקר, אבל יש חיים אחרי וייטנאם. לא חשוב איך תהפכו את זה - מטלות אדמיניסטרטיביות תמיד יהיו שוות ערך בעולם ה X לחוויה של בליעת סכיני גילוח. עשיתי כן עם הראש ולא עם המוח - הסיכום ממתין עד היום.

הלאה -

אני מתחילה לאסוף מסות של עדויות סטטיסיות המצביעות (למרות שלא מנומס להצביע) שהמשפט "את לא מבינה" נשמע הרבה יותר פעמים מ "אתה לא מבין". הארוע המוחי הזה מתרחש בכל פעם שאני מחברת טיעון תלת מימדי  והם מנסים נואשות באמצעות פזילה קוגניטיבית לראות אם בציור מתחבא דובי (או אישה ערומה). אז תראו, אני מבינה ש:

1. אני כנראה מרוויחה יותר מכם

2. כמו הדינוזאורים זה רק נראה לכם שתהיו פה לתמיד

3. משפטים שמורכבים מ 60% אותיו אהו"י לא נשמעים אמינים

4. אין מנצחים במלחמת שוחות. מיליוני הרוגים במלה"ע I הם הוכחה ניצחת

5. לקבל טיעון של אישה זה לא הפסד

6. אם אני מתעקשת על משהו זה לא כדי לשבש לכם את ספירת הזרע

7. כל הסעיפים אינם תקפים עבור: רם, יניב ודימה

מה יהיה איתי עם כל הרשימות האלו... שויין. קפה. לנשום עמוק. ויאללה - רבוטה!!