כרגיל אמא שכבה בחושך לידה מסך טלויזיה קטנה בשחור לבן ענן של עשן הסיגריות הפך לחומה סביבה היא הייתה אולי בת שמונה או תשע בעיניים עצובות הסתכלה מדלת החדר לא הכירה משהו אחר חלמה על אמא נורמאלית כמו כל האמהות שהיו בבתים האחרים אמא שעובדת ועושה קניות בבוקר מכינה שוקו ונותנת נשיקה לכל אחד
בעולמה השחור והמעורפל היא גילתה דבר חשוב זה היה גילוי של תקווה זה היה מושג הזמן בת שמונה או תשע בתוך גוף רזה ושברירי הרגישה חזקה לרגע כשהבינה שאחרי החורף יבוא האביב לאחריו הקיץ ואז הסתיו וחוזר חלילה כל שלושה חודשים וקלטה בראשה הקטן שחודש זה שלושים יום וששנה אחת זה כמו שתיים עשרה פעמים שלושים יום היה זה רגע של נחת שליווה אותה הלאה כי ידעה שיום אחד אחרי הרבה חורפים היא תתעורר מהסיוט
~
|