כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    קסם

    על הקסם, האתגר והכיף שבחשיבה.


    "כשאנשים מסכימים איתי, אני תמיד חושד שאני טועה" – אוסקר ויילד

    פרופיל

    ד"ר אדוה שביב
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    מחוננים ומחוננוֹת: אפליה מתקנת או תיקון אפליה?

    53 תגובות   יום שישי , 5/12/08, 21:44
    * תקציר לטובת הממהרים:

    מספר הבנים המאותרים כמחוננים גבוה כיום משמעותית ממספר המחוננות. משרד החינוך קבל החלטה לשנות את מבחני איתור המחוננים כך שהפער יצומצם. ,

     

     

      

    בכתבה, שהתפרסמה היום ב"ידיעות אחרונות", מדווחת תמר טרבלסי-חדד כי "המבחן לאיתור מחוננים ישונה כך שיגדיל את חלקן של הבנות בקרב המחוננים המאותרים". כיום מהוות הבנות רק שליש מכלל הילדים המאותרים כמחוננים. האם מספר המחוננות קטן ממספר המחוננים? במשרד החינוך משוכנעים שזו אינה הסיבה לפער, ותולים את הסיבה במבחני האיתור, המתאימים יותר לצורת החשיבה המאפיינת יותר בנים. השינוי יתבטא בהכנסת מבחני יצירתיות ומוטיבציה, המאפיינים יותר בנות.

    האם המהלך מוצדק?

    ראשית עלינו לשאול – האם ההבדל בין מספר הבנות המאותרות ומספר הבנים המאותרים נובע מהבדל בין מספר הבנות המחוננות למספר הבנים המחוננים? אין לי ספק שהתשובה לכך שלילית.

    שלומית רחמל, מנהלת המחלקה למחוננים במשרד החינוך, טוענת בצדק כי "בנות כבר הוכיחו שהן מובילות בציונים במבחני הבגרות במתמטיקה ובפיזיקה ברמה של חמש יחידות לימוד, ואנחנו רואים את הפערים לטובתן גם באוניברסיטאות".

    עם זאת, אני סבורה כי לא ניתן לספק תשובה לשאלה – האם יש הבדלי אינטליגנציה בין המינים? אלא בהנתן הגדרת האינטליגנציה שבחרנו להתייחס אליה. עצם הגדרת המחוננות היא שרירותית בהכרח, במידה מסוימת, שהרי בוני המבחן קובעים אילו אמות-מידה ישמשו להערכת הנבחנים. אם מוחלט לכלול חשיבה יצירתית בהגדרת האינטליגנציה, הרי שאינטליגנציה נחשבת ככוללת חשיבה יצירתית, והמבחנים למדידתה נכתבים בהתאם. אם מוחלט שחשיבה מתמטית אינה חלק מאינטליגנציה, הרי שאינטליגנציה מוגדרת במנותק מכישורי חשיבה מתמטית, והמבחנים למדידתה אינם כוללים חשיבה כזו. כבר נאמר, בצדק, כי מבחני אינטליגנציה בודקים במדויק את היכולת לעבור בהצלחה מבחני אינטליגנציה.

    השאלה היא, לפיכך – כיצד נגדיר אינטליגנציה? אילו פרמטרים עליה לכלול? האם, בהנתן נתונים על הרגלי חשיבה שונים (או יכולות חשיבה שונות) אצל בנים ואצל בנות, יש להתאים את המבחנים כך שיכללו הרגלים ויכולות משני הסוגים? התשובה היא: בוודאי. אין כל סיבה להחליט שאינטליגנציה מוגבלת ליכולות הגבוהות ביותר המופגנות במיוחד אצל אחד המינים בלבד.

    האם מדובר באפליה מתקנת? כאן התשובה שלילית: אפליה מתקנת הייתה נהוגה עד היום (ותמשיך להיות מונהגת עד אימוץ המבחנים החדשים, שטרם נכתבו). אפליה מתקנת זו התבטאה, לדברי רחמל, "בקבלת הבנות שהציון שקיבלו במבחנים היה הקרוב ביותר לציון שקיבלו הבנים באחוזונים הגבוהים". לעומת זאת, לאחר כתיבת המבחנים המתוקנים, הרי שלא יהיה עוד צורך באפליה מתקנת, ולעומת זאת – יהיה בכך משום תיקון האפליה, שהייתה נהוגה עד אז.

    נקודה לגאווה: לדברי פרופ' זמירה מברך, יו"ר וועדת ההיגוי הארצית לתלמידים מחוננים ומצטיינים (וראש ביה"ס לחינוך באוניברסיטת בר-אילן), "הפער בין בנים לבנות באיתור מחוננים קיימים בכל העולם [...] השיטה החדשה שמפתחים בישראל מהווה פריצת דרך עולמית, וכבר עתה מתעניינים בה חוקרי חינוך ממדינות רבות בעולם, שמבקשים ללמוד על הדרך שלנו להגיע לאיזון בין בנים לבנות". ,

    דרג את התוכן:

      תגובות (53)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/5/11 21:56:

       

       

      כולנו מחוננים ומיוחדים -- כל אחד לפי דרכו. 

       

       

      בית הספר הדמוקרטי סדברי ואלי מלמד אותנו, את כולנו, דבר אחד יותר מכל דבר אחר: ענווה. כל יום אנחנו מתעמתים עם הבורות שלנו, נאבקים בה, ומכבדים אותה.

       

      הכול החל בלמידה על למידה. כאשר נכנסנו לחינוך לראשונה לפני שנים רבות, חשבנו שידענו משהו על כיצד אנשים לומדים.

       

       

      אני זוכר בבירור את ניסיונות ההוראה הראשונים שלי באוניברסיטה. ידעתי את הנושא אשר היה עלי ללמד, וקראתי ספרים על פדגוגיה, פסיכולוגיה, והתפתחות. ישבתי ברומו של העולם – כל כך "מלומד", כל כך מסוגל לתת כל כך הרבה לתלמידי... 

       

      המציאות באה במנות קטנות. ראשית כל, גיליתי שכל אותם הפנים, להוטים ושמחים למראה, אשר ישבו לפני, כיסו על שעמום עצום ואדישות. אחר כך גיליתי שהם לא הבינו את רוב הדברים אשר אמרתי. "הנה נקודה חשובה", הטעמתי בהדגשה מתהדרת, "והיא מאפשרת  לכם הבנה שאיננה בספרי הלימוד". אך אבוי, לשווא. כאשר דפי הבחינות חזרו, כל מה שראיתי הייתה הגרסה של ספר הלימוד שנלמדה בעל פה בקפדנות.

       

      השתדלתי עוד יותר, קראתי עוד; מזלי לא השתפר. גיליתי שעמיתי כולם, נאבקו עם אותה הבעיה, אם בכלל היה איכפת להם. לאט לאט תפשתי שהתלמידים פשוט לא ילמדו מה שהם לא רוצים ללמוד, אפילו אם פיזזתי וכרכרתי לפניהם, פיתיתי או שיחדתי אותם, או איימתי עליהם. ואז גיליתי את האמת האיומה, שלמעשה איננו יודעים באמת כיצד אנשים לומדים, ללא כל קשר אם הם מעוניינים או לא מעוניינים בחומר הלמידה.

       

       

      לפעמים, יש לי הרגשה שבתי הספר אשר סביבנו הם הדוגמה הטובה ביותר בעולם לאגדת בגדי המלך החדשים. שנה אחרי שנה, הם ממשיכים, וקוראים לעצמם ספקי ידע, ממציאי חינוך. כאשר כל היתר נכשל, שמים כסף, כמו פלסטר לרפא את הפצעים.

       

      אולם זה בקושי משנה את המצב. ילדים ילמדו מה שילמדו, כאשר הם רוצים וכיצד שהם רוצים, ללא קשר כלשהו עם מאמצינו הנעלים.

       

      בסדברי ואלי, אני רואה את האמיתה הזו בפעולה כל הזמן. מעולם לא הצלחתי לפענח את הסוד כיצד באמת הם עושים זאת.

       

      בתור בית ספר, אנחנו איננו מעמידים פנים שאנחנו יודעים את מה שאיננו יודעים. תפקידנו הוא להיות בכוננות בזמן שהילדים, כל אחד ואחד מהם, בוחרים לעצמם את מסלוליהם המגוונים. אנחנו מעניקים סיוע כאשר מתבקשים לעשות כן. אנחנו עומדים מהצד כאשר איננו נחוצים.

       

       

      ואיזה מגוון שאנו מוצאים באותם רצונות יפים שלהם! פיאג'ה, תודה בטעותך. שלבי למידה? צעדי תפישה אוניברסאליים? דפוסים כלליים ברכישת ידע? הבלים! 

       

      אין שני ילדים אשר בוחרים באותו מסלול. מעטים דומים ולו במעט. כל ילד הוא כל כך ייחודי, כל כך יוצא מן הכלל, אנחנו מתבוננים בם ביראת כבוד ובענווה.

       

      הילדים כולם, לומדים כל הזמן. החיים הם המורה הגדול ביותר שלהם. בעלי התארים, תואר ראשון (.B.A), תואר שני (.M.A), ותואר שלישי (.Ph.D) אשר בצוות, הם שחקני משנה.

       

      הילדים משתמשים בילדים אחרים, בספרים, במכשירים, ובמבוגרים, ככל שנראה להם נחוץ. הכלי העיקרי שלהם הוא סקרנותם, אשר דוחפת אותם למצוא, להיות בקיאים, להבין. 

       

      הם לומדים לראות את העולם, מפני שהם מסתכלים, והם בתוכו. הם אינם יושבים כלואים בחדרים כל היום. 

       

      הם לומדים ליצור קשר עם אנשים, כי הם במחיצתם של אנשים, מכל הגילים, כל היום.

       

      הם לומדים לפתור בעיות, כי זה מחויב המציאות. "האחריות נעצרת פה", הראה השלט על שולחנו של הנשיא טרומן, ו"פה" זה מקומו של כל תלמיד. איש איננו יכול להפקיד ערבות עבורם.

       

      התבוננות בילדים מלמדת אותי משהו חדש כל יום. למשל, אנשים אומרים: "תנו לילדים חופש לבחור את פעילויותיהם, והם תמיד יבחרו במסלול הקל. הם לעולם לא יפתחו אופי חזק כדי לעמוד מול הקושי". כאשר אנשים אומרים לי את זה, אני תמיד אומר לעצמי (ולפעמים גם  להם, בקול רם), "על איזה ילדים הסתכלתם לאחרונה?" 

       

      זה בכלל לא מה שקורה במציאות. לרוב, ילדים בוחרים את המסלול הקשה ביותר. לא, זו לא הייתה טעות דפוס. כתבתי, "המסלול הקשה ביותר", והתכוונתי לזה.

       

      אינני יודע באמת מדוע זה קורה, אולם אני רואה את זה קורה כל הזמן. כאילו ילדים רואים את נקודות התורפה שלהם כאתגר אשר פשוט יש להתמודד עמו.

       

      כך, הילד הגמלוני עושה ספורט כל היום. הילד שפוחד ממתמטיקה לומד חשבון ואלגברה.  המתבודד מנסה להתחבר, החברותי לומד להיות לבד. כל סיפור הוא עלילת גבורה של מאבק עילאי ונחישות ברזל.

       

      ישנו גם האילוץ של להיות בעל השכלה רחבה. "צריך להכריח אותם ללמוד מעט על הרבה דברים. על הילדים להיות חשופים בבית-הספר. אם תניחו להם, הם יהפכו לצרי אופק".

       

      מעולם לא היה נראה לי הגיוני אף היבט מטענה זו. ראשית כל, ישנה היהירות שבדבר, לחשוב שאתה או אני או איזושהי סוללה של מומחים יוכלו לבחור מתוך האוקיינוס הרחב של הידע האנושי את השילוב הנכון של טיפות שעל כל אחד לגמוע. שנית, זוהי תמימות לחשוב שילדים בימינו, בארץ זו, בתקופה של אמצעי התקשורת ההמוניים אשר מפציצים אותנו, אינם חשופים יום ולילה ליותר ממה שאנחנו יכולים להעלות על דעתנו. אותם אנשים אשר מתלוננים על צרות אופקים יכולים למחרת להתלונן על חשיפת-יתר ועל עודף גירויים. ולבסוף, קיימת ההנחה שזה רע להיות צר אופק. רע למי למוצרט? לאיינשטין? לאחים ווילבור ואורוויל רייט? גיבורינו הלאומיים המפורסמים ביותר מהוללים על מסירותם בעלת התכלית האחת לרעיון מסוים זה או אחר. האם זה מה שנקרא להיות בעל השכלה רחבה?

       

      הכול חוזר לענווה. החכם ביותר מביננו הוא רק טיפ טיפה פחות טיפש מהטיפש ביותר שבנינו. הניחו לילדים להיות. הם ילמדו כל מה שעליהם ללמוד, ויותר מזה, אם לא נתערב, אלא אם כן וכאשר הם יפצירו בנו לעשות זאת, ורק אז.

       

       

      ["למידה", "סוף-סוף חופשי, בית הספר סדברי ואלי", דניאל גרינברג, 1987.] 

       

       

        6/7/10 12:08:

      פוסט חשוב המעורר הדים כבר כשנה וחצי ו"לא נס ליחו". האם יושמו כבר לקחים?

      -

      -

      חשיב - ההנאה שבלמידה

      יוזמה חינוכית לשיפור הוראת חשבון

        16/5/10 21:25:

      הי גיא,

       

      תודה!

      מסכימה בהחלט, ובכלל יש בעייתיות בעצם המושג "אפליה מתקנת". אישית, לגמרי לא ברור לי אילו תנאים מצדיקים אפליה מכל סוג שהוא; בעוד שתיקון אפליה, כמובן, תמיד רצוי... חיוך

        15/5/10 21:24:

      היי,

       

      כל העניין כולו תלוי בהבחנה שבין "אפליה מתקנת " לבין " תיקון אפליה" (בנוסף לכל התמה של הכתבה שהיא, כאמור, משמעותית ביותר, בעיני...)

       

      יופי של מאמר!תודה, נהניתי לקרוא. 

        27/4/10 20:24:

      אז ככה:

       

      בעניין הצורך לקדם רק, או בעיקר, מי שמגיע מרקע סוציו-אקונומי נמוך, אני לא מסכימה משתי סיבות:

      א. הסינון גם כך מתחשב בסביבה, כך שהאחוזונים הגבוהים בכל אזור מתקבלים לתכנית (ולא האחוזונים הגבוהים בכלל המדינה).

       

      ב. לא קיים בהכרח קשר ישיר בין הרמה הסוציו-אקונומית של ההורים לבין השקעתם בילדים, בין מפני שהקריירה נמצאת אצלם גבוה יותר בסדרי העדיפויות, בין מפני שהם סבורים שחינוך טוב נקנה בכסף (וזה כמובן נכון, אבל זה לגמרי לא הכל - לבית יש השפעה מכרעת), ובין משום שהם לא מבינים את חשיבות ההשקעה, וישנם הורים עם יכולות פחותות, שיוצאים מגדרם כדי להשקיע ולתת לילדיהם את הטוב ביותר.יש קשר בין הדברים, אבל לא בכל המקרים.

       

      לעומת זאת, שאלת החינוך הנפרד לבנות, ובפרט למחוננות שבהן, היא שאלה חשובה, ואני לא בטוחה מה התשובה הטובה ביותר שניתן לתת לה. מחד, אין ספק בכלל שבנות מצליחות הרבה יותר בסביבה של בנות בלבד (מכללות לבנות בלבד הפכו אופנתיות בארה"ב מסיבה זו). אגב, בנים מצליחים הרבה פחות בסביבה של בנים בלבד, אבל אני לא רואה איך אפשר להצדיק "הקרבה" של הבנות למען הצלחת הבנים, כך שאני לא רואה בזה טיעון בעד חינוך מעורב. מה שכן, העולם עצמו מעורב, וייתכן שמי שלומדת בסביבה נשית בלבד מגיל צעיר (בניגוד לסטודנטיות האמריקאיות בקולג'ים הנ"ל), פשוט לא לומדת להלחם, פשוטו כמשמעו.

      כנראה שהתשובה תמצא רק לאחר שתוקם מערכת חינוך נפרדת לבנות (בכלל, או למחוננות בפרט), ולאחר שיחלפו עוד כמה עשרות שנים שבהן ימצאו בוגרות החינוך הזה את מקומן בחיים, ואז נוכל להשוות את השורה התחתונה. יכול מאוד להיות שזה בכלל לא רעיון רע, וצריך רק שמישהו - או מישהי - תרים את הכפפה...

        26/4/10 20:28:

      אדוה, תודה על התגובה המפורטת.

      על פי דבריך, תנאי ראשון להתקבל לתוכנית צריך להיות רקע סוציו-אקונומי חלש,

      שהרי בסביבה תומכת רגשית וכלכלית אין צורך בתוכנית, ועבור נערים/ות שאין להם סביבה כזו והם מחוננים - כלומר, פוטנציאל גבוה לתרום לחברה, אותם יש לבחור.

       

      חשבתי על הנערה המקסימה שזכתה עכשיו בחידון התנ"ך העולמי וקבלה מלגה מאונ' בר-אילן.

      היא באה ממשפחה דתית, וכשההורים עלו גם הם על הבמה, צינו שהאבא השתתף פעם בחידון וזכה באיזשהו מקום (לא זוכרת), האימא הייתה רק אימא ואפילו לא הוזכר שמה.

      לאן היא יכולה להגיע? הרי ברור שהיא מחוננת, ברור שהמשפחה תומכת ומעודדת, לאן?

       

      השאלה היא, האם לקדם נערות, זה מתאים באמצעות התוכנית הזו?

      אולי צריך תוכנית ייחודית לנערות שתאפשר להן לקבל יותר ביטחון בעצמן, ללמוד להשתלב ברשתות, לעזור להן להוביל, להוביל שינוי, להעצים אותן בדרכים אלה ואחרות. אולי?

        26/4/10 20:12:

      הו, מיכל, הלכת ודרכת בשיטתיות על כל הנקודות הכואבות... קריצה צוחק

      כל תחום טיפוח המחוננים בעייתי מאד מכמה סיבות:

       

      ראשית, כמובן, מחסור בכסף. זוהי הרעה החולה שגורמת לכך שצריך לסנן במסננת דקה מאוד את הילדים שיזכו לטיפוח מיוחד ואלה שלא.

       

      אבל זוהי רק המעטפת החיצונית: יש עוד סיבות לסינון, וחלקן טובות מאוד. הבעייתיות, עם זאת, בעינה נותרת. הנה ההסברים - ראשית למה הסיבות טובות מאוד, ואחר-כך - למה הבעייתיות בעינה נותרת:

       

      למה סיבות טובות מאוד? - מפני שאני בהחלט מסכימה איתך שלכל הילדים מגיע חינוך משובח, אבל לא מסכימה שכולם צריכים לקבל דווקא חינוך יחודי למחוננים. המחוננים שונים מהאחרים בצורת החשיבה, צורת העבודה, תחומי העניין, ופעמים רבות גם בדברים רבים נוספים, שלכאורה נדמים לא-קשורים במחוננות, אבל הם משותפים - סטטיסטית - למחוננים רבים מאוד, ואינם מאפיינים בתדירות גבוהה ילדים אחרים. למשל, רגישות גבוהה, הן חברתית והן חושית (פיזית); הפרעות קשב, שמופיעות אצלם באופן תדיר יותר מאשר אצל כלל האוכלוסיה; תסכולים שמיוחדים רק להם (היריעה קצרה), וכן הלאה. כל המאפיינים הללו משפיעים על יכולת הלמידה ועל אופני הלמידה, והם לרוב לא מאפיינים ילדים "רגילים".

       

      בנוסף, הרבה פעמים נוטים לחשוב שמחוננים "יצליחו בכל מקרה", ולמרבה הצער, ההנחה הזו רחוקה מאוד מהמציאות. שיעורי התת-הישגיות אצל מחוננים גבוהים יותר מאשר אצל כלל האוכלוסיה. יש לכך סיבות רבות ומגוונות, אבל זוהי עובדה, וברור שהן כחברה והם כיחידים, היינו רוצים לדאוג למסגרת שתאפשר לשנות את הסטטיסטיקה הזאת.

       

      אם כך, מאחר שברור שהמחוננים שונים מן היתר ושיש להם בעיות יחודיות (ולא רק יתרונות יחודיים) - מדוע הבעייתיות בסינון הקיים בעינה עומדת? - מפני שראשית, הוא (ככל סינון) שרירותי במידה מסוימת. מאחר שלא נעשה אבחון פרטני אלא מבחן גורף, אין בכלל ספק שלא מעט ילדים מאובחנים כמחוננים בעוד שאינם כאלה, או שהם אכן מחוננים, אבל לא מתאימים למסגרת (וילדים משני סוגים אלה אכן נושרים, במהלך השנה, מן המסגרת); ומן העבר השני, יש לא מעט מחוננים שלא מאובחנים. יש גם שמאובחנים ומסיבות שונות אינם מצטרפים למסגרת (חשש מכשלון, רצון להשאר עם החברים המוכרים, מרחק מהבית ועוד ועוד סיבות), ויש, כאמור, שמצטרפים - ונושרים. חלק מהסיבות לכך הן שהמסגרות הללו דורשות לרוב השקעה מרובה, ובדרך-כלל גם תחרותיוּת לא-מבוטלת. למרות הדמיון המסוים בין הילדים וצורכיהם, לא תמיד נוצרת אווירה חברתית נעימה, מסיבות שונות.

       

      מה, אם כן, הפתרון האידיאלי? האמת לא נעימה: הפתרון האידיאלי הוא השקעה רבה מאוד של הורי הילד בילדם (כמובן, זה נכון גם ללא-מחוננים, אבל בפרט למחוננים שלא מוצאים מענה לצרכיהם במסגרת הרגילה), בהתאם ליכולותיו, כישוריו ומגבלותיו. זה לא נעים, מפני שלא כל ההורים מסוגלים לכך, מוכנים לכך או רוצים בכך (נכון, גם חוגים יכולים לעזור, אבל אין תחליף להשקעה אמיתית של הבית). הפתרון היחיד הנגיש לכולם הוא הפתרון הציבורי, והוא לא יכול להיות מושלם. אני לא טוענת שהקיים הוא האופטימלי, אלא שבעיות ישנן בכל מקרה, מעצם העובדה שמדובר בקבוצה בעלת מאפיינים יחודיים (לטוב ולרע), אבל, מאידך, רחוקה מהומוגניות; ובנוסף - קשה להגדירה בגבולות ברורים (לכן השרירותיות ההכרחית במבחנים).

       

      עכשיו תאמרי, "אבל לא ענית לי על שאלת המטרה - מה מטרת החינוך למחוננים?" אם תסתכלי באתר המחלקה למחוננים, תראי שם פירוט מרשים של מטרות. האם המסגרות הקיימות מממשות את המטרות האלה? כולן? חלקן? האמת היא שקשה להשיב על כך, מהיעדר מחקרים רלוונטיים לאורך זמן. בינתיים נותר לקוות לטוב, ולמי שיכול - להשקיע בילדיו הפרטיים...

        25/4/10 20:11:

      אדוה, הפוסט משובח.

      אני רואה שהגעתי קצת באיחור ולא קראתי את כל התגובות.

      משפט המחץ הוא "כבר נאמר, בצדק, כי מבחני אינטליגנציה בודקים במדויק את היכולת לעבור בהצלחה מבחני אינטליגנציה."

       

      ואני שואלת, מהי מטרת האיתור, שהרי לפי מטרה זו מגדירים מהי האינטליגנציה.

      מה זו התוכנית שעליה מדובר? מהו המסלול המיועד למחוננים?

      ומה קורה אם אלה שלא "עברו" את המבחן אך הם מוכשרים מאוד, להם לא מגיעה העשרה או תוכנית?

       

      ומה עם אלה שהם רגילים ובממוצע (שבזכות הממוצע העבה מאפשרים למחוננים להיות מעטים....), להם לא מגיע חינוך טוב שיכול לקדם אותם לפי כישורייהם?

       

      אם המטרה שיהיו יותר חוקרים אצלנו כאן באוניברסיטאות, אפשר לומר בוודאות שמטרה זו לא הושגה.

       

      ועכשיו, אם ידועה המטרה, צריך להתאים את המבחנים ואז לראות האם ומדוע בנות "פחות מתאימות".

      בכל מקרה, ככל שהחברה מאוזנת יותר ומאפשרת לנשים להתקדם בחברה, כך כולם יוצאים נשכרים יותר.

       

      מקווה בקרוב לקרוא את כל התגובות.

        25/4/10 19:21:

      שלום למבקר ותודה על התגובה!

       

      אני חושבת שזה בעייתי לא רק בגלל הומואים ולסביות: נכון, מבחינת הציון לא צריכה להיות בעיה, כי ניתן לבחור את האחוזים הגבוהים ביותר מבין שתי קבוצות הנבחנים כאחת, ואז אין חשיבות לעובדה שהיו שני מבחנים שונים (לפחות תיאורטית - אם כי בפועל, ניתן להניח שתמיד יהיו תלונות של כ צד על כך שלצד השני היה מבחן קל יותר, אבל לא חובה להתחשב בתלונות כאלה אם אין להן הצדקה ממשית).

       

      הבעיה היא שההבדלים בחשיבה בין בנים לבנות, ולא חשוב מה הסיבות להם (מולדים או תרבותיים, ניתנים לשינוי או לא ניתנים לשינוי) - בכל אחד מהמקרים האלה ברור, שלא מדובר בהבדל בין כל בן באשר הוא לבין כל בת באשר היא, אלא בין בן ממוצע לבין בת ממוצעת. אם נערוך שני מבחנים שונים ונפנה את כל הבנים למבחן "של הבנים" ואת כל הבנות למבחן "של הבנות, נפלה לרעה את כל מי ששונה מהממוצע, ויש לי הרגשה שמדובר בקבוצה לגמרי לא קטנה. מה גם, שנדמה לי שפתרון המבחן המשולב דווקא עונה על כל הבעיות:אם הוא נבנה כך שחצי מהשאלות "מתאימות לבנים" וחצי מהן "מתאימות לבנות" (במרכאות, מפני שמדובר, כאמור, על הממוצע ולא על אינדיבידואלים) - אני חושבת שזה הוגן, מבטל אפשרות של אפליה, ולא פוגע בקבוצות אחרות בדרך "להציל" קבוצות מסוימות (במקרה זה, בנות "ממוצעות" או "טיפוסיות").

       

        23/4/10 10:48:

      למה אי אפשר לעשות שני סוגי מבחנים (אחד לבנים ואחד לבנות) ?

      כי מפחדים שזה יפלה לרעה חלק מההומואים והלסביות ?

      כל סוג מבחן יבחן את אותה הרמה השכלית, בהתאם למין נבחן !

      - שייתנו לכל נבחן את שני סוגי המבחנים, ויחשיבו בסוף את המבחן שבו הציון גבוה יותר.

        22/12/08 22:41:

      ... כנ"ל חיוך
        22/12/08 22:40:

      חנוכה שמח ומואר, לך ולמשפחתך!

      רגוע

        14/12/08 22:08:

      הי מצדה,

      לשמחתי לא ראיתי "הישרדות", אבל בהחלט שמעתי על מחקרים שהראו מה שאת מתארת. נכון גם שמחקרים שונים הראו הבדלים בין מוחות של גברים ושל נשים, עד כדי שימוש במונחים "מוח גברי" ו"מוח נשי". יחד עם זאת, אני עדיין מוצאת לנכון להכניס את הביטויים הללו למרכאות משתי סיבות:

      א. גם אם ישנם הבדלים בין המינים (באופן ממוצע, כמובן; הרי יכולתו של כל אדם ספציפי אינה תלויה בהכרח במינו) בביצוע, וישנם הבדלים מקבילים במבנה המוח - אין זאת אומרת שההבדלים המוחיים הם בהכרח הסיבה להבדלים בביצוע. גם ההיפך יכול להיות, כלומר - יכול להיות שההבדלים בביצוע נובעים מהבדלים בחינוך, המוטמעים בתרבות שלנו, ומהבדלים אלה נגרם הבדל מוחי (כפי שקורה ביחס למוזיקאים, למשל: חוקרים מצאו הבדלים בין מוחם לבין מוח "רגיל", אך אינם יודעים מה גרם למה - השוני במבנה המוח לכשרון המוזיקלי המיוחד, או האימונים העקביים לשינוי במבנה המוח).

      ב. אם, אכן, השינויים במבנה המוח הם בגדר תוצאה, ולא סיבה - אזי הסיבה נעוצה בתרבות, שמכוונת (מגיל אפס) בנות לכיוונים מסוימים, ובנים - לכיוונים אחרים. ומה שהתרבות יצרה, התרבות יכולה גם להפוך... כפי שהסברתי כאן.

        14/12/08 21:50:

      היי אדוה,

       

      רציתי לשאול, האם כאשר את כותבת -

      "בהנתן נתונים על הרגלי חשיבה שונים (או יכולות חשיבה שונות) אצל בנים ואצל בנות"

      את מתייחסת להבדלים ביולוגים במבנה המוח, של גברים ונשים ?

       

      משהו שנזכרתי בו לא מזמן, בעקבות קריאת ספרה של עדה למפרט, "נפש ערומה" -

      אזורי המילוליות (שפה, דיבור) במוחן של נשים גדולים ומפותחים יותר מאשר במוחם של גברים. אזורי התפיסה המרחבית במוחם של גברים גדולים יותר מאשר אצל נשים.

       

      אני נזכרת גם באחד הפרקים של "הישרדות" , בו קבוצת הבנות התחרתה מול קבוצת הבנים ב"מבחן אינטילגנציה".  על כל אחת מהקבוצות היה להרכיב אימרה בת 3 מילים מערימה של אותיות שהונחה לפניהם.

      הבנות פתרו את החידה בתוך דקה או פחות. הבנים לא הצליחו להרכיב ולו מילה אחת.

       

        12/12/08 23:37:

      צטט: jumping_jack 2008-12-12 21:47:09

      אנחנו עם מיוחד....

      חושבני כי ישראל היא יצואנית מספר אחת של

      תוכניות לימוד...

      שיטות לימוד...

      איתור מחוננים/ות בשיטה א'

      איתור מחוננות/ים בשיטה ב'

      חומרי לימוד חדשים...

      הבנת נפש התחמיד/ה....

      הקניית זכויות הילד והתלמיד...

      ובכל זאת תלמידי מדינת ישראל לא נמצאים, איך נאמר, במקומות המכובדים

      בתוצאות של מבחני השוואה בין-לאומיים.

      האזרחים שלנו בגדול בסדר, המנהיגות מנותקת.

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=776788

        12/12/08 21:47:

      אנחנו עם מיוחד....

      חושבני כי ישראל היא יצואנית מספר אחת של

      תוכניות לימוד...

      שיטות לימוד...

      איתור מחוננים/ות בשיטה א'

      איתור מחוננות/ים בשיטה ב'

      חומרי לימוד חדשים...

      הבנת נפש התחמיד/ה....

      הקניית זכויות הילד והתלמיד...

      ובכל זאת תלמידי מדינת ישראל לא נמצאים, איך נאמר, במקומות המכובדים

      בתוצאות של מבחני השוואה בין-לאומיים.

       


       

        11/12/08 14:19:


      עדכון מוזר ומעניין:

      העליתי את הנושא לדיום בפורום של מורים והורים למחוננים בארה"ב, ושם, להפתעתי, התברר שלא זו בלבד שהפער בין בנים לבנות אינו מתקיים כמו כאן, אלא שתכופות, בנות מצליחות יותר מבנים במבחן, ובכיתות מחוננים רבות ישנן (משמעותית) יותר בנות מבנים. אחד המשתתפים העלה את השאלה, אם יש כאן יותר מורים גברים, כהסבר אפשרי להבדל - אלא שכידוע, לא כך הוא...

      לא הצלחתי לאתר מחקר שבדק הבדלים אלה בארה"ב, אלא רק באוסטרליה, שם הפער עוד מובהק בהרבה לטובת הבנים.

      כדברי עליסה בארץ הפלאות:

      Curiouser and curiouser...

        7/12/08 17:41:


      מסכימה עם אלי.

      ורק עוד הערה, שעלתה בעקבות כמה דיונים בנושא מחוץ לבלוג (יש גם שם חיים צוחק): חשוב לי להדגיש, שיש הבדל גדול ומשמעותי בין להיות מחונן לבין להיות מאובחן כמחונן (על-פי הבחינות של משרד החינוך וגם על-פי בחינות אחרות), וזאת מהרבה בחינות: השרירותיות ההכרחית שבקביעת סף הכניסה לתכנית, כולל היחסיות הגיאוגרפית שלה; העובדה שחלק מהילדים מתכוננים מראש לבחינות, וחלקם לא; סיבות נסיבתיות כגון מחלה או מתח בזמן המבחן, לחץ (משום שהילד מאוד רוצה להצליח - דבר שכמובן עלול לגרום לתוצאה הפוכה), ועוד ועוד. כך שבכל מקרה, הדיון הוא תיאורטי וברור מראש, ששום מבחן אינו מסוגל לאבחן את כל המחוננים ורק אותם (גם בהתבסס על הגדרה מסוימת למחוננות).

        7/12/08 16:02:
      ההגדרה והפרוש למושג "אינטליגנציה" עוד ישתנו הרבה פעמים בשנים הבאות.
        7/12/08 11:31:

      נכון שזה ללא קשר לשינוי המוצע, אבל נקודה לטובת התכניות (לפחות אלה המתקיימות בגילאי ביה"ס היסודי): הן לא עד כדי כך ממוקדות-מתימטיקה, או ממוקדות בתחום יחיד כלשהו. הרעיון (המוצדק) הוא לפתוח את הילדים המוכשרים לכיווני חשיבה שונים ולפתח אצלם יכולות מגוונות, ולאו דווקא אלה שהם מראש חזקים בהן (אם כי גם זאת מטרה, לפחות על הנייר).

      ברמת המטרה, אני מאוד מסכימה עם הגישה הרחבה יותר, כל עוד היא לא באה על חשבון פיתוח יכולת ההעמקה בתחום מסוים, שבו מגלה הילד עניין ויכולת מיוחדים. אני מפרידה כרגע את הדיון העקרוני ב"רצוי" מן הדיון ב"מצוי", כיוון שאין ספק שיש הבדלים גדולים בין השניים.

      והערה בעניין היצירתיות: בלי קשר להבדלים בין בנים לבנות, די הופתעתי מהידיעה שעד היום היא לא נכללה במבחנים כחלק הכרחי. כבר שנים רבות (מאוד) שיצירתיות נחשבת לחלק מהותי ומרכזי באינטליגנציה, שהרי מה הטעם בחשיבה בדרגה גבוהה, אם אין בצידה יכולת להניב רעיונות חדשים או ליישם רעיונות קיימים באופן חדש? ללא יצירתיות, לא הייתה בנמצא יזמות. אריקה לנדאו, למשל, כתבה רבות על חשיבות הנושא, ולפחות לפני שנים רבות, כללה בהחלט מבחני יצירתיות בין מבחני הכניסה לחוגים שהיא מקיימת.

        7/12/08 11:19:
      צטט: אדוה שביב 2008-12-07 10:46:58

      קשה לי מאוד להאמין שיוקמו תכניות נפרדות למוכשרים במתימטיקה, בשפה, ביצירתיות, בחשיבה המצאתית או בכל תחום אחר. אבל הבעיה הזו קיימת גם כך.

      נראה לי שלקחת מישהו שמחונן בתחום היצירתי ולשלב אותו בתכנית המפתחת כישורים מתמטיים היא עוול גדול מאוד, כיוון שמפנים אותו לאפיקים שהם לכל היותר סתמיים עבורו, ובהם הוא משקיע מעבר לרגיל, וכך הוא מזניח את כישוריו המיוחדים יותר מאשר במסגרת רגילה.

      (גם ללא קשר לשינוי המוצע, אם כי נראה לי שהוא משלב תכנים רחוקים עוד יותר.)

        7/12/08 11:04:

      צטט: מיכל פרנקל 2008-12-07 10:47:18

      שאלה קשה: הייתכן, אדוה, שיש אינטרס לשנות את הבחינות כמה שיותר, ולעשות גם רעש מסביב, כמו למשל שמשנים את ספרי הלימוד חדשות לבקרים וכו'? ידוע הרי שמה שהכי מעסיק את ההורים בסוגיה הזו הוא עצם הקבלה לפרוייקט. כמו כל דבר שאו שרוצים או שלא רוצים, אם יש מבחן ותנאי קבלה, רוצים יותר (ולפעמים שוכחים לבדוק אם זה בכלל מוצלח, כדאי ונכון). אולי גם זה חלק מהעניין?

       

      המממ...

      אי-אפשר להכחיש שגם בזה יש משהו. וגם בהחלט ייתכן ששכחו לבדוק את העניין עד הסוף, כמו, למשל, שינוי נוסח השאלות, כפי שהצעת, בין אם במקום או בנוסף לשינוי שהחליטו עליו.

       

       

      יחד עם זאת, הפעם דווקא לא ניתן לבוא למחלקה למחוננים בטענות על התעלמות ממחקרים קיימים או על אי-ביצוע מחקרים, כיוון שאין עדיין מקבילה לדבר (פרופ' זמירה מברך ציינה בכתבה שעל אף שהבעיה קיימת בכל העולם, השינוי המוצע כאן הוא ראשון בעולם, לא רק מסוגו אלא בכלל לצורך פתרון הבעיה, וככזה הוא מעורר עניין מצד מדינות אחרות. ייתכן שהן, לפחות, יבצעו מעקב ויציעו, בעוד כמה שנים, תשובות... צוחק)

        7/12/08 10:58:

      צטט: מיכל פרנקל 2008-12-07 10:42:41

      לא הבנת את כוונתי, אני חוששת - הילד יכול למצוא את מקומו במערכת מסויימת היטב, ועדיין המערכת לא תהיה מתאימה לילד (לא לילד ספציפי אלא לילד בהגדרה, שהוא ראשית כל ילד, ורק בהמשך מחונן. בידודו של ילד מסביבתו היום יומית, הגיאוגרפית הקרובה, של שכונה וחבר'ה ליד הבית - ואני מדברת על הפרויקט המלא - עושה לו עוול גדול לטעמי, אלא אם כן הוא ילד שאינו רווה נחת מסביבתו גם באופן הרגיל).

      יש בעיות נוספות שאני רואה בפרוייקט הזה, שעכשיו נראה לי כבר מוזר ותמוה, אבל לא ארחיב כאן, בפורום הזה :)

       

       

      הי מיכל,

      יש הרבה מאוד ילדים מחוננים שמתאימים להגדרה הזאת (שמרקרתי בתגובתך), למרבה הצער. ילדים כאלה, כידוע, עשויים לסבול יותר מקשיים חברתיים, מהתעמרות מורים (שלא אוהבים תלמידים חכמים מהם, מה גם שתכופות הם מפגינים בעיות התנהגות), מחוסר בחברים ברמתם ובאופן כללי, מתוצאות של שני פערים - זה הקיים בין רמתם האינטלקטואלית הגבוהה לבין זו של סביבתם, וזה הקיים בין רמתם האינטלקטואלית הגבוהה לבין התפתחותם הרגשית, שאינה תואמת לרמתם השכלית.

      אני הראשונה להסכים איתך שיש בעיות רבות (באופן מעשי) במערכת, וכן, שיש בעיות מובנות בעצם רעיון ההפרדה. מאידך, אני בהחלט משוכנעת שיש גם יתרונות מובנים בהפרדה. אין אפשרות לספק את צרכיו האינטלקטואליים של ילד מחונן, המשתעמם בלימודים הרגילים, במסגרת של כיתה רגילה. בנוסף, למרות מה שחושבים רבים, לחלוטין לא כל ילד מחונן "יידע למצוא בעצמו את הדרכים לפתח את עצמו". זהו מיתוס שגוי לחלוטין, ולמעשה, תת-הישגיות רווחת יותר בקרב מחוננים מאשר בקרב מי שאינם מחוננים.

      את טוענת בצדק, שלפעמים אי-אפשר לדעת מה הנזק בתקופת הלימודים, והוא מתגלה רק מאוחר יותר. אבל זה נכון ביחס לכל מערכת שהיא. ניתן לשמוע סיפורים מזעזעים, מהורים וילדים שנסיונם במערכת היה גרוע; אך גם סיפורים מחממי-לב, על כאלה שפרחו במסגרת. מבחינה זו, נכון יותר להשוות את המסגרת המיוחדת להכנסת ילדים מן הקצה השני של הסקאלה - ילדי החינוך המיוחד - למסגרת מיוחדת להם, או למסגרת הרגילה (יש רבים שיכולים להשתלב בשתי המסגרות, וההתלבטות אינה קלה כלל). התלבטות דומה קיימת גם אצל ילדי גבול השנתון, שהוריהם צריכים להחליט אם להשאיר אותם שנה נוספת בגן או להעלותם לכיתה א' (וההשלכות של כל החלטה עשויות להיות אדירות).

      נכון, זו החלטה קשה, ומדובר במסגרת רחוקה משלמות - אפילו לו הייתה "אידיאלית" בפועל. אבל בכך היא לא שונה ממסגרות מיוחדות אחרות, לדעתי (לפחות ברמת העקרון. אני לא מדברת כרגע על המימוש בפועל...)

      ואני שמחה שהקפדת להבהיר שמדובר במכשפות, ולא בפיות. זה אכן משנה את כל התמונה (וגם קושר אותה לדיון היסטורי, ובכלל צוחק)

       

        7/12/08 10:47:

      צטט: אדוה שביב 2008-12-07 09:44:16

      הי יוסי,

      לפי הכתוב בכתבה (היא לא הייתה מפורטת יותר מהכתוב בפוסט), אכן לא דובר על שינוי תוכן השאלות, אלא על הוספת חלקים לשאלון. גם אני קראתי מחקרים כאלה שהזכירה מיכל, ולכן זה אכן נראה משונה שלא דובר על כך. אנסה לראות אם אצליח לקבל מידע נוסף על הבחינות, אף שזה לא בהכרח אפשרי; מסיבות די מובנות (גם אם לא מוצדקות בהכרח), המידע הפתוח לציבור על הבחינות האלה מאוד מוגבל.

       

       

      שאלה קשה: הייתכן, אדוה, שיש אינטרס לשנות את הבחינות כמה שיותר, ולעשות גם רעש מסביב, כמו למשל שמשנים את ספרי הלימוד חדשות לבקרים וכו'? ידוע הרי שמה שהכי מעסיק את ההורים בסוגיה הזו הוא עצם הקבלה לפרוייקט. כמו כל דבר שאו שרוצים או שלא רוצים, אם יש מבחן ותנאי קבלה, רוצים יותר (ולפעמים שוכחים לבדוק אם זה בכלל מוצלח, כדאי ונכון). אולי גם זה חלק מהעניין?
        7/12/08 10:46:

      צטט: יוסי שדות 2008-12-07 10:26:56

      אז אם אכן מדובר על סוג שונה של תכנים (יצירתיות לדוגמא), אני לא רואה שום הגיון לשלב את הדברים ביחד.

      מחוננות אמנם היא נתונים טובים במיוחד בתחום מסויים, אך אין שום קשר בין יכולות מתמטיות טובות במיוחד ליכולות יצירתיות טובות במיוחד.

      האם תוצאות המבחנים יפרידו בין המחוננים מהסוגים השונים? אם כן, אזי לא מדובר בשינוי האיתור הישן, אלא בהוספת סוגים נוספים של איתורים (אפשר גם להוסיף יכולות טכניות או אומנותיות יוצאות מהכלל ("ידי זהב") ועוד סוגים. כל תחום אינו נוגע לאחרים.

      אם לא יפרידו - יש כאן החמצה של הכישורים השונים, כמו גם כפי שציינתי - זיהוי של טובים-ממוצעים בכל התחומים כיוצאי דופן למרות שאינם. לא ממש קיבלתי תשובה על זה.

       

       

      הי יוסי,

      אני לא בטוחה שהבנתי: נכון, אין קשר בין יכולות מתימטיות טובות לבין יכולות יצירתיות טובות, אבל גם אין קשר בין אלה לבין יכולות אחרות שנבדקות במבחן - לא מדובר בפנים שונים של אותה יכולת, אלא בכמה יכולות שונות, שהוחלט לבדוק אותן במבחן. גם כך כל תחום אינו נוגע לאחרים. השאלה - אילו תחומים ייבחרו כמעידים על מחוננות? - היא השאלה הגדולה הנשאלת כאן, כך שלא חשוב אם יצירתיות (למשל) קשורה לחשיבה מתימטית (למשל), אלא אם יצירתיות קשורה למחוננות.

      השאלה השנייה שלך מצוינת, ולצערי, נראה שהתשובה עליה שלילית: אתה שואל אם האיתור יאפשר "פיזור" של המחוננים, בעלי הכישורים הגבוהים השונים, לתכניות המעודדות את כישוריהם השונים בהתאמה. לצערי, התכניות הקיימות גם כך כלליות למדי, וקשה לי מאוד להאמין שיוקמו תכניות נפרדות למוכשרים במתימטיקה, בשפה, ביצירתיות, בחשיבה המצאתית או בכל תחום אחר. אבל הבעיה הזו קיימת גם כך.


      לפיכך אני חושבת שלא יוצא שכרנו בהפסדנו מן הסידור החדש, אלא כאמור, מתחלפת שרירותיות קודמת בשרירותיות חדשה (כאמור, כיוון שכבר סיכמנו שכל מבחן מיון שכזה הוא שרירותי). משום השינוי, יהיו כאלה שבעבר יכלו להיות מאובחנים כמחוננים וכעת לא, וגם להיפך. אבל בשום מקום בכתבה לא נרמז, שהדרישות הכלליות יירדו. גם כעת ניתן לעבור בהצלחה מבחן סינון למחוננים גם עם ידע כללי עלוב, למשל, אם היכולת המתימטית גבוהה במיוחד, וכך הציון המשוקלל גבוה דיו. כעת ניתן יהיה להפגין יכולת גבוהה במיוחד בעוד שניים או שלושה תחומים אפשריים, וכפי שקורה תמיד, יהיו כאלה שיעברו בזכות יכולתם הגבוהה במיוחד באחד התחומים הללו (זו נדרשת להיות יכולת גבוהה באופן יוצא מן הכלל, כדי "לכפר" על ממוצעות בתחומים אחרים - השקלול אינו נותן משקל כה גבוה לתחום יחיד), ויהיו כאלה שיעברו בזכות יכולתם הכללית הגבוהה.

      מה שמשתנה, לפיכך, אינו אופן השקלול וגם לא אופן ההכרעה, מי יעבור ומי לא; אלא הגדרת התחומים הנכללים ב"מחוננות".

        7/12/08 10:43:

      צטט: יוסי שדות 2008-12-06 23:11:02

      אני לא בטוח שהבנתי, אבל מדבריה של מיכל עולה שהשינוי הרצוי הוא בסך הכל שהשאלות יעסקו בפיות...

      האמנם?

      זה בטח לא מה שמופיע בכתבה.

       

      לא פיות. מכשפות!

        7/12/08 10:42:

      צטט: אדוה שביב 2008-12-06 22:01:27

      צטט: מיכל פרנקל 2008-12-06 21:38:28


      באתי שוב, רק כדי לחדד עוד עניין שעלה מתגובתך:

      אני מצטטת כאן את חלקיק המשפט, רק על מנת לא לסרבל:

      "...אך עם זאת, יש לזכור שההצלחה או הכשלון של כל ילד תלויים, בסופו של דבר, למידת ..."

      זה לא שחור או לבן אדוה. אין כאן הצלחה או כשלון. זה טוב במובנים מסויימים (למיטב נסיוני לא מספקים) ומפריע באופן בוטה במובנים אחרים. כל הורה (ואני בהחלט מאמינה שזו החלטה של ההורים שבגילאים האלו לא כל כך תלויה ברצון הילד. הילד מתיישר עם ההחלטה די בקלות) יכול לעשות את שיקולי הבעד והנגד שלו ולהחליט. מן הסתם, אין דרך לבצע החלטה שכזו באמת ואין דרך להבין את השפעתה על הילד/ה בהיבטים השונים, לטוב ולרע.

      ההחלטה קשה עוד יותר נוכח מסע השכנוע הלא עדין שמופעל כדי להביא את הילד/ה לפרוייקט. מסע השכנוע הזה לובש צורה של חיזוק דיסוננס קוגנטיבי בעד השארת הילדים בפרוייקט בהמשך.

      ובהמשך המשפט שציטטתי ממך כתבת על 'מידת התאמת הילד לפרוייקט': ובכן, אני חוששת כי זו בעיה נוספת. הילד לא אמור להתאים לפרויקט (למעט התאמה שנובעת מיכולות לימוד או מנת משכל). הפרויקט אמור לנסות ולהתאים את עצמו לילד (שהוא קודם כל ילד, ורק אחר מחונן). ולתקופה.

       

      הי מיכל,

      אני מסכימה לכך שהפעלת הלחץ מצד ההורים הוא תמיד רע (אם כי הוא לרוב נובע מכוונות טובות), ובוודאי מסכימה שלא הכל שחור או לבן (בכלל, בכל תחום).

      נכון גם שבמצב אידיאלי, המערכת (כולה, לא רק חלקה המכוון למחוננים) אמורה להתאים את עצמה לילד, ולא להיפך. הבעיה היא שבפועל זה לא ממש ישים, למרבה הצער.

      מה שכן, נראה לי שההתאמה של הילד הספציפי למקום הספציפי - במובן מציאת מקומו בו, שכן זו ההתאמה המעניינת מבחינתי, ולא במובן התאמתו לקני-המידה שמציב משרד החינוך - בהחלט קובעת לפחות חלק גדול מיכולתו ליהנות ולהרוויח משהותו במסגרת. מבחינה זו זה דומה בדיוק ליכולת הילד להשתלב בכיתה רגילה: אם המורה יוצרת איתו כימיה והאווירה בכיתה נעימה, הלימודים יתנהלו באופן חלק. אם לא, גם אם המורה מצוינת והילד מוכשר במיוחד, יש סיכוי גבוה שהוא לא יצליח לממש את יכולותיו.

      לכך התכוונתי כשאמרתי שהתאמה למסגרת ספציפית תקבע הצלחה או כשלון ספציפיים, ואז כמובן צודקת באומרך שגם כך, אין וודאות שהילד ירוויח מהמסגרת משהו מעבר לתחושה נוחה (אבל גם זה לא מעט, לפחות כשמדובר במחוננים, שחלקם לא מרגישים בנוח במסגרות הרגילות של מערכת החינוך).

       

      לא הבנת את כוונתי, אני חוששת - הילד יכול למצוא את מקומו במערכת מסויימת היטב, ועדיין המערכת לא תהיה מתאימה לילד (לא לילד ספציפי אלא לילד בהגדרה, שהוא ראשית כל ילד, ורק בהמשך מחונן. בידודו של ילד מסביבתו היום יומית, הגיאוגרפית הקרובה, של שכונה וחבר'ה ליד הבית - ואני מדברת על הפרויקט המלא - עושה לו עוול גדול לטעמי, אלא אם כן הוא ילד שאינו רווה נחת מסביבתו גם באופן הרגיל).

      יש בעיות נוספות שאני רואה בפרוייקט הזה, שעכשיו נראה לי כבר מוזר ותמוה, אבל לא ארחיב כאן, בפורום הזה :)

       

        7/12/08 10:26:

      אז אם אכן מדובר על סוג שונה של תכנים (יצירתיות לדוגמא), אני לא רואה שום הגיון לשלב את הדברים ביחד.

      מחוננות אמנם היא נתונים טובים במיוחד בתחום מסויים, אך אין שום קשר בין יכולות מתמטיות טובות במיוחד ליכולות יצירתיות טובות במיוחד.

      האם תוצאות המבחנים יפרידו בין המחוננים מהסוגים השונים? אם כן, אזי לא מדובר בשינוי האיתור הישן, אלא בהוספת סוגים נוספים של איתורים (אפשר גם להוסיף יכולות טכניות או אומנותיות יוצאות מהכלל ("ידי זהב") ועוד סוגים. כל תחום אינו נוגע לאחרים.

      אם לא יפרידו - יש כאן החמצה של הכישורים השונים, כמו גם כפי שציינתי - זיהוי של טובים-ממוצעים בכל התחומים כיוצאי דופן למרות שאינם. לא ממש קיבלתי תשובה על זה.

        7/12/08 09:44:

      הי יוסי,

      לפי הכתוב בכתבה (היא לא הייתה מפורטת יותר מהכתוב בפוסט), אכן לא דובר על שינוי תוכן השאלות, אלא על הוספת חלקים לשאלון. גם אני קראתי מחקרים כאלה שהזכירה מיכל, ולכן זה אכן נראה משונה שלא דובר על כך. אנסה לראות אם אצליח לקבל מידע נוסף על הבחינות, אף שזה לא בהכרח אפשרי; מסיבות די מובנות (גם אם לא מוצדקות בהכרח), המידע הפתוח לציבור על הבחינות האלה מאוד מוגבל.

        6/12/08 23:11:

      אני לא בטוח שהבנתי, אבל מדבריה של מיכל עולה שהשינוי הרצוי הוא בסך הכל שהשאלות יעסקו בפיות...

      האמנם?

      זה בטח לא מה שמופיע בכתבה.

        6/12/08 22:01:

      צטט: מיכל פרנקל 2008-12-06 21:38:28


      באתי שוב, רק כדי לחדד עוד עניין שעלה מתגובתך:

      אני מצטטת כאן את חלקיק המשפט, רק על מנת לא לסרבל:

      "...אך עם זאת, יש לזכור שההצלחה או הכשלון של כל ילד תלויים, בסופו של דבר, למידת ..."

      זה לא שחור או לבן אדוה. אין כאן הצלחה או כשלון. זה טוב במובנים מסויימים (למיטב נסיוני לא מספקים) ומפריע באופן בוטה במובנים אחרים. כל הורה (ואני בהחלט מאמינה שזו החלטה של ההורים שבגילאים האלו לא כל כך תלויה ברצון הילד. הילד מתיישר עם ההחלטה די בקלות) יכול לעשות את שיקולי הבעד והנגד שלו ולהחליט. מן הסתם, אין דרך לבצע החלטה שכזו באמת ואין דרך להבין את השפעתה על הילד/ה בהיבטים השונים, לטוב ולרע.

      ההחלטה קשה עוד יותר נוכח מסע השכנוע הלא עדין שמופעל כדי להביא את הילד/ה לפרוייקט. מסע השכנוע הזה לובש צורה של חיזוק דיסוננס קוגנטיבי בעד השארת הילדים בפרוייקט בהמשך.

      ובהמשך המשפט שציטטתי ממך כתבת על 'מידת התאמת הילד לפרוייקט': ובכן, אני חוששת כי זו בעיה נוספת. הילד לא אמור להתאים לפרויקט (למעט התאמה שנובעת מיכולות לימוד או מנת משכל). הפרויקט אמור לנסות ולהתאים את עצמו לילד (שהוא קודם כל ילד, ורק אחר מחונן). ולתקופה.

       

      הי מיכל,

      אני מסכימה לכך שהפעלת הלחץ מצד ההורים הוא תמיד רע (אם כי הוא לרוב נובע מכוונות טובות), ובוודאי מסכימה שלא הכל שחור או לבן (בכלל, בכל תחום).

      נכון גם שבמצב אידיאלי, המערכת (כולה, לא רק חלקה המכוון למחוננים) אמורה להתאים את עצמה לילד, ולא להיפך. הבעיה היא שבפועל זה לא ממש ישים, למרבה הצער.

      מה שכן, נראה לי שההתאמה של הילד הספציפי למקום הספציפי - במובן מציאת מקומו בו, שכן זו ההתאמה המעניינת מבחינתי, ולא במובן התאמתו לקני-המידה שמציב משרד החינוך - בהחלט קובעת לפחות חלק גדול מיכולתו ליהנות ולהרוויח משהותו במסגרת. מבחינה זו זה דומה בדיוק ליכולת הילד להשתלב בכיתה רגילה: אם המורה יוצרת איתו כימיה והאווירה בכיתה נעימה, הלימודים יתנהלו באופן חלק. אם לא, גם אם המורה מצוינת והילד מוכשר במיוחד, יש סיכוי גבוה שהוא לא יצליח לממש את יכולותיו.

      לכך התכוונתי כשאמרתי שהתאמה למסגרת ספציפית תקבע הצלחה או כשלון ספציפיים, ואז כמובן צודקת באומרך שגם כך, אין וודאות שהילד ירוויח מהמסגרת משהו מעבר לתחושה נוחה (אבל גם זה לא מעט, לפחות כשמדובר במחוננים, שחלקם לא מרגישים בנוח במסגרות הרגילות של מערכת החינוך).

        6/12/08 21:38:


      באתי שוב, רק כדי לחדד עוד עניין שעלה מתגובתך:

       

      אני מצטטת כאן את חלקיק המשפט, רק על מנת לא לסרבל:

      "...אך עם זאת, יש לזכור שההצלחה או הכשלון של כל ילד תלויים, בסופו של דבר, למידת ..."

      זה לא שחור או לבן אדוה. אין כאן הצלחה או כשלון. זה טוב במובנים מסויימים (למיטב נסיוני לא מספקים) ומפריע באופן בוטה במובנים אחרים. כל הורה (ואני בהחלט מאמינה שזו החלטה של ההורים שבגילאים האלו לא כל כך תלויה ברצון הילד. הילד מתיישר עם ההחלטה די בקלות) יכול לעשות את שיקולי הבעד והנגד שלו ולהחליט. מן הסתם, אין דרך לבצע החלטה שכזו באמת ואין דרך להבין את השפעתה על הילד/ה בהיבטים השונים, לטוב ולרע.

      ההחלטה קשה עוד יותר נוכח מסע השכנוע הלא עדין שמופעל כדי להביא את הילד/ה לפרוייקט. מסע השכנוע הזה לובש צורה של חיזוק דיסוננס קוגנטיבי בעד השארת הילדים בפרוייקט בהמשך.

      ובהמשך המשפט שציטטתי ממך כתבת על 'מידת התאמת הילד לפרוייקט': ובכן, אני חוששת כי זו בעיה נוספת. הילד לא אמור להתאים לפרויקט (למעט התאמה שנובעת מיכולות לימוד או מנת משכל). הפרויקט אמור לנסות ולהתאים את עצמו לילד (שהוא קודם כל ילד, ורק אחר מחונן). ולתקופה.

        6/12/08 21:19:


      הי יוסי,

      מסכימה מאוד לכל האמור בניסוח קולע ומדויק!

        6/12/08 21:13:

      איתור הילדים המוגדרים מחוננים הינו רק שלב מקדים בטיפוחם. התרומה העיקרית להצלחתם וקידומם נתונה לסביבתם. לאופי החברה המקיפה אותם ולאוירה שנוצרת בסביבתם. מבחינה זו לאיזון בין המינים יתרון עצום המיוחד בשלב ההתבגרות. לכך יש גם להוסיף את התרומה המאזנת מצידן של הבנות לאווירה הרגועה בכיתות.מבחינות אלה ישתפרו הישגיהם ותגדל תרומת הפרוייקט עבור כל הילדים המשולבים בכיתת מחוננים בנים ובנות כאחד.  

        6/12/08 19:41:

      פרוליק:

      יפה, כבר התקדמנו:

      מ"אין ולא יהיה מספר זהה של נשים וגברים שמסוגלים ליצור תוכנות מחשב סופר-מתקדמות, מודלים מתמטיים משוכללים או פתרונות הנדסיים מורכבים (וכיו"ב)" – עברנו ל"אני לא יודע שזה כך ולא טוען שזה כך, אני רק אומר שאין שום סיבה לחשוב שזה בלתי אפשרי". זו כבר התקדמות, אבל עדיין, בתור מי שטוען לחשיבה רציונלית, לא ממש ברור לי איפה היית בשיעורי הלוגיקה, כפי שאבהיר מיד.

      אתה מפגין חוסר-הבנה מוחלט בכל הקשור להגדרת אינטליגנציה ומדידתה במבחנים. ההשוואה לנתון אובייקטיבי כגון גובה פשוט אינה נכונה. כפי שהעירה פנינה בצדק, מבחני האינטליגנציה, מאז הומצאו לפני כמה עשרות שנים, עברו שינויים והתאמות רבים, וגם כיום נמצאים בשימוש מספר סוגים שונים של מבחנים, המודדים פרמטרים שונים ובאופנים שונים. קרא מעט על הנושא ותגלה, כי המחלוקות אינן נובעות מהתקדמות בדיוק המדידה, אלא מהבדלים ושינויים בהגדרת האינטליגנציה והיכולות הנכללות בה. המושג הוא שרירותי, ואין הסכמה בין החוקרים על מהותו ומאפייניו. לכן, הכללת יכולות שבהן לבנות הישגים טובים יותר אינה שרירותית יותר או פחות מאי-הכללתן. טענתך ש"סטנדרטים למצויינות צריכים להיות אחידים וקשיחים" נובעת מבורות: ראשית, יש הבדל גדול מאוד בין מצוינות (שפירושה – מימוש יכולות גבוהות) לבין מחוננות ואינטליגנציה (שפירושן – הפוטנציאל למימוש יכולות גבוהות). שנית, באף אחד מהתחומים הללו אין סטנדרטים אחידים וקשיחים שאינם שרירותיים.

      וכעת לכשלים הלוגיים: לטעון שאני מסלפת, או דבקה בעקרונות בלתי-רציונליים וכו', זה נחמד, אבל בלי ביסוס זה חסר-משמעות ועניין. על "טיעונים" כאלה לא אשחית את זמני. איפה הכשל הלוגי שמצאת בטיעונים שלי?

      הנה הכשל שמצאתי אצלך, בנוסף לאי-הבנה בסיסית של המושגים: מחד, אתה טוען "שיש קבוצות אנושיות חכמות יותר [...] ואי אפשר להוציא מכלל אפשרות שזה עניין מולד", ומאידך – "ברור שחלק לא מבוטל מאינטליגנציה הוא תלוי תרבות". הכשל נובע, באופן לא-מפתיע, מאי-הבנת המושגים: אתה למעשה מדבר (בהנחה שיש חשיבה סדורה מאחורי הטענות, ולא קפיצה אוטומטית "נגד פמיניזם") על הרגלי חשיבה שמפותחים במסגרת תרבויות מסוימות, ולא במסגרת תרבויות אחרות. אינטליגנציה היא משהו אחר. היא הפוטנציאל, שמאפשר לכל אדם (בלא הבדל דת, מוצא או מין) לממש יכולות כאלה ואחרות. הפוטנציאל הזה נקבע באופן גנטי. לעומת זאת, היכולות, שנבחר לראות כמאפיינות אינטליגנציה, הן תלויות-תרבות בלבד; אין להן שום קשר לגנים, ואין להן הגדרה חד-משמעית (כמוסבר לעיל). אופן ומידת המימוש של היכולות האלה הוא נרכש, כלומר, גם הוא תלוי-תרבות. מכאן ההבדלים בין גזעים, מינים ושאר קבוצות אוכלוסיה ביכולות שהם מפגינים במבחני אינטליגנציה.

      מבחני אינטליגנציה הם שוב עניין אחר: כאן, בנוסף להבדלים הגנטיים וההבדלים התרבותיים, נוספת גם ההגדרה הספציפית שנבחרה לאינטליגנציה, והיכולות שנכללות בה; נוספים גם הרגלי חשיבה ועבודה (למשל, נטייתן של בנות רבות יותר לענות רק כאשר הן בטוחות שהתשובה נכונה, ולא לנחש); וכמובן, יש מקום לטעויות בבניית המבחנים, כך שלעתים היכולת הנבחנת אינה בדיוק היכולת שאמורה הייתה להתבטא במבחן. כך שהמרחק בין רמת האינטליגנציה המולדת של אדם לבין התבטאותה בפועל במבחן אינטליגנציה הוא גדול מאוד, והמקום לטעויות נרחב ביותר. מכאן גם השאיפה המתמדת של מפתחי המבחנים לשפר ולהתאים אותם, בכל מספר שנים, לנתונים חדשים ולתובנות חדשות. 

       ואחרי כל זאת, כתבת – "אם בנות מפגינות ביצועים טובים יותר כשהן לומדות עם בנות, המסקנה ההגיונית היא [...] חינוך נפרד לבנים ולבנות" – ייתכן שכן (זו שאלה גדולה בפני עצמה), ועובדה היא שבארה"ב נפתחו מכללות לא-מעטות לבנות בלבד; אך כיצד זה מסתדר עם התיזה שלך, לפיה הבנות פשוט אינן מגיעות לקצוות הסקאלה, משום שקבוצות אוכלוסיה שונות התברכו באיי.קיו שונה? זה לא, ולא במקרה. המסקנה שלך בכיוון הנכון, אלא שהיא לא מתיישבת עם שאר דבריך.

      ובנוגע לפסקה התמוהה הבאה: "כישרון אינטלקטואלי נדיר, או "גאונות" לצורך העניין, אף פעם לא מבוסס על תקשורת בין אישית או על "יחסי אנוש", אלא על חישוב קר ויכולת להעמיק בהיפוזה וחקר האינטראקציה בין אלמנטים במנותק לחלוטין מעולם רגשי ומתוך התמדה א-סוציאלית כמעט. אם איינשטיין היה עסוק ביחסי החברות שבין חלקיקי האטום או ניוטון בסיפור האהבה שבין עצמים כבדים לקלים מהם, סביר להניח שהיינו חיים במשהו שנראה כמו המאה ה17".

      מאיפה בדיוק זה הגיע? אני וודאי לא על כך כתבתי. והנה מיכל ניסחה טוב ממני את תוצאות אותם מחקרים אליהם כיוונתי:

      1. לא קראתי את הכתבה, ולכן אין לי מושג מהו השינוי שמבקשים לערוך במבחנים, אך על פי תאורך הוא נראה לי משונה: אין לבנות יתרון יצירתי על פני בנים. אם כבר, טוענים שבנים מצליחים יותר במבחני חשיבה מתימטית, אך לא מכיוון שחשיבתם המתימטית טובה יותר מזו של הבנות, אלא מכיוון שהם פחות תלויי תוכן, ולהלן דוגמה להמחשה: אם תהיה למשל שאלה חשבונית העוסקת במטוסים ומסוקים או תכנים אחרים שבשגרה מעניינים יותר בנים, בנים יצליחו בשאלה זו בממוצע יותר מאשר בנות. אם ישאלו את אותה שאלה בדיוק (מבחינה מתימטית), אך במקום מטוסים ומסוקים האובייקטים יהיו פֵיוֹת ומכשפות או דובונים וכבשים, הרי שההצלחה בין הבנים והבנות תהיה זהה בקירוב. הסיבה לכך היא שהבנות מושפעות מוטיבציונית מהפרטים הנוספים ומהתוכן שבו עוסקים יותר מאשר הבנים.

      תוכן שהוא רלוונטי ומעניין יותר יקרב אותן לשאלה ולא ירחיק את הבנים, ולעומת זאת תוכן יבש יותר ירחיק את הבנות מוטיבציונית מהשאלה, ושוב, לא ישפיע על הבנים.

      ולעניין, מיכל:

      אכן, לא ברור לי מדוע לא דובר על ביצוע שינוי כפי שהזכרת, ואולי הוא בתכנון, אך לא נזכר בכתבה. מאידך, אף שלא ידוע לי על מחקרים שהשוו יכולת יצירתית בין בנים לבנות, ידוע לי שישנם תחומים בהם בנות, בממוצע, מפגינות יכולות גבוהות יותר מבנים, כגון חשיבה לשונית. אני מסכימה לגישה, לפיה יש להוסיף תחומים כגון אלה לתחומים הקיימים, שברובם מפגינים בנים, בממוצע, יכולות גבוהות יותר מבנות. בעניין היצירתיות, השאלה בעינה עומדת; אני די נוטה לסמוך על דעתה של פרופ' זמירה מברך, האחראית על הפרויקט, אך בכתבה עצמה אכן לא היה הסבר מספק לבחירה הזו דווקא.

      בעניין הבעייתיות בפרויקט המחוננים בכללו: מסכימה איתך לחלוטין. יש הרבה מאוד בעיות בכלל המערכת, ולא נעשה כל מחקר-אורך (ידוע לי שמתוכנן כזה, אך לא ידוע לי אם הוחל בו) כדי לבחון את השפעת התכנית לאורך זמן. לדעתי, בשלב הזה רבות המגרעות והמגבלות של התכנית בכללה על יתרונותיה, אך עם זאת, יש לזכור שההצלחה או הכשלון של כל ילד תלויים, בסופו של דבר, למידת התאמתו הספציפית לתכנית הספציפית המוצעת, למדריכ/ה הספציפי/ת המופקד עליה, ולעמיתיו ועמיתותיו לקבוצה הספציפית בה שולב.

      דווקא משום כך מייחסים הורים רבים חשיבות רבה לשאלת ההתקבלות: בלי להתקבל (ויש רק אפשרות אחת בשנה להתקבל), אין אפשרות אפילו לבדוק התאמה אפשרית ורווח  אפשרי של הילד/ה מהתכנית. יחד עם זאת, אני מסכימה איתך ועם אריק לחלוטין בכך, שהורים רבים פשוט רוצים את תווית המחונן עבור ילדם, ולא מודעים לנזק העצום שהרדיפה אחרי התווית הזו עשויה לגרום לו. על כך, כזכור, הרחבתי בפוסט קודם חיוך.

        6/12/08 16:38:

      1. לא קראתי את הכתבה, ולכן אין לי מושג מהו השינוי שמבקשים לערוך במבחנים, אך על פי תאורך הוא נראה לי משונה: אין לבנות יתרון יצירתי על פני בנים. אם כבר, טוענים שבנים מצליחים יותר במבחני חשיבה מתימטית, אך לא מכיוון שחשיבתם המתימטית טובה יותר מזו של הבנות, אלא מכיוון שהם פחות תלויי תוכן, ולהלן דוגמה להמחשה:

      אם תהיה למשל שאלה חשבונית העוסקת במטוסים ומסוקים או תכנים אחרים שבשגרה מעניינים יותר בנים, בנים יצליחו בשאלה זו בממוצע יותר מאשר בנות.

      אם ישאלו את אותה שאלה בדיוק (מבחינה מתימטית), אך במקום מטוסים ומסוקים האובייקטים יהיו פֵיוֹת ומכשפות או דובונים וכבשים, הרי שההצלחה בין הבנים והבנות תהיה זהה בקירוב.

      הסיבה לכך היא שהבנות מושפעות מוטיבציונית מהפרטים הנוספים ומהתוכן שבו עוסקים יותר מאשר הבנים.

      תוכן שהוא רלוונטי ומעניין יותר יקרב אותן לשאלה ולא ירחיק את הבנים, ולעומת זאת תוכן יבש יותר ירחיק את הבנות מוטיבציונית מהשאלה, ושוב, לא ישפיע על הבנים.

      הייתי מבינה אם השינוי היה כזה. אך את מרמזת בפוסט שהוא לא כזה.

      שינוי במדידת היצירתיות? אם לא ישנו את התכנים (כלומר ה'מה שמסביב') הרי שלא צפוי להיות הבדל קריטי.

       

      אני כמובן חושבת שאין הבדלי אינטליגנציה בין בנים לבין בנות.

      אני חושבת שבנות לא פחות מוכשרות במקצועות הריאליים מבנים.

      אני חושבת שהרבה מהפערים הקיימים הם פערים מוּבְנים חברתית, אבל אני לא ממציאה את הגלגל במחשבות האלו. הן ידועות ומוכרות.

       

      2. אני גם חוששת שיש גם עניינים לתקן בפרוייקטי המחוננים חוץ מהמבחנים. חבל שאנשים עוסקים כל כך הרבה במבחנים ובלהתקבל לפרוייקט (כל פורומי המחוננים עוסקים בהאם הבן או הבת של X מתאימים לפרוייקט, האם כדאי להתכונן למבחנים האלו, והאם למרות שהבן או הבת של Y לא התקבלו הם עדיין יכולים לעשות מבחן חוזר. כמעט שאין שאלות חוץ מאלו. מוזר בעיני, שכן תהליך הקבלה הוא פסיק קטן מכל ההוויה הזו של להיות מחונן), ולא כל כך בודקים מה הפרוייקט נותן לילד אחרי שהוא מתקבל, ומה הפלוסים והמינוסים (!) שבהצטרפות לפרוייקט כזה.

       

       

        6/12/08 16:28:

      אדווה

      מכיון שהאקסיומות וההגדרות למחונן

      היו ונשענו כמו בהרבה מקומות שמרנים

      על גירסאות אנכרוניסטיות מבלי לקחת בחשבון

      את הנושא היצירתי המקיף כמרכיב למחוננות.

      ידוע לי על מבחן וקסלר שבוחן יצירתיות

      ונמצא בהרבה מקומות בעולם כשבנות טובות יותר מבנים. 

      אך האפליה קשורה בעצם הרעיון שרוב המנהלים

      במשרד החינוך החל מקום המדינה היו גברים

      ונקבעו מסמרות מיושנים המותאמים לחשיבה של פעם.

      וכל המערכת מובנת על פיה. , לשנות דפוסים אנחנו יודעים

      שזה קשה ודורש מלחמה.

       כמו שאינשטין אמר "שקל יותר לפוצץ אטום מלהוציא דיעות קדומות מאנשים"

      כמובן שאני מתנגדת לאפליה מתקנת

      אך מושגי המחוננות צריכים להיות מותאמים לקריטריונים עכשווים רעננים

      ואין סיבה שיהיו הבדלים מהותיים כמותית במחונניםבנו ובנים.

      כמובן שדפוס הדורות שדיכא בנות ללמוד ולעסוק בתחומים מסויימים

      פגעו בגנום הרוחני/אינטלקטואלי שלהן. אך במהירות בנות תגענה

      לשיויון אם רק אמות המידה יהיו מדוייקיםן להגדרת המחונן מיהו ומהו

      וינתנו עידודים מותאמים.

      על זה אבי המנוח שהיה איש ממציא פטנטים וגאון בתחום הניתוח ההיסטורי

      של האנושות, על כל ההורים הטוענים שילדיהם גאונים:

      כל כך הרבה ילדים מחוננים יש , אז היכן הם מסתתרים  בבגרותם ?

       

        6/12/08 15:39:

      צטט: אדוה שביב 2008-12-06 12:12:45

      אריק, הבעיה היא שקשה מאוד לדעת מראש למי עשויה התכנית לעזור ולמי לא (ואף להזיק), ותנאי מוקדם לקיום התכנית הוא קיום תכנית איתור.

      וביחס לפרוליק:

      הטענה של משרד החינוך היא כי בנים מגיעים להישגים גבוהים יותר בבחינות מסוימות, ובתגובה הבאת שורה של מחקרים, שמטרתם להראות כי בנים מגיעים להישגים גבוהים יותר בבחינות מסוימות.

      כיניתי את הגישה שלך "חשוכה" לא מפני שהיא שונה משלי, אלא מפני שהיא דמגוגית, ואינה נותנת לעובדות לבלבל אותה. כינוי גישה "פמיניסטית" ו"פוליטית" (אלה כינויי גנאי? תודה חיוך) אינה רומזת, אפילו במרוחק, על פגם בגישה; זאת ניתן לעשות אך ורק תוך הצבעה על כשל בטיעון.

      וכעת לטיעון: אתה טוען (נניח; הרי לא הצגת כל טענה ממשית) שההבדלים בין ביצועי הבנים לבנות אינם תלויים בסיבה, חינוך ותרבות, אלא הם גנטיים טהורים. הבה נניח שאכן כך. מה, אם כן, צריכה להיות עמדתנו ביחס לעובדות הבאות?

      1) בנות הלומדות בכיתות חד-מיניות (ללא בנים) משיגות תוצאות גבוהות באופן מובהק במתימטיקה ובמדעים, לעומת בנות בכיתות מעורבות. האם ההסבר לכך הוא שהבנות בכיתות ההומוגניות עוברות שינוי אבולוציוני זריז כברק, או שיחס המורים, והבנים בכיתתן, משפיעים על נכונותן להשתתף בשיעורים, להפגין בטחון וידע כעמיתיהן הבנים ולא לחשוש מתחרות ישירה עם הבנים? (מחקרים הורו כי מורים ומורות כאחד נוטים לעודד בנים להשתתף יותר בשיעורי המדעים, להביע את דעתם בקול רם, וכן הם מתייחסים באופן נרחב ומקיף יותר לתשובות שנותנים בנים בשיעורים, לעומת בנות, וזאת בלי קשר לאיכות התשובות.

      2) בנות פותרות בהצלחה שאלות, הבוחנות אותן היכולות, אך תוך שימוש בתוכן שונה (למשל, כזה המתייחס ליחסי-אנוש), משיגות תוצאות גבוהות מבנות, הנבחנות באותן שאלות ובתוכן שונה (למשל, כזה המתייחס לעצמים).

      3) מבחני האינטליגנציה המקובלים במערב אינם תקפים מחוצה לו, היכן שהחינוך והתרבות שונים באופן מהותי מהמקובל במערב. יתרה מכך: במבחנים המערביים נבחנים בארה"ב שחורים ולבנים כאחד, וביצועי הלבנים גבוהים משל עמיתיהם השחורים באופן מובהק. האם שחורים חכמים פחות מלבנים? אגב, אין צורך להתרחק לשם דוגמאות דומות: האם יוצאי עדות אשכנז במדינת ישראל היו חכמים יותר מיוצאי עדות המזרח, ולאורך השנים, עברו התושבים שינוי גנטי במהירות הבזק, עד כדי צמצום הפער הבין-עדתי ברמת האינטליגנציה?

      המסקנה מכל האמור היא אחת משתיים:

      א) יחי הגבר המערבי האשכנזי הלבן!

      ב) היכולת להצליח במבחני אינטליגנציה היא מולדת בחלקה, אך תלויה מאוד בחינוך ובתרבות. זו גם הסיבה לכך שתוצאות המבחנים אינן נקבעות (לפחות בארץ) באופן מוחלט, אלא יחסי לאזור המגורים, כדי להקטין את חלקן של השפעות סוציו-אקונומיות על תוצאות המבחנים.

      אך אם כך, אפשר עדיין לשאול: מדוע להכליל במבחן יכולות שונות, המאפיינות בעיקר בנות או בעיקר בנים, במקום לפעול לשיפור יכולות הבנות בתחומים ה"גבריים"? התשובה היא ש"חינוך מחדש" כגון זה גוזל שנים רבות, ובינתיים נותרת האפליה על כנה. לפיכך, הפתרון המוצע הוא להתאים את המבחן לצורות חינוך שונות, מעודדות-אפליה, הנהוגות במקביל בתרבותנו; ובמקביל, יש לפעול לצמצום הפערים על-ידי יצירת תנאים שווים לבנים ולבנות, ולכלל קבוצות האוכלוסיה.

       

      את מסלפת, כצפוי, וזורקת עליי את הטיעון שבתרחיש המוכר לך הייתי אמור לטעון. אז לא, אדוה, לא טענתי ולא הבאתי ראיות לכך שגברים "חכמים" יותר, אלא לכך שברמות הגאונות והאהבליות יש יותר נוכחות לגברים. ואת זה הוכחתי. את יכולה להמשיך לענות על ארגומנטים שלא העליתי, זה לא יהפוך את התשובה שלך לעניינית או אותך לצודקת.

       

      ולמה זה כל כך מדהים שיש קבוצות אנושיות חכמות יותר? למה עצם הרעיון אמור להפיל מישהו מהרגליים? ברור שבתרבויות שמעודדות חשיבה ויצירתיות יהיו באופן כללי אנשים חכמים יותר. ברור שחלק לא מבוטל מאינטיליגנציה הוא תלוי תרבות. אז בפירוש יכול להיות שבזמן מסויים לבנים יהיו בעלי IQ גבוה יותר משחורים ואשכנזים יותר מספרדים. ואי אפשר להוציא מכלל אפשרות שזה עניין מולד. כמו צבע עור. אני לא יודע שזה כך ולא טוען שזה כך, אני רק אומר שאין שום סיבה לחשוב שזה בלתי אפשרי. כמו שיש הפרשי גובה יכולים להיות הפרשי אינטיליגנציה.  

       

       ואם בנות מפגינות ביצועים טובים יותר כשהן לומדות עם בנות, המסקנה ההגיונית היא, בהנחה שרוצים שבנות תמצינה את יכולתן בתחומים האלה, חינוך נפרד לבנים ולבנות.

       

      בכל מקרה סטנדרטים למצויינות צריכים להיות אחידים וקשיחים, ולא להיקבע על סמך גחמות פמיניסטיות, לאומיות, דתיות, רב-תרבותיות או השד יודע מה. 

       

      ורק לצורך עידוד חשיבה: כישרון אינטלקטואלי נדיר, או "גאונות" לצורך העניין, אף פעם לא מבוסס על תקשורת בין אישית או על "יחסי אנוש", אלא על חישוב קר ויכולת להעמיק בהיפוזה וחקר האינטראקציה בין אלמנטים במנותק לחלוטין מעולם רגשי ומתוך התמדה א-סוציאלית כמעט. אם איינשטיין היה עסוק ביחסי החברות שבין חלקיקי האטום או ניוטון בסיפור האהבה שבין עצמים כבדים לקלים מהם, סביר להניח שהיינו חיים במשהו שנראה כמו המאה ה17.  

         


       נ.ב.

      "פמיניזם" זה לא כינוי גנאי. "דבקות כמו-דתית בעקרונות בלתי רציונאליים תוך התעלמות מראיות ממשיות ותביעה להכרה מדעית אגב כך" זה כן, ובעיניי זה מה שאת מפגינה כאן, אם צריך להיות ספציפיים.  

       

       

       

       

       

       

       

       

       

        6/12/08 12:12:

      אריק, הבעיה היא שקשה מאוד לדעת מראש למי עשויה התכנית לעזור ולמי לא (ואף להזיק), ותנאי מוקדם לקיום התכנית הוא קיום תכנית איתור.

      וביחס לפרוליק:

      הטענה של משרד החינוך היא כי בנים מגיעים להישגים גבוהים יותר בבחינות מסוימות, ובתגובה הבאת שורה של מחקרים, שמטרתם להראות כי בנים מגיעים להישגים גבוהים יותר בבחינות מסוימות.

      כיניתי את הגישה שלך "חשוכה" לא מפני שהיא שונה משלי, אלא מפני שהיא דמגוגית, ואינה נותנת לעובדות לבלבל אותה. כינוי גישה "פמיניסטית" ו"פוליטית" (אלה כינויי גנאי? תודה חיוך) אינה רומזת, אפילו במרוחק, על פגם בגישה; זאת ניתן לעשות אך ורק תוך הצבעה על כשל בטיעון.

      וכעת לטיעון: אתה טוען (נניח; הרי לא הצגת כל טענה ממשית) שההבדלים בין ביצועי הבנים לבנות אינם תלויים בסיבה, חינוך ותרבות, אלא הם גנטיים טהורים. הבה נניח שאכן כך. מה, אם כן, צריכה להיות עמדתנו ביחס לעובדות הבאות?

      1) בנות הלומדות בכיתות חד-מיניות (ללא בנים) משיגות תוצאות גבוהות באופן מובהק במתימטיקה ובמדעים, לעומת בנות בכיתות מעורבות. האם ההסבר לכך הוא שהבנות בכיתות ההומוגניות עוברות שינוי אבולוציוני זריז כברק, או שיחס המורים, והבנים בכיתתן, משפיעים על נכונותן להשתתף בשיעורים, להפגין בטחון וידע כעמיתיהן הבנים ולא לחשוש מתחרות ישירה עם הבנים? (מחקרים הורו כי מורים ומורות כאחד נוטים לעודד בנים להשתתף יותר בשיעורי המדעים, להביע את דעתם בקול רם, וכן הם מתייחסים באופן נרחב ומקיף יותר לתשובות שנותנים בנים בשיעורים, לעומת בנות, וזאת בלי קשר לאיכות התשובות.

      2) בנות פותרות בהצלחה שאלות, הבוחנות אותן היכולות, אך תוך שימוש בתוכן שונה (למשל, כזה המתייחס ליחסי-אנוש), משיגות תוצאות גבוהות מבנות, הנבחנות באותן שאלות ובתוכן שונה (למשל, כזה המתייחס לעצמים).

      3) מבחני האינטליגנציה המקובלים במערב אינם תקפים מחוצה לו, היכן שהחינוך והתרבות שונים באופן מהותי מהמקובל במערב. יתרה מכך: במבחנים המערביים נבחנים בארה"ב שחורים ולבנים כאחד, וביצועי הלבנים גבוהים משל עמיתיהם השחורים באופן מובהק. האם שחורים חכמים פחות מלבנים? אגב, אין צורך להתרחק לשם דוגמאות דומות: האם יוצאי עדות אשכנז במדינת ישראל היו חכמים יותר מיוצאי עדות המזרח, ולאורך השנים, עברו התושבים שינוי גנטי במהירות הבזק, עד כדי צמצום הפער הבין-עדתי ברמת האינטליגנציה?

      המסקנה מכל האמור היא אחת משתיים:

      א) יחי הגבר המערבי האשכנזי הלבן!

      ב) היכולת להצליח במבחני אינטליגנציה היא מולדת בחלקה, אך תלויה מאוד בחינוך ובתרבות. זו גם הסיבה לכך שתוצאות המבחנים אינן נקבעות (לפחות בארץ) באופן מוחלט, אלא יחסי לאזור המגורים, כדי להקטין את חלקן של השפעות סוציו-אקונומיות על תוצאות המבחנים.

      אך אם כך, אפשר עדיין לשאול: מדוע להכליל במבחן יכולות שונות, המאפיינות בעיקר בנות או בעיקר בנים, במקום לפעול לשיפור יכולות הבנות בתחומים ה"גבריים"? התשובה היא ש"חינוך מחדש" כגון זה גוזל שנים רבות, ובינתיים נותרת האפליה על כנה. לפיכך, הפתרון המוצע הוא להתאים את המבחן לצורות חינוך שונות, מעודדות-אפליה, הנהוגות במקביל בתרבותנו; ובמקביל, יש לפעול לצמצום הפערים על-ידי יצירת תנאים שווים לבנים ולבנות, ולכלל קבוצות האוכלוסיה.
        6/12/08 03:45:


      הכי כדאי לא להיות מאותר.

      סבלתי מאוד מהאיתור הזה, בחיי.

        6/12/08 00:55:

      צטט: frolic some 2008-12-06 00:47:42

      אני מבין היטב מה את טוענת. רק שלי ברור שהטענה שלך היא פוליטית-פמיניסטית, ולא מדעית בשום צורה (שזה לגיטימי, רק צריך לקרוא לילדה בשמה). וגם ברור לי שהמרקסיזם המגדרי הזה סופו באסון גדול - קודם כל לנשים, אחר כך לכלל התרבות שתאמץ גישה מסוכנת ומופרכת שכזו. 


      תודה על התגובה, וכאמור, כשיהיה בה משהו ענייני, אשמח לענות לעניין! :-)
        6/12/08 00:48:


      אכן כן, יוסי - מסתבך והולך... צוחק

      זו באמת שאלה מצוינת, האם הדרישה במבחן החדש היא ליכולת מגוונת יותר (כלומר, יכולת הן בצד היצירתי, הן בצד המתימטי וכו'), או לגיוון ביכולות - כלומר, אבחון הן של יכולת מתימטית גבוהה במיוחד, הן של יכולת יצירתית במיוחד וכו'. אין על כך תשובה בידיעה שקראתי, אם כי כן נאמר שם שהחלקים החדשים אינם אמורים להחליף את הקודמים, אלא להתווסף להם.

      העניין הוא שבכל מקרה תהיה שרירותיות לא מעטה במבחן שמטרתו לאתר מחוננים. הרי גם כך מאותרים בממוצע 2% מהאוכלוסיה ("בממוצע", כיוון שהמספר תלוי גם במספר המקומות שישנם בכל תכנית. מה לעשות). בנוסף, האיתור תלוי במקום המגורים, כלומר - הוא יחסי, ולא מוחלט. אותו ילד יכול לעבור מבחן בעיר אחת, ולהכשל - במבחן זהה - בעיר אחרת. המבחן עצמו זהה, אך רף המעבר ממוקם בכל יישוב בהתאם לרמת הנבחנים.

      שורה תחתונה: שרירותיות תמיד קיימת במבחנים מסוג זה. השאלה היא - האם יש קבוצת אוכלוסיה ספציפית, הסובלת ממנה במיוחד? במקרה זה, כן: מדובר בקבוצת הבנות. כך שיש עדיפות לשרירותיות כזו מאשר לשרירותיות אחרת. מאותה סיבה, אגב, נקבע שהאיתור יהיה יחסי לאזור המגורים! (וגם זה מוצדק לדעתי).

        6/12/08 00:47:

      צטט: אדוה שביב 2008-12-06 00:31:29


      למה יש לי הרגשה שלא קוראים מה שאני כותבת?...

      אנסה שוב (אבל בפעם האחרונה; בפעם הבאה, רק תגובות ענייניות בבקשה, שמתייחסות בדיוק למה שכתוב, ולא מתעלמות ממנו):

      א. אין דבר כזה "אינטליגציה" בפני עצמו. יש אינטליגנציה שמוגדרת באופן X, Y או Z, לפי הפרמטרים שבוחרים לכלול בהגדרה. אפשר להגדיר אינטליגנציה בהסתמך על פרמטרים שלרוב גברים מצליחים בהם יותר, על פרמטרים שלרוב נשים מצליחות בהם יותר, על פרמטרים שלרוב כלבים מצליחים בהם יותר, או בכל אופן אחר (משולב, למשל).

      אתה נתת כאן דוגמאות ממבחנים שבנויים בהתאם להגדרת אינטליגציה המבססת על פרמטרים שגברים, לרוב, מצליחים בהם יותר. אז מה לדעתך זה מוכיח? נכון מאוד: במבחנים שבנויים לגברים, גברים מצליחים יותר.

      ב. גם הפרמטרים שבהם נשים/ גברים מצליחים יותר מבני/בנות המין השני מושפעים מאופן החינוך. למשל, מחנכים נשים להיות פחות תחרותיות, וגברים - יותר, ואחת התוצאות היא שנשים פחות נוטות לנחש תשובות בבחינות אמריקאיות. התוצאה הישירה היא - ציון נמוך יותר. זה, כמובן, רק קצה הקרחון. ומה זה מוכיח? נכון: שצריך (בנוסף לאימוץ דרך הפעולה שמשרד החינוך נוקט סוף סוף) גם לחזק את יכולות הגברים בתחומים שנשים מצליחות בהם (כרגע) יותר, ולהיפך, כיוון שחלק משמעותי מאוד מן ההצלחה והכשלון הם נלמדים, ולא מולדים. זה יקח זמן, כמובן.

       

       

      אני מבין היטב מה את טוענת. רק שלי ברור שהטענה שלך היא פוליטית-פמיניסטית, ולא מדעית בשום צורה (שזה לגיטימי, רק צריך לקרוא לילדה בשמה). וגם ברור לי שהמרקסיזם המגדרי הזה סופו באסון גדול - קודם כל לנשים, אחר כך לכלל התרבות שתאמץ גישה מסוכנת ומופרכת שכזו. 

       

       

       

        6/12/08 00:39:

      נניח רגע בצד את עניין הבנים/בנות.

      ישנן צורות חשיבה שונות, או יכולות חשיבה שונות, או תחומי חשיבה שונים, המאפיינים חלקים שונים באוכלוסיה.

      עד היום, מבחני האינטליגנציה בחנו צורה/תחום/יכולת חשיבה מסויימת (שהתבטאה בממוצע בכך שפחות בנות עברו את המבחנים). עכשיו רצים להכניס מאפיינים אחרים, שיתמקדו נניח יותר ביצירתיות.

      אני מניח שהמבחן לא יוחלף כולו, אלא ישלב בין שאלות מהסוג הישן לאלו מהסוג החדש.

      התוצאה של זה עלולה להיות שמחוננים באחת מדרכי החשיבה הנ"ל או טובים אך לא מחוננים בשתי הדרכים יחד עשויים להגיע לאותה תוצאה.

      אובדת פה ההבחנה בין יוצאי דופן (אמנם בתחום/יכולת מסויימים) לבין טובים-ממוצעים (במספר תחומים/יכולות). נדמה לי שזה בזבוז.

      בנוסף, אם קיימים אכן שני סוגי 'מחוננות', נכון יהיה לזהות את כולם, אולם הפיתוח שכל קבוצה תקבל צריך להיות שונה.

      מומלץ אם כן לעשות הפרדה מלאה - שני סוגי מבחנים, ולא מבחן משולב, ושתי מסגרות שונות שתתאמנה לסוגים השונים של המחוננים.

      אלא שעכשיו אנו נאלצים לחזור לעניין הבנים/בנות-

      במקרה של שני מסלולים נפרדים כנראה שיהיה יתרון ניכר לכל מין באחד מהתחומים, כלומר - תיווצר מסגרת לבנים ומסגרת לבנות, ובהן ישולבו "חריגים" משני המינים. כאן אנו מסתבכים מאוד עם מה שכתבת בפוסט על נשים, גברים ואבולוציה.

        6/12/08 00:32:

      צטט: אדוה שביב 2008-12-05 23:52:32

      צטט: ליבלוב 2008-12-05 23:35:45

      צטט: frolic some 2008-12-05 23:28:24

       

      "

      כממוצע לנשים ולגברים בערך אותה מנת משכל (אולי אפילו עם יתרון קל לנשים). העניין שבקצוות - בטיפשות ובגאונות - יש הרבה יותר גברים מנשים. ככה זה" .   

       

      מעורר עניין....  

      מצויים בידך מחקרים אמפיריים לתמוך באקסיומה הזו שלך?

      ליבלוב יקרה,

      גם אם יימצאו מחקרים אמפיריים (כמעט לכל השערה שהיא; תמיד יהיה מי שישלם על כך), הרי שאין כאן אלא חזרה על מה שהסברתי בבהירות בפוסט עצמו: אינטליגנציה מוגדרת באופן בו אנחנו בוחרים להגדיר אותה. אם נבחר להגדיר אינטליגנציה כיכולת ללדת, זו תהיה הגדרתה. אין כאן שום דבר מעבר לכך. עד היום הוגדרה אינטליגנציה באופן שהתמקד במובהק ביכולות, שנמצא במחקרים מסוימים שגברים חזקים בהן יותר מנשים. כעת מתוקן העוול.

      אגב, פרוליק, התעלמת לחלוטין מהעובדה שיכולות, בדיוק כמו הבאתן לידי מימוש, תלויות בחינוך ובסביבה במידה שאינה פחותה, וכנראה אף רבה יותר, מתלותן בגנטיקה. כך שהעובדה שישנם יותר מהנדסים, למשל, מאשר מהנדסות, אומרת, בעיקר, שעד היום עדיין מעודדים יותר גברים מאשר נשים לפנות להנדסה.

      עד כאן מגיעה הנכונות שלי לענות לגישות חשוכות... צוחק

       

       

      קצת מצחיק להגיד שאם תוצאות לא מתיישבות יפה עם השקפת העולם שלי, בטח שיטת המדידה פגומה. מצד שני, אולי זה סוג של אינטיליגנציה נשית נעלה שגבר פשוט לא יכול לתפוש. מצד שלישי, לא טענתי שגברים יותר חכמים, אלא שבקצוות יש יותר גברים מנשים. אין אף מחקר רציני שסותר את זה. מצד רביעי, אם את אומרת, אז אולי אני חשוך וזהו.

       

      מצטער להרוס לך תיזה שנשמעת כל כך מתקדמת ומוארת. יש גם מציאות אובייקטיווית, את יודעת, לא רק תיאוריה.

       

        6/12/08 00:31:


      למה יש לי הרגשה שלא קוראים מה שאני כותבת?...

      אנסה שוב (אבל בפעם האחרונה; בפעם הבאה, רק תגובות ענייניות בבקשה, שמתייחסות בדיוק למה שכתוב, ולא מתעלמות ממנו):

      א. אין דבר כזה "אינטליגציה" בפני עצמו. יש אינטליגנציה שמוגדרת באופן X, Y או Z, לפי הפרמטרים שבוחרים לכלול בהגדרה. אפשר להגדיר אינטליגנציה בהסתמך על פרמטרים שלרוב גברים מצליחים בהם יותר, על פרמטרים שלרוב נשים מצליחות בהם יותר, על פרמטרים שלרוב כלבים מצליחים בהם יותר, או בכל אופן אחר (משולב, למשל).

      אתה נתת כאן דוגמאות ממבחנים שבנויים בהתאם להגדרת אינטליגציה המבססת על פרמטרים שגברים, לרוב, מצליחים בהם יותר. אז מה לדעתך זה מוכיח? נכון מאוד: במבחנים שבנויים לגברים, גברים מצליחים יותר.

      ב. גם הפרמטרים שבהם נשים/ גברים מצליחים יותר מבני/בנות המין השני מושפעים מאופן החינוך. למשל, מחנכים נשים להיות פחות תחרותיות, וגברים - יותר, ואחת התוצאות היא שנשים פחות נוטות לנחש תשובות בבחינות אמריקאיות. התוצאה הישירה היא - ציון נמוך יותר. זה, כמובן, רק קצה הקרחון. ומה זה מוכיח? נכון: שצריך (בנוסף לאימוץ דרך הפעולה שמשרד החינוך נוקט סוף סוף) גם לחזק את יכולות הגברים בתחומים שנשים מצליחות בהם (כרגע) יותר, ולהיפך, כיוון שחלק משמעותי מאוד מן ההצלחה והכשלון הם נלמדים, ולא מולדים. זה יקח זמן, כמובן.

        6/12/08 00:16:

      צטט: ליבלוב 2008-12-05 23:35:45

      צטט: frolic some 2008-12-05 23:28:24


      כי זה שנקרא ליותר בנות "מחוננות" לא אומר שהן באמת תהיינה כאלה. כי אין ולא יהיה מספר זהה של נשים וגברים שמסוגלים ליצור תוכנות מחשב סופר-מתקדמות, מודלים מתמטיים משוכללים או פתרונות הנדסיים מורכבים (וכיו"ב). והרי זה העניין במחוננות, לא? 

      אני גם לא מכיר אף תחום "יצירתי" שנשים מובילות (נגיד בימוי, בישול או פיסול). אשמח אם מישהו/י יוכל ללמד אותי אחרת.

      אבל זה שנוציא ממעגל המחוננים בנים שמגיע להם להיות שם יגרום למערכת החינוך שלנו להיות אפילו יותר פאטתית ולהישגים הלימודיים האובייקטיביים שלנו ביחס למדינות אחרות, שלא עסוקות בPC אלא בחומר עצמו, עוד יותר עגום. 

       

      כממוצע לנשים ולגברים בערך אותה מנת משכל (אולי אפילו עם יתרון קל לנשים). העניין שבקצוות - בטיפשות ובגאונות - יש הרבה יותר גברים מנשים. ככה זה.   

       

       "כממוצע לנשים ולגברים בערך אותה מנת משכל (אולי אפילו עם יתרון קל לנשים). העניין שבקצוות - בטיפשות ובגאונות - יש הרבה יותר גברים מנשים. ככה זה" .   

       

      מעורר עניין....  

      מצויים בידך מחקרים אמפיריים לתמוך באקסיומה הזו שלך?

       

       להלן תוצרים של כמה דקות גלישה:

       

      1 IQ and SAT Scores

      Many studies consistently show that the average IQ scores of men and women are equivalent. Although most of the common tests, such as the Wechsler Adult Intelligence Scale (WAIS), are intentionally designed to weed out a sex bias, some gender-specific findings persist.

      Men tend to perform better on spatial questions.

      Women outpace men on reading and other verbal skills.

      Men score more at the extremes of IQ scoring—both high and low. More men than women test at the lower end of the IQ scale, and also at the very top. This is consistent with the membership of American Mensa, a society whose members test in the top 2% of the population on a standard IQ test. The group reports that 65% of its general membership is male, and 35% female. Yet the Association for Women in Mathematics claims that women earn half of all undergraduate mathematics degrees and one-third of PhD degrees in math.


      http://www.swedish.org/111149.cfm

       

      2 Abstract

      This study investigated the possibility that apparent sex differences in IQ are at least partly created by the degree of sample restriction from the baseline population. We used a nationally representative sample, the 1970 British Cohort Study. Sample sizes varied from 6518 to 11,389 between data-collection sweeps. Principal components analysis of scores obtained on four cognitive tests administered at age 10 was used to obtain estimates that we name ‘IQ’. These age-10 scores were then used to estimate the sex differences at age 10, and also among participants in the two later waves, at age 26 and 30. At age 10, there was a small but significant advantage for boys (Cohen’s d = 0.081). Boys had greater variability in these IQ scores. We then investigated how this very small male advantage at 10 changed with sample restriction. We used the same IQs obtained at age 10, but considered only those subjects who returned for data-collection sweeps at ages 26 and 30 years. Subjects returning at age 26 and 30 were more likely to be females and to have higher age-10 IQ scores. Attrition at age 30 was 28% and the male advantage in IQ scores increased by 15%. Attrition at age 26 was 43% and the male advantage in IQ scores increased by 48%. The findings underline the importance of monitoring attrition in longitudinal studies, as well as emphasising the need for representative samples in studying sex differences in intelligence. A proportion of the apparent male advantage in general cognitive ability that has been reported by some researchers might be attributable to the combination of greater male variance in general cognitive ability and sample restriction, though this remains to be tested in a sample with an appropriate mental test battery.

       

      http://www.sciencedirect.com/science?_ob=ArticleURL&_udi=B6W4M-4TDYP01-1&_user=10&_rdoc=1&_fmt=&_orig=search&_sort=d&view=c&_acct=C000050221&_version=1&_urlVersion=0&_userid=10&md5=cfe7be64ef46e238425e449128dbc20e

       

       

      3 Variance in IQ

      Studies consistently show greater variance in the performance of men compared to that of women (i.e., men are more represented at the extremes of performance), and that men and women have statistically significant differences in average scores on tests of particular abilities, which even out when the overall IQ scores are weighted. Colom et alii (2002), for example, show that the difference observed is in "ability in general", not in "general ability", and that the average IQ sex-difference favoring males must be attributed to specific group factors and test specificity.

      A 2005 study by Ian Deary, Paul Irwing, Geoff Der, and Timothy Bates,[16] focusing on the ASVAB scores of 1292 pairs of opposite sex siblings, showed twice as many males as females in the top and bottom 2% of scores, demonstrating a significantly higher variance in male scores. The study also found a very small (d' ≈ 0.07, or about 7% of a standard deviation) average male advantage in G (factor).

       

      http://en.wikipedia.org/wiki/Sex_and_intelligence

       

       

      4 Genetic differences in intelligence between the sexes helped explain why many more men than women won Nobel Prizes or became chess grandmasters, the study by Paul Irwing and Richard Lynn concludes. They showed that men outnumbered women in increasing numbers as intelligence levels rose. There were twice as many with IQ scores of 125, typical for people with first-class degrees. When scores rose to 155, associated with genius, there were 5.5 men for every woman.

       

      http://blogcritics.org/archives/2005/08/26/154410.php

       

      5 Variance in IQ

      Evidence against differences in overall average IQ scores between men and women has come from several very large and representative studies.[12] However, these studies did find that the scores of men show greater variance than the scores of women, and that men and women have some differences in average scores on tests of particular abilities, which tend to balance out in overall IQ scores.

       

      http://www.answers.com/topic/sex-and-intelligence

       

      זה מספיק טוב?  

        5/12/08 23:52:

      צטט: ליבלוב 2008-12-05 23:35:45

      צטט: frolic some 2008-12-05 23:28:24

       

      "

      כממוצע לנשים ולגברים בערך אותה מנת משכל (אולי אפילו עם יתרון קל לנשים). העניין שבקצוות - בטיפשות ובגאונות - יש הרבה יותר גברים מנשים. ככה זה" .   

       

      מעורר עניין....  

      מצויים בידך מחקרים אמפיריים לתמוך באקסיומה הזו שלך?

      ליבלוב יקרה,

      גם אם יימצאו מחקרים אמפיריים (כמעט לכל השערה שהיא; תמיד יהיה מי שישלם על כך), הרי שאין כאן אלא חזרה על מה שהסברתי בבהירות בפוסט עצמו: אינטליגנציה מוגדרת באופן בו אנחנו בוחרים להגדיר אותה. אם נבחר להגדיר אינטליגנציה כיכולת ללדת, זו תהיה הגדרתה. אין כאן שום דבר מעבר לכך. עד היום הוגדרה אינטליגנציה באופן שהתמקד במובהק ביכולות, שנמצא במחקרים מסוימים שגברים חזקים בהן יותר מנשים. כעת מתוקן העוול.

      אגב, פרוליק, התעלמת לחלוטין מהעובדה שיכולות, בדיוק כמו הבאתן לידי מימוש, תלויות בחינוך ובסביבה במידה שאינה פחותה, וכנראה אף רבה יותר, מתלותן בגנטיקה. כך שהעובדה שישנם יותר מהנדסים, למשל, מאשר מהנדסות, אומרת, בעיקר, שעד היום עדיין מעודדים יותר גברים מאשר נשים לפנות להנדסה.

      עד כאן מגיעה הנכונות שלי לענות לגישות חשוכות... צוחק

       

        5/12/08 23:35:

      צטט: frolic some 2008-12-05 23:28:24


      כי זה שנקרא ליותר בנות "מחוננות" לא אומר שהן באמת תהיינה כאלה. כי אין ולא יהיה מספר זהה של נשים וגברים שמסוגלים ליצור תוכנות מחשב סופר-מתקדמות, מודלים מתמטיים משוכללים או פתרונות הנדסיים מורכבים (וכיו"ב). והרי זה העניין במחוננות, לא? 

      אני גם לא מכיר אף תחום "יצירתי" שנשים מובילות (נגיד בימוי, בישול או פיסול). אשמח אם מישהו/י יוכל ללמד אותי אחרת.

      אבל זה שנוציא ממעגל המחוננים בנים שמגיע להם להיות שם יגרום למערכת החינוך שלנו להיות אפילו יותר פאטתית ולהישגים הלימודיים האובייקטיביים שלנו ביחס למדינות אחרות, שלא עסוקות בPC אלא בחומר עצמו, עוד יותר עגום. 

       

      כממוצע לנשים ולגברים בערך אותה מנת משכל (אולי אפילו עם יתרון קל לנשים). העניין שבקצוות - בטיפשות ובגאונות - יש הרבה יותר גברים מנשים. ככה זה.   

       

       

      "

      כממוצע לנשים ולגברים בערך אותה מנת משכל (אולי אפילו עם יתרון קל לנשים). העניין שבקצוות - בטיפשות ובגאונות - יש הרבה יותר גברים מנשים. ככה זה" .   

       

      מעורר עניין....  

      מצויים בידך מחקרים אמפיריים לתמוך באקסיומה הזו שלך?

        5/12/08 23:28:


      כי זה שנקרא ליותר בנות "מחוננות" לא אומר שהן באמת תהיינה כאלה. כי אין ולא יהיה מספר זהה של נשים וגברים שמסוגלים ליצור תוכנות מחשב סופר-מתקדמות, מודלים מתמטיים משוכללים או פתרונות הנדסיים מורכבים (וכיו"ב). והרי זה העניין במחוננות, לא? 

      אני גם לא מכיר אף תחום "יצירתי" שנשים מובילות (נגיד בימוי, בישול או פיסול). אשמח אם מישהו/י יוכל ללמד אותי אחרת.

      אבל זה שנוציא ממעגל המחוננים בנים שמגיע להם להיות שם יגרום למערכת החינוך שלנו להיות אפילו יותר פאטתית ולהישגים הלימודיים האובייקטיביים שלנו ביחס למדינות אחרות, שלא עסוקות בPC אלא בחומר עצמו, עוד יותר עגום. 

       

      כממוצע לנשים ולגברים בערך אותה מנת משכל (אולי אפילו עם יתרון קל לנשים). העניין שבקצוות - בטיפשות ובגאונות - יש הרבה יותר גברים מנשים. ככה זה.   

        5/12/08 22:59:

      צטט: frolic some 2008-12-05 22:32:51


      אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק, האמת. בעצם זה קצת משניהם.

       

      ולמה, בעצם?

        5/12/08 22:32:


      אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק, האמת. בעצם זה קצת משניהם.

        5/12/08 22:12:


      פוסט חשוב שמעודד מחשבה יצירתית.

      כיצד נכון ביותר לקדם את הדור הצעיר,

      תוך אבחון וקידום ילדים בעלי יכולות גבוהות.

      **

      שיוויון על כל סוגיו, חייב להיות האבן השואבת

      לעידוד מצויינות ללא הבדל מין.

      **

      הנכון ביותר הוא לבחון מדי כמה שנים את אמינות המבחנים

      ואת מידת התאמתם למתרחש בשטח כפי שנחקר ע"י גורמי מחקר

      וככל שיש צורך - לשנות ולהתאים את המבחנים לשטח.

      **

      זאת ועוד, כולי תקווה שתנתן חשיבות יתר ותשומת לב  נוספת

      לנושא של אנטילגנציה רגשית  EQ כחשובה לא פחות  (לדעתי יותר)  מה- IQ .

      האתר שלי: קסם.קום - עולם של קסם לילדים ולהורים!

      ארכיון