כותרות TheMarker >
    ';

    מהשפה והחוצה

    \"אנחנו לא יודעים אם יש אלהים, אבל אין ספק שיש נשים\" (וודי אלן)

    ארכיון

    0

    אילו יכולתי

    52 תגובות   יום שבת, 6/12/08, 01:31

    אני עומדת ליד מיטתך, לא קרובה מדי.  מהופנטת, עוקבת אחר תנועותיה של אשה צעירה מלטפת אשה גמורה בצידו השני של החדר. 

    האחיות הופכות את החולה מצד לצד, כמו קוסמות מחליפות סדין בסדין. הרופא מהדק צינור המנקז את שאריות חייה לשקית פלסטיק.

    הצעירה ממשיכה ללטף את הרגל הכבדה, המתכלה. מגעה מתמסר, לא מבקש איתות של הכרת תודה. תווי פניה מעידים שאינה בת משפחה. נראה שבאה מהפיליפינים. שולחת את כספי הליטופים לקרובים בארץ רחוקה. 

    את מוותרת, מתנתקת, מבטך קפא. עיקשת בשתיקתך הסופנית. נועלת את אהבתך בעצמך. נגמר לך הכח. אין את מי לנחם ובמה להתנחם ברגע הזה.

    אני מקנאה באשה זרה, וידי נשארות צמודות לגופי.

     

    11 שנים למותך.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (40)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/1/09 00:43:
      תודה יקרה. וחיבוק.
        7/12/08 21:27:

      צטט: michael-ballak 2008-12-07 10:19:28

      אנחנו מגיעים לעולם ללא ברירה, זו זכות ללכת ממנו בבחירה... תנחומי.

      גם אם דרגת החופש בבחירה הזו מאד קטנה, זו עדיין בחירה.

      תודה.

       

        7/12/08 10:19:
      אנחנו מגיעים לעולם ללא ברירה, זו זכות ללכת ממנו בבחירה... תנחומי.
        7/12/08 10:05:

      צטט: דניאלה לונ 2008-12-07 09:57:59

      אירה חכמה.

      אני לא מצליחה להתעצב, אפילו לא טיפה, כי אני נורא מתפעלת מהכתיבה. סליחה.

      כתבתי כדי שתתפעלי, לא כדי שתתעצבי מותק. רוצה אותך תמיד שמחה.

       

        7/12/08 09:57:

      אירה חכמה.

      אני לא מצליחה להתעצב, אפילו לא טיפה, כי אני נורא מתפעלת מהכתיבה. סליחה.

        7/12/08 09:09:

      צטט: אורלי נו 2008-12-07 08:30:38


      זוועות בית החולים, בעיקר התחושה שלמרות כל האהבה והקרבה, האדם בודד, והסוף הוא הכי קשה מהכול - הכול עוד טרי לי מדי. אני מתהלכת פה על בהונות.

      כתבת יפה. והשיר עתיר זכויות.

       

      תודה אורלי, ושולחת לך ניחומים.

        7/12/08 08:30:


      זוועות בית החולים, בעיקר התחושה שלמרות כל האהבה והקרבה, האדם בודד, והסוף הוא הכי קשה מהכול - הכול עוד טרי לי מדי. אני מתהלכת פה על בהונות.

      כתבת יפה. והשיר עתיר זכויות.

        6/12/08 23:32:

      צטט: סנה בוער 2008-12-06 23:05:25

      צטט: אירה ג 2008-12-06 22:31:23

      צטט: סנה בוער 2008-12-06 21:50:35


      "אני מקנאה באשה זרה, וידי נשארות צמודות לגופי."

      המשפט, החזק, האחרון הזה, נישמע לי כמו התחלה.

      מוכן להסביר לי?

       

       

      המשפט הזה מעורר שאלות לגבי הסיבות לקנאה, לחוסרת יכולת ליגוע. 

      הקנאה באשה זרה, שניחנה ביכולת הנתינה הזו, בלי לצפות לכלום.

      הקנאה באשה הזרה, שלא אמה היא זו ששוכבת שם, והסיטואציה מן הסתם פחות טעונת רגשות עבורה.

      ואולי חוסר היכולת לגעת במי שאינו מגיב למגע שלי, טמון באופן פרדוכסלי בכך שהוא כל-כך קרוב אלי.

       

       

        6/12/08 23:05:

      צטט: אירה ג 2008-12-06 22:31:23

      צטט: סנה בוער 2008-12-06 21:50:35


      "אני מקנאה באשה זרה, וידי נשארות צמודות לגופי."

      המשפט, החזק, האחרון הזה, נישמע לי כמו התחלה.

      מוכן להסביר לי?

       

       

      המשפט הזה מעורר שאלות לגבי הסיבות לקנאה, לחוסרת יכולת ליגוע. 

        6/12/08 22:41:

      צטט: אהוד-אמיר 2008-12-06 22:24:14

      נועלים את האהבה.

      ביטוי מכאיב.

      הלקח שלי הוא לשחרר כמה שיותר מזה. נכון, זה בעיקר בהשקעה שלא מנכיחה את עצמה כ"אהבה" אלא כמסירות לילדות שלי וכו', אבל אני מניח שגם זה נחשב.

      בטח נחשב. המסירות היא אחד מביטויי האהבה.

        6/12/08 22:24:

      נועלים את האהבה.

      ביטוי מכאיב.

      הלקח שלי הוא לשחרר כמה שיותר מזה. נכון, זה בעיקר בהשקעה שלא מנכיחה את עצמה כ"אהבה" אלא כמסירות לילדות שלי וכו', אבל אני מניח שגם זה נחשב.

        6/12/08 21:50:


      "אני מקנאה באשה זרה, וידי נשארות צמודות לגופי."

      המשפט, החזק, האחרון הזה, נישמע לי כמו התחלה.

        6/12/08 19:27:

      צטט: אפרת jeki 2008-12-06 18:34:43


      ריגשת בצמצום

      בלטיפות"

      שלך אפרת

      התחברתי לאובדן

      לגעגוע

      מכאן תחושת ההחמצה. "אילו יכולתי הייתי חוזרת אליך היום".

      תודה אפרת.

       

        6/12/08 19:10:

      צטט: אפרת lev 2008-12-06 18:40:11

      מכף רגל עד ראש צמרמורת.

      לראות את אלה שנשאנו עינינו אליהם

      הולכים ונמוגים מול עינינו.

      וידינו נשארות צמודות אלינו...

       

      קראתי בעבר ראיון שעשו עם פנחס שדה, והוא ניסה אז לפרש למה התכוון בטהובן כשאמר לפני מותו שטעה.

      שדה הגיע למסקנה שהוא לא התכוון לאחת הסימפוניות שלו, אלא לעובדה שלא הקים לעצמו משפחה, ולא היה לו עם מי לחלוק את שעותיו האחרונות.

      אנחנו היינו לידה. הבחירה שלה היתה להיות עם עצמה. בחירה מאד כואבת לסובבים.

       

       

        6/12/08 18:40:

      מכף רגל עד ראש צמרמורת.

      לראות את אלה שנשאנו עינינו אליהם

      הולכים ונמוגים מול עינינו.

      וידינו נשארות צמודות אלינו...

       

        6/12/08 18:34:


      ריגשת בצמצום

      בלטיפות"

      שלך אפרת

      התחברתי לאובדן

      לגעגוע

        6/12/08 18:14:

      צטט: אסנת גזית 2008-12-06 18:03:49


      כתיבתך יפה וריגשת מאוד! וגם השיר (גם אני עם צמרמורות ממנו כל פעם) 

      תודה אסנת.

       

        6/12/08 18:03:

      כתיבתך יפה וריגשת מאוד! וגם השיר (גם אני עם צמרמורות ממנו כל פעם) 
        6/12/08 17:32:

      צטט: פ. השקד 2008-12-06 17:16:31

      השיר המצמרר הזה. עם המילים הכל כך תחתיות של אהוד מנור והבצוע הנזירי והכל כך נוגע של ריקי גל.

      אני נקרעת ממנו כל פעם מחדש.

      ולביצוע שלה יש משמעות מיוחדת, עם הביוגרפיה שלה, ששונה כל-כך משלי.

       

        6/12/08 17:28:

      צטט: ורד א. 2008-12-06 17:27:09


      משתתפת בכאבך.

       

      מלאו 7 שנים לאובדנה של סבתי היקרה והאהובה.

      גם היא סבלה תקופה ארוכה לפני מותה.

      כך שיכולה להבין את כאבך והרגשתך.

       

       

      תודה לך ורד. וחיים ארוכים וטובים לכל השאר.

       

        6/12/08 17:27:


      משתתפת בכאבך.

       

      מלאו 7 שנים לאובדנה של סבתי היקרה והאהובה.

      גם היא סבלה תקופה ארוכה לפני מותה.

      כך שיכולה להבין את כאבך והרגשתך.

       

       

        6/12/08 17:21:

      צטט: פ. השקד 2008-12-06 17:14:02

      אירושקה

      לכדת עצב, תמהון, חדלון, כלייה, אובדן שלך, חוסר אונים, יתמות - בכמה מילים פשוטות עמוקות ונוגעות כל כך.

       

      הכאב מתקהה, הגעגוע מתעצם...זהו בדיוק.

       

      חיבוק מכיל.

      אמרת הכל. תודה שקדיה.

       

        6/12/08 17:16:
      השיר המצמרר הזה. עם המילים הכל כך תחתיות של אהוד מנור והבצוע הנזירי והכל כך נוגע של ריקי גל.
        6/12/08 17:14:

      אירושקה

      לכדת עצב, תמהון, חדלון, כלייה, אובדן שלך, חוסר אונים, יתמות - בכמה מילים פשוטות עמוקות ונוגעות כל כך.

       

      הכאב מתקהה, הגעגוע מתעצם...זהו בדיוק.

       

      חיבוק מכיל.

        6/12/08 16:43:

      צטט: ransom stark 2008-12-06 16:24:16

      אירה,

       

      סבתא שלי הייתה דמות מאוד חשובה בחיים שלי, דמות הומנית מאוד ופשוטה. כשאני נזכר בה, אני רוצה להיות עצוב - אבל מוכרח להיות שמח, כי אני זוכר ממנה רק רגעים שמחים.

       

      יותר מכל אני זוכר ממנה רגע שאני יושב במרפסת הבית העתיק שלה, מהבתים הראשונים בחדרה, ליד עץ השסק, והעולם כאילו חולף מבעדי ואילו אני נמצא שם, לא - לא הילד, אני! זה שמדבר אלייך כעת! אני נמצא שם בזמן שנבצר מלכת ומשקיף בילד שחווה את רגעי החסד שלו, וחב אותם לסבתו.

       

      ואז אני מוכרח להיות שמח, כי הרגע הוא של אושר, וכך גם ההתבוננות.

       

      תזכרי את רגעי החסד האלה, הם שלך לתמיד.

       

      מחשבותיי איתך, כעת.

      תודה שי.

      הדברים נכתבו לפני כמה שנים. אני מתייחסת כאן לתקופת זמן מאד מסויימת, כשאמי היתה כבר במצב ששום דבר לא עניין אותה. היא פשוט סיימה את יחסיה עם העולם הזה, למרות שפיזית עוד היתה כאן.

      כשהיום מתקרב, זה עושה לי משהו בלב.

      הזכרונות שלי מאמא שלי מורכבים מאלפי תמונות, שקופצות אסוציאטיבית בהמון מצבים.

      אני אומרת שסבתאות כשהיא טובה, היא נהדרת, ואני שמחה שזכית לכזאת. גם אני. עם ההורים שלנו אני מאמינה שהיחסים יותר מורכבים מטבעם, במיוחד יחסי אם-בת. ולכן גם הזכרונות יותר מורכבים. כך מעולמי הפרטי.

      יש לי המון המון זכרונות טובים מבית הורי, שהיה בית מאד חם ואוהב, אני לא שוכחת אותם. אבל לפעמים אני מרשה לעצמי גם קצת להתעצב, במיוחד כשאני נזכרת בסוף.

      מחר יום חדש.

       

        6/12/08 16:24:

      אירה,

       

      סבתא שלי הייתה דמות מאוד חשובה בחיים שלי, דמות הומנית מאוד ופשוטה. כשאני נזכר בה, אני רוצה להיות עצוב - אבל מוכרח להיות שמח, כי אני זוכר ממנה רק רגעים שמחים.

       

      יותר מכל אני זוכר ממנה רגע שאני יושב במרפסת הבית העתיק שלה, מהבתים הראשונים בחדרה, ליד עץ השסק, והעולם כאילו חולף מבעדי ואילו אני נמצא שם, לא - לא הילד, אני! זה שמדבר אלייך כעת! אני נמצא שם בזמן שנבצר מלכת ומשקיף בילד שחווה את רגעי החסד שלו, וחב אותם לסבתו.

       

      ואז אני מוכרח להיות שמח, כי הרגע הוא של אושר, וכך גם ההתבוננות.

       

      תזכרי את רגעי החסד האלה, הם שלך לתמיד.

       

      מחשבותיי איתך, כעת.

        6/12/08 16:07:

      צטט: *עדינה* 2008-12-06 15:56:38

       

      הגעגוע גובר משנה לשנה ...

      מחבקת אותך

      נשיקה

       

      לגמרי.

      תודה על החיבוק והחיוך.

       

        6/12/08 16:06:

      צטט: שושי פולטין 2008-12-06 15:42:47

      כואבת איתך.

       

      תודה שושי.

       

        6/12/08 16:05:

      צטט: איריסנ 2008-12-06 11:51:40


      אירה , צימררת אותי , מינימום מילים שאומרות הכל.  

       

      חיבוק

      תודה איריסקה. חיבוק גדול גם לך.

       

        6/12/08 16:04:

      צטט: הדקדוק הפנימי 2008-12-06 09:23:32

      אירה יקרה,

      אני מרגישה את הכאב בכל מילה, כאילו זה כאן ועכשיו...

      ואולי זה שלי, מהחוויה הפרטית שלי...

      בכל מקרה, תודה.

      *

      הכאב מתקהה. הגעגוע מתעצם. ככה זה אצלי. החוויה משותפת ופרטית.

      תודה לך.

       

        6/12/08 16:01:

      צטט: בלאק סמארה 2008-12-06 08:27:05

      צטט: ron0000 2008-12-06 08:12:16

      קשה לקבל את העובדה שהורינו שותקים, דוקא כשהכי זקוקים להם

      "שתיקה סופנית"

      אקח את זה איתי 

       

      גם אני לוקחת את השתיקה הסופנית.

       

      אירה, לכדת תחושה חמקמקה בכמה משפטים.

      תודה בלאקי.

       

        6/12/08 16:00:

      צטט: ron0000 2008-12-06 08:12:16

      קשה לקבל את העובדה שהורינו שותקים, דוקא כשהכי זקוקים להם

      "שתיקה סופנית"

      אקח את זה איתי 

      קשה במיוחד עם כאלה שהיו תמיד כל-כך בשבילנו, ועטפו בהמון אהבה. ומצד שני, אולי דווקא אותם הורים נתנו לנו בסופו של דבר את הכוחות בהם אנחנו נעזרים ברגעים הקשים האלה.

       

        6/12/08 15:56:

       

      הגעגוע גובר משנה לשנה ...

      מחבקת אותך

      נשיקה

       

        6/12/08 15:42:

      כואבת איתך.

       

        6/12/08 15:36:

      צטט: האיש ההוא 2008-12-06 07:10:59

      אחת עשרה שנים עברו מאז היא הלכה

      אבל כמו שאת רואה היא לא ממש הלכה כי הזיכרון נישאר

      בטוח שיש עוד זכרונות טובים ונעימים,

      עצוב שככה מסיימים את הכוחות והחיים ,

      וטוב שיש ילדים שדואגים ,סועדים ומלווים.

      אין מילים שינחמו נישאר רק חיבוק

       

       

      הזכרונות הטובים והפחות נעימים הם יומיומיים. מועד הפטירה מחדד אותם.

      תודה.

        6/12/08 11:51:


      אירה , צימררת אותי , מינימום מילים שאומרות הכל.  

       

      חיבוק

        6/12/08 09:23:

      אירה יקרה,

      אני מרגישה את הכאב בכל מילה, כאילו זה כאן ועכשיו...

      ואולי זה שלי, מהחוויה הפרטית שלי...

      בכל מקרה, תודה.

      *

        6/12/08 08:27:

      צטט: ron0000 2008-12-06 08:12:16

      קשה לקבל את העובדה שהורינו שותקים, דוקא כשהכי זקוקים להם

      "שתיקה סופנית"

      אקח את זה איתי 

       

      גם אני לוקחת את השתיקה הסופנית.

       

      אירה, לכדת תחושה חמקמקה בכמה משפטים.

        6/12/08 08:12:

      קשה לקבל את העובדה שהורינו שותקים, דוקא כשהכי זקוקים להם

      "שתיקה סופנית"

      אקח את זה איתי 

        6/12/08 07:10:

      אחת עשרה שנים עברו מאז היא הלכה

      אבל כמו שאת רואה היא לא ממש הלכה כי הזיכרון נישאר

      בטוח שיש עוד זכרונות טובים ונעימים,

      עצוב שככה מסיימים את הכוחות והחיים ,

      וטוב שיש ילדים שדואגים ,סועדים ומלווים.

      אין מילים שינחמו נישאר רק חיבוק

       

       

      פרופיל

      אירה ג
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      קהילת משפחה וילדים

      קהילת משפחה וילדים

      אירה ג