ינשופי התודעה לופתים בציפרניים את הממשות הנלווית לענפי העץ, ומנצלים לילות פחות בהירים כדי לחשוב לאורן של קרניים מרככות על קצוות הדברים שצבעיהם יכולים לזלוג זה לתוך זה ומתארם יכול להתמזג. התבוננות ערה אך שקטה. העופות הדורסים הליליים קופאים בהמתנה ללכוד את התנועה. אורבים לתזוזה. רטט כלשהו יעבור ויפר את האיזון. כאן ועכשיו לנצח, ישנה רק ההמתנה, הריפיון שמאפשר את ההידרכות. יש מקרים של בועיות שעולות מקנה הנשימה. עיניים מצויירות של נוצות טווסים מדגדגות את הגרון החרוך שמודלק כבר בהצטננות אל-חזורית. זה קורה כאן ועכשיו, לנצח. מי שמשחק כך עם הגבולות שלו, צריך לחיות ביישוב סְפר או על אי. עליו לצאת ולבדוק כל יום: הקלו המים? האם חשפו והרחיבו את שטח היבשה? שכן אז זהו רווח נקי לאנשי החול. קו החוף מתפתל ומצייר גבולות חדשים, דינמיים. ואת המגדלור צריך מדי פעם להעביר הרחק מהגלים הנשברים על הסלעים לתוך היבשת למשך מאה שנים לפחות. זאת אטרקציה לתיירים שמבקרים בקיץ. ללכת על קו החוף. כאן ועכשיו לנצח.
|
