כותב לי שורות ארוכות,

בלתי ידועות,

ידידותיות.

אני, בשורות מעט

בעיטור של שיר ומילה אחת.

--

שולח שוב מילים לאיבוד

אל קצה העולם,

ממקום חם.

אני, 

כאן,

מעט, 

מתבשמת ברסיס אחד.

--

"המחוות שלה מאופקות
ושלי עולות על גדותיהן"                (ציטוט מהריקוד המוזר של הלב/רונה קינן)

בהיפוך סוער

התחלפו היוצרות

ונדמה שיגמר. 

--

רושם איורים

לא דומים

מנער את עפרונו ברבים.

אני, רק בקו

במשיכה קטנה אחת.

מתמזערת לתמונת משכית לבד.