כותרות TheMarker >
    ';

    Velvet Underground

    במעמקי הביצה, הברנז'ה ותעשיית התקשורת. כל מה שצריך לדעת על המנגנונים שמפעילים את גלגלי הדפוס וקורי הרשת

    ארכיון

    0

    אצבעות שחורות 5.12.8

    54 תגובות   יום שבת, 6/12/08, 09:56


     "חברון תתפוצץ יום אחד, היא תהיה המקום שבו תיאלץ מדינת ישראל להתמודד עם עתידה, בין חילוניים שמנסים לבצר חיים שפויים לבין קיצוניים שלא יבחלו בשום דבר, גם לא בפוגרום נגד ערבים ולא בתקיפת חיילים יהודים".
    מתוך הספר "מלון פלשתינה", רן אדליסט ורון מיברג, ינואר 1986 

    (תודה לבועז כהן ולג'רונימו)



    והנה היום הם מבטיחים שיגיבו בזמנם החופשי.

    אבל יש גם מתנחלים אחרים.
    ומרים כהן בילתה אף היא בחברון.

    כותרות היום שאחרי
    מקור ראשון
    "מהלך ההידברות של ברק עם המתנחלים התברר כתרגיל הסחה
    ליל התנגשויות ביו"ש אחרי הפינוי המהיר בחברון"
    מש: "לראשונה: חיילים ירו כדורי גומי על מפגינים יהודים * מפגינים ושוטרים נפצעו * מאבטח יהודי פצע ביריות שני פלשתינים * פעילי ימין חסמו צמתים משני צדי הקו הירוק * שר הביטחון: 'פעלנו כמתחייב במדינה חפצת חיים"

    מעריב
    כות: "אחרי הפינוי: גל אלימות נגד הפלסטינים
    מסע נקם"

    כל כותביו  נוזפים בנוער הפרעות, כמו שתבעו שלח ודרוקר.

    סרטון של בצלם מתעד מתנחל היורה בשני פלסטינים מטווח קצר; תצלום של כלי נשק בו השתמשו המתנחלים נגד החיילים: תפוח אדמה שנעוצים בו מסמרים ארוכים.

    ידיעות
    "הפינוי והנקם
    השקט היחסי של פינוי בית המריבה נגמר כאשר עשרות אנשי ימין תקפו פלסטינים בחברון * כוננות גבוהה הוכרזה ברחבי הגדה"


    שער  7 ימים
    הוא חיים סבן.
    הו, באמת תשאלו למה? הרי כותב אבנר הופשטיין בעצמו בכתבה: "סיפור ההצלחה המדהים של סבן סופר  כבר עשרות פעמים, אבל מעורר השראה כל פעם מחדש, בארץ ובארה"ב"
    אז מה, אנחנו פה בשביל ההשראה? גם, כי הנה הוא מסביר "איך ניצל בנס מהמשבר הכלכלי העולמי" וגם מתכוון לרוץ לפוליטיקה, וגם מספר על "פורום סבן" שתכף יתכנס. אה נו, עכשיו הכל ברור.


    נוהל המשך בע'

    הארץ שינה את נוהלי "המשך הידיעה בע'". מעכשיו, ראשית הידיעה מופיעה בעמוד השער, ובעמוד הרלוונטי מופיעה כל הידיעה, כולל החלק שכבר הופיע בשער. משונה.


    אורלי וילנאי
    בסיפור מדהים, איך מתעלמת הפרקליטות לאורך זמן משוטר שסרח.
    מצד שני, השוטר פוטר, ווילנאי מתקוממת על כך שקיבל דמי אבטלה.
    לא הבנתי את החוק: זכותו של אדם לקבל דמי אבטלה מותנית בנסיבות שבהן פוטר?

    כנס אילת לעיתונות
    נו, לא נגמר, מה לעשות
    הידיעה הזו, על המעורבות של מפעל הפיס בכנס לוקה בחסר ולא ברורה לחלוטין.
    ראשית, הספרים שהיו ב"ספריה", כמו שהיא מכונה פה, חולקו לעיתונאים במתנה. זאת אומרת, בכל חדר במלון, לכל עיתונאי הייתה ערכת שי מטעם אגודת העיתונאים. בין היתר היה במעטפה קופון, שכשנתת אותו לדיילות מפעל הפיס, יכולת לבחור בתמורה ספר (אני לקחתי את "תאונות" של יעל הדיה).
    לא רק זה: מפעל הפיס הוא זה שתרם את ארבע עמדות המחשבים הניידים עם המודם הסלולרי, שהעניקו לנו גישה לאינטרנט במשך עשר שעות ביממה, במהלך ימי הכנס.
    לא זו אף זו: מפעל הפיס לא היה הספונסר היחיד של האירוע: האחרים היו מכבי שירותי בריאות, אגד שירותי תיור ובנק דיסקונט. כך שאם כבר מתלוננים על הספונסרים, מחשש שהעיתונאים יהיו חומלים כלפיהם בעתיד, אנא, ציינו את כולם.

    TimeOut מבטיח
    השבוע סקס, בשבוע הבא סמים, ואחר כך רוקנרול. באמת תודה רבה.
    אין לי מושג מה מטרת הגיליון הזה, או למה תצלומי תקריב גניקולוגיים, או פורנוגרפיים, תלוי מה מעניין אתכם, מעטרים אותו. אני תוהה אם כל העובדים בעיתון, שיש להם ילדים קטנים בבית, או לא ממש קטנים, יסתירו מפניהם את העיתון? או שכולם מתנהלים בתל אביב בטבעיות עם תמונות המתארות יחסי מין מפורטים ואיברים זקורים ופעורים והכל קשור וכשיר בחינוך המיני?
    או שאומרים לילדים שזה עיתון לגדולים?

    ואם ילדים בני 12 קונים את העיתון בדוכן העיתונים, זה בסדר? לא, כי אני רוצה להבין.
    כן, ברור, כולם יכולים לגלוש לכל אתר פורנו שהוא, שמעתי על זה. אבל זהו, לא צריך יותר לגלוש וגם לא לקנות חוברות פורנו, מספיק לקנות טיים אאוט.
    ולא, אין לי שמץ של מושג מה רצה לומר מאמר המערכת, שמסביר למה אנחנו עוסקים בשלושה גליונות בסקסמים ורוקנרול:
    "...מלכתחילה נדמה היה כי הסיבה העיקרית לחיבור בין שלושת הגורמים היתה ההתחזקות ההדדית שלהם זה מזה. בלי סמים, רוקנרול הוא בסך הכל מוזיקה. איתם הוא כבר סגנון חיים. בלי רוקנרול, סקס חופשי הוא הפקרות, איתם הוא שחרור מיני. בלי סקס, רוקנרול הוא נחלתם של חבורת גברים שעירים הסובלים מעודף אגרסיות, איתו הוא השאיפה של כל טינאייג'ר שפורט על גיטרה".
    סלחו לי, נשגב מבינתי.


    7 לילות

    הודו לאדוני
    אני לא מליצת יושר של הודו. ואם להודות בפה מלא, עדיין לא הייתי שם. אבל הקטע מלא השטנה של תומר קמרלינג על הודו ב-7 לילות ממש לא ברור.

    ראשית, הוא תוהה "מי אחראי על ההודעות האלה, שמזהירות ישראלים מפני ביקורים במקומות גרועים". לא מבינה, בשביל מה להציג את עצמך כאהבל, כבור, או כמי שלא אכפת לו מי מוציא את ההודעות? הרי כל ישראלי יודע שהמטה לביטחון לאומי/משרד החוץ מדווחים על אזהרות מסע. ואם אתה לא יודע, שאל, גגל, למה להציג את הדברים כסתומים?


    אחר כך קמרלינג מתלונן על ש"החיים האמיתיים של צעירים ישראלים, שגם ככה מקבלים שנתיים-שלוש ביציאה, מתחילים היום לא שנתיים-שלוש אלא ארבע-חמש אחרי אלה של צעירים ממקומות אחרים - וזה עוד התרחיש האופטימי"
    אלא אם הטקסט הזה הוא פרודיה, אני לא מבינה את קמרלינג: מהם החיים האמיתיים? לימודים באוניברסיטה כשהם מבולבלים וסמוכים על שולחן ההורים? חתונה בגיל 22 עם משכנתא עד השמיים, חובות והולדת ילדים כשהם עדיין לא מבינים מימינם ומשמאלם? או שמא עבודה בסדנאות יזע של כל מיני כלי תקשורת? מה זה "החיים האמיתיים", לעזאזל, ומיהו האדם האחד שיקבע מהם?
    והאם הודו היא רק סמים ורסטות? לא שמעת על עוד ערכים או גילויי תרבות במדינה הזאת? מה זה ההתנשאות הזו? הרי זה בדיוק מה שאפשר לומר על תל אביב - כלומר הורים יכולים למנוע מילדיהם בפריפריה מלהגיע לתל אביב מאותן סיבות בדיוק.
    מה רע בהכרת תרבות אחרת, בעצמאות, ובדאגה לעצמם באותו טיול-אחרי-צבא?

    אני מקווה רק שבתו בת הארבע או שלוש, עליה הוא מדבר בקטע, ושאת מוחה הוא רוצה לשטוף, תמרוד בו כך, שהוא יצטער על כל מילה שיוצאת מפיו היום.

    רנין רנין

    ראו מה זה. שבועות פמפמו מדורי הברנז'ה על דו קרב בין ידיעות לקשת אפרופו כתבת "הפח הגדול", והנה, איפה מתפרסם ראיון עם רנין (רז שכניק)? ב-7 לילות. אה, זה לא ראיון ראשון. ביום ראשון, בתוכנית הבוקר של קשת, שודר ראיון, כלומר שיחה של כחצי שעה עם רנין. חשבתי שאני מדמיינת, אבל לא. את כל סידורי הבוקר שלי גמרתי באותו יום, ורנין עוד ישבה לה שם, ליד השולחן. והנה עכשיו, שוב. מה שמדהים זה שהיא לא מככבת בשער, אלא דווקא ליאור שליין (??). אז אולי זה העונש: נתתם לנו ראיון עם רנין, אבל לא תקבלו שער.



    הלו, זה רדיו? כן

    אמנם את אתמול פספסתי, אבל למען תדעו לשבוע הבא:
    שישי ב-12:00, התוכנית החדשה של ידידה מאיר וסיון רהב מאיר, סופשבוע זוגי.
    התוכנית היא חלק משישי החדש בגל"צ: ב-11:00 עודד מנשה עם קולה של אמא, ב-13:00 הפסקול הישראלי, ב-14:00, הארצי, ובין 15:00-17:00 שמעון פרנס.


    יהודה נוריאל יתארח במוצאי שבת, 23:00-01:00  ב-88FM לפרק ראשון בסדרת סיכום השנה, "בציר 2008", שעורך ומגיש בועז כהן. נוריאל כותב ביקורות מוזיקה בידיעות. כהן חזר השבוע לפרסם מדור מוזיקה בתרבות מעריב
    עוד שת"פ בין שני העיתונים.


    נשים נשים

    עוד כתבה מאלפת על פערי השכר בין נשים לגברים.

    רק מה, לא מצאתי את פתרון התעלומה שבפסקה הראשונה, גם אחרי קריאה מדוקדקת של הכתבה:
    "שתי עובדות: האחת - נשים בשירות המדינה משתכרות כ-20% פחות מגברים, על פי נתוני הממונה על השכר במשרד האוצר. השנייה - הממונה על השכר במשרד האוצר אומר שאין אפליה בין נשים לגברים בשירות המדינה. הניסיון להבין איך מתיישבות שתי העובדות האלה שופך אור על מצבן המתעתע של נשים בשוק העבודה. יותר מכפי שהן מתמודדות עם תקרת זכוכית, הן לכודות בצוואר בקבוק".


    תרבות מעריב
    ליטל בית יוסף מראיינת את לירון לבו. זאת אומרת, מנסה. הוא לא משתף פעולה. היא מתעצבנת, הוא מתעצבן.
    הכתבה, בה מוכיח לבו למה מגיעות לו שאלות יותר טובות מאלו שנשאל, פרושה על פני כפולת עמודים. היא מצוינת כחומר לסטודנטים לתקשורת, איך לא לעשות מה, אבל ככתבה בעיתון? מבישה.


    גם תרבות אי'ל בלוג כתבה על כך.


    בלוגלנד
    מוסף הארץ
    מדווח על בלוג פרסום חדש, pookreport, שיקרע את הצורה למשרדי הפרסום. סבבה. לכו על זה.
    אני רק כמה הערות:
    להתחיל עם "גללי פרסום", "עמוס דרעק" ו"פוקים". זה לא טוב.
    בכלל, עיסוק אנאלי אובססיבי אף פעם לא מריח איי-איי-איי.
    מה שעוד מטריד: הפוסט האחרון פורסם ב-26 בנובמבר וזה שאחריו פורסם היום (ליתר דיוק שניים), כנראה בגלל הכתבונת בהארץ.
    אז זהו, התמדה, התמדה, התמדה. בטח בעניין כה דינמי, כמו פרסום.


    לבני Zipi!
    וידיאו-פוסט חדש.



    ח"ח
    לכתבה על רוצח עליזה שגריר (רונן ברגמן, 7 ימים)
    ועל הטיפול בפזורה הבדווית (שחר גינוסר, 7 ימים)


    טילדה סווינטון היא בהחלט אישה אהובה, אבל הסרט של האחים כהן, "לקרוא ולשרוף" אינו חדש, ככתוב בכותרת המשנה.

    הוא יצא בארצות הברית לפני כמעט שלושה חודשים ובישראל לפני כחודשיים.

    ו-ורושקה, גיבורת "יצרים", מהסרטים של חיי. למרות שזה בטח עלול להיות קשה, הייתי רוצה לראות תמונה שלה היום, כשהיא כבר כבת 70.
    זאת ועוד: מן הראוי היה לשאול אותה איזושהי שאלה על אנטוניוני, על הסרט, על דייוויד המינגס, שמת לפני כמה שנים (ולא להסתפק במשפט אחד על כרזת הסרט).


    לחם עבודה
    זאב חספר (גל"צ, חדשות, ידיעות, ynet, ערוץ 10, נענע10) עוזב את מנכ"לות האתר וחוזר לערוץ 10 כסמנכ"ל ניו מדיה.

    נועה אסטרייכר, מנהלת הבלוגייה של תפוז נאלצה להיפרד ממשרתה. חבל, היא בהחלט יכולה הייתה לתרום לא מעט שם.

    ועבודה, משהו?

    מבין  125 העיתונאים היושבים כעת בכלא, מסיבות הקשורות לעבודתם, 56 הם עיתונאי און-ליין (בלוגרים, כותבים ועורכים). זהירות!



    VTV
    די מצחיק היה לראות את ג'ודי ניר מוזס שלום מבקשת לשנע אשכנזים עילגים לבית האח הגדול.
    אני בעד, ויש לי מועמדת (אולפן שישי, ערוץ 2, הכתבה על סילבן שלום).

     

    פרופ' עילם גרוס, האיש שהביא לנו את המפץ הגדול, יתארח היום (מוצ"ש) בשבע בערוץ 1, בתוכנית חדשה הנקראת שווה מחשבה, ובה הוא שר ומדבר עם ערן צור.


    התיקונים
    "במאמר המערכת 'מתבקש שינוי דרך' (שלישי, 2.12) נפלה טעות: אחרי הבחירות ב-77' אמר יצחק בן אהרון, כי הכרעת הרוב שגויה ולא שיש להחליף את העם, כפי שנכתב".

    (הארץ)

    איתן הבר מתנצל בפני כתב בחדרי חרדים.
    "מוטב היה שיישאר על המסלול במומבי", כתב הבר על הק' לייבוש טיטלבוים הי"ד, לאחר שהביא עובדות מסולפות. ל'בחדרי חרדים' אומר הבר: "עשיתי טעות ואני אתנצל על כך"

     


    אחח, אוצר המילים
    מעריב עסקים זימן את כותביו להתמודד עם המצב החדש. ליאת תימור ויעל פז-מלמד, השתמשו באותו ניסוח, טקסט ליד טקסט, שכם ליד שכם:
    תימור: "כינסתי את עצמי לישיבה דחופה. אין ברירה, חייבים לחסוך"
    פז-מלמד: "כינסתי בדחיפות ישיבת חירום עם עצמי וקיבלתי החלטה פה אחד: צריך לחסוך"
    האם זו אשמת הכותבות שחושבות  the same, או אשמת עורכ/ת לא יצירתיים במיוחד או לא מרוכזים במידה?

     


    בלוגלנד

    נועם שיזף, כתב מעריב, פתח בלוג, ובאנגלית. בענייני השעה.

     


    עמיר מהשיר
    שכבר מזמן כלום פה לא משאיר,

    כתב לי פוסט מחווה, שהותירני עם פה פעיר.

     


    לפני פיזור
    צניעות
    "... אני מבין בשירה הרבה יותר מהרושובסקי (ואגב, גם יותר מכל אדם אחר עלי אדמות)"
    מנחם בן, תרבות מעריב


    vlvtunderground@gmail.com

    דרג את התוכן:

      תגובות (53)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        19/4/10 13:00:

      ממליץ בחום על האתר של שחורות כל מיני אתרים לא מביאים סרטי סקס כמו שפה יש .

       

      אביזרי מין הכי טובים ומיוחדים ! 

       

      http://www.black-sex.co.il 

        30/12/08 20:07:

      מעניין שארגון כמו  מכבי שירותי בריאות נותן חסות לארוע כזה
        10/12/08 09:37:

      קצת באיחור, אבל בכל זאת ננסה לשפוך אור על הסוגיה:

      "שתי עובדות: האחת - נשים בשירות המדינה משתכרות כ-20% פחות מגברים, על פי נתוני הממונה על השכר במשרד האוצר. השנייה - הממונה על השכר במשרד האוצר אומר שאין אפליה בין נשים לגברים בשירות המדינה. הניסיון להבין איך מתיישבות שתי העובדות האלה שופך אור על מצבן המתעתע של נשים בשוק העבודה. יותר מכפי שהן מתמודדות עם תקרת זכוכית, הן לכודות בצוואר בקבוק".

       

      יש הבדל בין פער לאפליה - אפליה דורשת פעולה אקטיבית ומכוונת ליצירת פער.

      למשל, אם נשים מגיעות לשירות המדינה עם הכשרה פחות טובה משל גברים - סתם בשביל הסטראוטיפ, נשים עם תואר בספרות וגברים מהנדסים - אז יווצר פער בשכר גם אם לא נעשית אף פעולה מפלה, והיחס לגברים ונשים הוא זהה לחלוטין.

      אני לא מכיר נתונים לגבי שירות המדינה, אבל לגבי שוק העבודה בכלל הטענה הזו לא נכונה - גם כשמשווים נשים וגברים באותם תפקידים, עדיין יש פערי שכר משמעותיים (גם אם פחות מאשר בלי ההשוואה).

        8/12/08 21:08:

      צטט: צפוןגולי 2008-12-08 11:27:25


      לעיתונאית הבכירה קרן נוייבך, לקבל ברכה, כמו שקיבלת היום מהרב גרוסמן אנשים הופכים עולמות...הפכת ,ברכות.

      תודה:) לצג הבכיר על ההארה.

       

        8/12/08 11:27:

      לעיתונאית הבכירה קרן נוייבך, לקבל ברכה, כמו שקיבלת היום מהרב גרוסמן אנשים הופכים עולמות...הפכת ,ברכות.
        8/12/08 11:24:

      קראתם? בלה מונד כתבה (מתורגמת בהארץ): בובליל ראש ממשלת יזראל!!.. לה מונד דיה...
        8/12/08 11:19:

      צטט: דניאלה לונ 2008-12-07 14:30:25

      פוסט מצוין. תודה דבורית.

      זוטא ממש, אבל ממש לא חשובה: כשג'ודי דיברה בכתבה מאחורי גבו המסוקס של סטיב היושב במטבח, אפשר היה לראות את החרדה על פניו. כשהיא גמרה לדבר - רפו פניו בהקלה. ושוב: חרדה - הקלה, חרדה - הקלה. כך גם נראה ביבי כששרה מדברת. סליחה, אבל הייתי חייבת. 

      גם אני שמתי לב, שלא לדבר על הילד שישב וקרא עיתון מרוב מבוכה...מזל שהחברים שלו רואים האח הגדול בזמן הזה, ולא יצחקו עליו למחרת בכיתה...

       

        8/12/08 06:56:

      צטט: אבי לן 2008-12-08 00:18:26

      הפוסט של עמיר הותיר גם אותי פעור פה...

      עד שנזכרתי בקינואה

       הפכתם את הקינואה קרדום לחפור בה.

       

        8/12/08 00:18:

      הפוסט של עמיר הותיר גם אותי פעור פה...

      עד שנזכרתי בקינואה

        7/12/08 22:36:

      צטט: מיכל פרנקל 2008-12-07 19:09:50

      אני רוצה לראות את ההורה שלא יתפתל. את מוזמנת לדפדף.

      את לא רוצה לדעת ליד מי הקלקתי על הקישור בפעם הראשונה בפיזור הדעת, והקלקתי מיד על סגירה...

       I rest my case

       

        7/12/08 19:09:

      צטט: velvet 2008-12-06 16:22:11

      צטט: מיכל פרנקל 2008-12-06 16:19:09

      והערכתי כל כך את אברי כשאמר שההחלטה שלו/שלהם עם האחד מול מאה היתה לעשות טלויזיה נקיה, כזו שההורים לא צריכים להתפתל מול המסך כשהם רואים אותה עם הילדים.

      אני לא יודעת אבל, אולי הורים כבר לא כל כך מתפתלים היום.

      היי! מישהו שם מתפתל עדיין? חוץ ממני?

      אני רוצה לראות את ההורה שלא יתפתל. את מוזמנת לדפדף.

       

       

      את לא רוצה לדעת ליד מי הקלקתי על הקישור בפעם הראשונה בפיזור הדעת, והקלקתי מיד על סגירה...

       

       

        7/12/08 16:44:

      צטט: velvet 2008-12-07 16:23:42

      צטט: עדו טל 2008-12-07 15:30:07

      "לחם עבודה
      זאב חספר וכו'

      זה ממש מסוג הדברים שאני לא רוצה לעשות בהם סדר. התפטר, התפוטר, פוטר, אלו גרסאות מאוד נזילות בין הצדדים תמיד, והדעות ממילא חלוקות. כך שאני לא רואה שום צורך ולא צורה שום אורך, להכריע.

       

       

      טוףףף..

       

      או שיודעים - או שלא.

      (וזה באמת לא בעיה שלך.. :-)

       

       

        7/12/08 16:23:

      צטט: עדו טל 2008-12-07 15:30:07

      "לחם עבודה
      זאב חספר (גל"צ, חדשות, ידיעות, ynet, ערוץ 10, נענע10) עוזב את מנכ"לות האתר וחוזר לערוץ 10 כסמנכ"ל ניו מדיה..."

      נו.. ודווקא ממך הייתי מצפה "לעשות סדר" בין הדיווחים המעומעמים משהו והגרסאות השונות בין העיותנים (היום: יום א'): התפוטר? פוטר או התפטר?

      לא שזה חשוב, אבל זה מעניין..

      זה ממש מסוג הדברים שאני לא רוצה לעשות בהם סדר. התפטר, התפוטר, פוטר, אלו גרסאות מאוד נזילות בין הצדדים תמיד, והדעות ממילא חלוקות. כך שאני לא רואה שום צורך ולא צורה שום אורך, להכריע.

       

        7/12/08 15:34:


      "די מצחיק היה לראות את ג'ודי ניר מוזס שלום מבקשת לשנע אשכנזים עילגים לבית האח הגדול.
      אני בעד, ויש לי מועמדת (אולפן שישי, ערוץ 2, הכתבה על סילבן שלום).

       

      אנדרסטייטמנט של השנה.... 

        7/12/08 15:30:

      "לחם עבודה
      זאב חספר (גל"צ, חדשות, ידיעות, ynet, ערוץ 10, נענע10) עוזב את מנכ"לות האתר וחוזר לערוץ 10 כסמנכ"ל ניו מדיה..."

       

       

      נו.. ודווקא ממך הייתי מצפה "לעשות סדר" בין הדיווחים המעומעמים משהו והגרסאות השונות בין העיותנים (היום: יום א'): התפוטר? פוטר או התפטר?

       

      לא שזה חשוב, אבל זה מעניין..

        7/12/08 15:26:

      נוהל המשך בע'

      הארץ שינה את נוהלי "המשך הידיעה בע'". מעכשיו, ראשית הידיעה מופיעה בעמוד השער, ובעמוד הרלוונטי מופיעה כל הידיעה, כולל החלק שכבר הופיע בשער. משונה.

       

      דווקא מעולה. במקרה של "הארץ": עד שמדפדפים את ה"סדינים" - יש נטיה לשכוח מה אתה בעצם מחפשים....

        7/12/08 14:40:
      אורט+דניאלה-תודה!
        7/12/08 14:30:

      פוסט מצוין. תודה דבורית.

      זוטא ממש, אבל ממש לא חשובה: כשג'ודי דיברה בכתבה מאחורי גבו המסוקס של סטיב היושב במטבח, אפשר היה לראות את החרדה על פניו. כשהיא גמרה לדבר - רפו פניו בהקלה. ושוב: חרדה - הקלה, חרדה - הקלה. כך גם נראה ביבי כששרה מדברת. סליחה, אבל הייתי חייבת. 

        7/12/08 11:54:
       תודה, נהניתי מאוד לקרוא.
        7/12/08 11:31:
      ספקטור הייתה חולה, מותר לה :)
        6/12/08 21:06:


      נראה לי שהיתה זו ההערה על רנין בולוס שגרמה לי לקחת את "7 לילות" ליד, ומייד כקונטרה אחזתי בשנייה ב"סופשבוע".

      מה יש לומר, הופתעתי לטובה - מינון החומרים הבלתי קריאים ירד ל-70% בלבד.

       

      במומלצים 7: הראיון עם בולוס, הראיון עם ליאור שליין, הדואר הרשום של קובי פרץ לנינט, אנציקלופדיה בריטניקה ספירס והאייטם הסמי-קולנועי "הכיסא נמוך מדי".

      בתהיות 7: מה זה הדבר התמוה וההזוי שיהודה נוריאל ניסה לספק על ירושלים?

       

      במומלצים סוף: הראיון המשותף של ברקו וארבל, הראיון עם כוכי מרדכי שמצליחה לצאת אינטליגנטית, כנראה שהיא באמת כזו, חלקים מהראיון עם ברדוגו, בעיקר אם קוראים אותו מהסוף להתחלה.

      בתהיות סוף: מה עובר על יהונתן גפן, עד לאן תידרדר ליאורה (כזו מדור רכילות משמים עם אנשים שלא מעניינים אף אחד לא נצפה בו כבר שנים, ואני עוקבת!), ומה זה הטור המופרך של אודטה.


      ומחוץ להשוואה: למה לא היה טור של ספקטור?

        6/12/08 19:05:

      צטט: st_s 2008-12-06 11:43:08


      לילינקה למה להתעצבן, למה?

      מנחם בן מסתכל על העולם מתוך העיניים שלו ומנתח אנשים לפי הדרך בה הוא היה מתנהג, כולה הביקורת והאמירות האלו מעידות יותר מכל עליו עצמו.

      והרשיני לחזור על מה שסבתא שלי היתה אומרת במקרים כאלו: "אוס געזוקט" (או משו כזה) שזה אומר "אז הוא אמר".

       

      ואגב, כמה אני אוהבת שבמסווה ביקורת ספרות (או כל ביקורת אחרת) עושים ביקורת אישיות ושולחים לחלל האוויר אבחנות פסיכולוגיות.

      אני לא מאמין למילה אחת שמנחם בן כותב.

      מוטב שיעמוד מול הראי וישאל את עצמו אם הוא מאמין לעצמו.

        6/12/08 18:21:

      צטט: rivka preisler 2008-12-06 17:55:27
      גם אני הסתקרנתי לגבי ורושקה אז גיגלתי.

      אמנם תמונה מ-2002, אבל בהחלט ניתן לקבל מושג.

      כפי שחשבתי.

       

       

        6/12/08 18:20:

      צטט: ליאת z 2008-12-06 17:58:56

      עבודת עריכה טובה בדרך כלל השתבשה לאחרונה, משום מה, אולי בגלל שאמיר בן דוד שינה טייטל לאיזה עורך-על או משהו.

      כן, אמיר בן-דוד פרש לפני כמה חודשים. לא זוכרת כמה. העורך הוא איתי ולדמן.

      כוס, זין, לגמור וכאלה...וואלה, זה לא סקסי זה סקס דוט קום.

      לא עשה לי כלום עם כלום חוץ מפיהוק גדול אבל לישון טוב זה לא מעט.

      כן, לישון זה חשוב.

       

        6/12/08 17:58:


      מחבבת אני את טיים אאוט בדרך כלל על דרכו הקלילה לייצר מציאות תל אביבית נעימה. לעיתים אף נעימה מהמציאות עצמה.

      עבודת עריכה טובה בדרך כלל השתבשה לאחרונה, משום מה, אולי בגלל שאמיר בן דוד שינה טייטל לאיזה עורך-על או משהו.

      אני גם בעד סקס. מאד אבל גליון זה לא עסק בסקס, לצערי. סקס אמור לרגש, לא?

      כוהנת הסקס הגדולה עאלק, המוכרת לאיזה 150 איש, נראתה לי כמו בדיחה או משהו אבל רגע, היא היתה אשתו של איתמר בן כנען, איזה גורו מוזר של 50 איש בעיר שעונדים משקפי קרן ומרגישים בברלין. אבל היא מזיינת כמו גבר, וואוו, כמה חדשני. כבר בשנות ה-80 היו כאלה. בחיי.

      תמונות של זיון? וואוו.

      איך תאונני? וואוווו לגמרי.

      כוס, זין, לגמור וכאלה...וואלה, זה לא סקסי זה סקס דוט קום.

      לא עשה לי כלום עם כלום חוץ מפיהוק גדול אבל לישון טוב זה לא מעט.

        6/12/08 17:55:


      גם אני הסתקרנתי לגבי ורושקה אז גיגלתי.

      אמנם תמונה מ-2002, אבל בהחלט ניתן לקבל מושג.

       

        6/12/08 17:53:

      צטט: אסקלנטה 2008-12-06 17:34:34

      kerenshemesh ‏היום 14:34:

      צטט: אסקלנטה 2008-12-06 13:54:44

      הכתוב לעיל גם יכול ללמד כי מה שכתבה ליהי לפיד ששיטת הקאסטות משכנעת ש"החיים האלה לא חשובים, רק העולם הבא, אז אין מה להתאמץ וזה בסדר לסבול..." אינו מדוייק בלשון המעטה. נהפוך הוא, מעשיך בעולם הזה יכולים לגרום לכך שבגלגול הבא תוכל להיוולד לקאסטה גבוהה יותר, ולכן עליך להתאמץ ולעשות את הטוב ביותר שאתה יכול היום.

      זה עדיין לא הופך את שיטת הקאסטות למוסרית או נעימה לבני אדם. עם כל הכבוד לפוסט מודרניזים או לרב תרבותיות.

      לא באתי להגן על שיטת הקאסטות, ואני מסכים אתך בהחלט שזו שיטה שיוצרת עיוותים רבים ואי-צדק (בלי קשר לפוסט מודרניזם או לרב תרבותיות, שלא יודע בדיוק איך הם שייכים לכאן).

      כל שרציתי לומר, בניגוד למה שכתבה ליהי לפיד, הוא כי האמונה ההודית נותנת לך תקווה כי בגלגול הבא תוכל לעלות לקסטה גבוהה יותר אם מעשיך בעולם הזה יצדיקו זאת, וזה מתכון דווקא כן להתאמץ, להקריב למען הכלל ולנסות ולתקן גם את עוולות שיטת הקאסטות.

       

       

      בשמם אנחנו אמורים לקבל או לכבד או להכיל או כל מילה נכבדת אחרת אמונות או מנהגים שהם לא מוסריים בעיננו או לא מקובלים עלינו, זה לא ממש חשוב. ואתה צודק לוגית, אבל גם מה שאתה מציג הוא בתוך השיטה המעוותת הזו.

       

        6/12/08 17:34:
      kerenshemesh ‏היום 14:34:

      צטט: אסקלנטה 2008-12-06 13:54:44

      הכתוב לעיל גם יכול ללמד כי מה שכתבה ליהי לפיד ששיטת הקאסטות משכנעת ש"החיים האלה לא חשובים, רק העולם הבא, אז אין מה להתאמץ וזה בסדר לסבול..." אינו מדוייק בלשון המעטה. נהפוך הוא, מעשיך בעולם הזה יכולים לגרום לכך שבגלגול הבא תוכל להיוולד לקאסטה גבוהה יותר, ולכן עליך להתאמץ ולעשות את הטוב ביותר שאתה יכול היום.

      זה עדיין לא הופך את שיטת הקאסטות למוסרית או נעימה לבני אדם. עם כל הכבוד לפוסט מודרניזים או לרב תרבותיות.

      לא באתי להגן על שיטת הקאסטות, ואני מסכים אתך בהחלט שזו שיטה שיוצרת עיוותים רבים ואי-צדק (בלי קשר לפוסט מודרניזם או לרב תרבותיות, שלא יודע בדיוק איך הם שייכים לכאן).

      כל שרציתי לומר, בניגוד למה שכתבה ליהי לפיד, הוא כי האמונה ההודית נותנת לך תקווה כי בגלגול הבא תוכל לעלות לקסטה גבוהה יותר אם מעשיך בעולם הזה יצדיקו זאת, וזה מתכון דווקא כן להתאמץ, להקריב למען הכלל ולנסות ולתקן גם את עוולות שיטת הקאסטות.

        6/12/08 16:22:

      צטט: מיכל פרנקל 2008-12-06 16:19:09

      והערכתי כל כך את אברי כשאמר שההחלטה שלו/שלהם עם האחד מול מאה היתה לעשות טלויזיה נקיה, כזו שההורים לא צריכים להתפתל מול המסך כשהם רואים אותה עם הילדים.

      אני לא יודעת אבל, אולי הורים כבר לא כל כך מתפתלים היום.

      היי! מישהו שם מתפתל עדיין? חוץ ממני?

      אני רוצה לראות את ההורה שלא יתפתל. את מוזמנת לדפדף.

       

        6/12/08 16:19:


      ובכלל, כל המושג הזה של היציאה לחיים - מה, להיות ילד זה לא חלק מהחיים? אה, העצמאות? אז זהו, שזה באמת כולל את ההחלטה אם אפשר לנסוע להודו או לאנשהו על דעת עצמך.

      ובקשר לטיים-אאוט - דוקא נראה לי סימפטום ולא בעיה, והערכתי כל כך את אברי כשאמר שההחלטה שלו/שלהם עם האחד מול מאה היתה לעשות טלויזיה נקיה, כזו שההורים לא צריכים להתפתל מול המסך כשהם רואים אותה עם הילדים.

      אני לא יודעת אבל, אולי הורים כבר לא כל כך מתפתלים היום.

      היי! מישהו שם מתפתל עדיין? חוץ ממני?

        6/12/08 15:46:

      צטט: sharon epshtein 2008-12-06 15:43:41


      כוכי מרדכי בראיון למוסף סופשבוע מעריב (לא עלה בנרג')
      מתלוננת שלא משנה מה היא עושה (מה היא עושה באמת?!) תמיד יזכרו שהיא היתה אשתו של...
      אולי תתחיל בהחלפת שם המשפחה...זה יעזור

      אבל מצד שני, אז היא תהיה כוכי ....מי??

      ככה זה כשנשים מאמצות שמשפחה לא להן.

       

        6/12/08 15:46:

      צטט: אורי בן-דב 2008-12-06 15:38:33

      צטט: צפוןגולי 2008-12-06 15:08:35

      צטט: אורי בן-דב 2008-12-06 14:55:26

      (ודבורית - כל פעם שאת על מזרן היוגה את גם קצת בהודו.  ובכל זאת - הגיע הזמן לסוע!).  

      ואתה תחלק לנו אדולן כל התקופה?

      רק אני לא הבנתי?

      דש"י לצגית מדוברת: המכורים לבלוג, מה יעשו אם אהיה בהודו, ומי יחלק להם אדולן?

       

       

        6/12/08 15:43:


      כוכי מרדכי בראיון למוסף סופשבוע מעריב (לא עלה בנרג')
      מתלוננת שלא משנה מה היא עושה (מה היא עושה באמת?!) תמיד יזכרו שהיא היתה אשתו של...

      אולי תתחיל בהחלפת שם המשפחה...זה יעזור

      אבל מצד שני, אז היא תהיה כוכי ....מי??

        6/12/08 15:38:

      צטט: צפוןגולי 2008-12-06 15:08:35

      צטט: אורי בן-דב 2008-12-06 14:55:26

       .


      (ודבורית - כל פעם שאת על מזרן היוגה את גם קצת בהודו.  ובכל זאת - הגיע הזמן לסוע!).  

      ואתה תחלק לנו אדולן כל התקופה?

       

       

       

      רק אני לא הבנתי?

       

      ואגב - קשר ישיר בין הציטוט בכותרת על חברון לנסיעה להודו, לא? 

       

        6/12/08 15:13:


      צג ובלאקי, תודה.

      אורי בן דב - נכון. יום יבוא ואסע. עם הלפטופ, ברור.

        6/12/08 15:08:

      צטט: אורי בן-דב 2008-12-06 14:55:26

       .


      (ודבורית - כל פעם שאת על מזרן היוגה את גם קצת בהודו.  ובכל זאת - הגיע הזמן לסוע!).  

      ואתה תחלק לנו אדולן כל התקופה?

       

        6/12/08 14:59:


      הלו, זה רדיו? כן

       

      מחפשים אתונות!!

      אחרי שירון אנוש הביא את אתונה לשישי,(רשב') עכשיו גל"צ מנסים עם שמעון (אתונה) פרנס.

      יכול להיות שיוונית זה המוזיקה היהודית החדשה לכניסת השבת?(כן) (המכבים ביום חמישי).

      העיקר שארצי "עושה שישי" חזר, ולא נגעו ברברותי ספרים, והר סגור, אחרת לא הייתי מדליק נרות.

        6/12/08 14:55:

      הודו היא האתגר הגדול של המערב. לא רק מבחינה כלכלית.

      הודו היא פרדוקס על גבי פרדוקס, ארץ של זוהמה ויופי נשגב, של חוכמה ובורות.  של הבודהא ושל הקסטות, של עוולות ושל אמונות אוטופיות. 

      הודו היא כבר מזמן לא רק הודו: היא מתפשטת. עם כל מזרן יוגה, עם כל אשרם בודהיסטי, עם כל סופר הודי שזוכה ב'בוקר'. 

      הודו זה גם כאן. 

       

      המסע להודו הוא האתגר העצום של הישראליות. 

      מה שקימרלינג לא מבין הוא שהשריטה לא נוצרת בהודו: היא נוצרת כאן, בשלוש שנים של אלימות וכאב. אולי כבר בילדות ונעורים במקום הבלתי אפשרי הזה, שמתנקזים לשירות מסויט במדים.

      הבט על האנשים האלה בחמלה, בן-אדם, אלו הם נערים צעירים שבורחים מהגורל שאנחנו נתנו להם. 

      חשוב - למה הם נוסעים? למה הם שוקעים? למה כל כך רע להם?

      למה כל כך רע לך?

       

      יש בגילויי הישראליות בהודו הרבה מההמקומם, האלים, הדוחה. אבל הרי מי שבילה ברכוזי הישראלים בהודו יודע: אין בינם לבין הודו דבר. הם אינם רואים כלל את מה שמסביבם. אלו שנוסעים לשם רק כדי לקרוס על המזרן ולעשן משהו, לא נוסעים לשם - הם בורחים מפה. והם נושאים עמם את התרבות שלנו: דוחה, אלימה ומקוממת. 

      ממש כמו הכותב הזה: מתנשא על אחת מהתרבויות האנושיות המדהימות ביותר, מסוגל להכליל בכמה מאות מילים הכללות גסות על מדינה שבה יותר ממליארד נפשות, בור לחלוטין בכל מה שהוא מנסה לדבר עליו - מקומם, אלים ודוחה.

      אבל מי שיודע להביט על הניסוי האנושי המדהים הקרוי התרבות ההודית, על התובנות העמוקות שלה, התופעות המקוממות שבה, היופי והסיוט - יודע גם לקחת איתו חוכמה אנושית ושמחה. על כל השאר, ומר קימרלינג ביניהם, יש רק להצטער.

       

      (ודבורית - כל פעם שאת על מזרן היוגה את גם קצת בהודו.  ובכל זאת - הגיע הזמן לסוע!).  

       

       

       

       

        6/12/08 14:50:

      ממממ. פוסט עשיר מאוד הפעם. פוסט מיליונר.
        6/12/08 14:42:


      די מצחיק היה לראות את ג'ודי ניר מוזס שלום מבקשת לשנע אשכנזים עילגים לבית האח הגדול.
      אני בעד, ויש לי מועמדת (

       

       

      שוב    V 

        6/12/08 14:34:

      צטט: אסקלנטה 2008-12-06 13:54:44

      הכתוב לעיל גם יכול ללמד כי מה שכתבה ליהי לפיד ששיטת הקאסטות משכנעת ש"החיים האלה לא חשובים, רק העולם הבא, אז אין מה להתאמץ וזה בסדר לסבול..." אינו מדוייק בלשון המעטה. נהפוך הוא, מעשיך בעולם הזה יכולים לגרום לכך שבגלגול הבא תוכל להיוולד לקאסטה גבוהה יותר, ולכן עליך להתאמץ ולעשות את הטוב ביותר שאתה יכול היום.

      זה עדיין לא הופך את שיטת הקאסטות למוסרית או נעימה לבני אדם. עם כל הכבוד לפוסט מודרניזים או לרב תרבותיות.

       

        6/12/08 13:54:

      7 לילות

      הודו לאדוני
      אני לא מליצת יושר של הודו. ואם להודות בפה מלא, עדיין לא הייתי שם. אבל הקטע מלא השטנה של תומר קמרלינג על הודו ב-7 לילות ממש לא ברור...

      והאם הודו היא רק סמים ורסטות? לא שמעת על עוד ערכים או גילויי תרבות במדינה הזאת? מה זה ההתנשאות הזו? הרי זה בדיוק מה שאפשר לומר על תל אביב - כלומר הורים יכולים למנוע מילדיהם בפריפריה מלהגיע לתל אביב מאותן סיבות בדיוק.
      מה רע בהכרת תרבות אחרת, בעצמאות, ובדאגה לעצמם באותו טיול-אחרי-צבא?


      יפה כתבת ולווט, ובתור אחד שמטייל הרבה בהודו ואוהב אותה אני ממש מתפוצץ כשאני קורא דברים כאלה.

      נכון, בהודו קל להשיג סמים, אבל לא רק שם, והעובדה שיש חבר'ה שחוזרים משם שרוטים אומרת יותר על אותם חבר'ה מאשר על הודו, כפי שיש גם כאלה שיוצאים שרוטים מהשירות הצבאי או ממקומות אחרים.

      הודו היא מדינה-ארץ-יבשת מאוד מאוד מיוחדת, וזאת מעבר להיותה הדמוקרטיה הגדולה בעולם, וזו הסיבה מדוע רבים כל כך נכבשים בקסמיה. כדי לחזק במשהו את דברי הרשי לי לצטט משהו שכתבתי לפני כשנתיים כשהגעתי לבומבי, במסגרת מסע שערכתי בהודו בעקבות הספר "אלוהי הדברים הקטנים" (lametayel.com) :

      "בומביי הענקית מתעוררת לבוקר חדש, ובהבזק אחד מתגלה לך הודו המלוכלכת, המוזנחת, הרעבה, הודו של מקבצי הנדבות ושל החיים בניוול ובחוסר כול, הודו הענייה. כן, אלא שהודו הרבה יותר מורכבת ועשירה ממה שתוכל לראות בהבזק אחד או שניים, כפי שלמדתי בחודשים הארוכים שלי בצפון. דרושים כאן עוד הרבה הבזקים, ועוד הרבה זוויות ונקודות מבט, ובעיקר הרבה סבלנות ואורך-רוח. רק אם אתה מצוייד בכל אלה ובעיקר אם יש לך מספיק סבלנות להקשיב וללמוד תגלה הודו נוספת ושונה, הודו שבצד ההשלמה עם הגורל גם אינה מוותרת ומרימה ידיים. הודו שמאמינה בחיים ובכך שאדם נולד שוב ושוב, כשהתנהגותו במהלך חייו (הקארמה שלו) יכולה להשפיע על סיכוייו להיוולד בגלגול הבא אל קאסטה גבוהה יותר ולחיות בנסיבות חיים מוצלחות יותר. כן, זוהי הודו שגורמת לרבים להירתע מפניה ולהעדיף את העולם הנקי, המסודר, המטופח, ולאחרים לעומתם היא מהווה מקור כוח והשראה. כיצד היא עושה זאת לא אדע, לפלא הוא בעיני. אולי חלק מהתשובה נמצא בדברים שכתב הנרי מילר כי שם, בהודו, "בלב אותה כוורת רוחשת של בני אדם נמצאים שרידיו המפרפרים של עולם אשר היה ויהיה תמיד מהמם"... 

      הכתוב לעיל גם יכול ללמד כי מה שכתבה ליהי לפיד ששיטת הקאסטות משכנעת ש"החיים האלה לא חשובים, רק העולם הבא, אז אין מה להתאמץ וזה בסדר לסבול..." אינו מדוייק בלשון המעטה. נהפוך הוא, מעשיך בעולם הזה יכולים לגרום לכך שבגלגול הבא תוכל להיוולד לקאסטה גבוהה יותר, ולכן עליך להתאמץ ולעשות את הטוב ביותר שאתה יכול היום.

      ובהזמנות זו מילה אחת בהתייחס למה שכתב יודה נוריאל על המטייל הישראלי המכוער בשבוע שעבר.

      ובכן - ההפתעה לטובה הכי גדולה שיש לי בטיולי בהודו הם המטיילים הישראלים. רובם המכריע חבר'ה עלאכיפק, מתעניינים, שואלים, רוצים לראות מקומות, יוצאים לטרקים, משתפים בידע שאספו, יוצרים קשר טוב עם התושבים המקומיים, ישראלים שאני ממש לא מתבייש בהם. 
        6/12/08 12:47:

      תרבות מעריב
      ליטל בית יוסף מראיינת את לירון לבו. זאת אומרת, מנסה. הוא לא משתף פעולה. היא מתעצבנת, הוא מתעצבן.
      הכתבה, בה מוכיח לבו למה מגיעות לו שאלות יותר טובות מאלו שנשאל, פרושה על פני כפולת עמודים. היא מצוינת כחומר לסטודנטים לתקשורת, איך לא לעשות מה, אבל ככתבה בעיתון? מבישה.

      גילוי נאות: לירון לבו חבר וידיד טוב שלי.

      ועכשיו אני מבקש להוסיף שלירון הוא אחד האנשים והשחקנים הרציניים והיסודיים שאני מכיר.

      כשהוא מקבל תפקיד הוא חופר בו ומשקיע בהבנת אופיה ומניעיה של הדמות הרבה מעבר למה שמשקיעים הרבה שחקנים אחרים שאני מכיר.

      זה אולי לא מבטיח לו שהוא יהיה השחקן הכי טוב שיש בין כל השחקנים, אבל זה כן מלמד על כך שמדובר בשחקן רציני מאוד, שמתייחס לעבודתו בשיא הרצינות ולא כחלטורה.

      אני מניח שהציפיה שלו היא שגם כתבים שבאים לראיין אותו יתייחסו למקצועם באותה מידה של רצינות ויסודיות.
       

        6/12/08 12:05:

      צטט: לילי טיילור (שרון) 2008-12-06 10:52:11

      http://www.nrg.co.il/online/5/ART1/820/184.html?hp=0&loc=11&tmp=552
      באופן כללי, אין לי כוח למנחם בן.  לאיש דעות מסוכנות והוא גם רחוק מלהיות ידען גדול וחריף במיוחד.  למה תרבות מעריב ו-nrg מחזיקה כותב כזה? בגלל מספר הצפיות והתגובות. תביאו מישהו שיכתוב "קקי" אלף פעם, וזה ימשוך קוראים. ככה זה.

      הפעם הוא כותב דברי בלע משונים וחסרי אחריות על תרופות פסיכיאטריות (פרוזאק? ממכר? זה מציל חיים! בגלל דעות חשוכות ורקובות כאלה אנשים מסרבים לקחת נוגדי דיכאון שיכולים להציל את חייהם!!) וחוטא בהכללות מסוכנות.  נו, לא חדש.

      אבל הדברים שכתב אודות שי גולדן כל כך מרתיחים.  באמת נראה לך ששי גולדן לא יציל ילד שרכב דוהר מאיים  לדרוס אותו? זו ספרות, מנחם בן, זו ספרות.  הלכי נפש, דמדומים רגשיים, הגיגים, תרשימי זרימה של חרדה וזעם, אבל זה לא הופך את כל זה למציאות ברורה וגורפת.  אם נשרטט את המפה הנפשית שלך, לא נגלה שם בורות עמוקים ואפלים?  זו ספרות! היא פותחת את תת ההכרה וההכרה כמו מניפה!  כשיונה וולך כותבת שמפלצת האיילה עלתה על גג ביתה, זה לא אומר שהיא באמת הייתה שם וצריך להזמין מכבי אש כדי להוריד אותה.

       חשבתי שזה לפחות הדבר היחיד שבו אתה קצת, טיפ טיפה, מבין. ספרות, נימים נפשיים עדינים, עניינים כאלה.

       

      נכון מאוד. ניסחת היטב את תחושתי בזמן הקריאה.

       

        6/12/08 11:55:

      צטט: velvet 2008-12-06 10:33:45

      צטט: hsro 2008-12-06 10:33:08


      גם ליהי לפיד כתבה על הודו. עוד נקודת מבט מעניינת.

      את יכולה להרחיב?

      "בדרך התוודענו אל שיטת המעמדות ההודית, המקבעת כל אדם במעמד אליו נולד, בלי יכולת להתקדם בחיים. שיטה שהתאפשרה בזכות דת מניפולטיבית ששכנעה את האנשים שהחיים האלה לא חשובים, רק העולם הבא.  אז אין מה להתאמץ. וזה בסדר לסבול. לסבול ולהוליד ילדים לסבל, להוליד אותם בידיעה שגם להם ולילדיהם יהיה רק רע.

      שיטה מטורפת המעמיסה את הרחובות בילדים עירומים, רעבים ונכים. עוד ועוד. בכל מקום. בכל פינה.... ילדים רעבים לא נראים מאושרים. אולי על החוף בגואה, בשקל ליום, עם קצת עזרה כימיקלית, אפשר להתעלם מזה, אבל לא כשיש לך ילדים בבית..."

       

       

       

        6/12/08 11:48:


      לגבי טיים אאוט, יצא לי לעיין בו כמה פעמים. עיתון מופלץ להפליא. לפי נתוני החשיפה למיניהם, אף אחד לא קורא אותו, אז הם יכולים לעשות ככל העולה על רוחם - כולל לנסות להעלות את הרייטינג בעזרת פורנו, כמובן.

      הטקסט האידיוטי על סקס, סמים ורוקנרול הוא מאוד ישראלי. הבעיה היא שאפילו בסבנטיז, באלבניה, היו זורקים אותך משיעורי תקשורת אם היית קשקש שטות כה עילגת על דברים שאתה לא מבין בהם. עמית שהם לפחות עשה את זה עם חן מינימלי 

        6/12/08 11:43:


      לילינקה למה להתעצבן, למה?

      מנחם בן מסתכל על העולם מתוך העיניים שלו ומנתח אנשים לפי הדרך בה הוא היה מתנהג, כולה הביקורת והאמירות האלו מעידות יותר מכל עליו עצמו.

      והרשיני לחזור על מה שסבתא שלי היתה אומרת במקרים כאלו: "אוס געזוקט" (או משו כזה) שזה אומר "אז הוא אמר".

       

      ואגב, כמה אני אוהבת שבמסווה ביקורת ספרות (או כל ביקורת אחרת) עושים ביקורת אישיות ושולחים לחלל האוויר אבחנות פסיכולוגיות.

        6/12/08 11:41:


      קשה לי להבין למה נותנים לקמרלינג לכתוב ב-7 לילות, הרי כל פעם הוא מתעלה על עצמו בכמות השטויות שהוא מפיק ממקלדתו האומללה. אישית כבר נכנסתי בו פעמיים, לא שזה שינה משהו.

      מנחם בן - אני אוהב לקרוא אותו, בין כל הקש והגבבה מסתתרים לעתים יהלומים מלוטשים למדי.

      וידידך לשעבר בפועל מקשקש על החזאים המבסוטים מעצמם בטלוויזיה, וחושש שהכינרת תהפוך למשהו כמו "שלולית שטיפת הכלים של ערביי הסביבה". יעייני, יהודים לא שוטפים כלים? או שיש יותר ערבים מיהודים סביב הכינרת? לא הבנתי.

        6/12/08 11:19:

      הכתבה שריתקה אותי - למרות שאני לא קוראת עיתונים בדרך כלל - היא כתבת השער של מוסף הארץ, אמנם ארוכה מאוד, אבל שווה את המאמץ, כתבתו של  גידי וייץ על הפרשה הארוכה לא פחות של משפט הדיבה שהגיש בצלאל מזרחי נגד הארץ נגד הכללתו ב'רשימת ה-11' המפורסמת של ראשי הפשע המאורגן בארץ שפרסם בשנת 1977 העיתונאי אבי ולנטין. 

       

      הפרקליט שייצג את הארץ במשפט הזה היה עו"ד שלמה לבליך זכרונו לברכה (מול רם כספי, פרקליטו של מזרחי), אביה של חברתי הטובה מילדות והיום עורכת הדין של הארץ טל לבליך ממשרד לבליך-מוזר. לא זו בלבד שלבליך מצא את עצמו לבד במשך שנים במערכה על חופש הביטוי, אלא הוא גם הותקף, היה נתון לאיומים, מילוליים ופיזיים (מצד מי שלא היו פושעים, עאלק), עד צורך בשומרי ראש, וטלי לא יצאה מהבית ללא ליווי. ואני זוכרת את השנים האלה, שאפשר היה רק לבוא לטלי הביתה, והיא לא יכלה לבוא אליי.

       

      אחרי כל מסע הייסורים, התביעה התקבלה, והשופטת שולמית ולנשטיין הרשיעה את הארץ וגזרה עליו קנס בסכום אגדי דאז של 300 אלף ש"ח. אני ממליצה לקרוא את הכתבה הזאת, שחוזרת אל הפרשה שהסעירה את המדינה לפני שלושים שנה ומערבת פשע, שחיתות ושלטון וגם הרבה אומץ ודון קישוטיות של כמה עיתונאים ושל אבא של חברה שלי שהיה ישר כסרגל ואותו היכרתי ואהבתי מאוד. גם עו"ד טל לבליך מתראיינת בה. 

      http://www.nrg.co.il/online/5/ART1/820/184.html?hp=0&loc=11&tmp=552
      באופן כללי, אין לי כוח למנחם בן.  לאיש דעות מסוכנות והוא גם רחוק מלהיות ידען גדול וחריף במיוחד.  למה תרבות מעריב ו-nrg מחזיקה כותב כזה? בגלל מספר הצפיות והתגובות. תביאו מישהו שיכתוב "קקי" אלף פעם, וזה ימשוך קוראים. ככה זה.

      הפעם הוא כותב דברי בלע משונים וחסרי אחריות על תרופות פסיכיאטריות (פרוזאק? ממכר? זה מציל חיים! בגלל דעות חשוכות ורקובות כאלה אנשים מסרבים לקחת נוגדי דיכאון שיכולים להציל את חייהם!!) וחוטא בהכללות מסוכנות.  נו, לא חדש.

      אבל הדברים שכתב אודות שי גולדן כל כך מרתיחים.  באמת נראה לך ששי גולדן לא יציל ילד שרכב דוהר מאיים  לדרוס אותו? זו ספרות, מנחם בן, זו ספרות.  הלכי נפש, דמדומים רגשיים, הגיגים, תרשימי זרימה של חרדה וזעם, אבל זה לא הופך את כל זה למציאות ברורה וגורפת.  אם נשרטט את המפה הנפשית שלך, לא נגלה שם בורות עמוקים ואפלים?  זו ספרות! היא פותחת את תת ההכרה וההכרה כמו מניפה!  כשיונה וולך כותבת שמפלצת האיילה עלתה על גג ביתה, זה לא אומר שהיא באמת הייתה שם וצריך להזמין מכבי אש כדי להוריד אותה.

       חשבתי שזה לפחות הדבר היחיד שבו אתה קצת, טיפ טיפה, מבין. ספרות, נימים נפשיים עדינים, עניינים כאלה.

        6/12/08 10:33:

      צטט: hsro 2008-12-06 10:33:08


      גם ליהי לפיד כתבה על הודו. עוד נקודת מבט מעניינת.

      את יכולה להרחיב?

       

        6/12/08 10:33:

      גם ליהי לפיד כתבה על הודו. עוד נקודת מבט מעניינת.