אָהבה טרוּפה כּמוֹ אוניה בים של מלח ודמותך מתמוססת לי אל מול חשכה כאב לי שהיית אתה דמותך נודפת נשיקה חמה ומלוחה על שפתיי,ושפתיי מלאו דם וירוקת. לא ידעתי מה לאמר דמעותיי זלגו בפרץ שהפיל את כל החיילים לים מהו סופה של אהבת הנפש, והאם היא בכלל מתחילה או נגמרת?
|