בוקר, פירורי האבק נישאים על האור ויוצרים חיץ דימיוני בינך לביני

אני שקעתי במלנכוליה שבאה לאחר שהגוף נוגע והנשמה תרה ומחפשת את מה שאינו

 ומהות הקשר היא איננה היא חולפת, ןהריקנות משתלטת על חיוך ואמרה מחויכת כמו נצח קופאת לה על גלים משונים של ריחוק

אני תוהה אם אתה יכול להרגיש בחוסר יכולת שלי להתקרב או שאתה מאוכל בחוסר הרצון שלך לאותו דבר בדיוק.

אני תוהה אם שמת לב לכך שעבר השבוע והצל ואני וכאילו כלום

אני תוהה אם שוב כמו נעלמתי, אם הייתי צריכה להיות יותר נוכחת

לא רציתי לדבר, התעטפתי בשתיקה, במבוכה, בבהלה

אני מנסה להמיס את הריחוק במלותיי המתוקות, ורואה שהן מופרחות לבטלה ואתה או שעונה בתודה ובמילים מרחפות ללא קשר, או שאינך עונה כלל.

שבע פנים יש לפחד מבוכה , בלבול, מועקה, הסטריה, כעס, אלימות מיניות וקרח.

שמונה את השמיני אני המצאתי.