כותרות TheMarker >
    ';

    רמיאב, סיפורים, שירים, חרוזים וגם דיווחים מצולמים.

    פרוזה, שירה וחריזה ודיווח. אשמח לתגובות.
    =============#==============
    מותר ורצוי להגיב גם לפוסטים ישנים :).
    =============#==============
    לרוב לא אשיב מתחת לתגובה
    אלא במסר אישי ועמכם התודה.

    0

    אחוות גברים ? כאילו... 2 :) מוקדש למחפשי אהבה ברשת

    25 תגובות   יום שבת, 6/12/08, 10:46

     

    אחוות גברים ? כאילו...  2   :) - מוקדש למחפשים אהבה ברשת - 

    המשך סיפור מאת רמיאב - לא מחייב קריאת החלק הראשון.  :)  -

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=761874

    הדלת נפתחה לדירה האפלה.

    "הכנס פנימה והושט לי יד." נשמע , ברעדה שובבית, הקול המוכר מהטלפון. הושטתי ידי השמאלית וכפה נכרכה בתוך יד חמימה. שהובילה אותי.

    - ככה המשיך ידידי "המתוסכל" לספר -

    אחרי שלושה-ארבעה צעדים, כשאני מנסה לגשש את דרכי באפלה, היא קלטה את כולי בזרועותיה לחיבוק אדיר, מרימה את ראשה למצוא את שפתי לנשיקה לוהטת שאי אפשר לעמוד בפניה. כך נגררנו לחדר השינה, כשידינו מגששות מחפשות את כל ההבטחות. את ההתנשמויות שלה כבר הכרתי אבל החמימות, המגע והריח היה ממש משכרים. נפלנו על מיטה רחבה, נוחה. החושך היה מוחלט.

    התחלתי לשלוח ידיים, כעיוור להרגיש את מתווי פניה, מבלי שיהיה לי הכישרון הנרכש על ידי העיוורים "לראות בידיים". קבעתי לעצמי שהיו אלה פנים נאות, עצמות לחי קצת בולטות, אף סולד מעט, שפתיים מעוצבות בחדות, אוזניים תואמות, שער לא ארוך ומתולתל קמעה... אבל לא הצלחתי בדמיוני, לבנות את כל התמונה או הדמות... המגע היה נעים, והמשכתי בעקבות החלוק שנגלל ונשמט אל שאר חמוקי הגוף.

    גם היא לא טמנה ידיה בכיסיה... הרגשתי את טיוליהן הנעימים והמענגים באפתעה, כל פעם בפלג אחר של גופי, עת בגדי נושרים אחד-אחד, כשזרמי תשוקה מתעוררים בי עם כל ליטוף או עיסוי.

    ואז... כשהתחברנו לישות אחת, מתנועעים בקצב אחיד, שקועים בשיכרון חושים העומד להתפרק כזיקוקי דינור... נשמע קול מתכתי מכוון הכניסה... קול מפתח בחור המנעול... קפאנו דום... המפתח לא מצליח לפתוח את הדלת... ניסיון שני ושלישי... ושקט.

    "אוי זה בעלי !!!!... אני נעלתי מבפנים... קום! קום! קום כבר!!!!" היא לחשה בבהלה.

    ואז נשמע צלצול הפעמון של הדלת.

    "מה יהיה??!" לחשתי בבהלה.

    "בוא מהר..." משכה אותי לחדר אחר (מסתבר שהיה זה הסלון) והרימה במהירות תריס גלילה של דלת רחבה הפונה למרפסת. נשמע שוב צלצול הפעמון, הפעם כפול ועצבני.

    "ר-ג-ע  !!!" היא צרחה בהיסטריה, ואלי לחשה: "צא למרפסת, אני אוריד את התריס ואחלץ אותך אחר כך..." דחפה אותי החוצה וסגרה.

    ואני הצלחתי לגרור אחרי רק גופיה, שידי מצאה באפלה. למזלי נשארתי בגרביים ובלהיטותי אפילו לא הורדתי את השעון. השעה הייתה 00:23.

    "אני  ב א ה !!!" שמעתי אותה צועקת... ראיתי אור נדלק בבית והיא כנראה טרחה להחביא את כל הבגדים שלי, במסתור כל שהוא. לבסוף הדלת של הדירה נפתחה ודרך סדק שנשאר בתריס ראיתי את גבה וישבנה המושלם, בחלוק ארוך, רך וכחלחל, מקבלת את בעלה בחיבוק קל.

    "מצטער שהערתי אותך," הוא אמר. "הייתה תקלה בקווי אספקת החשמל, שלא הצליחו לתקן. ביטלו את המשמרת. איזה הפסד למפעל. אז באתי הביתה. אפילו את ארוחת הלילה לא יכלו לחמם. כמה שאני רעב!"

    ואני עומד שם, בגופיה וגרביים, קפוא במרפסת, רוקד מרגל לרגל והמוח עובד... עד שזה יאכל וילך לישון, אני כבר אהיה ארטיק, עם המקל המכווץ שיש לי באמצע... הבעל שנראה גבר סימפטי, התיישב בכורסא, הדליק את הטלוויזיה והתחלנו לראות סרט, הוא בהסבה-חצי-שכיבה ואני עומד, כמו שמוק, במרפסת... חשבתי כמה היה נחמד הסרט שקרה לי, עד שהסתבכה העלילה. איך אני יוצא מזה???

    פתאום הבריק בי רעיון. הרי בעלה הוא גבר... יש דבר כזה "אחוות-גברים", לא??? האם כדאי לחטוף דלקת ריאות בגלל זיון שלא הצליח?.. לא נותר לי אלא להפעיל את הרעיון. הקשתי קלות בתריס. הוא היה לבד בחדר והופתע. ניגש והציץ בסדק.

    "שמע, אל תיבהל..." לחשתי לו בחצי קול, "אל תדבר, שאשתך לא תשמע..."

    "מי אתה??? מה אתה עושה במרפסת שלנו???" הוא לחש-שאל, בתמיהה אמיתית.

    "קרה לי אסון, אבל אתה גבר, אתה תבין את זה...  אני כבר 3 שעות קופא על המרפסת שלכם," שיקרתי, והוא קרב לשמוע בסקרנות. "יש לי איזה רומן קטן עם השכנה מעליכם. הייתי אצלה במיטה כשבעלה חזר פתאום.

    ברחתי למרפסת וקפצתי קומה למטה... אליכם. זה היה מפחיד נורא ואין לי אומץ להמשיך ככה לקפוץ למטה... ממרפסת למרפסת."

    "ששששש... אשתי כאן... תיכף אני אחזור אליך..."  הוא נפל ברשת לשמחתי.

    "ירון, אמרת משהו?" היא נכנסה לפינת האוכל בסלון, בידיה מגש עם כמה מימרחים ולחם שחור.

    "לא... לא... שום דבר..."

    "הייתי בטוחה שאתה מדבר... מה קרה?" שמעתי אותה אומרת.

    "במחשבה שנייה... כן אמרתי, חשבתי לי, לו היית עושה לי עכשיו חביתת פיטריות עם נקניקיות חתוכות ובצל מושחם, כמו שאת יודעת... הייתי ממש שמח."  קלטתי שהוא רוצה לדחוף אותה למטבח ו"להציל" אותי. ממזר...

    "אבל זה המון עבודה... עכשיו אמצע הלילה..." היא התמרמרה.

    "בחייך, אחרי כל מה שקרה לי היום... קצת יחס , עשי טובה!" היא סבה וחזרה למטבח והוא ניגש אלי לתריס.

    "אני פותח לך ואתה הולך ישר לדלת." הוא אמר.

    "רגע-רגע," התחננתי, "לא אמרתי לך שקפצתי לכאן ערום, בלי בגדים... אולי יש לך איזה בגד טרנינג, ואיזה נעלים ישנות, אני אחזיר לך עד סוף השבוע... עשה טובה..."

    "וואהוווו !!..." הוא נדהם, "חכה רגע, אם אני מוצא אני מביא משהו." הלך וחזר אחרי מספר דקות עם מה שביקשתי.

    הרים קצת את התריס, דחף את החבילה מלמטה. וסגר עד שהייתי מוכן. הלך, בדק שאישתו עסוקה, דיבר איתה כמה מילים, חזר, הרים את התריס בשקט, הריץ אותי על קצות האצבעות לדלת, כשכולו זורח מחייך מאוזן לאוזן, שמח על שעלה בידו לעזור ל"אח בצרה", פתח בשקט את המנעול, יצאתי כשאנו שותקים ומחליפים בשקט חיוכים רבי קריצות ומשמעות.  הוא נעל אחרי בשקט.

    נמלטתי בעור שיני. למזלי החבאתי את הארנק עם התעודות ומפתחות המכונית תחת אבן בקרבת מקום, כך אני נוהג כאמצעי לשמירת הסודיות, למקרה שמא טמנו לי מלכודת בדירה של האלמונית. בחיים, לא תיארתי לי שאתפס ככה עם המכנסיים למטה.

    *          *           *

    חיכיתי בקוצר רוח לצלצול הטלפון. רק אחרי שלושה ימים היא צלצלה.

    "יא נבלה שכמוך!", היא צרחה עלי שעה שעניתי לצלצול הטלפון הסלולארי שלי, "אתה לא מתאר לך איזה מכות חטפתי בגללך... חתיכת חרא שכמוך!"

    "מה קרה???... השתגעת???... היה לנו כל כך טוב... עד שהבעל המאניאק שלך..."

    "אתה בעצמך מאניאק... אם לא היית מחרבש את כל העסק, לא הייתי "חוטפת" ולא מפסידה את הבעל, האבא של הילדים שלי... בן זונה שכמותך..."

    "למה?... למה-מה-קרה??!" לא הבנתי, "בחיי אני לא מבין מה עבר בראש שלך???"

    "למה היית צריך לדבר איתו?... מה אתה חושב, שלא הייתי מוציאה אותך בשלום???... לא סמכת עלי???"

    "מה קרה?"

    "מה קרה???... עכשיו גם אני יודעת מה קרה, יא-טינופת. ישבתי עם בעלי לאכול את החביתה הנהדרת שעשיתי. פתאום הוא קם והכניס לי שתי סטירות ואגרוף בפנים!!!"

    "למה??!!!" שאלתי.

    "למה???... גם אני שאלתי למה..   והוא אמר לי, ככה הוא אמר לי:

    "פתאום נזכרתי שאנחנו גרים בקומה   ה א ח ר ו נ ה   בבניין !!! אין לנו שכנים למעלה..."

    ככה הוא אמר והכניס לי עוד אגרוף..."

    "אווווווווווופססס... לא ידעתי..." אמרתי.

     מאז לא שמעתי ממנה.

    *           *           *

    זהו... זה מה שסיפר לי ידידי "המתוסכל"....

    כל הזכויות שמורות (c)

    דרג את התוכן:

      תגובות (25)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/12/08 21:10:


      חיוך  סיפור ענק הבאת לכאן..!

      חחחחחח..

       

      שווה קריאה נוספת..  מההתחלה ועד הסוף..!

       

      לא להחמיץ..

       

       

       

        17/12/08 22:30:
      יפה . פואנטה יפה, אבל כסופר מותר לך לספר בגוףראשון. כולנו נדע שזה פרי דמיון :)
        11/12/08 01:21:

      חח אהבתי  תודה לך :-)))

      חני

       

        9/12/08 10:44:

      חייכתי והמון

      מאירה לראש ה.. של המספר

      לעלילה

      לכתיבה קולחת

      שלך אפרת

      יפה כתבת**

       

       

       

       

       

      אשמח לביקרוך

        7/12/08 20:26:
      מחיאות כפיים סוערות !!!
        7/12/08 14:22:

       

       

       

      יופי של ספור.

      נהנתי מאוד.

       

        7/12/08 08:18:

      תודה ששיתפת

      דודו

        6/12/08 19:29:

      בכל זאת, המשפחה המארחת הרוויחה מהמאהב העיוור מכנסיים ונעלים אלגנטיות במקום הטרנינג והנעליים הישנות - כמובן בנוסף לחולצה ותחתונים...
        6/12/08 17:16:

      קודם כל סיפור נפלא הן בתוכנו

      ובאופן בו אתה מספר אותו.

       

      .....דבר נוסף ואישי אלייך... חבר כזה לא הייתי

      מכניס אליי לבית.... וחושב טוב

      אם לשמור קשר כלשהו עימו

        6/12/08 16:51:


      רמיאב יקירי

      אין מילים בפי להביע הערכתי.

      אין עליך,

      אתה הגדול מכולם !! 


      היי רמי

      יש לך את זה. יכולת נהדרת לרתק ולהצחיק את הקורא בו זמנית. *תודה

        6/12/08 15:52:

      יופי של סיפור

      הצחקת אותי כהוגן

        6/12/08 14:39:

      חזרתי עם כוכב מנצנץ!

      אלומה

        6/12/08 14:04:


      רמי,

      תודה שהקדמת את המשך הסיפור,

      ואני חשבתי שיצליח לו....

      האופס הזה....

      יופי של סיפור.

        6/12/08 12:43:

      סוף סוף עשית מעשה חסד ונתת לי אפשרות לישון ההמתנה הייתה שווה.

      תודה ידידי

        6/12/08 12:42:

       מה לומר-

      לא במלה אחת

      אלא כמה...

      מ רתק מותח

      מצחיק

      וזורם

      כף לקרוא...

        6/12/08 12:38:

      היי רמי

      גדול, גדול

      רק עכשיו קראתי את שני החלקים

      ממש מעולה פלוס

      שבת מתוקה

      רון

      :-)

        6/12/08 12:02:


      לאור הסיום היפה אני סולח לך על זה

      שהשארת אותי במתח מספר ימים.

      פעם כשרקדתי ריקודי עם והיו מעשי זימה

      תמיד בדקתי איך ניראה הבעל של הבת זוג לריקוד

      שלי.בדקתי מי רץ יותר מהר,ומבנה גוף.

      אבל קומה עליונה...........

        6/12/08 12:00:


      אוי, כמה שאני צחקתי!!! אתה ענק!!! יותר מפתיע מהסופים של הסיפורים שלי....

      אין עליך, חבר, אתה כותב הכי טוב בקפה!!!!

      נטולת * עדיין אך תהיה בטוח ששוב אשוב, גם אם אצטרך לחכות לכוכב שלוש שעות בשרב המקפיא בחוץ....

      אלומה

        6/12/08 11:56:


      ...והתפקיד הראשי בסרט יהיה של ג'ין וילדר

      (למה לא? הוא יהודי כשר והסרט יהיה באידיש..)

      והוא כבר עשה תפקיד דומה ב"האישה באדום".

       

      ואיך הרסת לי את הפנטזיה של הסוף, מהחלק הראשון?

      צוחק                                                                                      צוחק

        6/12/08 11:45:

      כבר ציפיתי לסוף יותר סוער וחושני
        6/12/08 11:34:


      רמיאבבבבבבבבבב

      כפיים!!

      על כך מיני סופ וסופיים חשבתי

      אבל לא כזה....מתוחכם

      אהבתי כל כך -

      נ פ ל א!

      היה שווה לחכות.....

      שבת נפלאה

      ותזהר בקפיצה הבאה:)

        6/12/08 11:28:

      עם הצלפות הרוח הנוראית של השבוע

      הוא לא היה הופך לארטיק

      הוא היה מקבל קרחת צרפתית

       

      Download 'Happy Puppy'Download 'Bird Hatches'

        6/12/08 11:16:

      רמיאב...

      הסרטים המפחידים והמותחים של היצ'קוק - אפס לידך!!!

      אתה חייב להוציא ספר!! תהייה לו תפוצת ענק!!

      עכשיו.. אחרי שהכנסת אותי למתחים כאלה ועם סוף כזה....  אני הולכת להירגע במרפסת השטופת שמש שלי... עם קפה טוב:-)

      שבת שלום והמשך סוף שבוע   ר ג ו ע ,

      פ י ק י

       

        6/12/08 11:14:

      תודה ידידי

      והפעם תקבל רק תשבחות

      אהבתי את הסיפור כולו

      וסופו המשעשע במיוחד!

      ארכיון

      פרופיל

      רמיאב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין