להיות מדיום זה לדעת שאתה שונה אבל חצי מחייך לא להבין את השוני... לקח לי זמן רב עד שהצלחתי לקלוט את היופי,  והתחלתי להתנגד לתשוקה הריקנית אותה למדתי בחיי בעולם הגשמי והתחלתי להקשיב לעצמי ממעל.

אינני מסתירה את הסלידה שפיתחתי למי שמציג עצמו "מתקשר" עם מלאכים ,פיות, צדיקים, או אפילו אלוהים, כל מי ומה שמשמש לו כחותמת גומי למה שיש לו להגיד, פעמים רבות התחננתי בפני עצמי להתגלות אלוהית, ארוע שאוכל להצביע עליו כארוע שבו ירד אלוהים ודיבר איתי כמו שחברי משוחחים איתי, משהו שלא אצטרך לדמיין אותו ולשכנע את עצמי אחר כך בלהאמין שזה אכן קרה, ארוע שכל מי שהיה שם איתי ראה ושמע וחש את אותה התחושה... וחברים זה לא קרה !! לא יצא לי במזל... כך ישבתי מתוסכלת וביקשתי תשובה מאיפה אני יודעת שאני יודעת והידיעות הלכו והתעצמו, תחושות של ידעות כי זה הכול בתחושה בסימנים קטנים יום יומיים שעושים את הרצף בכול מה שקורה כאן כל הזמן, אבל אף מלאך לא התפנה לבוא לשבת לי על הכתף ולהרגיע אותי שאכן כן יש לי קו יחיד סגולה לבורא עולם.. כל מה שקיבלתי זה את אותו סאונד פנימי של העצמי שמדבר איתי מאז שאני זוכרת את עצמי, אותו סאונד המחשבה הרגיל שמשתמש בזיכרון ובמערכות הרגילות שלי כאדם ומתוכן אני שולפת חויות והיתנסויות וידע שהם בהחלט לא שלי...והסיבה היחידה שבגינה אני יודעת שאני לא קוראת מחשבות היא בשל העובדה שלפעמים יוצא שאני יודעת דברים שגם מי שעומד למולי לא יידע ואמיתותם מתבהרת לאחר רק ע"י צד שלישי שלא נוכח....

זה קצת כמו לחיות בגובה רבע מטר מעל הראש של עצמך ולראות את המתרחש מלמעלה, ממעוף הציפור, את המעשה של האדם מולך ואת מניעיו, משם בא כוחה של החמלה המוחלטת מתוך ההבנה והקבלה שקורה רק מה שצריך לקרות בכול מצב...

ואחרי תקופה בא גם התפרנסתי יפה מלספר לאנשים על עצמם ולדעת עליהם את המובן מאליו...ומתוך ידיעה פנימית שזה רק קצה הקרחון, ואני בכלל מתלמדת ומתאמנת בלהקשיב בדרך לעשייה שונה בתכלית, כי עם היכולת בא גם ידע שאי אפשר להתעלם ממנו, עם ההבנה הבנתי שהכול פה מתנהל על זכות הבחירה, ואם אני מתארת לאנשים מה יקרה בהמשך זמנם כאן.., הלו !, אז בחרתי בשבילם... ומתוך סקרנותי הבילתי ניתנת לריסון הלכתי גם לסנא חנה וברברה מיפו אלה שפותחות בקפה ובקלפים והן כמעט מצליחות לשכנע אותך שהן כאילו יודעות הכול.. ומשום מה האנרגיה אצלן תמיד מהולה בפחד,והכול סביבן ניראה דל ועלוב, והחיים שלהן ניראים לא משהו מהצד.. ואיך זה יכול להיות שאלתי את עצמי אם הן יודעות לכאורה הכול על כולם...זה אמור לתת להן המון כוח ועושר לפחות.

ואז בא אמנון לוי והאיש הגדול מכולבוטק וסיפרו לעם ישראל שהן נוכלות, ואני סלחתי להן כי הבנתי שזו דרכן המיוחדת לשרוד ואם הן היו מחוברות לאותו בורא עולם הוא היה גם לוחש להן למה הוא דופק אותן כל כך.. וגם אם הוא מביא מזומנים לפתח דלתן הוא גם דואג להן להפסדים גדולים במיוחד... וכל זה בגלל שהן מתערבות בזכות הבחירה אותה נתן בורא עולם לכל מי שהוא בן אדם בעולם הזה.

אז הפסקתי, פשוט הפסקתי לספר לאנשים מה יהיה גורלם.. הפסקתי לגלות להם מה צופן להם העתיד ע"פ בחירתם.

ואין ספק שיש איזו תבונה שמנהלת כאן את העולם...תבונה שלא מתערבת בדרכו של איש מהרגע שהגעת לכאן, אותה תבונה מנהלת כאן הכול חוץ מאת בחירותייך האישיות, התבונה תיקבע מתי נחתת פה לתקופתך ומתי תלך מכאן, חוץ מזה היא נותנת לך יד וחופש מוחלט בבחירותיך.

ולכול בחירה יש השלכה גם אם היא נוחתת עליך כבומרנג תמוהה עשרים שנה אחרי...

ואני המשכתי לשאול את עצמי, למה אני יודעת לראות את מה שאני יודעת ובשביל מה אם הבנתי שזה בעצם אסור, או לא פייר כלפי השואלים (ואין לי שום קשר לדת..). 

ואז בוקר אחד כשהיית קשובה במיוחד אל הכלום הגיע החיבור הנירגש אל העולם שמעבר, רחוק מאוד מתאוריו בסרטים ההוליודים, מרגיש רך נעים ומלטף, ואיתו ההבנה הזו שהמוות למרות הכול הוא לא סוף ואנו כאן בתחנה זמנית, מן תחנה מרכזית של אג"ד שכול אחד בוחר בא ע"פ בחירותיו על איזה אוטובוס בא לו להמשיך את מסעו...

והתחלתי להגיד את מה שאני חשה, פשוט לומר, לספר ולהעביר את המסר הנידרש, בהתחלה עם קצת חשש, ואחרי שהבנתי שאני יודעת והסאונד הפנימי מחודד התחלתי לשלוף ולהעביר את האינפורמציה ללא חשש.

וכך מצאתי עצמי מקשרת בין העולמות, עוסקת בעברם של אנשים (ולא בעתידם) מחדדת עבורם מתוך החוויה את הוכחת ניצחיות הנשמה, וכמה שהכול קושר להכול וכל מעגל שניפתח תמיד תמיד יסגר בזמן ובמקום הנכון.

ובקרוב חברים העלה את הפרקים הראשונים לתוכנית החדשה שלי, בא אני מעבירה מסרים מהעולם שמעבר...