(הצד שלה)

לא תאמינו עם מי יצאתי לדייט

שיווק פרסום ומדיה הבלחות קצה האצבעות שוטף פלוס 30

ולווט vs בליינדייטים

משתדלת לא לעשות את זה, אבל חבר טוב דווקא המליץ עליו. אחד שכתב דבר או שניים בחייו, אמר, ואפילו זכה בפרס יפה בשוודיה.  פשששש, יכול להיות מעניין.  נקליל, אמרתי לעצמי, לא בכל יום יש לי דייט עם ש"י עגנון.  

שערוריה זוטא בנווה צדק!

אז כעבודת-הכנה מור אור לס עברתי בסופ"ש על כמה ספרים שלו. תשכחו מסקס מפורש: הכל שם מרומז, אבל נראה שהיה להם מעניין. אפילו מאוד מעניין, בתקופה הזאת.  קצת בגידות, בן לוקח בת, מיש-מש ארוטי-אידיאולוגי על רקע ראשית הציונות. עגנון הקדיש לזה כפולה ב"תמול שלשום", עם הפנייה בולטת בשער.  

דבר: כפולה בעמ' 6-7 , ללא הפ' בשער, אבל עם אזכורצ'יק במוסף חותם.  מש': "ציונות הלכה למעשה, או מדוע כדאי להתאמץ להגיע לכאן מבוטשאטש "  מרומז, אמרנו?

על המשמר: כות' גג סנסציונית ("עינוגים בחולות יפו") ודאבל מרכזי.  קרדיט לעגנון? לא בבית ספרנו.

 מיילבק

"עגנון מצויין. רק תזהרי, לא תמיד קל להבין מה הוא אומר ונראה לך שהוא לא שם, אבל המוח שלו עובד נון-סטופ. שיהיה בהצלחה ותדווחי".

 בלוגלנד

או : לא-גלנד. ש"י עגנון (שי"ע), אם להתבטא בעדינות, עוד תקוע איפשהו באמצע המאה הקודמת. בלוגים? תוכן גולשים? פחחחח. הבנאדם הכי ווב 0.5 שיכול להיות, אין לו פייסבוק או טוויטר. בקושי בלינקדאין מצאתיו. פרינט ורק פרינט.

 VTV

מה מתברר? שעגנון דווקא היה אמור להגיש תכנית אקטואליה יומית בקשת יחד עם לב"ג יקירת המדור, אבל לא נסתייע. חבל. שמתי פעמי היוטיובה, והנה מה שליקטתי מהופעה טלויזיונית נדירה של שי"ע.  ממממאממם.

 לפני פיזור

היטבתי משקפי על חטמי, עטיתי את מעילי החדשדש, עליתי על אופניי וקדימה לכיכר.

ויש מי לאק!

vlvtundrgrnd@gmail.com

ש. דבורית. ריבה נאה (צילום: רמי זרנגר)

ע. ש"י.  אין לו פייסבוק.

(הצד שלו)

ממש לא כתמול שלשום

ריבה נאה זו שאינה מתייראת מפני פגישה סומה מיד כבשה את לבי.

הליכותיה הצנועות של בת תל אביב שצמחה מהמושבה פתח תקווה ניכרים לעין הבחורים המחזרים אצל לבה, יפי מראיה ועדינותה, עיניה האפורות כענן טרי של חודש כסלו ומותניה הצרות כמותני דבורה.

מידותיה הטובות של דבורית שאינה אוכלת דבר מן החי ואינה מגלגלת לה ציגרטות אף לא בשעות הפנאי יצאו למרחקים, גם בפרינט וגם באונליין.  אותה שעה הייתי עומד ומלקלק לי גלידה מתוקה כמנהג הילדים בארץ ישראל, על יד כיכר העיר.

נחה דעתי שדבורית, שעשתה ביתה דרך קבע סמוך לכיכר, לא תבושש לבוא, הן מפאת מידותיה המדוייקות הן מפאת קרבתה לכאן. 

סמכנו פגישה ליד בית הקהוה הגדוש פועלים, פקידים וסטודנטים בשעה של אחר צהריים.  הגיעה דבורית על אופנייה ובירכתני בחמימות, משל היינו קרובים זה אצל זו ולא בדייט ראשון.  פסעדונים נאה בחרה לה דבורית זו, מחתרת הקטיפה, על-שום מעילה היפה העשוי בד נעים למשמש.

הניחה אופנייה שצבעם כעין הארגמן בפינת הרחוב והחלה צועדת לצדי, והנה קצות אצבעותיה שחורות מדיו. שבת היום, אמרה, כשהבחינה בהרהורי בדבר אצבעותיה, ולא פירשה.  יודעת היטב הילכות העולם הגדול שכן עוד מצעירותה היתה כותבת ומתקנת בעיתון חדשות זה המאוכלס בצעירי תל אביב המרהיבים והמודרניים, ואף על פי כן לא עלה בידי להבין את דבריה. ראתה דבורית שנרתע אני מפני העברית השגורה בפיה ונסתתמה.

עוד אני מהרהר בדבר, והנה פגע בנו אחד מהבחורים הציוניים, מחבריה של דבורית, ופנה אליה בדיבורים, והנה שניהם משוחחים להם בשפתם זו שאינה שפה של גליציא אף אינה שפה של אוסטריא אף אינה עברית של ירושלים עליה יש בלבי.  חביבה דבורית על הבריות ומגידה לו שבחו בפניו, ושוחקים שניהם לדבר שאינני מבינו.  לסוף נפטר אותו חבר מאיתנו בברכה בשפה שאינה כשפת הערביים ואינה כשפת האמריקאיים אלא קצת מזו וקצת מזו, יאללה ביי.  ענתה לו חברתי באיטלקית, צ'או.

פניתי אל דבורית ושאלתיה אם נמשיך מכאן אצל הקלוב. אמרה ידידי. מעדיפה אני שנשב בבית הקהוה ונאכל לנו סאלאט. שמנו פעמינו לבית הקהוה ליברה שברחוב הרחב על-שם בן יהודה, והנה בדרכים עוברים דיליזנסים רבים ועוברות כרכרות רועשות ועשנות ללא סוסים, ועל מצחן מתנוסס המספר ארבע. התרווחנו בגזוזטרא, ומיד באה בדברים מלצרית ששערה גזוז כשערו של נער ותסרוקתה עקומה, חישוק מחוצף מושחל בגבתהּ ובגדיה שחורים הימנם כשחור אצבעותיה של ידידתי. הזמינה דבורית אשר הזמינה, לא יצתה שעה קטנה והנה הגיעה מנה בצלחת.

מה זאת לך, שאלתיה למראה הגרגרים שעינם כעין מזונם של הציפורים.

הרהיבה פניה כלפי ואמרה: קינואה.

*