כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    קוכליאה - בלוג של מושתלת שתל שבלול

    נולדתי חירשת. כל חיי הרכבתי מכשירי שמיעה והייתי תלויה כמעט לחלוטין בקריאת שפתיים לצורך הבנת דיבור. עם השנים הידרדרה שמיעתי עד לאובדנה המוחלט בגיל 36. אובדן השמיעה לווה בסחרחורות וטינטונים קשים. לפתע מצאתי את עצמי קרוב לשנה שלמה כשאני חירשת לחלוטין. מנותקת.. בבועה משלי.
    על פניו החיים נמשכו כרגיל, אבל בפנים, סבלתי בשקט.
    באוגוסט 2008, קיבלתי מתנה מופלאה - שתל קוכליארי, שהעניקה לי שמיעה מחדש. שמיעה מדהימה שלא תיארתי לעצמי שאזכה בה אי פעם, שמיעה שמאפשרת לי להנות מקולות וצלילים שאת חלקם לא שמעתי לפני כן מעולם, ואת אלו המוכרים אני שומעת עכשיו באיכות שלא הכרתי קודם לכן! מתנה מופלאה זו שינתה את חיי לאין ערוך! פשוט אי אפשר לתאר את גודל המהפך שחוללה בחיי.
    באוקטובר 2009, הושתלתי באוזני השנייה, ושוב התחלתי את תהליך ההסתגלות לשתל קוכליארי ולמידה כיצד לשמוע איתו, והפעם, אני מגלה, התהליך הרבה יותר מורכב: אוזן שמאל צריכה ללמוד לשמוע עם השתל, וגם \"לתקשר\" עם אוזן ימין, המושתלת הותיקה יותר.. הפעם החוויה שונה לחלוטין.

    זו תקופה מדהימה של חיי. נפתחתי אל העולם, אני חשה שמחה ומלאת חיים כפי שלא הייתי קודם לכן. וזאת למרות הקשיים הלא מעטים הכרוכים בתהליך הלמידה וההסתגלות לשתלים.

    השתל הקוכליארי איפשר לי להשתחרר בצורה משמעותית מן הצורך להשקיע כל כך הרבה מאמץ כדי לקלוט כל כך מעט מידע מהסביבה באמצעות קריאת שפתיים... סוף סוף אני יכולה להיות נינוחה ורגועה יותר ולהנות מתקשורת קלה וטובה פי אלף מונים. אני יכולה להנות מהחיים!

    פצחתי בבלוג הזה במאי 2008 כדי לתאר את ההכנות לניתוח השתל, הבדיקות, הניתוח עצמו, המיפויים ואימוני השמיעה שבעקבותיו. ועם הזמן, התחלתי לתת ביטוי גם לתחושות, רגשות ומחשבות שאינם קשורים לשתל הקוכליארי.

    אתם מוזמנים לקחת חלק במסע האישי שלי.
    ברוכים הבאים!

    0

    לשמוע אותך, לאהוב אותך - חלק ד' (סיפור)

    8 תגובות   יום שבת, 6/12/08, 16:37

    לפרקים קודמים של הסיפור:

    לחלק א' של הסיפור:  http://cafe.themarker.com/view.php?t=753381

    לחלק ב' של הסיפור: http://cafe.themarker.com/view.php?t=755770

    לחלק ג' של הסיפור:  http://cafe.themarker.com/add.php?action=edit&id=763451&typeid=9

    --------------------------------

    היום בקושי עבר לו. הוא ציפה לערב בכיליון עיניים. השעה הייתה שש בערב כאשר עמד להחתים את כרטיסו ולצאת הביתה, כשלפתע שמע את הבוס שלו צורח:  "ג-גגגוו".

    "אוי מה עכשיו?..." חשב לעצמו גגו ונפנה אליו.

    "גגו, אתה די חדש פה, בסה"כ שלושה וחצי חודשים, נכון?

    "כן", ענה גגו ונלחץ. הוא כבר ציפה להרגיש את חרב הפיטורין ניחתת על צווארו , כשלהפתעתו הרבה הזדרח לו חיוך מאוזן לאוזן על פניו של הבוס שלו.

    "גגו, אני שמח לבשר לך שהחל משבוע הבא אתה עולה דרגה והופך למנהל אגף המכירות של הסניף שלנו!, איך זה גגו?"

    גגו יכל לשמוע את מחיאות הכפיים והשריקות של החבר'ה שלו מסביב.

    לזה הוא באמת לא ציפה! הוא היה המום. זה אומר שמשבוע הבא תוכפל משכורתו והוא יקבל רכב חברה ונייד.

    "וואהו בוס, לא יודע מה להגיד" השיב גגו.

    "הפתעה טובה, מה?, אבל שיהיה לך ברור גגו, אתה תעבוד כמו בן זונה תעבוד!"

    גגו חייך.

    "בטח בוס... תודה, אני...."

    "משוחרר, יאללה גגו עוף מכאן, ונתראה ביום ראשון".

    "עף בוס, עף מיד!" ענה גגו בחיוך.

    בדרך החוצה, זכה גגו לחיבוקים וטפיחות על שכמו מחברים לעבודה שפירגנו לו על הקידום. הוא הודה להם, מיהר להחתים את כרטיסו ויצא. הוא לא רצה לאחר לאוטובוס שלו הביתה. המחשבה שייאלץ לחכות חצי שעה לאוטובוס הבא לא הייתה מרנינה במיוחד. בחוץ המתין לו ערב קיץ חם ולוהט אופייני לחודש אוגוסט. האוויר הלח ההביל ממש, והזיעה כבר ניגרה ממצחו, אבל לגגו לא היה אכפת. סוף סוף הגיעה ההתקדמות שלה ייחל כל כך. כבר ארבע שנים שהוא מחפש את עצמו בעבודות שונות ואינו רואה מוצא ממצבו הכספי הדחוק. והנה דווקא עכשיו, בזמן הכי פחות צפוי, שגל פיטורים תוקף את המשק, הוצעה לו עבודה משתלמת ביותר. התחשק לו לשיר. כשהגיע לתחנת האוטובוס, שלף מתיקו את מכשיר ה-MP3 שלו והרכיב אותו לאוזניו. הוא בחר לו שיר שאהב והחל לזמזם לעצמו בזמן שהקשיב לשיר. הוא הרגיש איך השמחה מציפה לו את הלב. הוא קיבל קידום רציני בעבודה ויש לו גם אהבה חדשה.

    רגע, רגע.. יש לו? הוא לא היה בטוח.

    מה איתה? האם היא מרגישה משהו מיוחד כלפיו? אולי בכלל...

    אולי הוא נחפז מידי. רק אתמול הכירו.. הוא בעצם איננו יודע עליה כמעט כלום, רק שקוראים לה מיקה, שהיא גרה לבדה בדירה שממולו, ושהיא חירשת.

    ושהיא חירשת.

    האם העובדה הזו משנה לו?  

    הוא לא ידע וגם לא רצה לדעת כרגע.

    הם נפגשים הערב. הוא שמח וציפה לפגוש אותה שוב. התחשק לו לחגוג יחד איתה את הקידום שלו בעבודה. הוא החליט להציע לה לצאת איתו לכבוד המאורע.

    האוטובוס עצר בתחנה שלו. הוא ירד ומיהר להגיע הביתה.

    כשהגיע לדירתו, מצא פתק דבוק על הדלת. הפתק היה ממיקה.

    היא חשה לא טוב ונאלצה לנסוע להיבדק אצל הרופא שלה. אין לה מושג מתי תחזור אך מכיוון שייתכן מאוד שתחזור מאוחר, עדיף שלא יחכה לה. היא הודתה לו מקרב לב על העזרה שהגיש לה אתמול והתנצלה על ביטול הפגישה.

    גגו הרגיש איך השמחה שהציפה קודם את ליבו התנדפה לה באחת. הוא היה מאוכזב. הוא קימט את הפתק והשליכו לפח במטבחון דירתו.

    הטלפון צלצל. גגו הרים. זו היתה שירי על הקו.

    "הלו גגו??, מאמי זה אתה?, איפה אתה מותק? לאן נעלמת לי ? יו בחיי ששנים כבר לא ראיתי אותך!

    שירי...

    "כן מאמי, הייתי עסוק נורא בעבודה. אבל זה השתלם לי בסוף, נחשי מה שירי?"

    "מה נשמה, נו ספר!" דחקה בו שירי

    גגו סיפר לה על הקידום בעבודה.

    "אחלה גגו! מזל טוב נשמה, אז היום חוגגים?, נו רוצה לצאת? נלך לשתות, לרקוד, נעשה לך שמח, מה אתה אומר?"

    "לא יודע שירי.. אני קצת עייף".

    "גגו, אתה?? עייף??, רבאק גגו, אין מצב!, תגיד קרה לך משהו? מה כבר לא אוהב אותי גגו?.. חינחנה בקולה.

    "לא, לא מאמי, פשוט עייף קצת.."

    "טוב תקשיב מאמי. תנוח קצת, ובעשר ככה תהיה כמו חדש ונוכל לצאת לחגוג. נו איתך גגו, מה לא תחגוג את הקידום?"

    "היא צודקת" אמר לעצמו גגו. "אני צריך לצאת לחגוג. נו מה האכזבה הזאת תשבש לי את החיים?"

    "טוב שירי, אז קבענו. בעשר בא לאסוף אותך".

    "עכשיו אתה מדבר לעניין גגו!, אחלה. מתה עליך מאמי. טוב יאללה ביי".

    והיא ניתקה.

    שירי תעשה לו שמח זה בטוח, ידע גגו. היא היתה בחורה נהדרת, מלאה חיוניות ושמחת חיים ובכל מקום שהלכה אליו, השמחה הלכה אחריה. רבים, כולל גגו , נשבו בקסמה הרב. אבל היום...

    "נו טוב, די", גער בעצמו, "לישון".

    הוא התקלח במהירות, נכנס למיטתו, התכרבל ונרדם מיד.


    המשך יבוא......

    ------------------------------------------------------------------------
    © כל הזכויות שמורות לאיריס ס. "קוכליאה".

    אין להעתיק ללא הסכמת בעלת הבלוג

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/12/08 22:51:
      יפה מרתק אני ממשיך לעקוב
        21/12/08 14:29:
      כתיבה אדירה,ממש מהמם
        15/12/08 00:34:

      וכרגיל אנחנו במתח

      מחכים בכליון עיניים להמשך

      כתוב להפליא

        7/12/08 22:08:

      צטט: ליריתוש 2008-12-07 19:12:48


      גם אני מחכה להמשך, עכשיו, מתחמםםםםםםם.....:-)

      תמיד שמתחיל להתחמם את מגיעה!!!לשון בחוץ

      כמו הציפורים הנודדות לארצות החום, מה?...

      טוב שבאת לבקר!

       

        7/12/08 19:12:

      גם אני מחכה להמשך, עכשיו, מתחמםםםםםםם.....:-)
        7/12/08 14:46:

      קראתי את ג+ד בנשימה אחת ... אחזור ...
        6/12/08 20:04:

      כשהלב מתאכזב

      זה בהחלט כואב

       

      אבל עדיף לצאת ולהתאוורר

      מאשר לשקוע ביגון וברחמים עצמיים

       

      טוב, מחכה להמשך....

       

       

        6/12/08 17:44:

      שבוע טוב איריס.

      מוצלח מאד לרשום את ההפניות לפרקים הקודמים למי שפיספס.

      אהבתי 

      סיפור קולח ומסקרן.

      המשיכי ואני אעקוב.

      כל הברכות וכל הישועות,

      מרדכי.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      קוכליאה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין