נאצים - כשאומרים לישראלי פאשיזם ואירופה והמאה ה-20 באותו משפט זה תמיד מוביל לנאצים, ואולי גם למוסוליני. וזה כבר מספיק בשביל למלא לנו את התודעה. אז באין מספיק מקום בתודעה או בזכרון או בתכניות הלימודים משכיחים את זה שהפאשיזם לא היה וירוס ייחודי לאיטליה ולגרמניה, אלא שהוא הדביק גם את צרפת וגם את בריטניה ומדינות נוספות. אלא ששם לא היתה התפרצות (כלומר הוא לא הגיע לשלטון) והמערכת החיסונית/שלטונית היתה מספיק חזקה כדי לדכאו לפחות מבפנים. בניתוח התקופה ההיא אנו מייחדים פעמים רבות את הגרמנים, ומאדירים את תכונותיהם כזרזים לזוועות השואה. לפעמים כדאי לזכור שהפאשיזם לא היה נחלתם הבלעדית של הגרמנים אלא ששם הוא הצליח לפרוץ. ומה היה קורה לו היה מצליח גם בצרפת?
מדינת ישראל משתדלת לומר לאזרחיה ולאזרחי העולם כי למדה את לקחי השואה, ואמרת הכנף "לעולם לא עוד" כבר הפכה לקלישאת טקסי הזכרון למיניהם. זאת, גם כשכנפיה של אמרה זו, שכוונה תחילה ביומרנות (ואולי גם מגולמניות) לעולם כולו, קוצצו באופן סדרתי לאורך השנים: הרי אפריקה היא לא חלק מהעולם, ובעולם הערבי אנו לא מתערבים, את האסיאתים אנחנו לא מבינים ומהסלבים, מה לעשות, אנחנו עדיין קצת מפחדים (חוץ מזה שהסבים של הקרואטים היו באוסטשה, אז קצת מגיע להם). וכך, האימרה נותרה תקפה בעינינו בעיקר לגבינו - "למדנו את הלקח - לנו זה לא יקרה שוב!!"
אז יש לנו צבא חזק, ושירותי מודיעין ואולי גם אמצעים יותר דרמטיים, וכל זה בשביל לוודא שהאמרה תיוותר בתקפותה. אך אירועי השבועות האחרונים מחייבים להפסיק להתחמק גם מהכיוון ההפוך. כמו באירופה הנאורה גם אצלנו יכולים להיות פשיסטיים. כן גם אם סבא שלהם היה באושוויץ הם אינם מחוסנים. לא פאשיסטים כמו ב"פופוליטיקה" כשצד א' מתעצבן על צד ב' וזועק לו בגרון ניחר "פאשיסט", אלא פשיזם אמיתי שבז למוסדות השלטון ולחוק, שמטיל טרור ומוצא את האשם כל הזמן באחר (ובעיקר במיעוט האחר), שמקדש את האומה ובז לשלטונה.
אז האירועים האחרונים מבהירים שוב שיש כזה דגם גם בישראל. לא עשבים שוטים ולא נאמנים לארץ ישראל. פשיסטים "כמו באירופה", שמגייסים ומלהיטים את הצעירים עד כדי טירוף ואקסטזה. באירופה נהגו בשנות ה-20 וה-30 של המאה הקודמת לחשוש מאוד מהאיום הסובייטי ממזרח. גם אנחנו חוששים מהאיום המזרחי הפרטי שלנו והחשש במקומו. אבל הזכרון שב ומכה כי באירופה לא היו אלה הבולשיביקים שהביאו לחורבן אלא האירופאים עצמם. אולי כמו שאומר לנו אחמדינג'אד - שאין לו כוונה לתקוף אותנו אלא להמתין לחורבננו ולחכך ידיים בהנאה מהצד.
הנגיף כבר חדר, זה לא קרה השנה וגם לא בהתנתקות (כן, לא הכל בגלל ההתנתקות). אפשר לחזור לרצח רבין, אפילו למלחמת יום-כיפור או ששת הימים. האמת שזה לא כל כך משנה. המשנה הוא בהכרה שאנו נשאים של הנגיף וצריכים לטפל בו טיפול מניעתי. כפי הנראה טיפול כזה לא יכול להשאר רק אצל גורמי הבטחון והמודיעין. כדאי שגם מערכות חינוך ומערכות חברתיות - שכל הזמן מזכירות לנו איזה מסכנים היו אבותינו באירופה בגלל הנאצים - יכנסו לעובי הקורה. סוקרטס אמר שעדיף לסבול עוול מאשר לעשותו. אני לא יודע אם סוקרטס צודק אבל במקרה הזה אני מעדיף גם לא לדעת. |