החורף כבר פה, וזה לא חורף שאני מורגל בו. קור אימים! בייג'ין כבר מתחת לאפס כשבוע והתחושה קשה. כל הארובות שעמדו דוממות במהלך הקיץ, ושהייתי משוכנע שהיוו שריד אחרון לתקופות שעברו מהעולם, חזרו לפעול ביתר מרץ, ויש הרבה כאלה (פועל על פחם). בלילה כשערפל מכסה את העיר כמו שמיכה גדולה ולעשן אין לאן לברוח אם תפתחו חלון תקבלו דה ז'וו מל"ג בעומר האחרון. כל העיר מסריחה מעשן. ביום הריח נעלם ונשאר רק מראה הארובות המעשנות. בקור הזה ברור שהסיני הממוצע חייב את אמצעי החימום הזה מכיוון ששימוש בחשמל לחימום הבית לא בא בחשבון. אז עדיף כנראה לירוק ליחה ברחוב, ולמות בגיל 60 מסרטן ריאות מאשר לקפוא למוות לפני כן...

החורף רק התחיל וכבר היינו במינוס 4 ביום. קור אימים!!! באמת שלא חוויתי כזה קור אף פעם. אני בכלל לא מדבר על הרוחות שיש פה, כך שהטמפ' האמיתית שמרגישים הרבה יותר נמוכה.

היום, ראשון (יום מנוחה), יצאה קבוצת הפלוטון לסיבוב בחוצות בייג'ין. מפאת הקור המקפיא החלטתי לא להצטרף ויצאתי לרכב ולרוץ בחדר הכושר. אחרי האימון ירדתי לקפה ושתיתי קפוצ'ינו נחמד (זה הקפה הכי טוב בבייג'ין!). כמעט סיימתי את הקפה כשקבוצת הפלוטון הגיעה וחנתה בקפה גם כן. קפואים כמו סרדינים במקפיא הם דידו לתוך הקפה והתיישבנו לדבר ולשתות קפה. אני יכול לומר כמעט בוודאות שטום כנראה הוביל את הכוח ברכיבה הזאת כי מאמצע הגבה הימנית שלו ועד לגשר האף, כל האזור הזה סביב ארובת העין היה קפוא לחלוטין עם מרפסת קרח קטנה שיכולת להניח עליו את כוס האספרסו קצר שהזמנת שניות ספורות קודם לכן.  מ ס כ נ י ם :-)))

הודיתי לאל הטוב שבשמיים שעשני עצל (או שמא, חכם?!)  ולא נתן לי לצאת לרכיבה בקור הזה וחזרתי הביתה.

כנראה שנגמרה עונת הרכיבה לשנה זו. חבל.