גדעון לוי מאשים היום את מפלגת העבודה ש-"לא השכילה להבין שצריך לפתוח פרק חדש, של

השתלבות אמיתית במרחב המבוססת על צדק, זכויות אדם ושיוויון הזדמנויות חברתי."

רעיון ההשתלבות במרחב הוא של אורי אבנרי שהגה אותו סמוך לקום המדינה. הכרוניקה של ימי

קיום המדינה - שישים שנים - ומאה ועשרים השנים של התיישבות יהודית בארץ שקדמו למדינה -

מוכיחה שהוא מוטעה מיסודו. אין שום אפשרות לישראל להשתלב באזור!

הסכסוך שהיה סכסוך לאומי במשך כמאה ושישים שנים הסתיים בשנת 1979 כשישראל, מצרים

וירדן חתמו על הסכם שלום ללא השתלבות ישראל באזור. מצרים, המדינה הערבית החזקה

באזור, וירדן אחריה, הכירו בכך שאין אפשרות צבאית להשמיד את ישראל והשלימו עם קיומה. לרוע

המזל, באותה שנה עצמה, 1979, הפכה איראן לרפובליקה איסלאמית שמטרתה המוצהרת היא

לגבור על תרבות המערב ולהפוך את כל העולם למוסלמי ובכך להביא את המהדי, הוא המשיח המוסלמי

שיביא שלום שמימי על כל העולם. מאותו רגע נחלה איראן הצלחה אחר הצלחה: היא החלישה את

הדומיננטיות של ארה"ב (הפיגוע במגדלי התאומים של 11/9/2001 של אלקעדה הנתון להשפעה

איראנית שיעית). כעת ישראל הפכה למטרתה מאחר ואיראן רואה בה עמדה מערבית קדומנית בלב

האזור המוסלמי. היא הקימה ומימנה את חיזבאלה שגירשה את ישראל מלבנון (ברק רואה בטעות

נוראה הצלחה שלו), הגיעה למאזן אימה עם ישראל כתוצאה ממלחמת לבנון השניה (טעות נוראה

של אולמרט היהיר והפזיז), הקימה את החמאס ההולך בדרכי חזבאלה וגם הוא מגיע למאזן אימה

עם ישראל (טעותם של ברק ואולמרט ההססניים).

על ישראל להתעשת ולהבין שאין אפשרות להשתלב באזור מאחר והפנאטיות הדתית המוסלמית שולטת

בו. על ישראל להתעשת ולהבין שהמציאות כופה עליה לחיות על חרבה עוד דורות רבים. כל המפלגות

הציוניות לא מבינות את המציאות ומנסות לשנות אותה כשהיא לא ניתנת לשנוי כעת. יתכן והיא תשתנה

בזכות העמידה האיתנה של ישראל שחייבת להחזיק בעוצמה צבאית רבה יותר מעוצמתן של הישויות

המעוניינות בהשמדתה על רקע דתי. ההכרה הזו לא חדרה אל המפלגות הראשיות בישראל: ליכוד,

קדימה ועבודה, לכן גם אין שום הבדל בין המצעים המדיניים/ביטחוניים שלהן. יש ביניהם הבדלים בעיניני

כלכלה וחברה, דומה שהתפיסות של מפלגת העבודה בנושאים אלה הם הנכונות אך אין בידה כוח

פוליטי ליישמן מהסיבה הפרוזאית שהיא דבקה בהצמדות לשילטון כנגררת זה עשרות שנים. מי שהרס

את מפלגת העבודה בגלל הסיבות האמורות הם, לדעתי, שמעון פרס וחיים רמון.

לדעתי ישראל חייבת לפסול את שתי המנטרות שאנו חוזרים עליהן מבלי להבין שהן לא אפשריות: שתי

מדינות לשני עמים ושטחים תמורת שלום. יחיה באזור רק מי שיאבק על חייו מבלי לוותר. שום מפלגה

ציונית לא הפנימה עדיין תובנה זו, פרט למפלגות שוליים שאינן מחזיקות ביותר מ10% מקולות הבוחרים

ולכן גם אחרי הבחירות יהיה מה שתמיד היה: ישראל מוותרת והפלסטינים ממתינים להשמדתה ומציגים

עצמם כנסכנים בפני העולם. עראפת כבר ניסח זאת בדיוק רב לפני זמן רב: הפלסטינים מעוניינים בהסכם

"בני קורייש" שהוא הסכם של חלש עם חזק עד שהחלש יהיה חזק ממנו ויבטל את ההסכם.

המניפסט של גדעון לוי של היום מטיף ל"השתלבות באזור" ,  כלומר להסכם בני קורייש.