'נא לשלוח עם הילדים תפוח אדמה ומגררת, אנו עומדים להכין לביבות לכבוד חג החנוכה' זו היתה לשון ההודעה שהגיעה מציצה מתיק הגן. עד כאן עדין נשמתי, אלא שאז הגיעה הבשורה ' אמא של ליאור התנדבה לטגן לנו סופגניות בגן, תודה רבה!' באמת תודה רבה... מלמלתי לעצמי.הנה מגיעה עוד מלחמת ענקים בין 'אמא בטוחה' שרוצה לודא שחגיגת הטיגונים מתנהלת הרחק מהילדים ובין הצורך לא להיות עוכרת השמחות. 

'נו באמת...את תמיד דואגת..את לא סומכת עלינו?' תשאל הגננת. האמת? לא ממש! טיגון סופגניות ולביבות בגן קטן וצפוף לא מתחרז לי עם 'בטיחות'.בגן שלנו, כמו בגנים רבים אחרים הילדים מתנסים בחויות היום יום כמו בישול, אפיה וחיתוך ירקות. הם נהנים מהמגע עם האוכל, לומדים על המרקמים השונים ונחשפים למאכלים חדשים. העבודה עם החומרים מקרבת ומפתחת, והיא גורם הנאה חשוב. נפלא כאשר הלמידה נעשית בסביבה בטוחה, תוך התחשבות בכללי הזהירות.

איך חוצים את הגשר אל 'גן בטוח' בלי לשלם את מחיר 'מחרב השמחות'? לאט ובטוח. לא באים ממקום של דאגה /היסטריה. אלא ממקום השותף לרצון לחשוף את הילדים, ללמד אותם, לאפשר להם. לא 'להתקיף' עם חוזר מנכ"ל. אף אחד לא אוהב שמנופפים לו בחוקים ותקנות, רובנו מודעים להם. מה כן? מציעים עזרה, שותפות בעשיה ובחשיבה. מאירים נקודות חשוכות – היכן יתקיים הטיגון? אולי אפשר להקצות אזור נפרד, להוציא את הטיגון לחצר כשהילדים בתוך הגן, כך חוסכים בריח הטיגון הממלא את הגן וגם מאפשרים לפעילות להתקים בבטיחות. אפשר להציע שימוש במחבת חשמלית – היא מצריכה טיגון במעט מאוד שמן.בסבלנות והתמדה,  התדמית שתדבק בנו היא של ההורה 'שומר החגיגה' ולא 'עוכר השמחה'. הרי ילד קטן שרק 'ניתז' עליו שמן וכבר השמחה לא שלמה. מאחלת לכל ה'שומרים' שלנו שיהיה חג קסום ושמח, מתוק ובטוח.