כותרות TheMarker >
    ';

    אוסטריאליה

    מחשבות, חוויות, נסיעות ורעיונות ממקום אחר לגמרי - ממש.

    ארכיון

    נשים, חברוֹת ותקשורת

    63 תגובות   יום ראשון, 7/12/08, 13:20

    סוף סוף, אחרי שנה וחצי של לימודים, אני יוצאת לשטח. וזו סיבה למסיבה בשבילי, במיוחד כי גיליתי שאני מאוד אוהבת לראיין... נשים.

     

    אז קודם, כמה צעדים לאחור כדי לספר לכם מאוד בקצרה מה (לעזאזל) אני חוקרת, ולמה.

    אני חוקרת נשים וחברויות בין נשים.

     

    ולמה?

     

    טוב, לא נפלתי ישר על הנושא הזה. בהתחלה, רציתי לחקור שימוש בטלפון נייד. מכיוון שבני עשרה ואנשי ונשות עסקים חוקרים לעייפה, וילדים - לא מצאתי באוסטרליה שמשתמשים בטלפון נייד, החלטתי להתמקד בנשים. מעל גיל 35 ובעיקר לצרכים חברתיים (לא למטרות עבודה).

     

    הרבה חודשים אחרי, ועוד יותר שעות קריאה, התפלפלות וחרישה של הנושא, הבנתי שאני בעצם חוקרת את עצמי. את עצמי כאישה לקראת גיל 40, שפתאום באמצע החיים הגיעה למקום חדש, עם צורך עצום בתמיכה חברית, ובלי אף חברה בסביבה.

     

    היום אני יודעת שהתשובה היא שנתיים. זה הזמן שלקח לי לטוות את הרשת שלי. ולהגיע למצב בו אני מסתכלת סביב (ונוציא כרגע את המחשב מטווח הראייה) ואומרת לעצמי, יש לי חברות. אולי לא מספיק, אולי לא הכי מתאימות לי ובטח לא החברות הטובות, אבל יש. וזה משמח אותי מאוד.

    אז אחרי כל התובנות (ששאבו ממני באמור הרבה מאוד זמן, ולא מעט דמעות), יצאתי למחקר.

     

    מה אני רוצה לגלות (או במלים אחרות: שאלות המחקר):

    1. מה המבנה של הרשת החברתית של הנשים שראיינתי בישוב הנחקר - בדמיוני התוצאה הולכת להיות מפה של הרשת החברתית שתכלול מעל 100 נשים מהישוב. משהו כזה.
    2. מהם מאפייני שיטות התקשורת בהן משתמשות נשים עם חברותיהן (4 שיטות נבחנות במיוחד: פנים מול פנים, טלפון, אינטרנט ונייד)?
    3. מהו תפקיד הטלפון הנייד בחברויות בין נשים?

     

    את מי אני חוקרת: בחרתי 5 נשים מהישוב בו אני גרה (חברות ונשים עימן אני בקשר. אחת מהן ישראלית). ראיינתי במשך שעה וחצי כל אחת מהן. מהן אני ממשיכה הלאה אל חברות שלהן המתגוררות באותו ישוב - ושוב מראיינת. אני חושבת שאראיין בסביבות 30 נשים.

     

    מה אני שואלת: מה לא? בעיקר - על המעבר לישוב, איך נוצרו החברויות בהתחלה, על החברה הטובה ביותר, מי כל החברות/ים של המרואיינת, מהן שיטות התקשורת עם חברות/ים אלו, מהן הפעולות האחרונות המתועדות בטלפון הנייד, אופי השימוש בטלפון הנייד, והשלכות אישיות וחברתיות של השימוש בטלפון הנייד.

     

    מה יצא לי מזה: נחת לאמא שלי שבשבילה דוקטורט זו פחות או יותר הסיבה היחידה שיכולה להצדיק בעיניה את העובדה שלקחתי את הנכדים שלה ממנה למשך ארבע שנים (לפחות). אני הרבה פחות בטוחה לגבי מה עוד יצא לי מזה...נחכה ונראה.

     

    מה יצא לחברה מזה: כן. אני יותר ויותר מבינה שיש השלכות מרתקות לגבי קביעת מדיניות מקומית (בעיריות), גלובלית (ברמה ארצית) ומסחרית (אחרי הכל טלפונים ניידים, לא?). אני מאוד מקווה שאוכל לתרום את חלקי בהבנת מצבן החברתי של נשים מעל גיל 30, במיוחד בערי ספר, התמקדות בצרכים שלהן ומציאת פתרונות לבעיות בהן הן נתקלות בחיי היומיום.

     

    ומתי אני חוזרת לישראל? שאלת מיליון הדולר. בשאיפה אי שם בשלהי 2010 (נשמע עתידני משהו...).

    דרג את התוכן:

      תגובות (60)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/11/09 21:17:

      צטט: תו רון 2009-11-12 19:21:49

       אורית,

       

      היה מעניין לקרוא את הפוסט והתגובות.

       

      בהצלחה עם המחקר והדוקטורט.

       

      שלך תו רון

       תודה :-)

       

        12/11/09 19:21:

       אורית,

       

      היה מעניין לקרוא את הפוסט והתגובות.

       

      בהצלחה עם המחקר והדוקטורט.

       

      שלך תו רון

        12/1/09 06:22:

      צטט: rom-w 2009-01-12 06:07:51


      גם בעל וגם דוקטורית?? - אימא צריכה לקפוץ עד השמיים :)

      מה שלומך יקירה? אם תרצי לחקור אישה מהיישוב שלי אז שתדעי שאני מתנדבת, שעה וחצי איתך הם תענוג צרוף :)

      תודה רום!

      תחילה אני מתאוששת מעצם העובדה שהגבת..

      וחוצמיזה, במחקר הזה אני כבר לא אכלול נשים ישראליות...אבל אני מבטיחה ליצור קשר בפעם הבאה שאגיע לישראל :-)

      ביי בינתיים,

      אני. 

       

        12/1/09 06:07:


      גם בעל וגם דוקטורית?? - אימא צריכה לקפוץ עד השמיים :)

      מה שלומך יקירה? אם תרצי לחקור אישה מהיישוב שלי אז שתדעי שאני מתנדבת, שעה וחצי איתך הם תענוג צרוף :)

        12/1/09 03:49:


      נשמע מקסים ומרתק

       

      המון בהצלחה

        5/1/09 07:07:

      בהצלחה!

      נשמע מרתק

      מקווה שתספרי גם תוך כדי התהליך (לא רכילות, תובנות....)

       

        15/12/08 12:04:

      בהצלחה!
        13/12/08 08:51:


      קודם כל את כותבת מעניין וקולח וכיף לקרוא.

      קראתי  גם את התגובות שאף הן מקסימות, אבל עדיין לא הבנתי על מה בדיוק המחקר...

      האם את חוקרת באוסטרליה קבוצה ישראלית? האם אין משמעות לקבוצת הגיל? כלומר,למיטב ידיעתי-דוקטורט הוא כל כך ספציפי ואני קוראת פה על המון פרמטרים.

      בשבילי שאלת מיליון הדולר  היא מה המצב החברתי של הילדים.... והבעל?

      המשך הצלחה והרבה חברות!

        13/12/08 06:48:

      צטט: עוד רותי 2008-12-12 15:03:21


      "בפועל, נראה לי שאפסיק כשארגיש שהמרואיינות כבר לא מחדשות לי "

       

      זו הפואנטה . מצוין . רק מה "ארגיש". תציבי פרמטרים אמפיריים וספציפיים כדי לבחון עם המראויינות מחדשות או לא.

      הבנת אותי ?

      רותי

       

       

      כן, הבנתי :-)

      הולכת לעבוד על הפרמטרים...

      תודה,

      אורית.

       

        12/12/08 15:03:


      "בפועל, נראה לי שאפסיק כשארגיש שהמרואיינות כבר לא מחדשות לי "

       

      זו הפואנטה . מצוין . רק מה "ארגיש". תציבי פרמטרים אמפיריים וספציפיים כדי לבחון עם המראויינות מחדשות או לא.

      הבנת אותי ?

      רותי

       

       

        12/12/08 13:41:

      צטט: עוד רותי 2008-12-12 13:27:05


      למה 30 נשים ?

      המספר 30 ניגזר מהמחקר הכמותי  - הוא נותן סיכוי של 95% לדגום לפחות פעם אחת קטיגוריה ששכיחותה כ 5%.

      במקרה שלך השיקולים לגבי מספר המרואינות לא ניגזרים מהמתודולוגיה של מחקר כמותי. אז מאיפה צץ ה 30 ?

      רוצה לדבר על מספר הנשים ?

      אשמח, רותי

      היי רותי.

      שאלה טובה. האמת שהמספר לא כל כך מחייב.

      בהתחלה חשבתי על 50 - כי היה נראה לי שזה היקף שאוכל להתמודד עימו ולנתח. אחר כך הבנתי שיכול להיות שזה יותר מדי (מחקרים כמותיים יכולים לכסות גם כ-  20 מרואיינים או פחות), אז הורדתי את המספר ל- 30.

      בפועל, נראה לי שאפסיק כשארגיש שהמרואיינות כבר לא מחדשות לי ושהבנתי פחות או יותר מה הולך כאן.

      נכון להיום סיימתי 14 ריאיונות, ועדיין כל אחד יותר מרתק מקודמו...אז נראה איך זה יתפתח.

       

        12/12/08 13:27:


      למה 30 נשים ?

      המספר 30 ניגזר מהמחקר הכמותי  - הוא נותן סיכוי של 95% לדגום לפחות פעם אחת קטיגוריה ששכיחותה כ 5%.

      במקרה שלך השיקולים לגבי מספר המרואינות לא ניגזרים מהמתודולוגיה של מחקר כמותי. אז מאיפה צץ ה 30 ?

      רוצה לדבר על מספר הנשים ?

      אשמח, רותי

        12/12/08 11:39:

      צטט: oritb 2008-12-12 03:56:55

      חשבת לנסות את השיטה הישנה? לנהל איתה שיחה פנים מול פנים ולומר לה...זה נגמר ביננו, זו לא את זו אני...

      אני קצת צינית, אבל גיליתי שלפעמים הדרך הישירה היא גם בסוף (אבל רק בסוף) הכי פחות כואבת.

      תודה על האיחולים, ובהצלחה בניהול חייך החברתיים :-)

      כבר עשיתי את זה בעבר. אבל אחרי שנתיים היא כנראה "שכחה" מהשיחה ושוב החלה להציק לי. אני תמיד דוגלת בדרך הפשוטה והבטוחה, אבל אין לי שליטה על קשיי ההבנה של הצד השני.

       

        12/12/08 05:08:

      צטט: עט להשכיר- ניצה צמרת 2008-12-12 04:46:01


      אז אני מבינה עכשיו דברים חדשים. הנושא השתנה, עדיין יש אי שם ילדה שרוצה לשמח את אימא, יש מועד שיבה משוער ארצה, ושלושים נשים או יותר ייקחו חלק במחקר.

      זה היה רק סיכום קצר לפני שאני מאחלת בהצלחה.

      נזכרתי במחקרים שקראתי פרי עבודה שעשתה עמיה לבליך. אחד מהם שנקרא גלגולו של מקום היה על אנשי קיבוץ גלגל בבקעת הירדן.

      הרבה מאפיינים של בדידות נבעו שם למרות המסגרת הקיבוצית.

      אורית, מעניין אותי לשמוע עוד.

      ואני בטוחה שהמסע אל עצמך מעניין לא פחות.

      אז באמת שיהיה בהצלחה ובקיץ אני מקווה לומר לך זאת פ"פ.

      ניצה

      תודה ניצה :-)

      וכן - להתראות בקיץ...

      ביי

      אני.

       


      אז אני מבינה עכשיו דברים חדשים. הנושא השתנה, עדיין יש אי שם ילדה שרוצה לשמח את אימא, יש מועד שיבה משוער ארצה, ושלושים נשים או יותר ייקחו חלק במחקר.

      זה היה רק סיכום קצר לפני שאני מאחלת בהצלחה.

      נזכרתי במחקרים שקראתי פרי עבודה שעשתה עמיה לבליך. אחד מהם שנקרא גלגולו של מקום היה על אנשי קיבוץ גלגל בבקעת הירדן.

      הרבה מאפיינים של בדידות נבעו שם למרות המסגרת הקיבוצית.

      אורית, מעניין אותי לשמוע עוד.

      ואני בטוחה שהמסע אל עצמך מעניין לא פחות.

      אז באמת שיהיה בהצלחה ובקיץ אני מקווה לומר לך זאת פ"פ.

      ניצה

        12/12/08 03:56:

      צטט: ענת** 2008-12-11 08:14:54


      לו לא היה טלפון סלולרי, מזמן כבר לא הייתי שומעת "חברה" שמתעקשת להיות כזו גם אם אני לא מראה סימנים.

      כל פעם שאני רואה את שמה על צג הסלולרי, אני מצטערת שיש לי אחד כזה.

      _________________________________________________________________

      אני שמחה שאת שמחה ומאחלת לך המשך עניין והצלחה.חיוך

       

      חשבת לנסות את השיטה הישנה? לנהל איתה שיחה פנים מול פנים ולומר לה...זה נגמר ביננו, זו לא את זו אני...

      אני קצת צינית, אבל גיליתי שלפעמים הדרך הישירה היא גם בסוף (אבל רק בסוף) הכי פחות כואבת.

      תודה על האיחולים, ובהצלחה בניהול חייך החברתיים :-)

        12/12/08 03:53:

      צטט: טל אלכסנדרוביץ שגב 2008-12-11 21:42:34


      2010 !?

       

      ששש....לא בקול רם....


      2010 !?
        11/12/08 21:36:


      בהתחלה נשמע כרעיון מעניין וככל שאני חושב עליו יותר הוא גם בעל חזון ויכול לתרום לאוכלוסיות הנשים  בהרבה מאוד תחומים. הלוואי ולכל מחקר יהיה באמת גם ערך מוסף כמו שאני צופה למחקר שלך.

      בהצלחה

      משה

        11/12/08 14:33:

      צטט: oritb 2008-12-11 05:16:39

      צטט: altakod 2008-12-11 01:17:31

       

      1. ספר הסמס של אביטל דיקר

      סורי, לא מכירה ?!?

       

       

      לא קראתי, שמעתי - היא הוציאה ספר עם כל ההודעות סמס שעברו דרך הסלולרי שלה (החוצה/פנימה), כולל הכל - "כן ממי", "את באה לקפה" וכל  הקטנות. חלק מהם עם חברות כמובן.

      אני אבדוק שאני לא מתבלבלת עם מישהי אחרת.

      פשוט חשבתי שכשבודקים תכנים של שיחות יומיומיות מגלים המון מילים ומונחים שחוזרים על עצמם ויכולים בלי ההקשר המתאים להיראות ריקים לגמרי מתוכן.

        11/12/08 08:14:


      לו לא היה טלפון סלולרי, מזמן כבר לא הייתי שומעת "חברה" שמתעקשת להיות כזו גם אם אני לא מראה סימנים.

      כל פעם שאני רואה את שמה על צג הסלולרי, אני מצטערת שיש לי אחד כזה.

      _________________________________________________________________

      אני שמחה שאת שמחה ומאחלת לך המשך עניין והצלחה.חיוך

        11/12/08 05:16:

      צטט: altakod 2008-12-11 01:17:31


      נשמע מעניין. נזכרתי בשני דברים:

      1. ספר הסמס של אביטל דיקר

      סורי, לא מכירה ?!?

      2. פגישות רומנטיות ליד הנהר. שזה : פעם בנו כביש מהיר באיזה מקום, נגיד הודו, ואז גילו שמאז שנבנה הכביש המהיר אנשים מתחתנים פחות. חקרו ומצאו שהכביש המהיר נמצא בדיוק במקום שבו היה חלק הנהר שאליו הגיעו כדי למצוא בני זוג. שזה דומה למה שאת בודקת במידה מסויימת. רק אל תגיעי למצבים כאלה...

      אני מאוד בעד מקומות למציאת בני זוג. לצערי, עד כה, מריאיונות עם נשים מעל גיל 35, שימוש בטלפון למטרות רומנטיות לא היה עדיין בין השימושים שהן פרטו - אלה בעיקר הסתכמו בהרבה תיאומים וקצת מטרות חברותיות (בעיקר עם חברות - נשים).

      בהצלחה.

      תודה על התגובה והביקור  :-)

        11/12/08 05:12:

      צטט: innbalit 2008-12-10 13:41:59


      נראה שהגעת לאיזה שלום ושלווה פנימיים לגבי הגדרת המחקר ובכלל.

      לא מפתיע שהם הגיעו והזינו זה את זה במקביל.

      שמחה בשבילך וד"ש

       

      אני באמת עדיין תוהה איזה שלום ואיזה שלווה...הכל הופך להיות כל כך מסובך...

      ו....העברתי את הד"ש

      ביי :-)

      אני.

        11/12/08 01:17:


      נשמע מעניין. נזכרתי בשני דברים:

      1. ספר הסמס של אביטל דיקר

      2. פגישות רומנטיות ליד הנהר. שזה : פעם בנו כביש מהיר באיזה מקום, נגיד הודו, ואז גילו שמאז שנבנה הכביש המהיר אנשים מתחתנים פחות. חקרו ומצאו שהכביש המהיר נמצא בדיוק במקום שבו היה חלק הנהר שאליו הגיעו כדי למצוא בני זוג. שזה דומה למה שאת בודקת במידה מסויימת. רק אל תגיעי למצבים כאלה...

      בהצלחה.

        10/12/08 23:44:

      שלום אורית.

       

      מחקר מעניין וחשוב מאוד את עושה .

      אני עובד אם אישה מקסימה שעושה סדנאות נשים בתחומים שונים. השמח לתאם ביניכן. 

        10/12/08 13:41:


      נראה שהגעת לאיזה שלום ושלווה פנימיים לגבי הגדרת המחקר ובכלל.

      לא מפתיע שהם הגיעו והזינו זה את זה במקביל.

      שמחה בשבילך וד"ש

        10/12/08 12:46:

      הי אורית,

      תודה על ההסבר - נשמע מעניין יותר ויותר... :-)

      בהצלחה, תיהני ועדכני! :-)

        10/12/08 08:47:

      צטט: bijoux 2008-12-10 07:21:00

       קראתי את נושא המחקר שלך

      נשמע מאוד מעניין ומסקרן

       בהצלחה

      יגאלה

      מעצבת תכשיטים

       

      תודה יגאלה  :-)

       

        10/12/08 08:46:

      צטט: ארטישוק ירושלמי 2008-12-09 15:51:15

       

      נשמע מחקר מאוד חוויתי. לא בשל הנגיעה האישית שמצאת בו, אלא גם מהבחינה הזו שעם כל הבעיות והאתגרים - אין כמו מחקרי שטח שבו יוצאים לשטח ופוגשים את האנשים.

      מאחלת לך שיהיה מעניין ומפתיע! אני סקרנית. תמשיכי לעדכן, טוב? 

      אכן, אני מאוד נהנית מהריאיונות, ותודה על האיחולים :-)

      מבטיחה להמשיך לעדכן (כאילו שיש לי זמן לחשוב על דברים אחרים...)

      ביי

      אני.

        10/12/08 08:44:

      צטט: אדוה שביב 2008-12-09 14:09:04

      איך יכולה קבוצה של כ- 30 נשים מיישוב אחד לתרום להבנת "מצבן החברתי של נשים מעל גיל 30" ככלל? כלומר, למה להניח שהמתרחש ביישוב אחד מעיד על המתרחש במקומות אחרים, ואפילו על רשתות חברתיות של נשים אחרות באותו יישוב?

      היי אדוה,

      שמחה ששאלת - אכן עניין חשוב.

      המחקר שאני עורכת הינו case study. הוא אינו מתיימר להכליל את כל הנשים באשר הן.

      מכיוון שבחרתי במחקר אנתרופולוגי - בו אני כחוקרת מתערה בחיי הקהילה הנחקרת, היה לי חשוב (ומאוד נוח) לחקור את הישוב בו אני גרה. שילוב של השניים (חקר המקרה האנתרופולוגי), מאפשר לי לבחון, לתאר ולנתח את תופעת הנשים והחברות מבלי לצאת בהצהרות גורפות.

      הישוב עצמו הוא חלק מתופעה כלל אוסטרלית (וכנראה גם כלל ארה"בית) הנקראת sea change.

      20% מכלל תושבי אוסטרליה חיים בקהילות של sea change - קהילות שאינן ערי הבירה לאורך קו החוף של המדינה. יש סיבות שונות למעבר לישובים אלה (כמו עלות מחיה זולה יותר, אכות חיים). כך שבעצם, אני מקווה שהממצאים שלי יהיו תקפים להכללה בקרב 20% מהאוכלוסיה, לפחות.

      על מנת לתקף את הממצאים, אני משווה אותם עם נתונים ארציים ממפקד התושבים שנערך באוסטרליה בשנת 2006, עם סקר ארצי בנושא רשתות חברתיות ועם מחקר ארצי בנושא שימוש בטלפון נייד. שלושתם לא מכסים 100% מנושאי המחקר שלי - אבל יש לא מעט מכנה משותף.

        10/12/08 07:21:

       קראתי את נושא המחקר שלך

      נשמע מאוד מעניין ומסקרן

       בהצלחה

      יגאלה

      מעצבת תכשיטים

       

      מצחיק איך אפשר לרדוף אחרי הזנב של עצמנו בשלי לשים, ועוד במשך שנתיים :-)

      אבל הרדיפה הזו מלמדת וגדלים ממנה וזה חשוב כל כך. לא נעצרים.

      נשמע מחקר מאוד חוויתי. לא בשל הנגיעה האישית שמצאת בו, אלא גם מהבחינה הזו שעם כל הבעיות והאתגרים - אין כמו מחקרי שטח שבו יוצאים לשטח ופוגשים את האנשים.

       

      מאחלת לך שיהיה מעניין ומפתיע! אני סקרנית. תמשיכי לעדכן, טוב? 

        9/12/08 14:09:

      היי אורית,

      נשמע מעניין ומהנה, בהצלחה! :-)

      רציתי הסבר על הנקודה הבאה, בבקשה:

      איך יכולה קבוצה של כ- 30 נשים מיישוב אחד לתרום להבנת "מצבן החברתי של נשים מעל גיל 30" ככלל? כלומר, למה להניח שהמתרחש ביישוב אחד מעיד על המתרחש במקומות אחרים, ואפילו על רשתות חברתיות של נשים אחרות באותו יישוב?

      יום מצוין,

      אדוה

        9/12/08 09:01:

      צטט: ד פ נ ה 2008-12-09 07:25:43


      אורית, הזדהיתי עם דבריה של ליאת כאן למעלה.

      איכשהו הפלאפון דווקא נראה לי שומר אותנו במרחק, והוא לא מעט פעמים משמש כ"יצאתי ידי חובתי",

      אין אנו מפנים זמן מיוחד עבור השיחה, בדרך זה תוך כדי שלל העיסוקים שלנו.

      אבל אולי בעצם ממקום של חיים מאוד עמוסים המכשיר הזה מאפשר לנו להיות בקשר, לשמור על קשר, לחייג שאנחנו במצוקה כי הוא לא דורש את הזמן המיוחד הזה.

       

      בהצלחה, מקווה שתהני בדרך.

      דפנה

      בעיני, הנייד, כמו האינטרנט והטלפון לפניו הוא בסך הכל צינור: תשתית. אנחנו משליכים את נטיותנו האישית על המכשיר ובמידה מסויימת "מאנישים אותו" (חשש משינוי או מטכנולוגיה חדשה, רצון לשמור על קשר). כך שבמידה מסויימת: "אמרי לי מי את ואומר לך מה את חושבת על הנייד שלך".

      ותודה :-)

       

        9/12/08 08:57:

      צטט: אורית גפני 2008-12-08 23:18:53

      אורית - חשבתי שהמקום האידיאלי למחקר על טלפונים סלולרים - הוא ישראל :-)

      במחשבה שניה - אם היית עושה את המחקר כאן - היינו מפסידים - המון צילומים מדהימים :-)

       

      אין לך מושג כמה נכונה האבחנה על השימוש האינטנסיבי בטלפונים ניידים בישראל. אופן השימוש בנייד בקרב הנשים שראיינתי הוא מינימלי ביותר (גם אני מודה שאני עושה שימוש בסיסי בנייד פעם בשבוע) ולו רק בגלל שהן רוב הזמן בבית - ואז הטלפון והאינטרנט הרבה יותר זמינים ומשתלמים.

       

      ובאשר לתמונות - שמחה שהן מוצאות חן - גם אני נהנית לצלם אותן :-)

        9/12/08 08:53:

      צטט: נ ג ה 2008-12-07 15:06:52


      מדהים שזה הדבר הראשון שמזיל דמעה מענינו.. הפחד מלהיות לבד

       

      תהני לך. ומקווה שניפגש ב-2010

       

      כולנו מחפשים מראות וחיזוקים למעשינו, לא?

      וברור שניפגש, כאילו דא?

        9/12/08 08:51:

      צטט: דניאל זיסקינד 2008-12-08 22:38:46


      נשמע ממש ממש מעניין. את מאפיינת את סוג הקשר? את בוחנת גם את הנושאים?. אולי בהקשרים תרבותיים, גילאים וכד. הרי יש נושאים שלא ידברו עליהם  בטלפון. אחרים רק דרך הטלפון.

       

      כן. אני מאפיינת את סוג הקשר (או במלים אחרות, מה "יוצא" למרואיינת מהחברות: תמיכה נפשית, עזרה מעשית, חברה, אינפורמציה...)

      אני לא נכנסת לנושאים של התקשורת בין החברות - הית הלי הרגשה שפשוט זה יהיה ...הכל, לא?

      אני בודקת את החברויות בהקשרים אתניים (20% מהמרואיינות הן ישראליות והן קבוצת המדגם שלי ל"מהגרות"), ובטווח גילאים של בין 35 ל- 66 (זו המרואיינת הכי מבוגרת שהיתה לי עד כה)

      לגבי על מה מדברים בכל אחד מאמצעי התקשורת - אני שואלת אותן בכלליות מה מאפיין ומייחד כל אחת מהשיטות (פנים מול פנים, טלפון, אינטרנט, וטלפון נייד)...אבל עד עכשיו התשובות די צפויות - כולן מעדיפות פנים מול פנים, במיוחד בגלל הבעות הפנים והאפשרות לשיחה יותר "עשירה", טלפון היא האופציה השניה - בעיקר משיקולי מחיר והרגל (לעומת הטלפון הנייד), אינטרנט - לדברים לא דחופים ולהעברת אינפורמציה - בעיקר בדואל (אין כאן הרבה שעושות שימוש בסקייפ או צ'ט, חוץ מהישראליות כמובן :-), ואחרון חביב - הטלפון הנייד - בין אם השיחות יקרות או לא - הן נתפסות כיקרות, ושיחה בנייד היא בדרך כלל קצרה, עניינית ולמטרות תיאומים או מסיבות של בטיחות. מה שכן, בשל כך, הרבה מהן שולחות SMS. והאמת, זו די חוויה לראות מישהי בת 66 שולחת SMS בכזאת מיומנות...

       

        9/12/08 08:42:

      צטט: aloshka 2008-12-08 10:56:10

      שלום אורית,

      שמחתי לקרוא את הפוסט שלך כי גם אני ב"גלות" עכשיו ומתמודדת עם בעיות הסתגלות.

      כתבת שלקח לך שנתיים לרכוש חברות...אז אני באמת בראשית הדרך, ומאוד מקווה שיקח לי פחות זמן, כי הבדידות הזאת יכולה להיות קשה מנשוא.  הגרתי  עם בעלי למוסקבה לפני 4 חודשים ואין לנו פה חברים או משפחה. 

      מה שהבנתי כבר שאם אמשיך לחכות שיקרה משהו - שום דבר לא יקרה גם בעוד 20 שנים בעיר הזאת...  

        

      מאחלת לך בהצלחה - וכן - ליזום כמה שיותר ...

       

        9/12/08 07:25:


      אורית, הזדהיתי עם דבריה של ליאת כאן למעלה.

      איכשהו הפלאפון דווקא נראה לי שומר אותנו במרחק, והוא לא מעט פעמים משמש כ"יצאתי ידי חובתי",

      אין אנו מפנים זמן מיוחד עבור השיחה, בדרך זה תוך כדי שלל העיסוקים שלנו.

      אבל אולי בעצם ממקום של חיים מאוד עמוסים המכשיר הזה מאפשר לנו להיות בקשר, לשמור על קשר, לחייג שאנחנו במצוקה כי הוא לא דורש את הזמן המיוחד הזה.

       

      בהצלחה, מקווה שתהני בדרך.

      דפנה

        8/12/08 23:18:

      אורית - חשבתי שהמקום האידיאלי למחקר על טלפונים סלולרים - הוא ישראל :-)

      במחשבה שניה - אם היית עושה את המחקר כאן - היינו מפסידים - המון צילומים מדהימים :-)

      (התמונה של החתונה... לא עוזבת לי את הראש...:))

       

      ב ה צ ל ח ה !!!

        8/12/08 22:38:

      נשמע ממש ממש מעניין. את מאפיינת את סוג הקשר? את בוחנת גם את הנושאים?. אולי בהקשרים תרבותיים, גילאים וכד. הרי יש נושאים שלא ידברו עליהם  בטלפון. אחרים רק דרך הטלפון.
        8/12/08 10:56:

      שלום אורית,

      שמחתי לקרוא את הפוסט שלך כי גם אני ב"גלות" עכשיו ומתמודדת עם בעיות הסתגלות.

      כתבת שלקח לך שנתיים לרכוש חברות...אז אני באמת בראשית הדרך, ומאוד מקווה שיקח לי פחות זמן, כי הבדידות הזאת יכולה להיות קשה מנשוא.  הגרתי  עם בעלי למוסקבה לפני 4 חודשים ואין לנו פה חברים או משפחה. 

      מה שהבנתי כבר שאם אמשיך לחכות שיקרה משהו - שום דבר לא יקרה גם בעוד 20 שנים בעיר הזאת...

      ואני כל כך זקוקה לרשת חברתית, לעזאזל עם רשת, מספיק 3-5 חברים איתם אפשר "לפתוח שולחן" ולפתוח את הלב,

      לא לדבר על אישה/חברה טובה שאפשר לקטר איתה על הבעל.

      בכל מקרה, אשמח להיות בקשר איתך, ללמוד מהנסיון שלך ולשתף אותך במה שקורה לי בתהליך.

      תהיי חברה שלי? 

        

        8/12/08 08:46:

      צטט: Stepin 2008-12-08 07:24:10

      אורית...כמו בריזה ביום חמסין....חיוך

      אולי יש בידך לפתור לי חידה עתיקה ופרוזאית,

      האם חברות אמיתית היא זו המבוססת עקרונות נוקשים שלא ניתנים לפשרה ?,

      או שמא ההיפך הוא הנכון, שחברות נבחנת ביכולת להגמיש עקרונות.

      ואנסה להדגים כוונתי,

      האם אסגיר לידי המשטרה חבר שעבר עבירה מהותית, או מבחן החברות

      יתבטא בזה שאמלא פי מים ?

      או שהמענה נמצא בכלל אצל אלברט אינשטין החביב ותורת היחסות, הכל יחסי.

      יענו, אם החבר שדד בנק, שמח ועלוז בהצלחתו.

      אבל אם הוא רצח, רוץ לתחנת המשטרה הקרובה ותסגיר החבר.

      עלי והצליחי.

       

       

      הכל יחסי. כמעט תמיד. או שלא?

        8/12/08 08:44:

      צטט: ליאת z 2008-12-08 06:38:01


      דווקא אותי מעניינת תופעת פרימת החברות בגילאים אלה.

      אני נפרדת כבר שנים מחברה טובה שכל מה שמחזיק בנינו הוא הטלפון הסלולרי. שתינו מסרבות להרפות.

      עצוב אבל מעניין.

       

      תופעת פרימת החברות היא אכן אכן תופעה מעניינת.

      קטונתי מתובנות בשלב זה ובעניין הספציפי הזה, וגם אני מתמודדת איתו ברמה האישית.

      אבל פעם שמעתי מישהי אומרת שכל אדם שנכנס לחיינו, נכנס כדי ללמד אותנו משהו על עצמנו. ולפעמים, הלימוד נגמר, והגיע הזמן להיפרד. בדרך כלל, זה קורה בו זמנית משני הצדדים, רק לא תמיד שני הצדדים יודעים לקבל את העובדה שנגמר, ואז ממשיכים לנסות להחיות את החברות באמצעים טכנולוגים, אבל הנפש כבר במקום אחר...

        8/12/08 07:24:

      אורית...כמו בריזה ביום חמסין....חיוך

      אולי יש בידך לפתור לי חידה עתיקה ופרוזאית,

      האם חברות אמיתית היא זו המבוססת עקרונות נוקשים שלא ניתנים לפשרה ?,

      או שמא ההיפך הוא הנכון, שחברות נבחנת ביכולת להגמיש עקרונות.

      ואנסה להדגים כוונתי,

      האם אסגיר לידי המשטרה חבר שעבר עבירה מהותית, או מבחן החברות

      יתבטא בזה שאמלא פי מים ?

      או שהמענה נמצא בכלל אצל אלברט אינשטין החביב ותורת היחסות, הכל יחסי.

      יענו, אם החבר שדד בנק, שמח ועלוז בהצלחתו.

      אבל אם הוא רצח, רוץ לתחנת המשטרה הקרובה ותסגיר החבר.

      עלי והצליחי.

       

        8/12/08 06:38:


      דווקא אותי מעניינת תופעת פרימת החברות בגילאים אלה.

      אני נפרדת כבר שנים מחברה טובה שכל מה שמחזיק בנינו הוא הטלפון הסלולרי. שתינו מסרבות להרפות.

      עצוב אבל מעניין.

        8/12/08 05:05:

      צטט: אריאלה גל 2008-12-07 20:30:49


      נשמע מעניין ביותר.

      ממתינה בסבלנות וסקרנות לתוצאות.

       

      מעניין גם לקרוא שתופעת הניידים לא תפסה בקרב הנוער האוסטרלי........ 

      תיקון קל - בקרב הנוער האוסטרלי תופעת הטלפון הנייד מאוד תפסה. בקרב הילדים (גילאי 6-10) היא לגמרי לא תפסה (לפחות לא באזור בו אני גרה...).

       

        8/12/08 05:02:

      צטט: דים סאם המקורי 2008-12-07 13:43:14

       

      ...ואם כך סתם במפתיע ליד סופרמרק או מול הגלים, תפגשי את רוי על הגלשן

      תני לו נשיקה גדולההההההההההה....ותגידי לו ...שזה מאמא

      ותודה על הספר ששלח על ביירון  

       

      אני מייד רצה לחפש ...את חושבת שהוא יגיע להדלקת נרות בבית חב"ד?

      ;-)

      אורית.

        8/12/08 02:52:
      תודה למברכים, למגיבים ולמככבים :-)
        7/12/08 21:44:

      נשמע מעניין מאד.

      העיקר שאת נהנית ובסוף תהיי דוקטור רגוע

        7/12/08 21:38:

      מרתק ביותר

       

      הסברת את זה כל כך פשוט ובהיר

       

      כיף גדול

       

       

      נשיקות

       

       

        7/12/08 20:30:


      נשמע מעניין ביותר.

      ממתינה בסבלנות וסקרנות לתוצאות.

       

      מעניין גם לקרוא שתופעת הניידים לא תפסה בקרב הנוער האוסטרלי........ 

        7/12/08 16:39:

      יש כתיבה שהיא לא על עצמנו?

      (הדוקטורט שלי עוסק בקבוצה שאני כן ולא משתייכת אליה. נעה על גבולותיה. זה משפר את העבודה).  

        7/12/08 15:28:

      וואהו, אורית,

      על חברות אני יכולה לכתוב ספר שלם!

      ס - פ - ר

      בעצם לא ספר.

      אינציקלופדיה

      א י נ צי ק ל ו פ ד י ה !!!

       

      שבוע טוב חמודה, ואין, אין כמו חברות טובות!

        7/12/08 15:06:


      מדהים שזה הדבר הראשון שמזיל דמעה מענינו.. הפחד מלהיות לבד

       

      גם אני הייתי עסוקה בזה כל השנה הראשונה לאחרונה יצא לי להסתכל מסביב ולראות שויש את ה2-3 שמתחילות לחזור על עצמן...ושיש מלא פוטנציאל אם אני רק רוצה לקום וליזום.

       

       

      תהני לך. ומקווה שניפגש ב-2010

        7/12/08 13:43:


      אורית'קה הלווווווו מישראל

      איזה פוסט חמוד,מציאותי,ידידותי,מלמד

      היה לי תענוג לקרוא אותך

      בשעה טובה ומוצלחת לרגל סיום לימודייך

      בהצלחה בהמשך דרכך

      מקווה מאוד שייצא לי עוד לקרוא ממך

      ואם כך סתם במפתיע ליד סופרמרק או מול הגלים, תפגשי את רוי על הגלשן

      תני לו נשיקה גדולההההההההההה....ותגידי לו ...שזה מאמא

      ותודה על הספר ששלח על ביירון

       

      אך כמה שאני דשה בנושאים של חברויות והגיל ונשים ....אחלה פוסט

      אין לך מה למהר לשוב לארץ....אנחנו נחכה לך גם ב2010

      בינתיים תכתבי לנו עודדדדד

        7/12/08 13:35:


      בהצלחה לך יקירה

       

      ושובי במהרה

        7/12/08 13:30:

      צטט: מתגלגלת 2008-12-07 13:25:53


      מעולה שכתבת והסברת.

      הייתי בטוחה שנסעת לשם כדי לצלם חרדונים בשמש ;-)

       

      ברור שחרדונים בשמש. רק הייתי צריכה איזה סיפור כיסוי קטן...אז הלכתי על דוקטורט (לפחות אמא שלי קונה את זה).

        7/12/08 13:25:

      מעולה שכתבת והסברת.

      הייתי בטוחה שנסעת לשם כדי לצלם חרדונים בשמש ;-)

      פרופיל

      oritb
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      על רשתות חברתיות