סוף סוף, אחרי שנה וחצי של לימודים, אני יוצאת לשטח. וזו סיבה למסיבה בשבילי, במיוחד כי גיליתי שאני מאוד אוהבת לראיין... נשים.
אז קודם, כמה צעדים לאחור כדי לספר לכם מאוד בקצרה מה (לעזאזל) אני חוקרת, ולמה. אני חוקרת נשים וחברויות בין נשים.
ולמה?
טוב, לא נפלתי ישר על הנושא הזה. בהתחלה, רציתי לחקור שימוש בטלפון נייד. מכיוון שבני עשרה ואנשי ונשות עסקים חוקרים לעייפה, וילדים - לא מצאתי באוסטרליה שמשתמשים בטלפון נייד, החלטתי להתמקד בנשים. מעל גיל 35 ובעיקר לצרכים חברתיים (לא למטרות עבודה).
הרבה חודשים אחרי, ועוד יותר שעות קריאה, התפלפלות וחרישה של הנושא, הבנתי שאני בעצם חוקרת את עצמי. את עצמי כאישה לקראת גיל 40, שפתאום באמצע החיים הגיעה למקום חדש, עם צורך עצום בתמיכה חברית, ובלי אף חברה בסביבה.
היום אני יודעת שהתשובה היא שנתיים. זה הזמן שלקח לי לטוות את הרשת שלי. ולהגיע למצב בו אני מסתכלת סביב (ונוציא כרגע את המחשב מטווח הראייה) ואומרת לעצמי, יש לי חברות. אולי לא מספיק, אולי לא הכי מתאימות לי ובטח לא החברות הטובות, אבל יש. וזה משמח אותי מאוד. אז אחרי כל התובנות (ששאבו ממני באמור הרבה מאוד זמן, ולא מעט דמעות), יצאתי למחקר.
מה אני רוצה לגלות (או במלים אחרות: שאלות המחקר):
את מי אני חוקרת: בחרתי 5 נשים מהישוב בו אני גרה (חברות ונשים עימן אני בקשר. אחת מהן ישראלית). ראיינתי במשך שעה וחצי כל אחת מהן. מהן אני ממשיכה הלאה אל חברות שלהן המתגוררות באותו ישוב - ושוב מראיינת. אני חושבת שאראיין בסביבות 30 נשים.
מה אני שואלת: מה לא? בעיקר - על המעבר לישוב, איך נוצרו החברויות בהתחלה, על החברה הטובה ביותר, מי כל החברות/ים של המרואיינת, מהן שיטות התקשורת עם חברות/ים אלו, מהן הפעולות האחרונות המתועדות בטלפון הנייד, אופי השימוש בטלפון הנייד, והשלכות אישיות וחברתיות של השימוש בטלפון הנייד.
מה יצא לי מזה: נחת לאמא שלי שבשבילה דוקטורט זו פחות או יותר הסיבה היחידה שיכולה להצדיק בעיניה את העובדה שלקחתי את הנכדים שלה ממנה למשך ארבע שנים (לפחות). אני הרבה פחות בטוחה לגבי מה עוד יצא לי מזה...נחכה ונראה.
מה יצא לחברה מזה: כן. אני יותר ויותר מבינה שיש השלכות מרתקות לגבי קביעת מדיניות מקומית (בעיריות), גלובלית (ברמה ארצית) ומסחרית (אחרי הכל טלפונים ניידים, לא?). אני מאוד מקווה שאוכל לתרום את חלקי בהבנת מצבן החברתי של נשים מעל גיל 30, במיוחד בערי ספר, התמקדות בצרכים שלהן ומציאת פתרונות לבעיות בהן הן נתקלות בחיי היומיום.
ומתי אני חוזרת לישראל? שאלת מיליון הדולר. בשאיפה אי שם בשלהי 2010 (נשמע עתידני משהו...). |