(21 בדצמבר 1940 - 4 בדצמבר 1993), מהיוצרים החשובים והמשפיעים במאה העשרים. רוב היצירות שלו הן סאטירות פוליטיות נוקשות, מלאות בהומור שחור, עם דגש על הממסד והממשל האמריקאי. בשל כך זכה למעמד שנוי במחלוקת.
זאפה מוזיקאי מקורי וייחודי, שילב בין סגנונות רבים, ביניהם: בלוז, רוק, ג'אז ומוזיקה קלאסית.
זאפה לא זכה להצלחה משמעותית מבחינה מסחרית/כלכלית, אבל אלבומיו זכו למעמד פולחני בקרב מעריציו הרבים. הוא הלחין, עיבד, הפיק, ניצח וניגן בגיטרה חשמלית, ועד היום נחשב לאחד הגיטריסטים הטובים ביותר בכל הזמנים. ולאורך הקריירה המוזיקלית שלו (אמצע י שנות ה-60 עד שנות ה-90 המוקדמות) ניגן עם מספר הרכבים שחלקו את השם "Mothers of Invention" בגילגולים שונים. זאפה נודע בהופעות והצהרות פרובוקטיביות שנבעו מהשקפת עולם ביקורתית מיוחדת, אותה הרבה לבטא בהזדמנויות רבות. את רוב חיצי הביקורת שלו הפנה כלפי התרבות האמריקנית בה חי, על רבדיה השונים ותת-התרבויות שבה (תרבות ההיפים, תרבות הרוק, תרבות הצריכה ועוד).כשהיה מסיים עם המפורסמים עבר להתחשבן עם פוליטיקאים, אנשי דת, קומוניסטים ועוד ובקיצור לא הפסיק להצחיק. זאפה נאבק רבות במהלך הקריירה שלו על חופש הביטוי והיצירה, נגד חברות התקליטים ובתי המשפט שעשו לו חיים קשים, ונהג לצחוק על ה-'פסאודו חופש' של תרבות ההיפים.
גם כאן זכורה אמירתו הבוטה נגד "וורנר ברודרז" וה"מסיבה" שעשה לרגל שחרורו מהחוזה שכבל אותו. כבר באלבומו הראשון, "Freak Out!" ניתן לראות את ניצני הסאטירה של זאפה: חוץ מכמה יצירות, האלבום בנוי כולו משירי אהבה בנאליים ברוח התקופה (אותם תיעב זאפה), אך כולם מקוריים ומעניינים למרות זאת, כל שיר הוא בעצם פרודיה לסגנון זה, וכולל טוויסט מעניין ומוזר, כולל השפעות מסגנונות אחרים, מה שמרחיק אותו מאוד מהאלבומים הרגילים של התקופה, אותם החשיב זאפה כבנאליים וקיטשיים והופך אותו לאלבום מצחיק ומהנה. אחת הדוגמאות היא השירGO CRY ON SOMEBODY ELSE'S SHOULDER פרפרזה על PUT YOUR HEAD ON MY SHOULDER של פול אנקה. זאפה השתמש ב שינויי קצב רבים ומפתיעים יותר (לדוגמה קצבים של 15/8 ועשה שימוש בסגנונות מוזיקליים מגוונים יותר, כולל רית'ם אנד בלוז, מוזיקה אטונלית, מוזיקה מודרנית רוק מתקדם, פופ, פיוז'ן,פאנק, ועוד.
לעתים קרובות עשה זאת תוך עירוב מספר סגנונות, מלודיות ומקצבים שונים באותו שיר
הוא החל להכניס ביצירותיו ציטוטים מיצירות קלאסיות (של סטרווינסקי, הולסט, בולז, וארז) ומיצירות אחרות והפך בחלק מהמקרים להיות מנצח על תזמורות.
עם הזמן הפכה המוזיקה שלו לצבעונית עוד יותר, וכללה כלי נגינה רבים, כמו כלי קשת, כלי נשיפה מעץ (woodwinds), כלי נשיפה ממתכת (Brass), כלי הקשה כרומטיים וקלידים מסוגים שונים.
לקראת סוף הקריירה המוזיקלית שלו כתב זאפה יצירות לתזמורת שלמה, הידועה שבהן נקראת The Yellow Shark.
בין האמנים שעבדו איתו ובזכות כך הקריירה שלהם נסקה אפשר למצוא את ג'ורג' דיוקקלידן הג'אז ז'אן לוק פונטי שניגן על כינור צ'סטר תומפסון, לימים המתופף של ג'נסיס הגיטריסט המופלא סטיבי ויי (לו גם הקדיש יצירה) הזמר והיוצר דון ואן וליט (שהקים את "קפטן ביפהארט"), אייק וויליס הנפלא, בובי מרטין ועוד עשרות נגנים.
זאפה גם לא ממש עשה חשבון בהופעותיו ובאחת מהן,בגרמניה ב1975 , עלה זאפה לבמה והתחיל לאלתר על הגיטרה כשהקהל עונה לו. במשך חצי שעה הוא המשיך עד שלבסוף הוא צעק "הייל היטלר!" ומהקהל ענו לו "הייל היטלר!". ברגע הזה, זאפה זרק את הגיטרה, אמר לקהל "רק 30 שנה עברו, ועוד לא למדתם?" וירד מהבמה.
כזה היה זאפה,ה-מוסיקאי בעיניי!
אין אפילו מקום לציין,כמו בפוסטים קודמים שלי, אלבומים שלו בגלל ריבויים.אציין כמה שאני אוהב (אם כי אוהב את כולם וחוטא כאן):
WEASELS RIPPED MY FLASH ONE SIZE FITS ALL HOT RATS APOSTROPHE OVERNIGHT SENSATION WE'RE ONLY IN IT FOR THE MONEY
ZAPPA IN NEW YORKועוד כ-60 אותם יש לי כמובן בספרייה.
אפשר לשנוא אותו, אפשר לאהוב אותו, אבל אי אפשר להתעלם ממנו. הלך לעולמו ב-4 בדצמבר 1993, והשאיר אחריו אלבומים רבים (מעל 70 אלבומי אולפן) ומורשת - הן מוזיקלית והן תרבותית. . |