כותרות TheMarker >
    ';

    טובי

    כותב. לא תמיד על מה שחשוב. כי מה באמת חשוב? חי בתפר שבין החשוב למעניין. כי המעניין הרבה יותר חשוב

    תכתוב: מאה אלף שקל בחודש

    75 תגובות   יום ראשון, 7/12/08, 22:25


    ייאמר כאן מראש ובקול רם וברור: מאוד הייתי רוצה שמישהו ישלם לי 100,000 ש"ח בחודש על משרה עיתונאית. מאוד הייתי שמח אם מישהו היה מציע לי 100,000 ש"ח בחודש עבור ג'וב עיתונאי כלשהו, על משהו שאני יודע לעשות. בעיקר על משהו שאני הייתי מאמין שאעשה היטב. ויש כמה דברים שאני יודע לעשות בתחום הזה.

    ייאמר כאן שוב, בלי לכחד ובלי לטייח: אף אחד עוד לא הציע לי ג'וב של 100,000 ש"ח בחודש. אף עוד לא טלפן אלי ולא אמר לי שהוא מציע לי לעבוד עבורו בשביל סכום כזה. גם לא משהו שמתקרב לזה.

    ייאמר כאן, שחור על גבי לבן: הייתי שמח לקבל משכורת חודשית של 100,000 ש"ח. ובחשבון יותר אופטימי: 1,200,000 ש"ח בשנה. יותר מ- 300,000 דולר בשנה. הרבה מאוד כסף. הלוואי שזו היתה המשכורת שלי. הלוואי שמישהו היה חושב שאני שווה לו יותר ממיליון שקלים בשנה.

    אבל אף אחד לא הציע לי משהו כזה, אף אחד לא יציע לי משהו כזה - וסביר להניח שאני לא שווה לאף אחד משכורת של יותר ממיליון שקל בשנה. זה קצת מצער, אבל זה המצב. בעצם, אני חושב שיש מעט מאוד אנשים בארץ, בעולם, ששווים כשכירים שכר של יותר ממיליון שקל בשנה. וכן, אני יודע שיש בינינו ששכרם מגיע גם למיליון שקל בחודש ואפילו יותר, אבל זה לא אומר שמגיע להם. ואם זה לא מספיק מובן: לא. לא מגיע להם. לא מגיע לאף אחד. כי אם מישהו כזה מקבל מיליון - יש מסביבו עשרה שלא מקבלים 100,000 אלף כל אחד, ומסביבם יש מאה שלא מקבלים 10,000 כל אחד. כי זה תמיד, אבל תמיד, משחק סכום אפס.

    אבל נחזור לענייננו. ביום שישי האחרון פירסם רביב דרוקר כתבה שפירטה את השתוללות המשכורות שפיזר, לכאורה, הצדיק והנדבן ארקדי גאידמק ברדיו האזורי "רדיו 99". אני מודה שמעולם לא האזנתי לשידורי התחנה הזאת, אבל כנראה שזה עסק מוצלח מאוד. זה חייב להיות עסק מוצלח מאוד, כי אחרת איך אפשר לשלם לקבוצה של טאלנטים - נניח 20 בכירים כאלה - שכר כולל של משהו כמו 10 עד 15 מיליון שקלים בחודש? זה חייב להיות בוננזה תקשורתית, שאפילו ידיעות אחרונות החזק והעשיר ואפילו קשת של ערוץ 2 בשיאה - לא מגרדים את קצה הצלחתה. חבל שלא יצא לי להאזין לרדיו המדהים הזה. כנראה שאפילו הווארד שטרן יכול היה ללמוד מהם משהו על רדיו אמיתי. חבל שלא יצא לי להאזין, כי בינתיים שמעתי שהוא לא ממש שילם את מה שהתחייב לו, לפחות לא לכולם, בטח לא הכל. וגם כבר הספיק למכור את המציאה הרדיופונית מטילת ביצי הזהב.

    קל להגיד שסיפור עשרות אלפי השקלים שחולקו לכאורה לכל-כך הרבה עיתונאים באותה תחנת רדיו הם הסיפור של גאידמק. זה קל, אבל ממש לא נכון. הסיפור הזה הוא עלינו, עליהם. על מי שאני הייתי - על אלה שעדיין שם. זה סיפור על עיתונאים שלא יודעים להגיד לא. סיפור על אנשים, בחלקם כאלה שעשו עבודת קודש בשביל פרוטות בכל מיני ערוצים ממלכתיים - אחרים שכבר עושים הרבה כסף, הרבה זמן, גם במקביל, בכלי תקשורת עשירים. חלקם אפילו מדלג מערוץ לערוץ בשביל עוד כמה עשרות אלפי שקלים. נגמר חוזה אחד - הופ, קופצים לקבוצה המתחרה. כמו היו שחקני כדורגל או כדורסל מקצוענים. עיתונאות במיטבה. עיתונאות לוחמת.

    תגידו שאני מקנא, ומן הסתם תצדקו. תגידו שאני לא מסוגל לפרגן לאלה שנהיו כוכבים, טאלנטים - ועושים כסף גדול במקצוע שאין בו כסף בכלל - ושוב תצדקו. ועדיין, היום אני יכול להגיד מה שאני רוצה, ואני גם יכול לעשות את אותם הסכומים. בדרך שלי. אז אחרי שהורדנו מעל הפרק את זה שהם כוכבים ואני לא; שהם בדרך להיות עיתונאים-מיליונרים (הם לא, אבל זה לא משנה) ואני אוכל לעשות את הכסף שלי בעסקים ובעבודה קשה; וגם הורדנו מעל הפרק את זה שלהם הציעו את הכסף ואולי גם שילמו את חלקו, ולי לא - אז עכשיו בואו נדבר קצת על העיקרון.

    כי אחרי כל התנאים וההתניות, עם מה נשארנו? עם בעלי מקצוע מצוינים אחד אחד, שבמקום ללכת עם המצפון המקצועי שלהם - הלכו אחרי הכסף שהציעו להם. אני שומע שוב ושוב על החופש העיתונאי המדהים; על זה שאנחנו שונאים את הפטרון שלהם כי הוא זר ורוסי ומוזר; שאף אחד לא הכתיב להם מה להגיד ומה לא; מה לשדר ומה לגנוז; אני יודע שאצל נוני ועופר ואפילו אצל עמוס, אי אפשר להגיד מה שרוצים באמת; אני יודע שמוזי היה שמח למחוק את אילנה דיין והתחקירים שלה מלוח השידורים של קשת (פעם, כשעוד היו אצלה תחקירים, ולא סרטי תדמית עלובים על בר רפאלי בביקיני); ואני בטוח שיוסי מימן לא מת על הדעתנות המופלגת של שלח את דרוקר וגם לא של לונדון את קירשנבאום.

    אני יודע הכל - ואני גם בטוח שארקדי לא נכנס לאולפן וניתק מיקרופון לאף כוכב מהנבחרת שלו. בטח לא לאופירה. גם לא אכפת לי אם רוזן ביקר בתוכנית שלו בתחנה העשירה את זה שחותם על הצ'קים הנאים שלו. אם הוא אומר שזכה לחופש עיתונאי גמור - אני מאמין לו בלב שלם. אבל אני בעצם לא מאמין - כי לא יכול להאמין. בדיוק כמו שאני לא מאמין לתחקירים של ידיעות אחרונות על עיתונאים שעובדים בערוץ טלוויזיה מתחרה; בדיוק כמו שאני לא מאמין למה שכתוב במעריב על מפעלות מוזס ושוקן; בדיוק כמו שאני לא מאמין לשום דבר שלא חשוף עד הסוף לאור השמש.

    כי בשביל שאני אוכל לחשוב שכל אחד כותב באופן חופשי, שכל אחד משדר את מה שהוא רוצה - אני חייב להניח שהוא לא חייב לאף אחד את עושרו. כי פרנסה הוגנת זה דבר אחד - כסף ענק זה משהו אחר לגמרי. כי כאשר מישהו משלם לי, כעיתונאי, 20,000 ש"ח בחודש, אפילו 30,000 - זה משהו שאני יכול לסכן. זו בסך הכל משכורת - זה לא אוצר. ואם אני מספיק טוב, אוכל כנראה למצוא מקום עבודה אחר. פרנסה חלופית.

    אבל כאשר על כף המאזניים עומד הון של יותר ממיליון שקל מדי שנה - אתה לא יכול להיות עיתונאי באמת. זה לא הולך ביחד. האינטרס העיתונאי שלך מתכופף בפני האינטרס האישי שלך. בדיוק כמו שאתה לא יכול יום אחד לפרסם בנק עצום, ולמחרת להגיש יומן חדשות שבועי; בדיוק כמו שאתה לא יכול לפרסם בנק למשכנתאות - ורגע אחרי לשקול חזרה לעמדת הפרשן החדשותי הבלתי תלוי. זה לא עובד, זה לא אמין.

    כי כאשר אתה עיתונאי מיליונר - אין לך יכולת, ולא זכות וגם לא חרות - לבקר מיליונרים אחרים. כי תמיד יהיה מי שיגיד לך: תראו מי שמדבר.

    כי עיתונאי חייב להיות רעב במידה. חרד במידה. הוא צריך להתפרנס בכבוד - אבל ברגע שהוא מתעשר, הוא עבר צד.

    ואני, באופן אישי, מקווה שהייתי מסוגל להגיד לא למיליון שקל בשנה. אני לא יכול להתחייב על זה כי לכל אחד יש מחיר. אבל מעניין שמי שמציע את המחיר הזה - יודע היטב למי הוא מציע אותו. יש לי תחושה שהיו כמה, בודדים, צדיקים אם תרצו, שסירבו.

    תראו את מי שמציע, תראו את אלה שלוקחים - ותקבלו תמונה בהירה של המקצוע הזה. של מה שנהיה ממנו.




     

    דרג את התוכן:

      תגובות (73)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/12/08 20:07:

      והנה שניתעיתונאים "נשכנים" מהדור הצעיר:

       

      "האם עפר שלח ורביב דרוקר חטאו בכך שהנחו כנס של בית ההשקעות פסגות?"

       

      וזה עוד הדור הצעיר.

        14/12/08 21:28:

      צטט: ransom stark 2008-12-14 19:40:11

      "אבל עיתונאי גם לא יכול להיות מיליונר, כי אז הוא באופן מוחלט בצד השני. בעיני זה פשוט ואפילו מובן מאליו"

       

      שוב, אם תחזור אחורה בהיסטוריה של העיתונות אתה תראה שבהתחלה העיתונות הייתה סופר-רדיקלית, מטעם מעמד העובדים ולמענו. היא הייתה מאוד ביקורתית ולא הסתמכה על מפרסמים. זו העיתונות שאתה מכיר, או לפחות מכיר את השרידים האחרונים שלה.

       

      היא מדברת מתוך פרספקטיבה של עיתונות מיינסטרים עכשווית, שלא אמורה לעצבן אף אחד או לחשוב מחוץ לקופסא. לכן בעיתונות כזו יכול לכתוב גם עיתונאי מליין מסביון (ואולי אתה יודע למי אני מתכוון).


      אני יודע היטב למי אתה מתכוון, וכבר כתבתי גם עליו וגם על עוד כמה מחבריו. העניין הוא שאני לא מחשיב את האנשים האלה לעיתונאים. לפחות כפי שאני מבין את המקצוע. ככל שזה יישמע קלישאי - פשוט אי-אפשר לאחוז במקל בשני קצותיו

       

        14/12/08 19:40:

      "אבל עיתונאי גם לא יכול להיות מיליונר, כי אז הוא באופן מוחלט בצד השני. בעיני זה פשוט ואפילו מובן מאליו"

       

      שוב, אם תחזור אחורה בהיסטוריה של העיתונות אתה תראה שבהתחלה העיתונות הייתה סופר-רדיקלית, מטעם מעמד העובדים ולמענו. היא הייתה מאוד ביקורתית ולא הסתמכה על מפרסמים. זו העיתונות שאתה מכיר, או לפחות מכיר את השרידים האחרונים שלה.

       

      היא מדברת מתוך פרספקטיבה של עיתונות מיינסטרים עכשווית, שלא אמורה לעצבן אף אחד או לחשוב מחוץ לקופסא. לכן בעיתונות כזו יכול לכתוב גם עיתונאי מליין מסביון (ואולי אתה יודע למי אני מתכוון).

        14/12/08 19:35:

      צטט: עדי מימרן 2008-12-12 20:54:35

      ללגבי הטענה המעניינת שעל העיתונאים להיות "רעבים" על מנת שיוכלו לבקר מיליונרים, ושעיתונאי שהינו מיליונר למעשה "עובר צד": אני לא כ"כ מבין למה הכוונה ב"לעבור צד"? יש כאן הנחה משתמעת מאוד שלילת כלפי מיליונרים. אני מסכים שקשה באופן טבעי לכל אדם לבקר קבוצה אליה הוא משתייך, אבל מה נאמר אם כן על חברי כנסת? שעליהם להיות עניים על מנת שיקדמו חוקי רווחה? ושעליהם להיות חסרי השכלה על מנת שיקדמו חוקים בנושא עידוד השכלה ? דווקא בכנסת הנציגים של קבוצות השתייכות היו מאז ומעולם היו מאותם קבוצות (לדוגמא הירוקים, הגמלאים, וכו). אני לא מכיר קבוצת מיליונרים בכנסת (אם כי יש ח"כים עם מיליונים כמו סילבן שלום). בקיצור, צריך לדעתי להבחין בין ניגוד אינטרסים לבין קבוצת השתייכות. ועיתונאי בהחלט יכול להיות בעל דעה (רובם אגדב מאוד דעתנים כידוע) - גם לגבי הקבוצה אליה הוא משתייך.


      קל מאוד לקחת כל טענה עד לקצה. לא, אני ממש לא חושב שעיתונאי צריך להיות רעב. בטח לא באופן המילולי. אבל עיתונאי גם לא יכול להיות מיליונר, כי אז הוא באופן מוחלט בצד השני. בעיני זה פשוט ואפילו מובן מאליו

       

        14/12/08 19:33:

      צטט: עדי מימרן 2008-12-12 20:31:44

      פוסט מעניין מאוד אבל מעורר מחלקות.

      אני לא מסכים עם הטענה שאין אנשים ששווים מיליוני שקלים בשנה. שכר של אדם במדינה קפיטליסטית נקבע לפי הערך שהוא מייצר עבור הארגון בו הוא עובד. הערך נמדד באופן אבסולוטי ובאופן יחסי לאנשים אחרים שהיו מבצעים את אותו תפקיד.   במקרים של בעל שליטה יחיד בחברה יתכן שיהיה מיזוג אינטרסים בין האינטרס של בעל השליטה והחברה, כמו במקרה של גאידמק, שרכש את תחנת הרדיו על מנת להשיג השפעה מסוימת על התקשורת. הטאלנטים שבחרו לעבוד בתחנה היו מוכשרים מאוד ובהחלט שווים יותר באופן יחסי משדרנים אחרים מעצם היותם "מביאי רייטינג". מצד שני ברור שכלכלית לתחנת הרדיו לא היה כדאי להחזיק כ"כ הרבה כאלה ועלויות התחנה הרקיעו שחקים ללא כיסוי. לגאידמק עצמו היה שווה לשפוך מיליונים כיוון שהוא ראה לנגד עיניו מטרה גדולה ורחוקה יותר והיא להיות ראש עירית ירושלים. אם לו זה כדאי, והטאלנטים לא נדרשים "להפוך את עורם" אלא לבצע עבודה מקצועית ואיכותית בתחנה כפי שהיו מבצעים בכל תחנת רדיו אחרת - מדוע זו אינה עסקה הוגנת לשני הצדדים?

       


      גם אם אני סוציאליסט בעיקרון ובתיאוריה, אני מודע לצורך הקפיטליסטי והמודרני לדרג את האנשים, את כישוריהם וכישרונם על-פי מדדים כספיים. מנהל מוכשר צריך להשתכר, נניח, פי עשרה מפועל הייצור (או משהו בסדר-גודל הזה). אבל במקום שבו אנשים שעובדים במשרה מלאה, 9 שעות ביום, 5 ימים בשבוע (לפחות) ולוקחים הביתה - נניח - 12,000 ש"ח  ברוטו (והם לא ממש מסכנים) - לא מתקבל על הדעת שמישהו שעובד שעתיים בשבוע, כשכיר, יקבל 50,000, 70,000 או 100,000 ש"ח ברוטו. זה מושחת, זה מקומם, זה הורס וזה מסרס.

      אבל יותר מזה: אין אף אחד ששווה סכומים כאלה. נקודה. סימן קריאה. בטח לא בתקשורת, שבה הכסף הרבה יותר קטן מסך האגו של משתתפיה ובוודאי של מחולליה. היום אפילו גאידמק יודע את זה.

      וברמה הפרקטית: אם היום סוגרים עיתונים, תחנות רדיו, מקצצים תקציבים ומפטרים אנשים - צא וחשב כמה אנשים לא היו מאבדים את משרתם ושומרים על פרנסתם וכבודם, במחיר של 20 כוכבים, שערכם בתקציב החודשי הוא יותר ממיליון שקלים

        12/12/08 20:54:
      ללגבי הטענה המעניינת שעל העיתונאים להיות "רעבים" על מנת שיוכלו לבקר מיליונרים, ושעיתונאי שהינו מיליונר למעשה "עובר צד": אני לא כ"כ מבין למה הכוונה ב"לעבור צד"? יש כאן הנחה משתמעת מאוד שלילת כלפי מיליונרים. אני מסכים שקשה באופן טבעי לכל אדם לבקר קבוצה אליה הוא משתייך, אבל מה נאמר אם כן על חברי כנסת? שעליהם להיות עניים על מנת שיקדמו חוקי רווחה? ושעליהם להיות חסרי השכלה על מנת שיקדמו חוקים בנושא עידוד השכלה ? דווקא בכנסת הנציגים של קבוצות השתייכות היו מאז ומעולם היו מאותם קבוצות (לדוגמא הירוקים, הגמלאים, וכו). אני לא מכיר קבוצת מיליונרים בכנסת (אם כי יש ח"כים עם מיליונים כמו סילבן שלום). בקיצור, צריך לדעתי להבחין בין ניגוד אינטרסים לבין קבוצת השתייכות. ועיתונאי בהחלט יכול להיות בעל דעה (רובם אגדב מאוד דעתנים כידוע) - גם לגבי הקבוצה אליה הוא משתייך.
        12/12/08 20:31:

      פוסט מעניין מאוד אבל מעורר מחלקות.

      אני לא מסכים עם הטענה שאין אנשים ששווים מיליוני שקלים בשנה. שכר של אדם במדינה קפיטליסטית נקבע לפי הערך שהוא מייצר עבור הארגון בו הוא עובד. הערך נמדד באופן אבסולוטי ובאופן יחסי לאנשים אחרים שהיו מבצעים את אותו תפקיד.   במקרים של בעל שליטה יחיד בחברה יתכן שיהיה מיזוג אינטרסים בין האינטרס של בעל השליטה והחברה, כמו במקרה של גאידמק, שרכש את תחנת הרדיו על מנת להשיג השפעה מסוימת על התקשורת. הטאלנטים שבחרו לעבוד בתחנה היו מוכשרים מאוד ובהחלט שווים יותר באופן יחסי משדרנים אחרים מעצם היותם "מביאי רייטינג". מצד שני ברור שכלכלית לתחנת הרדיו לא היה כדאי להחזיק כ"כ הרבה כאלה ועלויות התחנה הרקיעו שחקים ללא כיסוי. לגאידמק עצמו היה שווה לשפוך מיליונים כיוון שהוא ראה לנגד עיניו מטרה גדולה ורחוקה יותר והיא להיות ראש עירית ירושלים. אם לו זה כדאי, והטאלנטים לא נדרשים "להפוך את עורם" אלא לבצע עבודה מקצועית ואיכותית בתחנה כפי שהיו מבצעים בכל תחנת רדיו אחרת - מדוע זו אינה עסקה הוגנת לשני הצדדים?

       

        11/12/08 20:06:

      צטט: פוציניו 2008-12-11 20:01:11

      עכשיו סוף סוף הבנתי מדוע גידאמק פשט את הרגל,

      ולמה מעריב מציג מאזן גרעוני אדיר ! - ומשפחת מוזס

      מחסלת השקעותיה בחברות בנות, --בכל אשמה התקשורת!!!!!

      תבוטל העתונאות ויפה שעה אחת קודם!!!!!

       

       

        11/12/08 20:01:

      עכשיו סוף סוף הבנתי מדוע גידאמק פשט את הרגל,

      ולמה מעריב מציג מאזן גרעוני אדיר ! - ומשפחת מוזס

      מחסלת השקעותיה בחברות בנות, --בכל אשמה התקשורת!!!!!

        10/12/08 13:55:

      צטט: tuvi-po 2008-12-10 11:35:20

      צטט: איה מהרי"ק 2008-12-09 21:44:56

      באחד מימי השישי בבוקר וכו',

      ... כי כל מי שעובד במעריב לא כותב כלום על מפעלות משפחת נמרודי, הכשרת היישוב, המלונות, הנשק; וכל מי שעובד בידיעות אחרונות לא כותב על ענייניה של משפחת מוזס. ואילנה דיין לא תשדר תחקיר על קוקה-קולה ומשפחת ורטהיים. וכן הלאה... וכו' 

       

      בעניין הזה (לפחות) אני מעיד לזכותו של פישמן: 

       יאמר כי מעולם (בשש השנים שאני ערכתי שם) הוא לא התערב, לטוב ולרע בתכנים בגלובס.

      יתרה מזאת: עד כדי כך הגיעו הדברים שכתבי העיתון היו מאוד מתוסכלים (ולעיתים מתרעמים..) לקרוא ידיעות בלעדיות על עסקיו של פישמן בעיתונים מתחרים...

       

       

       

       

        10/12/08 11:39:

      צטט: אלי כהן 2008-12-10 01:59:36


      נדמה לי שאפשר לאמץ גם היגיון הפוך והוא שעיתונאי שבע ומסודר כלכלית יכול להיות חופשי להביע את דעתו העצמאית בניגוד לעיתונאי רעב שאפשר לרכוש גם את דעתו בנוסף לעבודתו.

       

      התרגיל המחשבתי הנ"ל אולי ילמד שלא גובה השכר קובע אלא ערכי היסוד והאישיות עצמה, וזאת עוד לפני שמדברים על אתיקה מקצועית.

       

      תודה על פוסט חשוב המזכיר לעיתונאים את מימד השליחות הציבורית שיש בעבודתם.


      כתבתי במפורש וזו דעתי הנחרצת: עיתונאי צריך להתפרנס היטב על עבודתו. אבל עיתונאי שמתעשר מעבודתו העיתונאית, בוודאי עיתונאי שנעשה מיליונר סביב עיסוקו העיתונאי (לכאורה) - נוגע נגיעה רבה בהשחתה. כי אי אפשר אחרת

       

        10/12/08 11:37:

      צטט: sleepy strange 2008-12-09 22:00:12


      100 אלף שקל לחודש זה סכום עצום, אבל יאיר לפיד מקבל יותר מזה.  וכנראה שנוני מוזס חושב שמגיע ליאיר לפיד כל הכסף שהוא משלם לו, כמו שארקדי חשב שמגיע לכוכביו ב-99FM לקבל את הכסף הזה
      .
      לגבי העיתונאות ואמון הציבור: אני מזמן כבר לא מאמין לאף אחד שמדבר ו/או כותב, אני מאמין למי שעושה. לכן אני לא מאמין יותר לנחום ברנע, אבל אני כן מאמין לירון זליכה.  הראשון תקף ותקף ותקף, והשני חסך כסף למדינה, וחסך וחסך, ומנע מהגנבים להמשיך ולגנוב - עד שרוני בר און החליט שזהו זה, כי עם זליכה בתפקיד אי אפשר לתחוב ידיים לתוך
      ההון הציבורי, וזה משהו שפוליטיקאים עכשוויים לא סובלים, שמונעים מהם לשדוד
      .
      עיתונאים ומורים היו פעם בעלי מקצוע מכובדים.  זה היה פעם, מזמן, לפני 30 שנה, והיום הם בתחתית, וגם מקצוע העיתונות ומקצוע ההוראה והתוצאות עצמן (העיתונים, רמת התלמידים) קרוב לרצפה. בביבים
      .
      זה עצוב, אבל ככה זה עובד. אין יותר נאמנויות - יש רק כסף ועוד כסף ועוד כסף. היום אתה במכבי, בעוד חדשיים אם הפועל ישלמו  יותר, אתה תהיה בהפועל.   ומי שהיום תוקף את זליכה מתוך ידיעות אחרונות, כי ככה הבוס קבע, יכול לעבור להארץ בעוד חדשיים, וכתיבתו תשתנה מקצה לקצה, כמו דעותיו
      .
      אנחנו בשפל. בביוב. בבוץ עמוק. ותודה לראשי המשק, הפוליטיקאים, אבי ניר, גלגלצ ונוני מוזס שהביאונו עד הלום


      יש לי כמה השגות על חלק מהדוגמאות שהבאת. לדוגמה: לטעמי, ירון זליכה צדיק קטן מאוד וכולו שטוף אינטרסים. אבל על העקרונות ברובם אנחנו מסכימים. ובכל זאת וככלות הכל - לא הכל כסף. הרוב המכריע - בהחלט; אבל לא הכל

       

        10/12/08 11:35:

      צטט: איה מהרי"ק 2008-12-09 21:44:56

      באחד מימי השישי בבוקר, בתוכניתו בילוי נעים, ירד מולי שפירא ירידה רבתי על אורלי וילנאי פדרבוש ועל גיא מרוז, על שהפסיקו לשדר את התוכנית החברתית שלהם בהתנדבות בגלי צה"ל, ועברו לשדר אותה ברדיו 99.

      וילנאי-פדרבוש שמעה, ולא אהבה, ובמתוקף קשרי עבר הסכים שפירא לארח אותה בתוכניתו בשבוע שאחר זה, ולהשמיע את הצד שלה.

      מה שהיא אמרה בקיצור הוא זה:

      * עיתונאי צריך לקבל כסף על עבודתו ולא לעבוד בהתנדבות, גם אם מדובר בתוכנית חברתית חשובה

      * אף ערוץ רדיו אחר לא הסכים לתת להם אכסניה, גם לא תמורת רבע מהמחיר, גם לא תמורת שום מחיר

      * מכיוון שהיא לא רוצה להמשיך ולעבוד בהתנדבות, ובמכיוון שהיא לא רוצה להפסיק לשדר, היא בחרה לקבל את ההצעה של גידאמק.

      * לטענתה, יש לה חופש מוחלט להביע כל דעה ובכל דרך, בכל נושא שהיא בוחרת.

       

      אני חושבת שגם אני הייתי עושה כמוה.

      אני בוחרת להאמין לה.


      כבר בשורות הראשונות של המאמר כאן ציינתי במפורש, ואני חוזר על זה שוב ושוב, שעיתונאי צריך לקבל שכר הוגן ואפילו גבוה על עבודתו. מגיע לי, מגיע להם, מגיע לנו.

      לגבי אורלי וילנאי - אני בהחלט יכול לקבל את עמדתה העקרונית. מגיע לה כסף ואפילו כסף טוב וראוי על עבודתה. אבל, וזה אבל גדול: ארקדי גאידמק לא לקח אותה - ולא אף אחד אחר מהרשימה שפורסמה - בגלל העקרונות העיתונאיים שלה. ולא שלהם. גם אם וילנאי ומרוז ורוזן ופינס ואסייג וכל השאר מרגישים (בעצם, הרגישו) שיש להם חופש עיתונאי מוחלט - גאידמק ידע בוודאות דבר אחד: הם לא יחשפו אותו בשום אופן. דבר כזה לא צריך לכתוב בחוזה - הוא מובן מאליו. גם אם וילנאי היתה מגלה שכל מפעלות הצדקה (עניינים שבהם היא עוסקת כעיתונאית בכל ימות השונה) של גאידמק הן אחיזת עיניים מוחלטת (שזו המציאות לעניות דעתי הלא קובעת) - היא לא היתה מפרסמת על זה דבר וחצי דבר. אפילו לא מלה ולא פסיק.

      איך אני יודע? כי הייתי שם. כי כל מי שעובד במעריב לא כותב כלום על מפעלות משפחת נמרודי, הכשרת היישוב, המלונות, הנשק; וכל מי שעובד בידיעות אחרונות לא כותב על ענייניה של משפחת מוזס. ואילנה דיין לא תשדר תחקיר על קוקה-קולה ומשפחת ורטהיים. וכן הלאה. זכותה של אורלי וילנאי להתפרנס - אבל לפחות שלא תיתמם. היא בחרה לקחת את כספו של מעסיק מפוקפק מאוד, וזו זכותה. אבל זכותנו וחובתנו שלנו לדעת שאין שום דבר תמים בכסף שהוא משלם (אם שילם) לה ולחבריה

        10/12/08 01:59:


      נדמה לי שאפשר לאמץ גם היגיון הפוך והוא שעיתונאי שבע ומסודר כלכלית יכול להיות חופשי להביע את דעתו העצמאית בניגוד לעיתונאי רעב שאפשר לרכוש גם את דעתו בנוסף לעבודתו.

       

      התרגיל המחשבתי הנ"ל אולי ילמד שלא גובה השכר קובע אלא ערכי היסוד והאישיות עצמה, וזאת עוד לפני שמדברים על אתיקה מקצועית.

       

      תודה על פוסט חשוב המזכיר לעיתונאים את מימד השליחות הציבורית שיש בעבודתם.

        10/12/08 01:26:

      לא מסכימים, אבל כוכב על הדיון.
        9/12/08 22:57:

      צטט: עדו טל 2008-12-09 22:53:13

      צטט: tuvi-po 2008-12-09 21:13:29

      צטט: עדו טל 2008-12-09 19:34:10

      צטט: tuvi-po 2008-12-09 17:49:17

      צטט: עדו טל 2008-12-09 15:20:01

      המבחן הוא אחד ויחיד: (ולא: לא כמה הוא/היא מרוויח/ה! שירוויחו כמה שהם שווים, או מישהו חושב שהם שווים. ויבושם להם) המבחן הוא: האם יש/אין ניגוד אינטרסים.

      אני מוצא (למשל) שיש ניגוד אינטרסים מובנה ובסיסי כאשר עיתונאי (יאיר לפיד, למשל)

      גם בעל טור ב"ידיעות", גם מגיש/עורך "אולפן שישי" וגם... "פרזנטור" (עאלק) של בנק.

      במקרה של חגי גולן - לדעתי - אין.

      במבחן התוצאה.

      ולעיתים - "מראית עין" - היא קרובת משפחה (רחוקה...) של "צרות עין"...


      עדו, באמת? ככה אתה חושב באמת?

      1. איך חגי גולן - צדיק ללא ספק - יכול להוביל מהלך מקיף של פיטורי עשרות עובדים בעיתון שהוא העורך הראשי שלו, כאשר הוא יודע והם יודעים שהוא לוקח הביתה יותר מ- 100,000 ש"ח בחודש, והם מפוטרים בגלל שה- 7,600 (ברוטו) שלהם עולה לעיתון יותר מדי כסף.

      אז מה זה, מראית עין או צרות עין? צניעות או חזירות?

      2. (וייאמר שוב: אני לא מכיר אישית את חגי גולן ואין לי שום דבר נגדו. מבחינתי, גם הוא וגם עמנואל רוזן וגם גיא פינס וכל השאר - הם רק משל. מבחינתי, הדיון הוא לגופו של העניין ולא לארנקם של האנשים)

       

      1. לא הבנתי: מה הקשר "בין מחט לתחת"?

       

      2. ואם כבר: "הם רק משל..." - אז למה להביא כדוגמא את הפיטורים (?) ב"גלובס"?


      אתה מיתמם.

      אין דינו של כתב מן השורה, עורך רגיל, אפילו פרשן - כדינו של מנהל בכיר. ובמקרה הזה - עורך ראשי. כעורך ראשי בעיתון גדול הוא אחראי על פרנסתם של הרבה מאוד אנשים, על שכרם ועל פיטוריהם. אז איך הוא אמור להרגיש כשהוא מודיע למישהו ששכרו הזניח כבד מדי על העיתון ובעליו - בעוד שהוא עושה כסף גדול, בשמו של אותו עיתון, בנוסף למשכורתו הנאה כעורך ראשי?

      זה בלתי נסבל בעיני. ובאותה המידה זה היה בלתי נסבל אם האיש היה עורך בכיר במעריב, או בידיעות, או בערוץ 10 וכל השאר. זה פשוט לא מתקבל על הדעת.

      וכל השמות שהבאתי הם משל - מכיוון שיש הרבה כמוהם.  על כל שם שפורסם יש עוד כמה שלא יצאו לאור. הם משל - כי הבעיה היא התופעה, לא האנשים עצמם

       

       

      ושוב, אני מוצא עצמי (ובכיף...) כ"מליץ יושר" של חגי גולן.

       

      האיש, שהחל דרכו לפני כשלושים (!) שנה כסטודנט במה שיהיה גלובס (והיה 4 עמודי נתוני בורסה +פרשנות) לא עזב ליום אחד את "ביתו". לא מחד ולא פזל על אף שלל הצעות שהיו לו מכל מיני כיוונים.

      וכל זאת, תחת מו"לים כמו חיים בראון (ז"ל) ואליעזר פישמן (יבל"א) שאינם ידועים בתור "פזרני משכורות".

      בלשון המעטה.

      ומנסיון...

       

      מגיע לו, כמו לכל יזם/מנהל/עורך - לקצור פרי עמל (כמעט) מפעל חיים.

       

      ובזאת אני מסיים (מצידי) את הדיון בעניינו.

       

      ועוד הערה מתבקשת:

       

      למיטב ידיעתי - לגולן אין חלק בבעלות על "גלובס".

      ולפיכך - אינו קוצר דיבידנד (כבעלים) מההצלחה שהוא עצמו יצר. 

      הוא שכיר המתוגמל ע"פ הערכת המעסיקים אותו.

        9/12/08 22:53:

      צטט: tuvi-po 2008-12-09 21:13:29

      צטט: עדו טל 2008-12-09 19:34:10

      צטט: tuvi-po 2008-12-09 17:49:17

      צטט: עדו טל 2008-12-09 15:20:01

      המבחן הוא אחד ויחיד: (ולא: לא כמה הוא/היא מרוויח/ה! שירוויחו כמה שהם שווים, או מישהו חושב שהם שווים. ויבושם להם) המבחן הוא: האם יש/אין ניגוד אינטרסים.

      אני מוצא (למשל) שיש ניגוד אינטרסים מובנה ובסיסי כאשר עיתונאי (יאיר לפיד, למשל)

      גם בעל טור ב"ידיעות", גם מגיש/עורך "אולפן שישי" וגם... "פרזנטור" (עאלק) של בנק.

      במקרה של חגי גולן - לדעתי - אין.

      במבחן התוצאה.

      ולעיתים - "מראית עין" - היא קרובת משפחה (רחוקה...) של "צרות עין"...


      עדו, באמת? ככה אתה חושב באמת?

      1. איך חגי גולן - צדיק ללא ספק - יכול להוביל מהלך מקיף של פיטורי עשרות עובדים בעיתון שהוא העורך הראשי שלו, כאשר הוא יודע והם יודעים שהוא לוקח הביתה יותר מ- 100,000 ש"ח בחודש, והם מפוטרים בגלל שה- 7,600 (ברוטו) שלהם עולה לעיתון יותר מדי כסף.

      אז מה זה, מראית עין או צרות עין? צניעות או חזירות?

      2. (וייאמר שוב: אני לא מכיר אישית את חגי גולן ואין לי שום דבר נגדו. מבחינתי, גם הוא וגם עמנואל רוזן וגם גיא פינס וכל השאר - הם רק משל. מבחינתי, הדיון הוא לגופו של העניין ולא לארנקם של האנשים)

       

      1. לא הבנתי: מה הקשר "בין מחט לתחת"?

       

      2. ואם כבר: "הם רק משל..." - אז למה להביא כדוגמא את הפיטורים (?) ב"גלובס"?


      אתה מיתמם.

      אין דינו של כתב מן השורה, עורך רגיל, אפילו פרשן - כדינו של מנהל בכיר. ובמקרה הזה - עורך ראשי. כעורך ראשי בעיתון גדול הוא אחראי על פרנסתם של הרבה מאוד אנשים, על שכרם ועל פיטוריהם. אז איך הוא אמור להרגיש כשהוא מודיע למישהו ששכרו הזניח כבד מדי על העיתון ובעליו - בעוד שהוא עושה כסף גדול, בשמו של אותו עיתון, בנוסף למשכורתו הנאה כעורך ראשי?

      זה בלתי נסבל בעיני. ובאותה המידה זה היה בלתי נסבל אם האיש היה עורך בכיר במעריב, או בידיעות, או בערוץ 10 וכל השאר. זה פשוט לא מתקבל על הדעת.

      וכל השמות שהבאתי הם משל - מכיוון שיש הרבה כמוהם.  על כל שם שפורסם יש עוד כמה שלא יצאו לאור. הם משל - כי הבעיה היא התופעה, לא האנשים עצמם

       

       

      ושוב, אני מוצא עצמי (ובכיף...) כ"מליץ יושר" של חגי גולן.

       

      האיש, שהחל דרכו לפני כשלושים (!) שנה כסטודנט במה שיהיה גלובס (והיה 4 עמודי נתוני בורסה +פרשנות) לא עזב ליום אחד את "ביתו". לא מחד ולא פזל על אף שלל הצעות שהיו לו מכל מיני כיוונים.

      וכל זאת, תחת מו"לים כמו חיים בראון (ז"ל) ואליעזר פישמן (יבל"א) שאינם ידועים בתור "פזרני משכורות".

      בלשון המעטה.

      ומנסיון...

       

      מגיע לו, כמו לכל יזם/מנהל/עורך - לקצור פרי עמל (כמעט) מפעל חיים.

       

      ובזאת אני מסיים (מצידי) את הדיון בעניינו.

        9/12/08 22:00:

      100 אלף שקל לחודש זה סכום עצום, אבל יאיר לפיד מקבל יותר מזה.  וכנראה שנוני מוזס חושב שמגיע ליאיר לפיד כל הכסף שהוא משלם לו, כמו שארקדי חשב שמגיע לכוכביו ב-99FM לקבל את הכסף הזה
      .
      לגבי העיתונאות ואמון הציבור: אני מזמן כבר לא מאמין לאף אחד שמדבר ו/או כותב, אני מאמין למי שעושה. לכן אני לא מאמין יותר לנחום ברנע, אבל אני כן מאמין לירון זליכה.  הראשון תקף ותקף ותקף, והשני חסך כסף למדינה, וחסך וחסך, ומנע מהגנבים להמשיך ולגנוב - עד שרוני בר און החליט שזהו זה, כי עם זליכה בתפקיד אי אפשר לתחוב ידיים לתוך
      ההון הציבורי, וזה משהו שפוליטיקאים עכשוויים לא סובלים, שמונעים מהם לשדוד
      .
      עיתונאים ומורים היו פעם בעלי מקצוע מכובדים.  זה היה פעם, מזמן, לפני 30 שנה, והיום הם בתחתית, וגם מקצוע העיתונות ומקצוע ההוראה והתוצאות עצמן (העיתונים, רמת התלמידים) קרוב לרצפה. בביבים
      .
      זה עצוב, אבל ככה זה עובד. אין יותר נאמנויות - יש רק כסף ועוד כסף ועוד כסף. היום אתה במכבי, בעוד חדשיים אם הפועל ישלמו  יותר, אתה תהיה בהפועל.   ומי שהיום תוקף את זליכה מתוך ידיעות אחרונות, כי ככה הבוס קבע, יכול לעבור להארץ בעוד חדשיים, וכתיבתו תשתנה מקצה לקצה, כמו דעותיו
      .
      אנחנו בשפל. בביוב. בבוץ עמוק. ותודה לראשי המשק, הפוליטיקאים, אבי ניר, גלגלצ ונוני מוזס שהביאונו עד הלום
        9/12/08 21:44:

      באחד מימי השישי בבוקר, בתוכניתו בילוי נעים, ירד מולי שפירא ירידה רבתי על אורלי וילנאי פדרבוש ועל גיא מרוז, על שהפסיקו לשדר את התוכנית החברתית שלהם בהתנדבות בגלי צה"ל, ועברו לשדר אותה ברדיו 99.

      וילנאי-פדרבוש שמעה, ולא אהבה, ובמתוקף קשרי עבר הסכים שפירא לארח אותה בתוכניתו בשבוע שאחר זה, ולהשמיע את הצד שלה.

      מה שהיא אמרה בקיצור הוא זה:

      * עיתונאי צריך לקבל כסף על עבודתו ולא לעבוד בהתנדבות, גם אם מדובר בתוכנית חברתית חשובה

      * אף ערוץ רדיו אחר לא הסכים לתת להם אכסניה, גם לא תמורת רבע מהמחיר, גם לא תמורת שום מחיר

      * מכיוון שהיא לא רוצה להמשיך ולעבוד בהתנדבות, ובמכיוון שהיא לא רוצה להפסיק לשדר, היא בחרה לקבל את ההצעה של גידאמק.

      * לטענתה, יש לה חופש מוחלט להביע כל דעה ובכל דרך, בכל נושא שהיא בוחרת.

       

      אני חושבת שגם אני הייתי עושה כמוה.

      אני בוחרת להאמין לה.

       

       

       

        9/12/08 21:13:

      צטט: עדו טל 2008-12-09 19:34:10

      צטט: tuvi-po 2008-12-09 17:49:17

      צטט: עדו טל 2008-12-09 15:20:01

      המבחן הוא אחד ויחיד: (ולא: לא כמה הוא/היא מרוויח/ה! שירוויחו כמה שהם שווים, או מישהו חושב שהם שווים. ויבושם להם) המבחן הוא: האם יש/אין ניגוד אינטרסים.

      אני מוצא (למשל) שיש ניגוד אינטרסים מובנה ובסיסי כאשר עיתונאי (יאיר לפיד, למשל)

      גם בעל טור ב"ידיעות", גם מגיש/עורך "אולפן שישי" וגם... "פרזנטור" (עאלק) של בנק.

      במקרה של חגי גולן - לדעתי - אין.

      במבחן התוצאה.

      ולעיתים - "מראית עין" - היא קרובת משפחה (רחוקה...) של "צרות עין"...


      עדו, באמת? ככה אתה חושב באמת?

      1. איך חגי גולן - צדיק ללא ספק - יכול להוביל מהלך מקיף של פיטורי עשרות עובדים בעיתון שהוא העורך הראשי שלו, כאשר הוא יודע והם יודעים שהוא לוקח הביתה יותר מ- 100,000 ש"ח בחודש, והם מפוטרים בגלל שה- 7,600 (ברוטו) שלהם עולה לעיתון יותר מדי כסף.

      אז מה זה, מראית עין או צרות עין? צניעות או חזירות?

      2. (וייאמר שוב: אני לא מכיר אישית את חגי גולן ואין לי שום דבר נגדו. מבחינתי, גם הוא וגם עמנואל רוזן וגם גיא פינס וכל השאר - הם רק משל. מבחינתי, הדיון הוא לגופו של העניין ולא לארנקם של האנשים)

       

      1. לא הבנתי: מה הקשר "בין מחט לתחת"?

       

      2. ואם כבר: "הם רק משל..." - אז למה להביא כדוגמא את הפיטורים (?) ב"גלובס"?


      אתה מיתמם.

      אין דינו של כתב מן השורה, עורך רגיל, אפילו פרשן - כדינו של מנהל בכיר. ובמקרה הזה - עורך ראשי. כעורך ראשי בעיתון גדול הוא אחראי על פרנסתם של הרבה מאוד אנשים, על שכרם ועל פיטוריהם. אז איך הוא אמור להרגיש כשהוא מודיע למישהו ששכרו הזניח כבד מדי על העיתון ובעליו - בעוד שהוא עושה כסף גדול, בשמו של אותו עיתון, בנוסף למשכורתו הנאה כעורך ראשי?

      זה בלתי נסבל בעיני. ובאותה המידה זה היה בלתי נסבל אם האיש היה עורך בכיר במעריב, או בידיעות, או בערוץ 10 וכל השאר. זה פשוט לא מתקבל על הדעת.

      וכל השמות שהבאתי הם משל - מכיוון שיש הרבה כמוהם.  על כל שם שפורסם יש עוד כמה שלא יצאו לאור. הם משל - כי הבעיה היא התופעה, לא האנשים עצמם

       

        9/12/08 19:34:

      צטט: tuvi-po 2008-12-09 17:49:17

      צטט: עדו טל 2008-12-09 15:20:01

      המבחן הוא אחד ויחיד: (ולא: לא כמה הוא/היא מרוויח/ה! שירוויחו כמה שהם שווים, או מישהו חושב שהם שווים. ויבושם להם) המבחן הוא: האם יש/אין ניגוד אינטרסים.

      אני מוצא (למשל) שיש ניגוד אינטרסים מובנה ובסיסי כאשר עיתונאי (יאיר לפיד, למשל)

      גם בעל טור ב"ידיעות", גם מגיש/עורך "אולפן שישי" וגם... "פרזנטור" (עאלק) של בנק.

      במקרה של חגי גולן - לדעתי - אין.

      במבחן התוצאה.

      ולעיתים - "מראית עין" - היא קרובת משפחה (רחוקה...) של "צרות עין"...


      עדו, באמת? ככה אתה חושב באמת?

      1. איך חגי גולן - צדיק ללא ספק - יכול להוביל מהלך מקיף של פיטורי עשרות עובדים בעיתון שהוא העורך הראשי שלו, כאשר הוא יודע והם יודעים שהוא לוקח הביתה יותר מ- 100,000 ש"ח בחודש, והם מפוטרים בגלל שה- 7,600 (ברוטו) שלהם עולה לעיתון יותר מדי כסף.

      אז מה זה, מראית עין או צרות עין? צניעות או חזירות?

      2. (וייאמר שוב: אני לא מכיר אישית את חגי גולן ואין לי שום דבר נגדו. מבחינתי, גם הוא וגם עמנואל רוזן וגם גיא פינס וכל השאר - הם רק משל. מבחינתי, הדיון הוא לגופו של העניין ולא לארנקם של האנשים)

       

      1. לא הבנתי: מה הקשר "בין מחט לתחת"?

       

      2. ואם כבר: "הם רק משל..." - אז למה להביא כדוגמא את הפיטורים (?) ב"גלובס"?

        9/12/08 17:49:

      צטט: עדו טל 2008-12-09 15:20:01

      המבחן הוא אחד ויחיד: (ולא: לא כמה הוא/היא מרוויח/ה! שירוויחו כמה שהם שווים, או מישהו חושב שהם שווים. ויבושם להם) המבחן הוא: האם יש/אין ניגוד אינטרסים.

      אני מוצא (למשל) שיש ניגוד אינטרסים מובנה ובסיסי כאשר עיתונאי (יאיר לפיד, למשל)

      גם בעל טור ב"ידיעות", גם מגיש/עורך "אולפן שישי" וגם... "פרזנטור" (עאלק) של בנק.

      במקרה של חגי גולן - לדעתי - אין.

      במבחן התוצאה.

      ולעיתים - "מראית עין" - היא קרובת משפחה (רחוקה...) של "צרות עין"...


      עדו, באמת? ככה אתה חושב באמת? איך חגי גולן - צדיק ללא ספק - יכול להוביל מהלך מקיף של פיטורי עשרות עובדים בעיתון שהוא העורך הראשי שלו, כאשר הוא יודע והם יודעים שהוא לוקח הביתה יותר מ- 100,000 ש"ח בחודש, והם מפוטרים בגלל שה- 7,600 (ברוטו) שלהם עולה לעיתון יותר מדי כסף.

      אז מה זה, מראית עין או צרות עין? צניעות או חזירות?

      (וייאמר שוב: אני לא מכיר אישית את חגי גולן ואין לי שום דבר נגדו. מבחינתי, גם הוא וגם עמנואל רוזן וגם גיא פינס וכל השאר - הם רק משל. מבחינתי, הדיון הוא לגופו של העניין ולא לארנקם של האנשים)

        9/12/08 17:44:

      צטט: אסקלנטה 2008-12-09 14:31:59


      "...כי בשביל שאני אוכל לחשוב שכל אחד כותב באופן חופשי, שכל אחד משדר את מה שהוא רוצה - אני חייב להניח שהוא לא חייב לאף אחד את עושרו. כי פרנסה הוגנת זה דבר אחד - כסף ענק זה משהו אחר לגמרי..."

      טובי, מאוד אהבתי את מה שכתבת.

      לא הייתי אף פעם בעיתונות, אך עמדתך העקרונית נראית לי נכונה אתית ומוסרית.

      כך הייתי רוצה שיראו את הדברים אנשים שעוסקים בתחום הזה שבו הם מנסים להשפיע על עמדותיהם של אנשים אחרים באמצעות כלי תקשורת הנתפסים ככאלה החושפים ומביאים את העובדות (וגם את הפרשנות להן).

      אני יודע שאני נאיבי, ונדמה לי שגם אתה (לפחות במידה מסויימת), אבל, אם יורשה לי לבקש, הייתי רוצה שיהיו יותר אנשים נאיביים בסביבה, נראה לי שהחיים של כולנו כחברה היו יותר עשירים ומספקים


       


      אני לא נאיבי, ועיתונאי לא יכול שיהיה נאיבי. אבל יש מרחק גדול מאוד בין תמימות ונאיביות - לבין שחיתות וחזירות. בין שני הקצוות האלה כל אחד יכול למצוא את מקומו וגם להתפרנס היטב

       

        9/12/08 15:20:

      צטט: tuvi-po 2008-12-09 14:58:20

      צטט: עדו טל 2008-12-09 13:56:28

      צטט: tuvi-po 2008-12-09 11:01:41


      או שפעם כולם היו מאוד טיפשים ולגמרי מוגבלים - או שהיום כולם שרלטנים

       

      או שפעם לא היו כל כך הרבה אפשרויות (ומדיות)


      אז מה? זה שיש אפשרויות רבות - זה אומר שיש כמה בודדים שחייבים לרקוד על כל החתונות במקביל? אין מספיק אנשים מוכשרים בכל תחום שייתנו את הכי טוב והכי מושקע במה שהם יודעים? מה אגיד לך, כשעבדתי בעיתון - ממש לא עלה על דעתי לעבוד גם ברדיו או בטלוויזיה. להתארח בתוכנית כלשהי, להתראיין, להשתתף בפינה מקצועית כלשהי, להעביר קורס במכללה או באוניברסיטה - בהחלט; אבל עבודה מלאה בכמה כלי תקשורת במקביל? למה מה?

       

      המבחן הוא אחד ויחיד:

      (ולא: לא כמה הוא/היא מרוויח/ה! שירוויחו כמה שהם שווים, או מישהו חושב שהם שווים. ויבושם להם)

       

      המבחן הוא: האם יש/אין ניגוד אינטרסים.

       

      אני מוצא (למשל) שיש ניגוד אינטרסים מובנה ובסיסי כאשר עיתונאי (יאיר לפיד, למשל)

      גם בעל טור ב"ידיעות", גם מגיש/עורך "אולפן שישי" וגם... "פרזנטור" (עאלק) של בנק.

       

      במקרה של חגי גולן - לדעתי - אין.

      במבחן התוצאה.

       

      ולעיתים - "מראית עין" - היא קרובת משפחה (רחוקה...) של "צרות עין"...

        9/12/08 14:58:

      צטט: עדו טל 2008-12-09 13:56:28

      צטט: tuvi-po 2008-12-09 11:01:41


      או שפעם כולם היו מאוד טיפשים ולגמרי מוגבלים - או שהיום כולם שרלטנים

       

      או שפעם לא היו כל כך הרבה אפשרויות (ומדיות)


      אז מה? זה שיש אפשרויות רבות - זה אומר שיש כמה בודדים שחייבים לרקוד על כל החתונות במקביל? אין מספיק אנשים מוכשרים בכל תחום שייתנו את הכי טוב והכי מושקע במה שהם יודעים? מה אגיד לך, כשעבדתי בעיתון - ממש לא עלה על דעתי לעבוד גם ברדיו או בטלוויזיה. להתארח בתוכנית כלשהי, להתראיין, להשתתף בפינה מקצועית כלשהי, להעביר קורס במכללה או באוניברסיטה - בהחלט; אבל עבודה מלאה בכמה כלי תקשורת במקביל? למה מה?

        9/12/08 14:31:


      "...כי בשביל שאני אוכל לחשוב שכל אחד כותב באופן חופשי, שכל אחד משדר את מה שהוא רוצה - אני חייב להניח שהוא לא חייב לאף אחד את עושרו. כי פרנסה הוגנת זה דבר אחד - כסף ענק זה משהו אחר לגמרי..."

      טובי, מאוד אהבתי את מה שכתבת.

      לא הייתי אף פעם בעיתונות, אך עמדתך העקרונית נראית לי נכונה אתית ומוסרית.

      כך הייתי רוצה שיראו את הדברים אנשים שעוסקים בתחום הזה שבו הם מנסים להשפיע על עמדותיהם של אנשים אחרים באמצעות כלי תקשורת הנתפסים ככאלה החושפים ומביאים את העובדות (וגם את הפרשנות להן).

      אני יודע שאני נאיבי, ונדמה לי שגם אתה (לפחות במידה מסויימת), אבל, אם יורשה לי לבקש, הייתי רוצה שיהיו יותר אנשים נאיביים בסביבה, נראה לי שהחיים של כולנו כחברה היו יותר עשירים ומספקים.





       

        9/12/08 14:25:

      צטט: עדו טל 2008-12-09 12:27:41

      צטט: tuvi-po 2008-12-09 12:10:11


      סורי, לא קונה. מי שהוא עורך ראשי או כתב בכיר ומוביל של כלי תקשורת אחד - לא צריך ולא יכול לעבוד במקביל, בשכר מלא, בכלי תקשורת אחר. זה לא יכול ללכת ביחד. ולא, זה לא בדיוק ראיון ברדיו, פינה אדיטוריאלית קטנה או דיון פילוסופי. זו עבודה בכסף גדול

      רק לסבר את האוזן:

       

      זה היה דב יודקובסקי שאישר לי (בשתיקה)  בזמנו, לכתוב במקביל לעבודתי ככתב "ידיעות אחרונות"

      גם ב"כותרת ראשית" וגם ב"פולטיקה".

      אמנם תמורת 50 ש"ח (או משהו בסביבה...שבשבילי היו אז כמו 50,000)  - אבל העיקרון...

       


      עדו, יחי ההבדל בין מצבנו דאז למה שמתחולל היום. המשכורות שלנו, במעריב, בידיעות, בחדשות בוודאי, בהארץ - היו מאוד צנועות. והעורכים שלנו בהחלט עודדו אותנו לעשות חלטורות פה ושם. בשביל שכר סופרים. גם אני הרציתי בשביל גרושים בכל מיני מכללות לתקשורת, כתבתי קצת ג. יפית ממליצה, או גד בירון וכאלה. זו היתה השלמת הכנסה פאר-אקסלנס.

      והיום? חזירות בראש חוצות.

      קח לדוגמה כתב-עיתונאי בכיר. בלי שמות (יש כמה וכמה כאלה).

      את משכורתו העיקרית - בין 60,000 ל- 90,000 ש"ח בחודש - הוא מקבל מאחת הזכייניות בטלוויזיה.
      במקביל הוא כמובן כותב גם באחד העיתונים היומיים. אפילו חבר מערכת.
      עם תלוש משכורת נוסף (בעצם, חשבונית, כנראה...). לא פחות מ- 40,000 ש"ח בחודש. פלוס מינוס.
      על שעה או שעתיים באיזה רדיו - נניח שהוא לוקח עוד 20,000.

      ועוד לא דיברנו על חלטורות שונות ומשונות בהנחיית אירועים, השתתפות בכל מיני פאנלים, משחקי טלוויזיה, פרומואים לתוכניות שונות, כתבות מוזמנות ליומני החדשות הטלוויזיוניים בערוצים המסחריים.

      לכמה הגענו? בין 150,000 ל- 200,000 ש"ח בחודש? טוב?
      לפחות 100,000 ש"ח בחודש רגיל ואפילו חלש?

      בין מיליון וחצי ל- 3 מיליון ש"ח בשנה?

      סליחה?

        9/12/08 13:56:

      צטט: tuvi-po 2008-12-09 11:01:41

       


      או שפעם כולם היו מאוד טיפשים ולגמרי מוגבלים - או שהיום כולם שרלטנים

       

       

      או שפעם לא היו כל כך הרבה אפשרויות (ומדיות)

        9/12/08 13:37:

      אתה אומר מילים כדורבנות על מוסר וערכים.

      ופעם גם חשבתי כמוך.

      אולי אני נאיבית, אבל, אני בהחלט מאמינה שאפשר להילחם על צדק חברתי כשתלוש המשכורת שלך מנופח.

      נכון, עיתונאי רעב יהיה עצבני יותר ופחות יעיל כשהוא יושב על כיסא מרופד מדושן עונג, עם זאת, אי אפשר

      לדון את כל אנשי התקשורת למשכורות ממוצעות מינוס בשם הערכים.

       

        9/12/08 13:10:
      אני זוכר איזו מהומה פרצה אז כשנודע כמה חיים יבין קיבל כדי לחזור למבט. נראה לי שפתאום מסתכלים על זה כמשהו הרבה יותר שפוי...
        9/12/08 12:27:

      צטט: tuvi-po 2008-12-09 12:10:11


      סורי, לא קונה. מי שהוא עורך ראשי או כתב בכיר ומוביל של כלי תקשורת אחד - לא צריך ולא יכול לעבוד במקביל, בשכר מלא, בכלי תקשורת אחר. זה לא יכול ללכת ביחד. ולא, זה לא בדיוק ראיון ברדיו, פינה אדיטוריאלית קטנה או דיון פילוסופי. זו עבודה בכסף גדול

      רק לסבר את האוזן:

       

      זה היה דב יודקובסקי שאישר לי (בשתיקה)  בזמנו, לכתוב במקביל לעבודתי ככתב "ידיעות אחרונות"

      גם ב"כותרת ראשית" וגם ב"פולטיקה".

      אמנם תמורת 50 ש"ח (או משהו בסביבה...שבשבילי היו אז כמו 50,000)  - אבל העיקרון..

       

       

       

       

        9/12/08 12:13:

      צטט: צפוןגולי 2008-12-09 12:09:46

      צטט: tuvi-po 2008-12-09 11:28:29

      צטט: צפוןגולי 2008-12-09 11:15:14


      תגידו, מישהו פה יודע כמה דני רופ (אחד שמדבר על תחזיות, וקרה במקומות הרגישים...) 5 דקות ביום?

      אולי רביב דרוקר יספר לכם....


      כל זמן שזה מקום העבודה של רופ - מקום העבודה היחיד שלו, זה בסדר. ויותר מזה: רופ הוא לא עיתונאי. הוא לא איש חדשות. הוא לא אמור להילחם בשבילי ובשבילך ברמה הפוליטית, הכלכלית, הביטחונית. כולה הוא עושה הצגה קטנה של מפות וירטואליות במשך 3 דקות - 4 פעמים בשבוע. מצידי - שירוויח מיליון דולר בחודש. יש כאלה אינספור דוגמאות בכל תחומי חיינו. העיסוק שלי הוא בעיתונאות, במקצוע הזה. או מה שנשאר ממנו

       

      צודק מאה אחוז, אבל גם גיא פינס ואורלי וילנאי(שהוזכרו ב"רשימת דרוקר") לא ממש עוסקים בעיתונות "מטה תוצאות". ומה עם מיקי ויעקב? עיתונאים? שרביב רק יגיד כמה הם מקבלים, זה כל מה שרצינו.

       


      דווקא במקרה של מיקי, יעקב ואפילו דני רופ - היו פרסומים די מפורטים לגבי השכר שלהם. הרבה כסף, הרבה יותר מדי כסף. אבל זה תלוש משכורת אחד, במקום עבודה אחד. יחי ההבדל הגדול 

       

        9/12/08 12:10:

      צטט: עדו טל 2008-12-09 12:04:58

      אני א מליץ יושר של חגי גולן - אבל כן מכיר "את הראש" שלו. (עבדנו יחד תחת מתי גולן - כעורך ראשי בגלובס כ- 6 שנים)

      לדעתי - ומבלי ששאלתי אותו - ומבחינתו -אין הבדל בין תכנית של שעה על נושאים שבכותרות עיתונו, לבין ההקראה היומית של כותרות העיתון בסופה של מהדורת החדשות הכלכלית ברשת ב' (נוהג בן שנים רבות).

      ולעניין עורכים אחרים?

      לא יודע. אם היו מציעים לחנוך מרמרי שעה של דיוני "פולו-אפ" על המאמרים בעמוד האדיטוריאלי של "הארץ"?...

      ומשלמים לו בשביל זה - אני משער שאפילו שוקן (גרשום ז"ל)  היה מאשר


      סורי, לא קונה. מי שהוא עורך ראשי או כתב בכיר ומוביל של כלי תקשורת אחד - לא צריך ולא יכול לעבוד במקביל, בשכר מלא, בכלי תקשורת אחר. זה לא יכול ללכת ביחד. ולא, זה לא בדיוק ראיון ברדיו, פינה אדיטוריאלית קטנה או דיון פילוסופי. זו עבודה בכסף גדול

        9/12/08 12:09:

      צטט: tuvi-po 2008-12-09 11:28:29

      צטט: צפוןגולי 2008-12-09 11:15:14


      תגידו, מישהו פה יודע כמה דני רופ (אחד שמדבר על תחזיות, וקרה במקומות הרגישים...) 5 דקות ביום?

      אולי רביב דרוקר יספר לכם....


      כל זמן שזה מקום העבודה של רופ - מקום העבודה היחיד שלו, זה בסדר. ויותר מזה: רופ הוא לא עיתונאי. הוא לא איש חדשות. הוא לא אמור להילחם בשבילי ובשבילך ברמה הפוליטית, הכלכלית, הביטחונית. כולה הוא עושה הצגה קטנה של מפות וירטואליות במשך 3 דקות - 4 פעמים בשבוע. מצידי - שירוויח מיליון דולר בחודש. יש כאלה אינספור דוגמאות בכל תחומי חיינו. העיסוק שלי הוא בעיתונאות, במקצוע הזה. או מה שנשאר ממנו

       

      צודק מאה אחוז, אבל גם גיא פינס ואורלי וילנאי(שהוזכרו ב"רשימת דרוקר") לא ממש עוסקים בעיתונות "מטה תוצאות". ומה עם מיקי ויעקב? עיתונאים? שרביב רק יגיד כמה הם מקבלים, זה כל מה שרצינו.

       

        9/12/08 12:04:

      צטט: tuvi-po 2008-12-09 11:01:41

      צטט: עדו טל 2008-12-09 10:56:59

      צטט: עדו טל 2008-12-09 10:50:03

       

      יש, ויש..

       

       

      ועוד הערה:

       

      מי שמכיר אישית את גולן כבר שני רבות - וכמי שקורא אובססיבי (מכורח עיסוקי) של העיתונות הכלכלית - אני לא חושד בו לרגע (בניגוד למה שכתב מלמן) שהכסוי של נושא "ארכדי" ב"גלובס" היה מוטה. לשום צד. ובהשוואה לכל עיתון אחר.  


      יודע מה? זה לא משנה. אני גם מאמין לעמנואל רוזן שהוא לא סופר את ארקדי ממטר. אז מה? מה עם מראית העין? מה עם העין הציבורית? מה עם האתיקה המקצועית הבסיסית?

      אבל יותר מזה: פעם, כשהייתי במקצוע הזה, עבדתי במקום עבודה אחד. אם עבדתי במעריב - עבדתי במעריב. מי שעבד בידיעות - עבד בידיעות. היום כולם רוקדים על כל החתונות במקביל, קופצים ממו"ל למו"ל, ממדיה אחת לאחרת - עיתון, רדיו, טלוויזיה.. איזה וירטואוזיות.

      אני חשבתי שמי שעובד בעיתון, זה המקצוע שלו. מי שעובד בטלוויזיה - הוא איש טלוויזיה. אז איך צמחו לנו כאן אנשים כל-כך מוכשרים שיודעים לעשות הכל במקביל? עיתון, רדיו, טלוויזיה, דוברות, הנחיה, כתיבת ספרים.

      או שפעם כולם היו מאוד טיפשים ולגמרי מוגבלים - או שהיום כולם שרלטנים

       

       

      אני א מליץ יושר של חגי גולן - אבל כן מכיר "את הראש" שלו. (עבדנו יחד תחת מתי גולן - כעורך ראשי בגלובס כ- 6 שנים)

      לדעתי - ומבלי ששאלתי אותו - ומבחינתו -אין הבדל בין תכנית של שעה על נושאים שבכותרות עיתונו, לבין ההקראה היומית של כותרות העיתון בסופה של מהדורת החדשות הכלכלית ברשת ב' (נוהג בן שנים רבות).

       

      ולעניין עורכים אחרים?

       

      לא יודע. אם היו מציעים לחנוך מרמרי שעה של דיוני "פולו-אפ" על המאמרים בעמוד האדיטוריאלי של "הארץ"?...

      ומשלמים לו בשביל זה - אני משער שאפילו שוקן (גרשום ז"ל)  היה מאשר.

       

        9/12/08 11:52:

      צטט: ransom stark 2008-12-09 11:37:11

      אתה יודע, חשבתי על משהו. מסתבר שהרבה יותר קל לקנות אנשים מסוימים בברנז'ה מאת אוהדי בית"ר...


      א. לכל אחד יש מחיר
      ב. לאוהדי בית"ר לא היה כל-כך מה למכור
      ג. אם מישהו ציפה שהתמורה לכסף תהיה הצבעה בבחירות - ברור בעליל שהוא לא מכיר אפילו קצה הקצוות של החברה הישראלית
      ד. שלא לדבר על כללי המשחק הדמוקרטיים

       

        9/12/08 11:37:
      אתה יודע, חשבתי על משהו. מסתבר שהרבה יותר קל לקנות אנשים מסוימים בברנז'ה מאת אוהדי בית"ר...
        9/12/08 11:28:

      צטט: צפוןגולי 2008-12-09 11:15:14


      תגידו, מישהו פה יודע כמה דני רופ (אחד שמדבר על תחזיות, וקרה במקומות הרגישים...) 5 דקות ביום?

      אולי רביב דרוקר יספר לכם....


      כל זמן שזה מקום העבודה של רופ - מקום העבודה היחיד שלו, זה בסדר. ויותר מזה: רופ הוא לא עיתונאי. הוא לא איש חדשות. הוא לא אמור להילחם בשבילי ובשבילך ברמה הפוליטית, הכלכלית, הביטחונית. כולה הוא עושה הצגה קטנה של מפות וירטואליות במשך 3 דקות - 4 פעמים בשבוע. מצידי - שירוויח מיליון דולר בחודש. יש כאלה אינספור דוגמאות בכל תחומי חיינו. העיסוק שלי הוא בעיתונאות, במקצוע הזה. או מה שנשאר ממנו

       

        9/12/08 11:25:

      צטט: עינת מירון 2008-12-09 10:33:48


      זה לא הצדיק. בגלל זה התחילו פיטורים וקיצוצים.

      ואני אומרת - אם נותנים לך תיקח. מאחלת לך :-)


      ואני אומר: זה לא מקרה ולא מקרי - מי שמציעים לו ומי שלוקח. יש לי הרבה דוגמאות מההיסטוריה הלא ארוכה של המקצוע, כאן במקומותינו 

       

        9/12/08 11:23:

      צטט: בדלי 2008-12-09 09:57:15


      אג'נדה ברורה, נכונה, מילים חזקות וצנועות, פוסט טוב


      תודה

       

        9/12/08 11:22:

      צטט: max prishliak 2008-12-09 00:16:46

      הכנסה נוספת 24/7 !

      http://website.ws/milliondollardomain


      לא צריך הכנסה נוספת. אני מאמין שכל אחד צריך להתפרנס בכבוד מהמקצוע שלו וממי שהוא. ככה זה עבד במשך מאות שנים, אין סיבה שזה לא יעבוד כך תמיד

        9/12/08 11:15:


      תגידו, מישהו פה יודע כמה דני רופ (אחד שמדבר על תחזיות, וקרה במקומות הרגישים...) 5 דקות ביום?

      אולי רביב דרוקר יספר לכם....

        9/12/08 11:14:

      צטט: yossi melman 2008-12-09 09:55:14


      טובי

      אני מסכים עם מה שכתבת.

      אני לא יודע אם אתה או קוראייך יודעים - אף שהדבר אוזכר בקצרה בתקשורת ואני הזכרתי זאת בבלוג שלי - אבל ארקדי גיידאמק הציע לי בארבע הזדמנויות שונות לעבוד אצלו ואמרתי לו לא (גם עדו כמה עיתונאים עשו זאת, דומני שרזי ברקאי היה אחד מהם). רציתי להשאר נאמן למצפוני וליושרה  העיתונאית שלי. היה ברור לי שהוא מנסה להציע לי תפקידים ושכר כדי שאחדל לכתוב עליו ולחשוף את עברו - ועישיתי זאת מאז 2001 עוד לפני שרוב תושבי ישראל ידעו מצי זה ארקדי.

      התוצאה היתה בסופו של דבר שהוא הגיש נגדי תלונות למועצת העתונות - שנדחתה על הסף. תלונה למשטרה ותביעת דיבה על 30 מיליון שקלים. והפלא ופלא מי הרבה לכתוב על תביעותיו וטענותיו של ארקדי כלפי? גלובס בעריכתו של חגי גולן שעבד אצל ארקדי. ממש צרוף מיקרים.

      חבל שרביב דרוקר לא טרח לציין את כל זאת, אף ששהוא מכיר את הפרטים.

      ואגב, אין מ הלהשוות בכלל בין נמרודי לגיידמאק. לא רק בגלל שנמרודי הוא מכאן. ולא רק בגלל שנמרודי לא רץ לפוליטיקה. יש עוד סיבות רבות. ארקיד גיידמאק הגיע לישראל כבררית מחדל. הוא ראה בישראל עיר מקלט וכששם שהפציע בחיי הצבור שלנו כך גם יעלם, ברגעש יוכל לחזור לפריס או לאירופה.

      הספור שלו הוא ספור עצוב בעקר על הישראלים ועל החברה בישראל, שמוכנה לאמץ באהבה ובהתפרסות כל תופעה מוזרה ובלבד שיש לו כסף. זהו גם ספור נוגה על תקשורת רדודה שמוכנה לשתף פעולה עם התופעה הנ"ל. ובשתוף פעולה אני לא רק מתכוון במשכורות שקבלו ממנו רבים אלא גם במתן הבמה ותיבות תהודה והתרפסות באופן חסר תקדים לתופעה, גם כשלא היה ראוי רוב הזמן לראיין אותו כי לא היה  על מה. כך אגב בדיוק גם היה אמש בראיון בערוץ 10 דומני, שבו כתבת הספורט של הערוץ שוב ראיינה אותו על כלום.

      יוסי מלמן

       


      שלום יוסי.

      אמנם לא ידעתי על הפנייה שנעשתה אליך ועל סירובך (אני כבר כמעט עשור מחוץ לברנז'ה...), אבל אני לא מופתע. אין לי ספק שפניות כאלה נעשו לרבים נוספים וביניהם אנשי מקצוע איכותיים וישרים. כפי שכבר כתבתי, גם כאן וגם בהזדמנויות אחרות, ארקדי הוא אמנם האיש - אבל הוא לא האישיו. מבחינתי, הנושא כאן הוא ההשחתה של המקצוע. של אנשי המקצוע. של אנשי המקצוע שהיו לכאורה הגונים ומקצועיים עד שראו את הכסף הגדול - וביום אחד זרקו את הכל.

      על ההבדלים שבין נמרודי לארקדי אפשר לכתוב דוקטורט, אבל גם זה לא הסיפור. אנשים כאלה, מכל הסוגים, היו ויהיו כאן. הבעיה שלי היא עם המקצוע ומה שנהיה ממנו.

      ולגבי הראיון אמש עם גאידמק, בערוץ 10, שאותו ביצעה הגברת הצעירה והמצודדת שעוסקת בכל ימות השנה ברכילות ספורט זניחה - מה הפלא? היא עושה הכל בשביל לרשת או לפחות לחקות את מושא הערצתה (הנחה פרטית שלי) אופירה אסייג

       

        9/12/08 11:01:

      צטט: עדו טל 2008-12-09 10:56:59

      צטט: עדו טל 2008-12-09 10:50:03

       

      יש, ויש..

       

      אם יש מישהו שמוכן לשלם לחגי גולן (עורך "גלובס") 50 אלף שקל בחודש כדי לעשות "פרומו" לעיתון שהוא עורך - שיבושם לשנהם.

      (אני דווקא כן האזנתי - לא באופן סדור -  לתכנית של גולן - והיא היתה כולה מורכבת מאייטמים/פולו שפורסמו בגלובס).  

       

      ועוד הערה:

       

      מי שמכיר אישית את גולן כבר שני רבות - וכמי שקורא אובססיבי (מכורח עיסוקי) של העיתונות הכלכלית - אני לא חושד בו לרגע (בניגוד למה שכתב מלמן) שהכסוי של נושא "ארכדי" ב"גלובס" היה מוטה. לשום צד. ובהשוואה לכל עיתון אחר.  


      יודע מה? זה לא משנה. אני גם מאמין לעמנואל רוזן שהוא לא סופר את ארקדי ממטר. אז מה? מה עם מראית העין? מה עם העין הציבורית? מה עם האתיקה המקצועית הבסיסית?

      אבל יותר מזה: פעם, כשהייתי במקצוע הזה, עבדתי במקום עבודה אחד. אם עבדתי במעריב - עבדתי במעריב. מי שעבד בידיעות - עבד בידיעות. היום כולם רוקדים על כל החתונות במקביל, קופצים ממו"ל למו"ל, ממדיה אחת לאחרת - עיתון, רדיו, טלוויזיה.. איזה וירטואוזיות.

      אני חשבתי שמי שעובד בעיתון, זה המקצוע שלו. מי שעובד בטלוויזיה - הוא איש טלוויזיה. אז איך צמחו לנו כאן אנשים כל-כך מוכשרים שיודעים לעשות הכל במקביל? עיתון, רדיו, טלוויזיה, דוברות, הנחיה, כתיבת ספרים.

      או שפעם כולם היו מאוד טיפשים ולגמרי מוגבלים - או שהיום כולם שרלטנים

       

        9/12/08 10:57:

      צטט: עדו טל 2008-12-09 10:50:03

       

      יש, ויש..

      אם יש מישהו שמוכן לשלם לחגי גולן (עורך "גלובס") 50 אלף שקל בחודש כדי לעשות "פרומו" לעיתון שהוא עורך - שיבושם לשנהם.

      (אני דווקא כן האזנתי - לא באופן סדור -  לתכנית של גולן - והיא היתה כולה מורכבת מאייטמים/פולו שפורסמו בגלובס).  


      המקרה של חגי גולן הוא אשכרה להשתין מהמקפצה. אני לא יודע מה גובה שכרו של גולן כעורך הראשי של גלובס, אבל יש לי תחושה שהוא לא מקבל השלמת הכנסה מהביטוח הלאומי. וזה בלי כל הכינוסים הכלכליים שהוא מנחה ואלף ואחד חלטורות אחרות.

      אז מה נהיה? הוא - העורך הראשי של העיתון הכלכלי הוותיק והמוביל במדינה - מקריא בתחנת רדיו נידחת ידיעות מהעיתון שלו, תמורת תשלום שמקביל לגובה המשכורת של עורך ראשי בעיתון אחר? איך זה ייתכן? איך זה בכלל עולה על דעתו? איך הוא לא מתבייש?

      מילא אופירה אסייג. מילא גיא פינס. מילא כל שם אחר כמעט. אבל עורך ראשי של עיתון יומי מוביל? איך הוא מרשה לעצמו? ואיך הבוס שלו - פישמן - מוכן לקבל את זה שהעורך הראשי בעיתון שלו לא מקדיש את כל כולו רק לעריכת העיתון? מישהו יכול לדמיין את דב יודקובסקי עושה משהו כזה? את שלום רוזנפלד ז"ל? את חנוך מרמרי? את משה ורדי?

      זה מבחיל. אין לי מלה אחרת

       

        9/12/08 10:56:

      צטט: עדו טל 2008-12-09 10:50:03

       

      יש, ויש..

       

      אם יש מישהו שמוכן לשלם לחגי גולן (עורך "גלובס") 50 אלף שקל בחודש כדי לעשות "פרומו" לעיתון שהוא עורך - שיבושם לשנהם.

      (אני דווקא כן האזנתי - לא באופן סדור -  לתכנית של גולן - והיא היתה כולה מורכבת מאייטמים/פולו שפורסמו בגלובס).  

       

      ועוד הערה:

       

      מי שמכיר אישית את גולן כבר שני רבות - וכמי שקורא אובססיבי (מכורח עיסוקי) של העיתונות הכלכלית - אני לא חושד בו לרגע (בניגוד למה שכתב מלמן) שהכסוי של נושא "ארכדי" ב"גלובס" היה מוטה. לשום צד. ובהשוואה לכל עיתון אחר.  

        9/12/08 10:50:

       

      יש, ויש..

       

      אם יש מישהו שמוכן לשלם לחגי גולן (עורך "גלובס") 50 אלף שקל בחודש כדי לעשות "פרומו" לעיתון שהוא עורך - שיבושם לשנהם.

      (אני דווקא כן האזנתי - לא באופן סדור -  לתכנית של גולן - והיא היתה כולה מורכבת מאייטמים/פולו שפורסמו בגלובס).  

        9/12/08 10:33:


      זה לא הצדיק. בגלל זה התחילו פיטורים וקיצוצים.

       

      ואני אומרת - אם נותנים לך תיקח. מאחלת לך :-)

        9/12/08 09:57:

      אג'נדה ברורה, נכונה, מילים חזקות וצנועות, פוסט טוב
        9/12/08 09:55:


      טובי

      אני מסכים עם מה שכתבת.

      אני לא יודע אם אתה או קוראייך יודעים - אף שהדבר אוזכר בקצרה בתקשורת ואני הזכרתי זאת בבלוג שלי - אבל ארקדי גיידאמק הציע לי בארבע הזדמנויות שונות לעבוד אצלו ואמרתי לו לא (גם עדו כמה עיתונאים עשו זאת, דומני שרזי ברקאי היה אחד מהם). רציתי להשאר נאמן למצפוני וליושרה  העיתונאית שלי. היה ברור לי שהוא מנסה להציע לי תפקידים ושכר כדי שאחדל לכתוב עליו ולחשוף את עברו - ועישיתי זאת מאז 2001 עוד לפני שרוב תושבי ישראל ידעו מצי זה ארקדי.

      התוצאה היתה בסופו של דבר שהוא הגיש נגדי תלונות למועצת העתונות - שנדחתה על הסף. תלונה למשטרה ותביעת דיבה על 30 מיליון שקלים. והפלא ופלא מי הרבה לכתוב על תביעותיו וטענותיו של ארקדי כלפי? גלובס בעריכתו של חגי גולן שעבד אצל ארקדי. ממש צרוף מיקרים.

      חבל שרביב דרוקר לא טרח לציין את כל זאת, אף ששהוא מכיר את הפרטים.

      ואגב, אין מ הלהשוות בכלל בין נמרודי לגיידמאק. לא רק בגלל שנמרודי הוא מכאן. ולא רק בגלל שנמרודי לא רץ לפוליטיקה. יש עוד סיבות רבות. ארקיד גיידמאק הגיע לישראל כבררית מחדל. הוא ראה בישראל עיר מקלט וכששם שהפציע בחיי הצבור שלנו כך גם יעלם, ברגעש יוכל לחזור לפריס או לאירופה.

      הספור שלו הוא ספור עצוב בעקר על הישראלים ועל החברה בישראל, שמוכנה לאמץ באהבה ובהתפרסות כל תופעה מוזרה ובלבד שיש לו כסף. זהו גם ספור נוגה על תקשורת רדודה שמוכנה לשתף פעולה עם התופעה הנ"ל. ובשתוף פעולה אני לא רק מתכוון במשכורות שקבלו ממנו רבים אלא גם במתן הבמה ותיבות תהודה והתרפסות באופן חסר תקדים לתופעה, גם כשלא היה ראוי רוב הזמן לראיין אותו כי לא היה  על מה. כך אגב בדיוק גם היה אמש בראיון בערוץ 10 דומני, שבו כתבת הספורט של הערוץ שוב ראיינה אותו על כלום.

      יוסי מלמן

       

        9/12/08 09:41:

      צטט: kerenshemesh 2008-12-09 09:16:28

      צטט: ransom stark 2008-12-08 19:44:45

      "כמו ברוב תחומי חיינו, הכל מתחיל ונגמר במינון. וגם במראית העין. כולם משתינים בבריכה - אבל זה לא נותן להם רישיון להשתין מהמקפצה"

       

      אני חושב טובי, שזה בגלל שאתה מתקופה שבה חשבו בצורה קולקטיביסטית יותר. חשבו גם על גלגלי השיניים של המכונה ולא רק על העץ הבוהק שנגלה לעין. אתה עוד חושב במונחים של נאותות, לפי מונח כמו "פרנסה".

       

      איזו מילה נפלאה זו פרנסה. לא "לעשות מכה", לא "להביא בוכטה", לא "להסתדר". פשוט להתפרנס בלי לקחת מאף אחד אחר.

       

      נכון. אני גם חובבת את המילה להתפרנס. היא נדירה היום.

      ובעיקר טובי, הסכמתי עם ההיבט המוסרי.


      אני הגעתי למעריב בתחילת שנות ה-80, בשנים שהוא היה סוג של קואופרטיב. בלי חוזים אישיים ובלי כוכבים מיליונרים. גם ידיעות אחרונות באותה התקופה היה דומה. עמוס שוקן, בעיקר ב"חדשות", החדיר את החוזים האישיים שגלשו והשתלטו על המקצוע. זה לא שאני מתגעגע לעיתונות ההסתדרותית ההיא, אבל כולנו ידענו היכן בדיוק אנחנו עומדים, מה האופק המקצועי שלנו ומה היחס בינינו לבין המנהלים והעורכים שלנו. באנו לעבודה - אבל גם באנו לעבוד.

      אני זיהיתי את הטרנד הנוכחי ביום שבו בכירי המערכת - העורך הראשי, ראש אגף החדשות, רכזי הכתבים - חטפו מעל ראשם כוכבים שקיבלו שכומי עתק ולא היו כפופים לאיש אלא רק לבעלים. בעיני, ביום שבו רונאל פישר (כמשל) נהפך לכוכב-על שמשתכר פי חמישה ממוטי גילת, יושב בלשכה מפוארת, עם דלת רב-בריח אלקטרונית וצוות מזכירות, ולאף עורך או מנהל אסור לדבר איתו - נגמרה העיתונות כמקצוע ונהפכה למצעד רייטינג של כוכבים 

        9/12/08 09:16:

      צטט: ransom stark 2008-12-08 19:44:45

      "כמו ברוב תחומי חיינו, הכל מתחיל ונגמר במינון. וגם במראית העין. כולם משתינים בבריכה - אבל זה לא נותן להם רישיון להשתין מהמקפצה"

       

      אני חושב טובי, שזה בגלל שאתה מתקופה שבה חשבו בצורה קולקטיביסטית יותר. חשבו גם על גלגלי השיניים של המכונה ולא רק על העץ הבוהק שנגלה לעין. אתה עוד חושב במונחים של נאותות, לפי מונח כמו "פרנסה".

       

      איזו מילה נפלאה זו פרנסה. לא "לעשות מכה", לא "להביא בוכטה", לא "להסתדר". פשוט להתפרנס בלי לקחת מאף אחד אחר.

       

      נכון. אני גם חובבת את המילה להתפרנס. היא נדירה היום.

      ובעיקר טובי, הסכמתי עם ההיבט המוסרי.

        9/12/08 00:16:

      הכנסה נוספת 24/7 !

      http://website.ws/milliondollardomain

        8/12/08 22:37:

      צטט: הומר סימפסון 2008-12-08 21:33:18

      היום ארקדי מכה על חטא , על דרך פעולותיו ותוצואתיו . לארקדי היו לו את החשבונות שלו להיות איזה סלבס מוכר על מנת לתפוס עמדת כוח מסויימת בחברה הישראלית , לצערו הרב זה לא הלך כי פשוט "התקשורת " שהוא הזין אותה במשכורות גבוהות היא בעצם הרגה אותו .

      לא שמח לאיד על אחד שתרם לחברה הישראלית, ויש לו זכות רבה במלחמת לבנון השניה - שממשלה שלמה ישבה וגירבצה .  ( חלק מהתרומות לעניות דעתי היו לריק - ראה ערך ביתר ירושלים - בשקל וחצי לא הייתי קונה את כל הרבוצה יחד עם המגרש והנעלים - הייתי אומר אפילו "עקצו "אותו ).

      בכל מקרה ארקדי מבין הטיב כי כסף לא קונה הכל , וע"מ להיות אחד משלנו ( ולא אולרגריך ) היה עדיף שיישב בשקט ולא יתקרב לפולטיקאים שבחיים שלהם לא עבדו , פשוט ימכרו אותו בשקל . - מבטיח לכם אף אחד היום לא מתקשר אליו .

       


      על ארקדי כבר כתבתי בנפרד - פוסט שלם. אבל ארקדי הוא לא הסיפור כאן. ארקדי פיזר כסף - היה מי שלקח. הסיפור כאן הוא על אלה שלקחו. לפחות חשבו שהם לוקחים

       

        8/12/08 21:33:

      היום ארקדי מכה על חטא , על דרך פעולותיו ותוצואתיו . לארקדי היו לו את החשבונות שלו להיות איזה סלבס מוכר על מנת לתפוס עמדת כוח מסויימת בחברה הישראלית , לצערו הרב זה לא הלך כי פשוט "התקשורת " שהוא הזין אותה במשכורות גבוהות היא בעצם הרגה אותו .

      לא שמח לאיד על אחד שתרם לחברה הישראלית, ויש לו זכות רבה במלחמת לבנון השניה - שממשלה שלמה ישבה וגירבצה .  ( חלק מהתרומות לעניות דעתי היו לריק - ראה ערך ביתר ירושלים - בשקל וחצי לא הייתי קונה את כל הרבוצה יחד עם המגרש והנעלים - הייתי אומר אפילו "עקצו "אותו ).

      בכל מקרה ארקדי מבין הטיב כי כסף לא קונה הכל , וע"מ להיות אחד משלנו ( ולא אולרגריך ) היה עדיף שיישב בשקט ולא יתקרב לפולטיקאים שבחיים שלהם לא עבדו , פשוט ימכרו אותו בשקל . - מבטיח לכם אף אחד היום לא מתקשר אליו .

       

        8/12/08 20:58:

      צטט: ransom stark 2008-12-08 20:56:09

      באנגלית זה יפה ובסיסי אף יותר:

       

      to make a living.

       

      ובתרגום ישיר:

       

      פשוט לעשות לעצמך "חיים".  איזה ביטוי יפה - לעשות חיים.


      נכון. זה לא הביטוי היחיד באנגלית - בעיקר באנגלית-אמריקאית - שעושה את העבודה יותר מכל השפה העברית העשירה והעתיקה (והמוגבלת) שלנו

       

        8/12/08 20:57:

      צטט: אוליוויה 2008-12-08 20:43:29

      אני מקנאה. בפרוש מקנאה. הסכום שאופירה אסייג מרויחה בחודש

      מצדיק טלנט כמוה בתחום עיתונאות ספורט צהובה. למה לא. מפרגנת אבל מקנאה.

      גם אני טלנט. אני מקנאה.


      הקנאה שלך מוצדקת לגמרי. אני גם מסכים שמגיע לך. המלצה שלי: דברי עם ארקדי

       

        8/12/08 20:56:

      באנגלית זה יפה ובסיסי אף יותר:

       

      to make a living.

       

      ובתרגום ישיר:

       

      פשוט לעשות לעצמך "חיים".  איזה ביטוי יפה - לעשות חיים.

        8/12/08 20:50:

      צטט: ransom stark 2008-12-08 19:44:45

      "כמו ברוב תחומי חיינו, הכל מתחיל ונגמר במינון. וגם במראית העין. כולם משתינים בבריכה - אבל זה לא נותן להם רישיון להשתין מהמקפצה"

       

      אני חושב טובי, שזה בגלל שאתה מתקופה שבה חשבו בצורה קולקטיביסטית יותר. חשבו גם על גלגלי השיניים של המכונה ולא רק על העץ הבוהק שנגלה לעין. אתה עוד חושב במונחים של נאותות, לפי מונח כמו "פרנסה".

       

      איזו מילה נפלאה זו פרנסה. לא "לעשות מכה", לא "להביא בוכטה", לא "להסתדר". פשוט להתפרנס בלי לקחת מאף אחד אחר.


      יפה. אני בהחלט מתרשם. מרענן לפגוש מישהו מתחת לגיל 45 או 50 שמבין את משמעות המלה הזאת: פרנסה


       

        8/12/08 20:43:

      אני מקנאה. בפרוש מקנאה. הסכום שאופירה אסייג מרויחה בחודש

      מצדיק טלנט כמוה בתחום עיתונאות ספורט צהובה. למה לא. מפרגנת אבל מקנאה.

      גם אני טלנט. אני מקנאה.

        8/12/08 19:44:

      "כמו ברוב תחומי חיינו, הכל מתחיל ונגמר במינון. וגם במראית העין. כולם משתינים בבריכה - אבל זה לא נותן להם רישיון להשתין מהמקפצה"

       

      אני חושב טובי, שזה בגלל שאתה מתקופה שבה חשבו בצורה קולקטיביסטית יותר. חשבו גם על גלגלי השיניים של המכונה ולא רק על העץ הבוהק שנגלה לעין. אתה עוד חושב במונחים של נאותות, לפי מונח כמו "פרנסה".

       

      איזו מילה נפלאה זו פרנסה. לא "לעשות מכה", לא "להביא בוכטה", לא "להסתדר". פשוט להתפרנס בלי לקחת מאף אחד אחר.

        8/12/08 15:01:

      צטט: עט להשכיר- ניצה צמרת 2008-12-08 13:42:24


      מעניין. אני זוכרת שלא מזמן כלכך כתבת שהיית רוצה שמישהו ירים את היד המושטת שלך, היה זה זרעון של געגוע להנביט כתיבה מחודשת כעיתונאי.

      האם אז חשבת אחרת? האם אז לא ידעת מה שאתה יודע היום? ("אני יודע הכל...").

       

      סוקניק אמר לא מזמן שהיה מותר על הפוליגרף, בדיעבד זה מקדם אותו שוב לחזור למערכת. רוזן אמר ששמר על האתיקה העיתונאית ואופירה ? הו אופירה מי יודע איזה קלפים היא עוד תניח על השולחן.

       

      נראה לי שחופש העיתונות נמצא בחופשה ו"חופש הביטוי" הוא מינוח חמקמק.  הנאמנות לחופש הביטוי נראתה לאחרונה רק אצל יוצר השקשוקה. והמחיר ששילם? על זה נאמר כבר, אל תהיה צודק   


      ניצה, אני זוכר הכל - גם אם אני לא תמיד יודע הכל. הנה, למשל - אני לא יודע כלום על האח הגדול. כולם יודעים עליו הרבה יותר ממני. אני לא יודע עליו כלום ולא על שום ריאליטי אחר. אז הכל אני בוודאי לא יודע.

      אבל בעניין שאותו העלית: כן, אני בהחלט חושב שמגיע לי ולעמיתיי שכר ראוי ואפילו גבוה על עבודתנו וכשרוננו. מאוד הייתי שמח אם מישהו היה מציע לי, ובוודאי משלם לי - על מה שאני כותב. הייתי שמח לקבל הצעה כמו שקיבלו כל הטאלנטים האלה. אפילו בשביל התענוג להגיד לא (ואני לא מתחייב שהייתי אומר לא).

      כמו ברוב תחומי חיינו, הכל מתחיל ונגמר במינון. וגם במראית העין. כולם משתינים בבריכה - אבל זה לא נותן להם רישיון להשתין מהמקפצה. גם 20,000 או 30,000 שכר עבור תוכנית שבועית של שעה או שעתיים זה המון כסף, אבל זה איכשהו עובר. מצד שני, שכר כפול מזה על עבודה של כמה שעות בשבוע - זה מושחת בהגדרה. זה לא סביר בעליל. ותזכרי שעבור כל אותם טאלנטים מדובר על השלמת הכנסה, רחמנא לצלן. אחד עובד ככתב בכיר בערוץ הטלוויזיה המוביל, לשני יש תוכנית יומית מצליחה בכבלים וחברת הפקה פרטית, השלישית היא עורכת ראשית (עאלק) של פורטל הספורט המוביל ועוד וכו'.

      לפחות לדעתי, זה חורג מכל פרופורציה ומכל מבחן של סבירות

        8/12/08 14:52:

      צטט: איירבוס-max 2008-12-08 13:35:25

      ולאף אחד לא איכפת מה מקורו של העושר של ארקדי ("כמה ילדים הרגת היום?") גאידמק?


      לאף אחד לא אכפת. מישהו כבר אמר פעם, פעמיים ויותר - לכסף אין ריח. אבל: אנחנו לא יודעים איך נמרודי האבא עשה את הונו הגדול? מישהו אמר סוחר נשק? למישהו היה אכפת?


      מעניין. אני זוכרת שלא מזמן כלכך כתבת שהיית רוצה שמישהו ירים את היד המושטת שלך, היה זה זרעון של געגוע להנביט כתיבה מחודשת כעיתונאי.

      האם אז חשבת אחרת? האם אז לא ידעת מה שאתה יודע היום? ("אני יודע הכל...").

       

      סוקניק אמר לא מזמן שהיה מותר על הפוליגרף, בדיעבד זה מקדם אותו שוב לחזור למערכת. רוזן אמר ששמר על האתיקה העיתונאית ואופירה ? הו אופירה מי יודע איזה קלפים היא עוד תניח על השולחן.

       

      נראה לי שחופש העיתונות נמצא בחופשה ו"חופש הביטוי" הוא מינוח חמקמק.  הנאמנות לחופש הביטוי נראתה לאחרונה רק אצל יוצר השקשוקה. והמחיר ששילם? על זה נאמר כבר, אל תהיה צודק.

       

         

        8/12/08 13:35:
      ולאף אחד לא איכפת מה מקורו של העושר של ארקדי ("כמה ילדים הרגת היום?") גאידמק?
        8/12/08 12:52:
      טובי, בתשובה לתשובה שלך (שאותה אני לא אצטט מחשש שזהיא תגלוש לי למקלדת): נכון.
        8/12/08 00:40:

      צטט: tuvi-po 2008-12-08 00:09:56

      צטט: ransom stark 2008-12-07 23:59:02

      זה מה שנכתב היום באיזה בלוג שמבקר את תקשורת הספורט:

       

      "בכל מקרה, אופירה וברקו’ מצאו את הפרה השמנה, וידעו לחלוב ממנה את המקסימום. עכשיו אנחנו יודעים למה אופירה מגינה עליו מכל משמר, מסתבר שאפשר לקנות אתיקה עיתונאית ב-100,000 שקל לחודש."

       

      ואני אומר, שאופירה אסייג גאונה. מי עוד היה משלם לה סכומים כאלה בשביל אוויר? זה לא לסחוט את הלימון עד תומו, זה למצוץ את העצם עד לשד, ואז לחתוך אותה ולאכול את המח. כמו שאמרו לי פעם בצבא: המקסימום של המינימום.

       

      טובי, בחייך, 100 אלף בשביל קצת רכילות ופפראצי במסווה של עיתונות? קטן עלינו.


      אתיקה? לקנות אתיקה ב- 100,000 ש"ח לחודש? איזה אתיקה בדיוק? לא היתה שם אתיקה גם בשני שקל, אז למה שתהיה בשביל מיליונים? ולגבי אופירה נאמר כבר הכל. אם זה מה שאנחנו מקבלים, אם זה מה שאנחנו מוכנים לקבל - כנראה שזה מה שמגיע לנו

       

       

       זה בדיוק העניין, שהיא עושה את המקסימום (של ארקדי) מהמינימום (שלה). איזה עוד פראייר היה משלם לה כאלה סכומים על כלום? היא התנהלה בשוק החופשי בצורה גאונית ומצאה איזו גירסה גרוטסקית לפטרון.

       

      אולי הייתי אומר שאם לא היה ארקדי אז היא הייתה צריכה להמציא אותו, אבל כאן המציאות חזקה מכל דימיון...

        8/12/08 00:09:

      צטט: ransom stark 2008-12-07 23:59:02

      זה מה שנכתב היום באיזה בלוג שמבקר את תקשורת הספורט:

       

      "בכל מקרה, אופירה וברקו’ מצאו את הפרה השמנה, וידעו לחלוב ממנה את המקסימום. עכשיו אנחנו יודעים למה אופירה מגינה עליו מכל משמר, מסתבר שאפשר לקנות אתיקה עיתונאית ב-100,000 שקל לחודש."

       

      ואני אומר, שאופירה אסייג גאונה. מי עוד היה משלם לה סכומים כאלה בשביל אוויר? זה לא לסחוט את הלימון עד תומו, זה למצוץ את העצם עד לשד, ואז לחתוך אותה ולאכול את המח. כמו שאמרו לי פעם בצבא: המקסימום של המינימום.

       

      טובי, בחייך, 100 אלף בשביל קצת רכילות ופפראצי במסווה של עיתונות? קטן עלינו.


      אתיקה? לקנות אתיקה ב- 100,000 ש"ח לחודש? איזה אתיקה בדיוק? לא היתה שם אתיקה גם בשני שקל, אז למה שתהיה בשביל מיליונים? ולגבי אופירה נאמר כבר הכל. אם זה מה שאנחנו מקבלים, אם זה מה שאנחנו מוכנים לקבל - כנראה שזה מה שמגיע לנו

       

        7/12/08 23:59:

      זה מה שנכתב היום באיזה בלוג שמבקר את תקשורת הספורט:

       

      "בכל מקרה, אופירה וברקו’ מצאו את הפרה השמנה, וידעו לחלוב ממנה את המקסימום. עכשיו אנחנו יודעים למה אופירה מגינה עליו מכל משמר, מסתבר שאפשר לקנות אתיקה עיתונאית ב-100,000 שקל לחודש."

       

      ואני אומר, שאופירה אסייג גאונה. מי עוד היה משלם לה סכומים כאלה בשביל אוויר? זה לא לסחוט את הלימון עד תומו, זה למצוץ את העצם עד לשד, ואז לחתוך אותה ולאכול את המח. כמו שאמרו לי פעם בצבא: המקסימום של המינימום.

       

      טובי, בחייך, 100 אלף בשביל קצת רכילות ופפראצי במסווה של עיתונות? קטן עלינו.

        7/12/08 23:48:

      צטט: אירה ג 2008-12-07 23:42:53

      ניסחת היטב את מחשבותי. תודה.

      משום מה אני מאמינה לך שהיית אומר לא, ובדיעבד מסתבר שהתשובה הזו לא היתה כזו טיפשית.


      אני בהחלט מקווה שזה מה שהיה קורה, אם היה קורה. ואם לא קרה - כנראה שלא במקרה לא קרה

       

        7/12/08 23:42:

      ניסחת היטב את מחשבותי. תודה.

      משום מה אני מאמינה לך שהיית אומר לא, ובדיעבד מסתבר שהתשובה הזו לא היתה כזו טיפשית.

        7/12/08 23:21:

      צטט: דניאלה לונ 2008-12-07 22:58:52

      אני בעיקר מתעניינת מהי הדרך שמצאת לעשיית סכומים דומים?

      אם כך הדבר, אשמח שתפסיק לכתוב פוסטים פוליטים מצוינים ותתחיל לחלק עצות כלכליות. זה הרבה יותר מעניין אותי.

      ....................................

      ובקשר לפוסט: נכון. יותר יפה להגיד לא. אבל זה נורררראאאא קשה. בנוסף, אתה באמת חושב שארקדי יותר גרוע מנמרודי? כן. גם אני חושבת. אבל זאת לא בדיוק הכרעה בין טלית לשטן, נכון?

      ועוד הערה קטנה: יש אנשים שבשבילם לסכן עשרת אלפים שקל, זה הרבה יותר מפחיד ואקוטי מאשר מאה אלף אצל אחרים. במיוחד אם מדובר בכוכבים שבמקרה הגרוע יקבלו חצי אצל המתחרים. 


      אחד לאחד:

      בלי להיכנס לסכומים ספציפיים שאנשים כמוני, או חברה כמו שלי, עשויים להרוויח בחודש או בשנה - האמירה שלי היתה פשוטה: מיליון שקלים בשנה, כמה מיליוני שקלים בשנה - זה מחזור של חברה. לא של נבאדם בודד. של חברה שעובדים בה בין חמישה לעשרה עובדים, פירמה עם כמה וכמה לקוחות. זה לא נכון, לא מוסרי ומאוד לא כלכלי לשלם סכומים כאלה לאדם אחד. ולא חשוב מי הוא ועד כמה הוא מוכשר. בטח לא במקצוע כמו שלנו, שיש בו כל-כך הרבה פועלי דחק שחלקם מוכשרים לא פחות מהטאלנטים שהם משרתים.

      ארקדי מול נמרודי? התחרות קשה. עבדתי אצל נמרודי הרבה שנים, יש לי חוויות מעניינות מאוד וגם לא מעט תובנות. בבחירה חופשית לא הייתי בוחר באף אחד מהם להיות הבוס שלי, השותף שלי - בטח לא חבר שלי. אבל מה שיש לנמרודי ואין לארקדי זה אותו משהו שיש רק למי שגדל כאן, זה שמבין משהו לגבי מי שאנחנו ומה שאנחנו - ואני את זה למרות שגם הוא (בעצם, אביו) נכנס לתחום העיתונות בשביל להשיג משהו שונה לגמרי. בכל זאת ועל אף הכל, הם שונים.

      האם קל להגיד לא? ברור שמאוד קשה. אולי בלתי אפשרי. לשמחתי (ואולי לצערי) עוד לא עמדתי  במבחן ממש. קצת, פה ושם - אבל בטח לא מול פיתוי כזה גדול. אבל דווקא כן אמרתי לא, כשהתפטרתי בזמנו ממעריב, למרות שביקשו ממני להישאר. מאוד ביקשו. הייתי בשיא ההצלחה אז, עם תנאים באמת נעימים וטובים. ובכל זאת. מה אגיד לך, להתפטר זה קתרזיס די רציני. בנסיבות מסוימות, כמעט אורגזמי.

      ולסיפא: נכון, קשה לוותר על כסף. נורא מפחיד לסכן כסף. אובדן פרנסה זה משהו שמעורר אימה. לא פחות. אבל שנינו יודעים שלא מדובר כאן על אנשים שהיו נזרקים לרחוב ללא פרוטה. אם הברירה שלך היא בין קריירה של דוגמן-בנק למגיש חדשות; או בין פרשן פוליטי למגיש תוכנית תחקירים; או בין מגיש תוכנית רדיו ברדיו הזה מול הרדיו ההוא - אתה לא בדיוק לקוח בכוח של משרד הרווחה. והכוכבות, הטאלנטיות אם תרצי, היא בדיוק המקום שבו אתה יכול - וצריך - להגיד לא כאשר ההזדמנות ניכרת בדרכך. לפעמים הלא הזה יעשיר אותך הרבה יותר מהכן.

      זה נשמע אולי פומפוזי ומתחסד, אבל אני באמת חושב ככה. ובאותו הקשר בדיוק, מאותן הסיבות, החלטתי לפני כמעט עשור שאני אהיה עצמאי ובלתי תלוי - כי ידעתי שיגיע הרגע שבו אף אחד לא ייתן לי את מה שלא אדע לקחת בכוחות עצמי 

       

        7/12/08 22:58:

      אני בעיקר מתעניינת מהי הדרך שמצאת לעשיית סכומים דומים?

      אם כך הדבר, אשמח שתפסיק לכתוב פוסטים פוליטים מצוינים ותתחיל לחלק עצות כלכליות. זה הרבה יותר מעניין אותי.

      ....................................

      ובקשר לפוסט: נכון. יותר יפה להגיד לא. אבל זה נורררראאאא קשה. בנוסף, אתה באמת חושב שארקדי יותר גרוע מנמרודי? כן. גם אני חושבת. אבל זאת לא בדיוק הכרעה בין טלית לשטן, נכון?

      ועוד הערה קטנה: יש אנשים שבשבילם לסכן עשרת אלפים שקל, זה הרבה יותר מפחיד ואקוטי מאשר מאה אלף אצל אחרים. במיוחד אם מדובר בכוכבים שבמקרה הגרוע יקבלו חצי אצל המתחרים. 

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      טובי פולק
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין