הסיפור של ביבי ובטח עוד הרבה סיפורים בפולטיקה מוכיחים כמה קל לאהוב אותך כשאתה באופוזיציה וכמה דנים ושופטים אותך לחומרה כשאתה בקואליציה. את הקיצוניות של "הקלות בה אנחנו שונאים את אלה שבשלטון" הרגשתי בכנס לחברי מועצה חדשים. בפעם הראשונה אתה לא ניזון מרכילות ותקשורת כמו כל תושב בעיר אלא אתה מקבל את התמונה האמיתית, הנתונים האמיתיים, הסטטיסטיקות על העיר תל אביב-יפו מהפקידות העירונית כשבראשה מנכ"ל העירייה. אתה פתאום מגלה כמה קל בתקופת בחירות לזרוק סיסמאות שאין מאחוריהן כלום, ואף חמור יותר הן שקר אחד גדול. אתה מגלה כמה העבודה הציבורית היא כפוית טובה. באותה הדרכה נדהמתי לגלות את מכונת הניהול העירונית, את ההכרות של עובדי העירייה עם כל הפרטים הקטנים, עם היעדים הברורים והחזון הברור. האנשים שמנהלים את העיר שלנו יודעים להגיד במדויק כמה עצים יש בעיר, כמה רמזורים, כמה דירות שני חדרים ואפילו כמה הומלסים (352). וידע כמו שכולנו יודעים שווה כוח ואומר הרבה על הרצינות של אלה ששולטים בחומר. האנשים שמנהלים את העיר יודעים בדיוק שהים הוא נכס אסטרטגי ויש להילחם בכל מה שמסתיר אותו, הם יודעים שתחבורה ציבורית תפתור בעיות רבות והם אפילו יודעים שהבעיה המרכזית במיחזור היא לא כמות הפחים אלא הטיפול של המדינה בכל מה שאנחנו אוספים. אני חייב להגיד שמאוד מעודד לראות את הגרפים עם הנתונים הסטטיסטיים כשכמעט כולם במגמת עלייה, יותר בני נוער מסיימים בגרות בעיר, יותר שבילי אופניים, יותר גינות ויותר אויר נקי. גם הגרפים בירידה מדברים על ירידה בתאונות הדרכים בעיר וירידה בכמות הנושרים מבתי ספר. ואז במהלך הכנס, אתה מסתכל על כל אותם אנשים שבמשך תקופת הבחירות השמיצו ומסרו נתונים לא נכונים. ואתה חושב לעצמך כמה שזה קל. הרי אין אחד שלא יתחבר לאלה שיגידו שהעירייה מושחתת, הורסת וגונבת. נכון שהתמונה לא מושלמת ויש עוד הרבה מה לעשות והביקורת חשובה מעין כמוה אבל הפעם דווקא בא לי לפרגן ולהגיד שאפו לכל אלה שבדרך כלל אנחנו נהנים לשנוא.
|