אני חושב שעברתי תקופה לא קלה של דכאון ובלבול רב. ולא תמיד הייתי ברור. חשבתי בטיפשותי שעם ההתאהבות שלי תבוא לי נחמה. טעיתי. נתתי לדימוי הנמוך שלי ולשדים שלי להוריד אותי עוד שאולה. את מצידך נראה שרצית לא לפגוע בי. לא יכולת להכיל את הצער שלי. הכאב. שקשה להסביר שפוחדים. גם את פוחדת בעצמך. אמרת לי פעם שלא נפסיד ואני לא יודע אם הבנת את זה. האם הבנת שחשבתי שננצח הכל יחד. השעון ממשיך להראות שעות כפולות. זה תמיד מזכיר לי אותך. אני מקווה שאת שמחה ומאושרת. אני עובד על זה בעצמי. :) |