לְחוּד, בחבלי הֶעבר לַכוּד

רקיע שחור עלטה ליל ירח

לבבו לרסיסים היא שברה,

ניחוח אישה אש יוקדת

לכוד בחבלי עברה­...

שופרות מפלחים דממת עולמו

במצולות הים הוא שקע

וטובעות ספינותיו באין איש היודע

בִּתְהומות סוערים מועקה.

פירמידות זהב בין חולות המדבר

אור לבן מתוכן בקע

ופוסעות הן רגליו במעלה ההר

אל פסגת תקוותיו בצעקה.

מחפש ישועה ושברים בתוכו

מכאיבים ופוצעים נשמתו

החמה זהובה מפציעה ונושקת

וקרניה זורחות בלבו.

והנה בת קול אליו נשלחת

ולוחשת לו  סוד  חרישית:

"התר ייסוריך ופתח לבבך

מבטך שא  אל העתיד".

רקיע שחור עלטה ליל ירח

לבבו לרסיסים היא שברה,

ניחוח אישה אש יוקדת

לכוד בחבלי עברה­...

אם יסכים לשחרר זיכרונות מייסרים

להישיר את פניו למחר

יהיה שוב חופשי לא עוד לכוד ונשרף

במדורת חבלי העבר...