רוני חזקיהו, המפקח על הבנקים:

"בשלושים שנה האחרונות משמשים הבנקים כמשאבה להעברת כספים מהציבור הרחב לקבוצת מיוחסים. מקיראת הדוחו"ת ניתן לראות שהבנקים מרוויחים מיליארדים רק ממשקי הבית הקטנים באין סוף עמלות, בעוד שהלווים הגדולים מספקים רווחים קטנים - שנעלמים אחת לכמה שנים בשל "חובות מסופקים".

השיטה עובדת על ידי מינויים צולבים של אנשי "מקצוע". כך הופך עובד הנהלה של בנק למפקח על הבנקים, והמפקח על הבנקים יהפוך למנהל בנק. 

בשנים טובות יתוגמלו כולם בעשרות מיליונים - תחת הכותרת - מנהלים טובים צריך לתגמל.

בשנים רעות נזדעק ש"אסור לתת לבנק גדול ליפול". במי שיעז להתנגד- נשסה את השטרלסרים. הוא יגלה מעל העמוד הראשון שהוא קומוניסט או בולשיביק או שניהם".   

יצחק תשובה, טייקון, קבלן לשעבר:

"חבר'ה - אני צמחתי מלמטה. אני יודע טוב מאוד מה כולכם שווים וזה לא הרבה. כל הנוכחים פה בחדר - תורמים למשק פחות מרצף או טייח אחד שיודעים לעשות עבודה יסודית. אבל מה, גם אני למדתי את השיטה. נחמד לקשקש איתכם - אבל בואו לא ניקח את עצמנו יותר מדי ברצינות. הרי מדובר כאן בחבורת אוכלי חינם".

ישי דוידי, מנהל קרן השקעות פימי:

"איש לא הצליח לחזות את המשבר, תחילתו או עומקו. אבל זה לא באמת משנה שאין לנו מושג. אנחנו צריכים "להיפגש ולדבר" כדי להראות ולהישמע. מה שחשוב זה לא תוכן הדברים שלנו אלא עצם החשיפה. רק כך נוכל לקדם את עצמנו"

מנחה הדיון/אחד מכתבי דה-מרקר:

"בעולם הפיננסי של ימינו, ידע שווה כמויות אינסופיות של כסף. לו אחד הכלכלנים של אחד הבנקים היה באמת יודע מהו כיוונו של הדולר בטווח הקצר הבינוני או הארוך - הבנק היה גורף מילארדי דולרים. זאת למעשה ההוכחה שאין שום ערך אמיתי לתחזיות האלה- הרי מהיכרות עם הנוכחים אנחנו יודעים טוב מאוד שלא בצדיקים עסקינן.  כל התיאוריות והראיונות שלהם ישמשו רק כדי למלא עוד טור בעיתון."