את הסיפורון הזה יבין רק מי שיש לו ילדים קטנים (או ממש קרוב לעולמם):

יום שלישי בצהריים, שירה בת ה-4 ואני הולכות לסופרפארם. היא מקפצת בעליזות בין המדפים, נתקעת, כרגיל, מול הסטנד של הממתקים ובוחנת בחמדה שורה של חטיפי מרס מנצנצים.

אני, כרגיל, נתקעת מאחורי זאת שיש לה הכי הרבה קופונים. גם לייפסטייל, גם מהעיתון, וכן, היא תשמח לשמוע על המבצעים. בנתיים הטף האנרגטית מחליטה לנסות את הדלתות הנפתחות.

המשחק הוא פשוט: עומדים לפני הדלת והיא נפתחת ואז יוצאים החוצה וצריך לקפוץ מהר פנימה לפני שהדלת נסגרת, כי העין האלקטרונית נמצאת רק בצד אחד. בפעמיים הראשונות זה הצליח לה. אח"כ היא נשארה בחוץ והדודה עם הקופונים יצאה והושיעה אותה ובפעם הרביעית היא נתקעה בחוץ. עמדה וחיכתה, נפנפה בידיים, קפצהעל רגל אחת ובסוף כשכלו כל הקיצים היא צעקה מכל הלב "Open"!

מתברר שהדלת בסופרפארם שלנו לא יודעת אנגלית.