ברוכים הבאים לרשת החברתית TheMarker Café
כדי להגיב לתכנים המופיעים באתר או לפתוח בו עמוד אישי, נבקש ממך לעבור תהליך הרשמה קצר.
ההצטרפות לאתר תחבר אותך לעשרות אלפי חברים שגולשים בו מדי יום. לאחר תהליך הרשמה קצר, ניתן להזמין לאתר חברים שלך ולפגוש אנשים חדשים מכל הארץ, בכל הגילאים ומכל תחומי העיסוק.
אנחנו מזמינים אותך להקים דף אישי ברשת האינטרנט. בדף זה ניתן לספר על עצמך, לכתוב בלוג (יומן רשת) ולהוסיף תמונות וסרטי וידאו. זו הדרך לבטא את עצמך, לקדם רעיונות עסקיים או חברתי
לא סחבק. מנהיג.
תגובתי הראשונה הייתה תדהמה ופלבול עיניים שהוא בפני עצמו די מסוכן בזמן נהיגה: מה לכל הרוחות דחף את ברק לבשר לי על הבוקר שהוא אינו סחבק? מי בכלל חשב שהוא כזה?
את התשובה מצאתי בזריזות ברפרטואר המוכר לי מעולמי הצר, בתוך הדיאלוג האופייני הבא: המורה: עזריאל, תוריד מייד את הרגליים מהשולחן ותשב כמו בנאדם! עזריאל: יאללה המורה מה קרה לך, מה את עצבנית על הבוקר? תשתי רגיעון ותעזבי אותי בשקט. המורה: עזריאל, ככה אתה לא מדבר אלי, הבנת? ככה אתה פונה אולי לחברים שלך. אני לא חברה שלך ולא סחבקית שלך. אלי אתה מדבר בנימוס, כן? עזריאל: יאללה יאללה תרדי ממני למה מה אמרתי שאת ככה חופרת? וכן הלאה.
הבנתי, אם כך, שברק מנסה למנוע התחצפויות כלפיו. מי יודע, אולי בוז'י פתח את הפה, או שפואד שוב הציק לו עם השריוּן, או ששלי מתווכחת על מצע הבחירות שטרם נכתב. הוא, בכל מקרה, מבהיר שאליו מדברים בנימוס. יפה.
אלא שבצומת הבא שוב הפציע מולי שלט חוצות ענק, שוב עטור במבטו הנחוש של הנ"ל, והפעם בלוויית המסר הבא:
לא סימפטי. מנהיג.
טוב, עכשיו באמת שכבר לא הבנתי. על הבוקר, כזאת חשיפה? לא סימפטי? תיכף גם יתוודה שהוא סובל מלקות בהגיית האותיות השורקות, שהוא נמוך ומכריס ושהייתה לו פלולה. כל זה ידוע, אבל למה לפרסם?
ובכלל, למה להביא אותה במסרים של שלילה, דווקא? למה "לא"? למה לא "כן"?למשל:
ישר. / נחוש. / נבון. / אמיץ. / מבריק./ מסור. / נאמן. (הקף את הרצוי) מנהיג.
לאחר מחשבה נוספת (תראו כמה חשיבה עושה מורה על הבוקר ותתחילו להעריך את מערכת החינוך!) הסקתי שאזלו התארים החיוביים באמתחתו של ברק ולכן נדרש למסרים על דרך השלילה.
ובכל זאת, גם בשלילה ניתן עדיין לבחור בתארים מוצלחים יותר. למשל:
לא שקרן. / לא נסוג. / לא נבהל. / לא מוותר. / לא מושחת (מאד פופולרי בימים אלה). מנהיג.
למה, למה להכריז דווקא שאתה לא סימפטי?
נכון, אולי סימפטיות היא לא התכונה הראשונה שעולה בראש כאשר חושבים על מנהיג. אולי אנו חושבים קודם על תבונה, אומץ, נחישות, מסירות וכד'. יכול להיות שמנהיג לא סימפטי יכול להסתדר איכשהו. אבל מה, זה לא פשוט.
איכשהו, הייתי רוצה לחשוב שהמנהיג הנבחר שלי יפגין סוג של סימפטיות כאשר הוא מסתובב בקמפ דייוויד עם, נאמר, אובאמה. או עם הילארי קלינטון. או אפילו כאשר הוא נפגש עם כבוד הנשיא פרס. שלא לומר כשהוא מסתודד עם שרי הממשלה שלו, שלשיתוף הפעולה שלהם הוא זקוק נואשות, וכמובן – עם אנשי משרדו, שנאמנותם למנהיג חשובה עד מאד. גם העם, איכשהו, נוטה לקבל את הזפטות שמוריד עליו המנהיג בקצת יותר הבנה כאשר הוא עושה זאת בחביבות. כן, הסימפטיות היא משאב נחוץ למנהיג.
אי-שם בשולי תודעתי הדהדה לה הידיעה שאת הרעיון ההזוי הזה של שלילת תכונה חיובית כתעמולה למנהיג כבר שמעתי מתישהו. מתי...? מתי...?
קלינג! נפל האסימון: אצל האהוד האחר, כמובן. נו, זה שהכריז קבל עם ועדה במרץ 2007 שהוא ראש ממשלה לא-פופולארי. מה הכריז? אמר וחזר ושנה ואמר שוב ושוב, כמן מנטרת-פלאים: "אני ראש ממשלה לא פופולארי".
נו, אני שואלת אתכם – לא חכם ללמוד מניסיונו של הזולת?
אם אהוד א. הלך על אסטרטגיה ביזארית שהובילה אותו עד הלום, למה שאהוד ב. לא ילך בעקבותיו?
ומה שטוב לאהוד ב. – לא טוב לאורית ב.?
כי גם אני, רבותי, חשקה נפשי להוביל את המדינה בגאון אל עברי פי הפחת, שלא לומר להתענג על מנעמי השלטון. מה, אני לא יכולה? בטח יכולה. הנה, צ'מעו את הסיסמאות שאני מתלבטת ביניהן בימים אלה.
אורית ב. לא רצה מהר. מנהיגה.
אורית ב. לא רזה. מנהיגה.
אורית ב. לא חזקה במתמטיקה. מנהיגה.
אורית ב. לא זוכרת איפה שמה את המפתחות. מנהיגה.
נו, אז מה אתם אומרים? במה לבחור?
ואולי יש לכם הצעות נוספות בשבילי?
___________________________________________________________________ עדכון הפוסט: שלטי החוצות הענקיים לא היו הזיה חולפת שלי. הם מופיעים עכשיו גם בבאנר (ככה קוראים לזה?) באתרים שונים, למשל כאן. מסתבר שאהוד ברק גם לא נחמד וגם לא טרנדי. מה שאומר שעוד שני שלטים ויש לי רביעייה. |
יבגניה בוזגלו
בתגובה על יום השואה שלהן
*------------------*
בתגובה על רק ליהודים מגיע ללמוד?
ליריקה-
בתגובה על האמנם ישתקו המוזות?
ורד א.
בתגובה על קיר ומדרכה
moved
בתגובה על בובה סינית מצויה
ורד א.
בתגובה על חרדת חופשה
Innovative Software Development
| Cafe:
ראשי |
העמוד שלי | אנשים |
קהילות |
בלוגים |
תמונות |
וידאו |
אודיו |
קהילת תמיכה |
||
| מדורים:
העמוד הראשון |
הייטק |
שוק ההון |
וול סטריט |
smartphone |
קריירה |
פרסום ומדיה |
צרכנות |
נדל"ן |
משפט |
רכב |
עסקים קטנים |
||
 | ||
| שימושים: התראות RSS | כל הפרשנויות | כל כותרות היום | תנאי שימוש באתר | כתבו אלינו | ||
| עכבר העיר:
מדריך עכבר העיר |
סרטים |
מסעדות |
הופעות |
ילדים |
הצגות |
ברים |
מדריך עכבר העיר – בידור , תרבות , סרטים , קולנוע |
||
| הארץ:
חדשות |
תחזית |
גלריה |
חדשות חוץ |
ביקורות קולנוע |
ביקורת מסעדות |
ספורט |
ספרים
|
תגובות (56)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הסוף אף פעם לא מגיע.
תודה לך.
איך אומרים הגששים, העולם מצחיק - אז צוחקים.
או אולי הסוף עצוב בעצם.
אבל הסוף עוד לא הגיע...
מצחיק ועצוב ושוב מצחיק ושוב עצוב...
אבל בסוף-
מצחיק.
תודה.
תודה, אוסי!
קולית זה אני. כל-כך קולית. נכון שאני קולית, אווריבאדי? נכון? נכון?
תודה! אני אלך על זה ועוד איך!
אורית ב.
לא דופקת חשבון.
מנהיגה.
(שימי לב ל'קוליות' שבבטוי 'לא דופקת חשבון'. לדעתי זה מחזק את דימוי המנהיגות, וכמו שאוהבים לומר היום - מעצים אותו.
לכי על זה.
המורה, קרעת אותי מצחוק.
גם טעות טקטית. בהחלט.
טעות בכל כיוון אפשרי.
הוא, הוא. אתה מהמפנימים, לא?
הרבה דרישות יש לך, בלי עין הרע. תיכף גם תבקש תשלום על העבודה.
אם יהיו לי שניים כאלה מבטיחה לשלוח לך אחד.
תודה, מורגן.
אני יכולה לקבל את זה בכתב עבור התלמידים שלי והוריהם? שידעו שיש מי שמקנא בהם.
אכן בחירת סיסמאות לא מוצלחת... כנראה שמציק לו
תגובתי הראשונה היתה יותר בכיוום של "אוי לא איזו טעות טקטית"
איזה אהוד? אני או הוא?
למה? כדי לחשוב יום שלם איך מוכרים חיתולים או נייר טואלט או יומנים לחולי אלצהיימר?
לא תודה.
אבל את מותק.
ואם יש לך ג'וב בכיוון, ועם עבודה בשעות גמישות, שאוכל להיות עם הבנות שלי כל יום עוד לפני שהחושך מגיע, אחלה. תביאי שניים.
את כל כך מרעננת, חכמה, סקרנית ומצחיקה.
ממש גירסת הפוזיטיב של המורה של הבן שלי. בעצם גם של המורה של הבת שלי.
שישמרו עלייך שם. אני מקנאה בעזריאל ובהורים שלו.
מנהיגה, בוודאי! עם סימן קריאה גדול!
טוב,כבר באתי לביקור,
אז קראתי שוב את הפוסט הזה.
כי הוא טוב.
ממני,
הלא חכמה במיוחד שצריכה לקרוא פוסטים פעמיים.
מנהיגה?
אפשר גם וגם, אתה יודע.
חבל שאהוד טרם הפנים.
מעולה.
ג'ו. לא מנהיג.
סימפטי.
(אני מעדיף את זה פי אלף!)
היי, איזה כיף לי. כל חיי אני מכורה לקפה, סוף-סוף אני בצד הממכר.
ותודה.
מעולה!
(אני במגמת התמכרות לקפה שלך...)
אני מוחה:
לא אינטלגינטים. בלונדינים.
יקירי, כבר ראיתי וגם הגבתי.
ולכל קוראי הפוסט הזה מומלץ ביותר לבקר גם בפוסט הגאוני הנ"ל.
זאת בדיוק הסכנה שבסטירה - אתה לוקח מצב ומביא אותו לכלל אבסורד - וההמון לוקח אותו פשוטו כמשמעו - ומזדהה. מזל שכאן, לפחות , יש רק אנשים אינטליגנטים!
מה עם אורלי לוי?
לפחות היא יפה...
קרש בידי האחת, מסרגה בשניה, אני נעה לכיוונך במבט מאיים תוך כדי שאני מסננת מבין שפתי החשוקות:
אחלה סיסמה. ותיזהרי לך מגנבי סיסמאות, כי הרעיון שהעלית כאן אינו מופרך לדעת רבים ורעים.
תודה, פגה, הן על המחמאה והן על הרעיון. הפרסומאים של ברק כבר בטח מגרדים תראש ושואלים את עצמם איך הם לא חשבו על זה קודם...;-)
ממש, אבל ממש לא. הכישרון המילולי שלך הוא שושן בין חוחי המחרטטים. ואני לא מתחנפת (טוב, קצת, אבל בצדק.)
וברצינות - לא חשבת אף פעם להיות פרסומאי?
את גאונית, אבל כיוון שביקשת - קצת רעיונות נוספים:
http://cafe.themarker.com/view.php?t=760649
כן...
אין לדעת מה חשבו לעצמם הפרסומאים שרקחו את זה.
אהוד חסר כריזמה בין אישית, לא מבין שלא כל העולם טירונות, וחבל.. כי זו תכונה מאוד חשובה.
את מי נשלח שיקסים חזרה לצד אובאמה? רק אל תגידו לי ביבי...
והנה אחד שבגללו כל יפי הנפש ושוחרי השלום יבואו לדפוק לי קרש בראש בגללו כי יפות נפש בדרך כלל באה עם העדר מוחלט של יכולת להבין שאפשר להתאבל, אבל עדיין גם לצחוק, והמוכנים לעשות שלום עם מחבל שהתאבד כבר , אבל יוציאו את העיניים עם מסרגה לזה מהמחנה שלהם - שמתלוצץ, רחמנן ליצנן.... כן כן , יגאל שתיים, אני מדברת גם אליך!
לא נרצח
רוצח.
יגאל עמיר לרשות הממשלה
ענק ברמות-על!!!!!!
הנה תרומתי הצנועה:
לא יודעים איך לשווק
מנהיג!
(באומן-בר-רבנאי)
המציאות גדולה על כל אהוד אמיר.
אני נוסע בכביש בגין בירושלים. לילה. חוזרים מאמא שלי. הבנות ישנות מאחור.
אני רואה את השלט: לא סחבק. מנהיג.
ואת התמונה של אהוד ברק .
אני מתחיל לצחוק צחוקים בלתי נשלטים.
אשתי כמעט נבהלת, אבל היא מכירה אותי, אז היא חצי שואלת, ואני מתנדב להסביר:
לא סחבק - זה ברור. הוא סחבק כמו עוף קפוא (אני גונב מעצמי, בתגובה קודמת)
אבל מנהיג? זה?
לא יודע. לפעמים הכישרון המילולי שלי טובע מול ים היצירתיות ההזויה של הפירסומאים האלה.
שכבר יגידו שלילה זה יום ושחור זה לבן. אמין באותה מידה.
תודה, תמר!
אין לי תלמיד בשם עזריאל, אבל אני שוקלת ברצינות את השם עבור החתול הבא שלי. כדאי?
מורה סחבק לא יכול לשרוד היום, ולא חשוב לאיזה מקצוע. נתת לו לשים רגליים על השולחן, מחר הוא שם אותם על השולחן שלך. בלי הגזמה. חיפוש הגבולות בעיצומו ובמלא עצמתו.
תודה, מצדה!
כן, את צודקת. כנראה שהתכונות המפורטות בקמפיין ההזוי שלו בכל זאת נחוצות למנהיג ארצנו הדאובה.
הפוסט הזה חייב להיות מומלץ הקפה. פשוט ענק!
(יש לך תלמיד בשם עזריאל? דייי....)
ועזבי, מורה לספרות, תמיד סחבקית של התלמידים..
גם אני, רבותי, חשקה נפשי להוביל את המדינה בגאון אל עברי פי הפחת, שלא לומר להתענג על מנעמי השלטון.
מעולה, אורית. כל הפוסט.
אכן, גם אני ראיתי אתמול לראשונה את הקמפיין החדשני, ולא יכולתי שלא לחשוב, שאהוד ברדק ויועציו המנותקים התעלו הפעם על עצמם. באמת, למה להסתיר את התכונות השליליות אם אפשר לנפנף בהן?
ברק איננו מנהיג. הוא איש מוכשר, כן. אבל הוא חסר בדיוק את אותן תכונות המפורטות בקמפיין, בשביל להיות מנהיג.
קודם כל, למה בתשלום אם אפשר בחינם.
ושנית, לאור המצב העולמי בתחום התעסוקה, נראה לי שחברות בכנסת היא ג'וב בהחלט נחשק: אין בו פיטורין, יש בו קביעות של עד ארבע שנים (למרות שלרוב לא מגיעים למקסימום, אבל שיהיה) עם אופציה לארבע שנים נוספות, יש בו תנאי העסקה מאד טובים והכי חשוב - אפס דרישות תפקיד.
אז כן. אני בהחלט רוצה.
באמת זה מה שאת רוצה?
תעשי טובה.
כי אם את רוצה שיכאב לך, אני בטוח שתוכלי למצוא בתשלום מישהו שיעשה את זה הרבה יותר מהר.
בחייך. גיהנום, כל המשחק הפוליטי הזה. לחזקי עצבים בלבד.
חן-חן, אהוד!
ומה עם איזה רעיון יצירתי בשבילי? משהו שיטיס אותי לראש רשימת העבודה בפריימריס (אופס, כבר גמרו לספור את הקולות)?
נהדר! סיבה מצויינת לטעון לכתר המנהיגות!
רעיון לשלט נוסף:
לא יקבל יותר מ-12 מנדטים.
חן חן, נירית!
פוסט מצחיק למרות הנושא הלא מצחיק. שני קטעים קרעו אותי: הקטע עם התלמיד והסלוגנים האישיים שלך. גדולה :)
חלק מהאנשים שציינת הם ממש לא אידיוטים. אולי שגו פה ושם, אולי אפילו שגו הרבה, אבל היי, אתה יודע איך זה - מי שלא עושה לא טועה.
הסלוגן הוא סתם משהו קליט ודקורטיבי, שיהיה במה ללכלך את כבישי הארץ.
הנה יכול. מבריקות ושכל ישר יכולים לפעמים ללכת בנתיבים נפרדים לחלוטין (אם כי במקרה של ברק הקונטרסט באמת מעורר השתאות). רוצה דוגמאות לעוד כאלה? הנה לך אברום "אנחנו כמו הנאצים" "יש לי דרכון אירופי" בורג, חיים "לא דחפתי לשון" רמון, א.ב. (מחבר האופרות הידוע) יהושוע, עמי "לא אכהן בממשלה כשר ללא תיק" איילון, שלא לדבר על פואד "עם כל הצער שבדבר", סילבן "סטירת לחחי לבוחחר" שלום, רן כהן, שהם סתם אנשים עם אינטיליגנציה סבירה אבל אידיוטים גמורים אף על פי כן.
וחוץ מזה הסלוגן עצמו הוא רעיון מטומטם: מה פירוש "yes we can"? "רק הליכוד יכול"? "הכח לשנות", "מנהיגות אמיתית לישראל חזקה" וכו' וכו'? יש סלוגן לא מטומטם?
אבל איך, תזביר לי, איך? איך בנאדם יכול להיות מבריק וגם אידיוט בעת ובעונה אחת? ועוד בנאדם שבכל זאת עשה דבר או שניים בחייו.
וחוצמיזה, האם לא משרד הפרסום הוא שאחראי על הססמאות? מיהם האנשים האלה שבוחרים בשבילו כאלה סיסמאות מעפניות? אולי הם בכלל סוכנים של ליבני?
ררררגעעעעעעעעעע....
אורית גם בורחת. אוהו איך בורחת. תלוי ממה.
מאמסטף בורחת. מגשם בורחת. מספונג'ה בורחת.
בל נשלה את קהל הבוחרים.
תודה על הפירגון ועל הרעיון!
דווקא דודבידן אני מבינה קצת. לקחתי קורס אצל ויזלטיר.
אבל יונה וולך, לעומת זאת, לא.
אז נראה לי שאלך על הרעיון שלך.
אפשר גם:
לא קראה את "יוליסס".
מנהיגה.
תודה על הפירגון ועל ההצעה!
אורית לא בורחת
אהוד ברח
תנסי אולי משהו בתחום הספרות כמו:
לא מבינה מה דוד אבידן רצה לכתוב בשיריו,
מנהיגה.
פוסט נפלא.
והנה הניתוח שלי לקמפיין של אהוד ברק