כמו שאני מבין, גם אתם בטח מבינים שהחגיגה בליכוד התחילה. אחרי הפיאסקו של הפריימריז אתמול (שלא יגידו שרק בעבודה יש מחדלים), מסתבר שהרשימה שנבחרה הולכת בבירור לכיוון הימין.

 http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3635544,00.html

 אבל כאילו שלא ידענו. אפילו ביבי ידע ונכנס להיסטריה. והוא עוד ימני, לפחות לטעמי. אין ספק שהימין משתלט כאן על העיניינים ועם כל הכוכבים הזורחים מסביבו לא בטוח שביבי יצליח להזיז את התנועה לכיוון המרכז.

מה שמעלה את השאלה, אם הליכוד וההנהגה שלו רוצים ללכת לכיוון המרכז, למה הם נשארים בליכוד? מרכז זה לא קדימה? גם העבודה זה די מרכז אם תשאלו אותי. אז מה יש לנו עכשיו? שלוש מפלגות שהן שלושתן די מרכז, כשבקצוות של הליכוד יש משיכה ימינה. זה מה שיש לנו. כי האמת היא שגם העבודה היא מרכז ואף אחד לא ישכנע אותי שהם באמת סוציאליסטים. אין מי יודעמה הבדל בין הקפיטליזם של ביבי לזה של ברק, רק בסיסמאות אולי. ולמה צריך שלוש מפלגות מרכז? כאן טמונה הבעייה העיקרית והתשובה היא "אגו" איך ישבו ביבי, ברק וציפי לבני יחד? מי יעמוד בראש? ובעיקר מה יעשה כל אחד עם ה"אנשים שלו/שלה"? צריך מקום לכולם, אז למרות שבסך הכל אין מי יודע מה הבדל בהשקפות של שלוש המפלגות האלה גם בנושאים כלכליים וגם בנושאים מדיניים, כל אחד מושך לכיוון אחר, ומי שמפסיד כאן זה אנחנו. כי לפי המצב היום די ברור שהליכוד הפעם לוקח, וביבי יצטרך להתמודד לא רק עם נבחרת החלומות שלו (והסיוט שלנו), אלא גם עם נבחרת הסיוטים שלו (משה פייגלין ושכמותו). השאלה היא האם הוא יעמוד בזה? והתשובה היא ודאי שלא.