עת הייתי נער מתבגר, לא מכבר מנטלית – אבל לפני זמן רב כרונולוגית, כתלמיד תיכון (אם אפשר היה לכנותי כך), בבית ספר אקסטרני, למורת רוחם וכיסם של הוריי. כמי שהחל לגלות את עולם המוסיקה המופלא, על גווניה, הנסתרים, העמוקים והמורכבים, את עולם הסקס ועוד דברים נוספים.. נחשפתי לסרט שעלה לאקרנים בארץ,בקולנוע פריז הישן והטוב. בואכה רחוב הירקון, מול מלון דן וליד הירידה לחוף פרישמן. מן הסתם כבר ניחשתם שלסרט קראו: מופע הקולנוע של רוקי.
שעות ההצגה בקולנוע היו 10-12-14הצגה יומית, ראשונה ושניה. אשר על כן מצאתי עצמי מכנס חברות וחברים שלי, מתיכון רון ששכן ליד כיכר דיזנגוף (ובהמשך אף ידידנו מאנקורי ומשלב, עוד שני בתי ספר להשכלה גבוהה)
ההתכנסות היתה בין שמונה וחצי בבוקר לבין תשע ולאחר התארגנות קלה שמנו פעמינו לכיוון הקולנוע. הרוטינה שלי היתה כמעט קבועה,כרטיס אחד להצגות של 10-12-14 אח"כ הביתה לנוח ולאזור כוחות ומשם להצגה ראשונה +שניה.
לשמחתי הכרתי בחור שהיה סטודנט באותה עת והיה עובד כמקרין הסרטים, כך שגם לא הייתי צריך לשלם עבור התענוג.
מהר מאד למדתי את שירי הסרט המופלאים וזמן לא קצר אחר כך, כבר ידעתי את הדיאלוגים על בוריים. למי שלא יודע הסרט מאופיין ב-AUDIENCE PARTICIPATION כלומר השתתפות הקהל.
אז התחלנו מצטיידים באביזרים ששימשו אותי ועוד מתי מעט עם אומץ, אורז, עיתונים, פנס וכו'.
העלילה של הסרט, שתסריטו נכתב ע"י ג'ים שרמן שגם ביים והמוסיקה שנכתבה ע"י ריצ'ארד אובריאן, ששיחק את ריפ-רפ
מספרת על זוג צעיר, בראד מייג'ורס וג'נט ווייס המגולמת ע"י סוזן סרנדון הסקסית והנפלאה
(שאף זכתה לכינוי "צ'יקן לגז"במהלך הסרט) שאך התארסו ובדרכם לבשר על כך למי שהיה מרצה שלהם, בקורס שלו אף הכירו והפך לחבר.
המכונית נתקעת בלילה גשום והם יוצאים לחפש מקום להתקשר ממנו.
הם רק מגיעים לטירה המוטרפת של ד"ר פרנק-נ-פורטר ומשם הרפתקאותיהם עם היצורים המופרעים אותם הם פוגשים. ריפ-רפ, המשרת (שבסוף הסרט הופך לאדון), ויחסיו החולניים עם אחותו מג'נטה. פרנקפורטר, הלא הוא טים קארי, פרפרזה על פרנקנשטיין היוצר לו נער חלומות והוא עצמו טרנסווסטייט. נערה מוזרה העונה לשם קולמביה, המאוהבת באדי, נער רוק'נ'רול הדוהר על אופנוע(אותו מגלם מיטלוף) ובמהלך הסרט הופך לארוחה דשנה ועוד אי אלו טיפוסים.
הסרט שזור בפסקול נפלא ואביא כאן ממש דוגמית. למי שלא ראה (ואלוהים עדי שראיתי את הסרט מאות פעמים), חובה ללכת לראות. למי שראה,מוזמנים להזכר.
ומי שזרקתי עליו אורז, לא מתנצל!! |