סטרייקר - חובב כדורגל. אנין טעם. רודף שמלות. מעריץ של אייל גולן. הרפתן - על משכבו בלילות הוא קורא ספרים ולאחרונה גם כותב מעט. בלאדי פוריינר - זר בכל מקום. עשה עלייה לארץ הקודש לפני חודש. פורד פרפקט - מכור לשדות תעופה וארוחות שמוגשות במטוס. יש לו מאתיים אלף מיילים במועדון הנוסע המתמיד של אל על.
הרפתן השבוע, בהיותי במדריד, התבשרתי שאני דוד. שמחה גדולה במשפחה. התרגשות של חיים חדשים, של התחדשות, דור המשך לשושלת הרפתנים המפוארת. היא תגדל ותהיה יפה וחכמה, כמו ההורים שלה. ותלמד להכין גבינת ברי 60% שומן כמו בצרפת. כולנו שמחנו חוץ מסטרייקר שממשיך להתנהג מוזר. נראה לי שהחברה החדשה שלו מלחיצה אותו.
בלאדי פורינר השבוע נסענו לספרד. מקום בו חמישית מן האוכלוסייה הם ממוצא יהודי, לפי "מחקר" חדש שהתפרסם השבוע בעיתון. כלומר מצאצאי האנוסים מתקופת האינקוויזיציה. הייתי חולה ועייף, החדר היה קטן, והאוכל לא משהו (בעיקר בגלל העובדה שלא היה לי חוש ריח או חוש טעם). טוב לחזור הביתה. לראות את האחיינית הקטנה. כולם במצב רוח מעולה חוץ מסטרייקר. משהו אוכל אותו מבפנים.
סטרייקר השבוע נולדה לי אחיינית. מזל טוב, שמחה גדולה במשפחה. אימא שלי, שעכשיו היא סבתא, כמובן התרגשה מאוד. כשחזרתי מספרד, גיליתי שיש לה דרך מאוד מוזרה להביע את השמחה שלה. חזרתי לחדר שלי ופרקתי את המזוודה. למרות שחבל על המאמץ בעוד שבוע צריך לטוס לבריסל ולארוז שוב. אני ישן אצל ההורים עד שאמצא מקום לגור בתל אביב או בנווה שלום. וככה, בזמן שאני מוציא את החולצות ואת הכביסה המלוכלכת, אימא שלי נכנסת לחדר. היא פותחת את המגירה ומוציאה משם חבילת קונדומים בטעמים שונים. "מתי אתה תביא לי נכד?" היא שואלת בקול רם, "מתי??" ומוציאה קונדום אחד מן החבילה. בטעם תות, נראה לי. "כל היום משחק עם הבחורות במקום להתמסד. מתי תתבגר כבר?" עכשיו היא כבר צועקת. היא קורעת את העטיפה וזורקת את התוכן על הרצפה. "איפה טעיתי?" היא מקוננת בזמן שהיא קורעת עוד קונדום, בטעם שוקולד וניל וזורקת גם אותו על הרצפה.
אני חייב לעצור פה, בשיא המתח, ולשאול שאלה. אתם ידעתם שקונדומים בטעמים זה לא כשר? הא, לא חשבתם על זה. נזכרתי שבימי ההתנתקות, ניסיתי לאחות את הקרע בעם עם מתנחלת מ"מעלה כינים" שבצפון השומרון. אמרתי לה שאני ממג"ב והיא התחרמנה רצח. "יהודי לא מגרש יהודי," היא אמרה לי בזמן שהורידה את החולצה. "יש"ע זה כאן," עניתי לה. "יאללה, תורידי את החזייה לפני שאני מוריד לך אלה בראש." "יהודי לא גומר בפה ליהודיה," היא הזכירה לי. וכשהתברר שזה לא כשר היא ממש התעצבנה וכמעט ירתה בי עם העוזי שלה. טוב, לא משנה עכשיו. העיקר שפינו אותם בחזרה לתחומי הקו הירוק. עכשיו בחזרה לסיפור.
"יש לי מישהי, " אמרתי לה, "אבל את לא תאהבי אותה." "אני מבטיחה לאהוב כל אחת שתביא הבייתה. גבוהה, נמוכה, רזה, שמנה, מטורפת עם תעודות, מתנחלת מהשומרון, נוצריה, ערבייה, לא אכפת לי, העיקר שתביא מישהי." "סגור," אמרתי לה. ביום שישי אני מביא אותה הבייתה. הלבבות הוכשרו, המשפחה מוכנה להתגבר על הבדלי התרבויות. זמן לנסוע לנווה שלום. רנין, אני בא.
פורד פרפקט אירופה בחורף. לא אכפת לי שכבר הייתי פה, במדריד, חמש פעמים. העיקר להיות בחו"ל. העיקר להיות רחוק. לאכול ערמונים, לטייל ליד הארמון, להתפעל מן המבנים היפים, מן הפסלים בגנים. אירופה בחורף. קצת קר. לא נורא. חוזר לשבוע בישראל ומייד חוזר לעוד שבוע בבריסל. וופל בלגי, גבינת ברי 60% שומן ועוד ערמונים. Oh la la
|