950 ק"מ של שביל מסומן, עליות מפרכות בגובה מצטבר של עשרות קילומטרים, סינגלים סלעיים תלולים, דרכים רומיות מתפוררות, דרכי חול טובעניות ודרכי עפר חקלאיות - ברוכים הבאים לשביל ישראל.
לקראת החגים, בספטמבר 2008, הבליח לוח השנה עם הזדמנות חד פעמית: רצף של ימי חג ושבתות, שהיווה הזדמנות בלתי חוזרת לטיול אופניים ארוך. מזה זמן שאני חושב "יום אחד, כשיהיה לי זמן, ארכב את שביל ישראל...". כשהבטתי בלוח השנה הבנתי, שהיום הזה הגיע, ושכנראה לא תהיה לי בקרוב הזדמנות שניה כזו. לאחר התלבטות קצרה בישרתי לחברי הרוכבים, שבחגים אני על שביל ישראל, ושהם מוזמנים להצטרף למסע או לחלק ממנו. לא היו לי ציפיות שמישהו ייענה להזמנה להצטרף למסע הארוך, שכן כולם בעלי משפחות, אבל לשמחתי חברי שי נענה לאתגר והודיע בבית ש"בחגים אבא ב'מילואים', על אופניים". שביל ישראל מיועד להולכי רגל ובחלקו אינו רכיב, מה שהופך את משימת הרכיבה לאורכו לקשה הרבה יותר מטיול אופניים רגיל. הרכיבה מחייבת ניווט מדויק, כדי לא להיקלע לשבילים בלתי עבירים, שהנסיגה מהם ארוכה ומסובכת. שי ואני החלטנו לדבוק בתוואי שביל ישראל ככל האפשר, כאשר בקטעים אסורים לרכיבה, כמו שמורות סגורות או קטעים בלתי עבירים כמו מצוק הארבל או המכתש הקטן, רכבנו בדרכים מקבילות או עוקפות, או בתוואי הקודם של שביל ישראל, מה שבדרך כלל האריך מאוד את הדרך. ראיתי אתרי אינטרנט בהם רוכבים כתבו על חוויות רכיבה על שביל ישראל, אבל לא מצאתי רוכבים שהתחילו וסיימו את המשימה מדן ועד אילת לכל אורכו של כל השביל ללא קיצורים. לאחר מספר ימי רכיבה, כשהספידומטר כבר הראה 300 ק"מ, בעוד אורכו של השביל עד לאותה נקודה היה 215 ק"מ, היה לנו ברור, שאם אורכו של השביל 950 ק"מ, על האופניים נגיע ל-1200-1100, ק"מ בשל המעקפים של הקטעים הבלתי רכיבים. בנוסף, לאחר שטיפסנו בעליות לפסגות הר מירון, התבור, הארבל ועוד כמה עליות מטורפות, שהסתכמו בגובה של מספר קילומטרים, ולאחר שהלכנו עם האופניים על הגב קילומטרים רבים ורכבנו במקומות שגלגל אופניים לא התגלגל בהם הבנו, שנזדקק להרבה יותר סבלנות ודבקות במטרה, וגם שלא נסיים את המשימה עד סוף החגים כפי שקיוויתי. הבנו שאי אפשר לרכב שוב ושוב יום אחרי יום במשך שבועות, שהגוף זקוק למנוחה מדי מספר ימי רכיבה, שהשפשפות צריכות להתאוורר ולהבריא לפני שנחנוט אותן שוב במכנסי רכיבה, ששרירי הישבן צריכים להשתחרר מהכסא הצר והקשה, ושאם משקיעים ביום רכיבה מאומץ מדי משלמים למחרת את הריבית, עם שרירים כואבים ושפשפות בוערות.לאור זאת המשימה השתנתה - לרכב רחוק עד כמה שנוכל בתקופת החגים, כדי שנשלים את הרכיבה בזמן סביר לאחריהם.
לוגיסטיקה: אמנם התכוננו למסע אתגרי ומפרך אך בקטע הצפוני החלטנו, שזו בכל זאת חופשת החגים שלנו ולכן עליה להיות גם מהנה. החלטנו שנשתדל לישון בכל יום במקום מסודר עם מקלחת חמה, ושנאכל טוב מדי ערב, אבל לשם כך היה עלינו להיות צמודים לרכב. בצפון, בין קיבוץ דן לכרמל, נסענו בשני רכבים, בזכות חברים שהצטרפו אלינו, ונהנינו מהיכולת לשים רכב אחד בנקודת המוצא ורכב שני בנקודת הסיום המשוערת. אמנם, הקפצות הרכב ארכו לעתים שעה לכל כיוון (מה שאומר 4 שעות נהיגה להקפצות ביום), אבל אפשרו לנו חופש מוחלט בבחירת מקום השינה והמסעדות בערבים. לגבי איזור המרכז, מאחר ושנינו תושבי גוש דן סיכמנו, שבין חיפה לערד נישן כל ערב בבית. בכל בוקר היה מי שהקפיץ אותנו לנקודת המוצא ואסף אותנו בערב בנקודת הסיום. בדרום בחרנו כבסיס במושב פארן שבערבה, שם גר אחי, ששימש לנו גם כנהג מסייע בין מצפה רמון לאילת.
ציוד: קשה לתת הנחיות חד משמעיות לגבי ציוד למסע כזה, מאחר ולכל אחד העדפות ורגישויות משלו, ובכל זאת, כמה המלצות: · חשוב מאוד שיהיה ספידומטר, שתדעו כמה התקדמתם בכלל וביחס לשביל המסומן. · מפות סימון שבילים 1:50,000 של החברה להגנת הטבע (חובה!!) שהיו אצלנו כל הזמן בתיק מפות מחובר לכידון. כמובן, שלמסע כולו יש צורך בסט מפות שלם, ויש לבדוק בכל יום היכן מסתיים השביל במפה. ישנם ימים בהם המסלול חולף בין 3 מפות שונות. רצוי גם להצטייד במפת ישראל 1:250,000 עם סימון תוואי שביל ישראל (גם של החברה להגנת הטבע), שנותנת מבט כולל על תוואי השביל, עמה קל יותר לתכנן את קטעי הרכיבה ולהעריך את ההתקדמות. · מים - 5 ליטר לאדם ליום הספיקו לנו לאורך כל ימי הרכיבה. ישנם קטעים בהם אפשר למלא מים בדרך אבל אנחנו לא סמכנו על כך. אני רכבתי עם תרמיל רכיבה ובו שקית של 3 ליטר מים, והוספתי בקבוק של ליטר וחצי, שנישא על מתקן לבקבוק מים גדול שקניתי למסע (65 ₪) במקום המתקן הרגיל של חצי ליטר. החלוקה הזו עזרה לי גם להפריד בין מים נקיים על הגב למים עם איזוסטאר בבקבוק. · אנרגיה - כשרוכבים יום אחרי יום במאמצים גדולים חייבים להיות מודעים כל הזמן למקורות האנרגיה של הגוף. ארוחת בוקר קלה היא חובה בכל בוקר, ולאחר שעה רכיבה מרגישים היטב את ההבדל אם לא אוכלים קודם. תוך כדי רכיבה צרכנו את התפריט המוכר של חטיפי אנרגיה ופירות, אבל אין כמו ג'ל כדי להרים את האנרגיות באמצע היום, כאשר מאגרי האנרגיה של הגוף מתכלים. · אוכל - אמנם מטיילים ומקומיים מכניסי אורחים כיבדו אותנו לאורך הדרך מדי פעם בקפה, כיבוד, ואפילו ארוחה שלמה, אבל כשיגרה צרכתי מדי יום 2-3 חטיפי אנרגיה, 1-2 ג'לים, בננה, תפוח, תמרים ואגוזים. מאחר ורוב היום עובר על מושב האופניים, אין כמו הפסקת תפוח מול הנוף, שלא לדבר על ההקלה של הפחתת נפחו ומשקלו של התפוח מהתרמיל. · סבל - אמנם רכשנו מראש סבלים טובים, אבל ברוב ימי הרכיבה לא השתמשנו בהם. בכל מקרה, סבל לאופני הרים חייב להתחבר למוט הכיסא וכושר הנשיאה שלו מוגבל. אמנם כתוב עליו שהוא יכול לשאת 9 ק"ג, אבל בקפיצות ובסינגלים תלולים נוצר מומנטום, ולא כדאי להעמיד זאת במבחן. חשוב מאוד לבדוק מראש את זווית הסבל מעל הגלגל האחורי, כי ישנם סבלים שנוטים מטה ועלולים להתחכך בצמיג האחורי בשקיעה של הבלם. לא נעים לגלות זאת בקפיצה במדרגה או בירידה תלולה. · כמעט טריוויאלי אבל בכל זאת – חשוב שתהיה עזרה ראשונה, אקמול וכאלה, וחשוב לא פחות להצטייד במשחה לשפשות (אלוורה?), קרם שיזוף, שפתון לרגישים וכו'. · ולאופניים: צמיג להחלפה, 2 פנימיות, שמן שרשרת בבקבוק קטן, כמה חוליות שרשרת למקרה חירום וכלים: כפות, חולץ שרשרת, מפתחות לברגים. כדאי להצטייד ברשימה של חנויות אופניים לאורך הדרך. אנחנו החלפנו בזמן הרכיבה פנימיות רבות, צמיג שנקרע, שרשראות שנפתחו, חיזקנו שפיצים משוחררים ועוד תקלות שונות ומשונות. · ציוד הגנה: לפי שיקולכם. ישנם קטעים שבהם רצוי להצטייד במגינים, כמו הירידה מהר מירון, הסינגל מהר שוקף לנחל אורן, הדהירה המטורפת מראש הר עמשא לדוריג'את, הדרכים הטרשיות התלולות בנגב וכו'. בכל ערב כדאי להסתכל במפה הטופוגרפית ולהתרשם מאופי הרכיבה למחרת, לקרוא על המסלול ולהחליט כיצד להצטייד. אני רכבתי בחלקים האתגריים עם מגינים, אבל חברי שי עשה את הדרך כולה ללא ציוד הגנה. הכל עניין של בחירה וניסיון אישי.
אזהרה: שביל ישראל אינו מיועד לאופניים וכשליש ממנו עובר בשבילים המיועדים להולכי רגל בלבד. הנסיעה בשבילים אלה אסורה ומי שרוכב בהם עושה זאת על דעתו, עלול לפגוע בשמירת הטבע באיזור ומסתכן בקנס של פקחי רשות הטבע והגנים.
תיאור הדרך מופיע בשני הפוסטים הבאים, בחלקים ב' ו-ג' (בגלל המגבלה של מס' תווים לפוסט). |